תינוקות בסיכון
ארבעה תינוקות מתו השנה בישראל משעלת. הבעיה: החיסון שניתן למבוגרים לפני שנים מתפוגג וחושף אותם למחלה. הפתרון: חיסון מבוגרים שייצור טבעת הגנה סביב לתינוקות
קשה לתאר כיצד נשמעת ילדה שרק הגיחה לאוויר העולם, משתנקת ומשתעלת שיעולים קשים ובלתי פוסקים, כשריאותיה הקטנות נאבקות למשוך נשימה. מידי פעם ההתקף חוזר, וצוות של בית החולים מגיח בריצה ונותן לה חמצן. בינתיים אימה לא משה ממיטתה.
"זה מפחיד לראות אותה נחנקת ומכחילה. אני לא ישנה בלילות כי אני מפחדת שהיא תפסיק לנשום. הגרוע מכל זה שלפעמים כשאני מסתכלת עליה, זה נראה כאילו היא מאבדת את הכוחות" מספרת ויקי, אימה של תאיר.
תאיר היא לא היחידה. "בסורוקה יותר מעשרה ילדים אושפזו בעקבות שעלת בשבועות האחרונים" מספר פרופסור רון דגן, הנשיא העולמי של איגוד מחלות זיהומיות בילדים, ומנהל היחידה למחלות זיהומיות לילדים במרכז הרפואי -אוניברסיטאי סורוקה. במרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח תקווה, אושפזו בשבועות האחרונים שלושה ילדים בטיפול נמרץ, בסכנה ממשית לחייהם.
הילדים הללו ניצלו, אבל בישראל 2007 תינוקות מתים משעלת. למעשה, ארבעה תינוקות מתו מאז תחילת השנה, לאחר שחלו במחלה, ויש עוד חצי שנה לפנינו. לשם השוואה, בכל שנת 2006 אירעו שני מקרי פטירה של תינוקות משעלת, ב- 2005 לא אירעו מקרי פטירה, וב- 2004 אירע מקרה מוות יחיד.
"שעלת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החיידק בורדטלה פרטוסיס ומתאפיינת בהתקפי שיעול קשים" מסביר פרופ' דגן. המחלה שונה בין מבוגרים וילדים, ובקרב תינוקות היא מופיעה בצורה הקשה ביותר. התקפי השיעול בגיל זה הם קשים מאוד, והם מלווים בחנק עד הכחלה והפסקות נשימה".
"בנוסף להתקפי השיעול הקשים שיכולים להסתיים אף במוות כתוצאה מחוסר אספקת חמצן, לחיידק יש יכולת להפריש רעלן שפוגע ברקמות שונות בגוף. הפגיעה החמורה ביותר היא פגיעה מוחית בלתי הפיכה, שמופיעה באחד לאלף מקרים של שעלת בתינוקות. הרעלן עלול גם לפגוע בלב, מה שעלול להסתיים במוות. הסיבוך הנפוץ ביותר הוא פגיעה כרונית בריאות".
במבוגרים או מתבגרים לעומת זאת,
"החיידק יושב בדרכי הנשימה ובאמצעות פליטת הרעל, הוא מגרה לשיעול. טיפות הרוק שניתזות מהשיעול יכולות להגיע למרחקים גדולים מאוד, ולכן המחלה מדבקת מאוד" מסביר פרופ' דגן, שמוסיף כי חולה שמשתעל ליד תינוק, בעצם מעמיד אותו בסכנת חיים.
זאת הסיבה שפעוטות בשנת חייהם הראשונה אמורים לקבל חיסון נגד שעלת ארבע פעמים, כאשר החיסון הראשון ניתן בגיל חודשיים. החיסונים נמצאים בסל החיסונים וניתנים על ידי המדינה בשגרה לתינוקות. מכיוון שאין טיפול יעיל למי שחלה בשעלת, המניעה חשובה שבעתיים.
אבל את תאיר, כמו גם את ארבעת התינוקות שנפטרו – לא היה ניתן לחסן. בתחילת החודש נפטר תינוק בן 7 חודשים משעלת בבית חולים רמב"ם בחיפה. במקרה זה לא ניתן היה לחסנו מכיוון שהוא סבל מסיבוך לאחר ברית מילה.
בחודש שעבר מתה טליה עמר, תינוקות בת שישה שבועות מירוחם בעקבות המחלה, במרכז הרפואי סורוקה. טליה הייתה צעירה מכדי לקבל את החיסון. שלושה שבועות לפני כן, מתה תינוקת בת חודש מקרית מלאכי שאושפזה בבית החולים קפלן. גם תינוקת זו, הייתה צעירה מכדי לקבל חיסון, בדיוק כמו תינוקת בת שישה שבועות שמתה בינואר בבית החולים וולפסון.
למרות שתינוקות אלה לא חוסנו, ניתן היה להצילם, אם יתר האוכלוסייה הייתה מחוסנת כראוי.
"שליש מהתינוקות שחולים בשעלת נדבקים מההורים, שליש נוסף נדבקים מאחיהם הבוגרים" מסביר פרופ' דגן.
ויקי, אימה של תאיר השתעלה במשך כל תקופת ההיריון וההנקה, למרות שחוסנה בעבר נגד המחלה. אבל זה לא מספיק. "למדנו כבר מזמן שלא המחלה הטבעית ולא החיסון, מגנים מפני שעלת לכל החיים, ולכן אם לא נותנים מנות דחף נוספות בגיל יותר מאוחר, האוכלוסייה בעצם לא מחוסנת" מסביר פרופסור דגן.
הסכנה לתינוקות הולכת וגדלה, מכיוון שמאז שנות התשעים יש עלייה משמעותית בתחלואה בשעלת. אומנם אנחנו עוד רחוקים מהמצב שהיה לפני החיסון, אבל עם תחלואה גבוהה בהרבה מאשר בשנות השמונים. אשתקד 1505 מקרי שעלת דווחו למשרד הבריאות ורק מתחילת השנה דווח על 705 מקרים.
"שעלת היא המחלה היחידה מבין המחלות בפיקוח חיסוני השגרה, שמתחדשת בישראל בשנים האחרונות, למרות כיסוי חיסון גבוה, כמו ברוב מדינות המערב" מסבירה ד"ר אמיליה אניס, מנהלת המחלקה למחלות זיהומיות במשרד הבריאות.
"עד שנות החמישים כל ארבע שנים הייתה מגיפה גדולה של שעלת. אם הצלחת לשרוד את המחלה פעם אחת, נוצרו בגוף נוגדנים נגד החיידק. בכל פעם שהייתה מגיפה, אותם אנשים נחשפו שוב לחיידק, וזה בעצם שיפר את הזיכרון החיסוני שלהם, כך שבכל מספר שנים הם היו מקבלים מנת דחף טבעית של נוגדנים" מסביר פרופ' דגן.
"ברגע שהתחילו לחסן בשנות החמישים, התחלואה בשעלת ירדה ב- 95 אחוז. אבל לאחר מספר שנים השפעת החיסון על האדם מתפוגגת. בעשרים השנה הראשונות מאז שהחלו לתת את החיסון, עדיין היו הרבה אנשים שנחשפו מספר פעמים למחלה לאחר שחוסנו, ולכן הם בעצם קיבלו מנות דחף טבעיות".
"לעומת זאת, המבוגרים של שנות התשעים והאלפיים אומנם חוסנו בילדותם, אך מאז הם לא נחשפו למגיפות שעלת, ולכן רמת הנוגדנים בגופם ירדה מספר שנים לאחר החיסון. מסיבה זו האוכלוסייה הבוגרת בישראל בעצם לא מחוסנת והתחלואה עולה". אותם אנשים עלולים להדבק במחלה ולסבול מתופעות לא נעימות. אך חמור מכך, הם עלולים להדביק תינוקות שצעירים מכדי לקבל חיסון.
הפתרון הוא מתן מנות דחף נוספות של החיסון. כבר לפני למעלה מחמש שנים המליצה ועדת ההיגוי של המחלקה לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות, על הכנסת שתי מנות דחף - אחת בכיתה ב', והשנייה בכיתה ח'. אבל רק בשנת הלימודים 2005-2006 נוסף חיסון לתלמידי כיתות ב', וחיסון לילדים בכיתה ח' עדיין לא נכנס לסל החיסונים.
"בניגוד להבטחות, מדינת ישראל עדיין לא הכניסה מנת דחף בכיתה ח'. אני דורש שהם יתנו את מה שהם חייבים לנו שנים, כי באחריות המדינה ובגללה יש כל כך הרבה מקרי שעלת" אומר פרופ' דגן.
משרד הבריאות הגיש לאחרונה למשרד האוצר בתקציב שנת 2008 בקשה להוסיף סכום של 46 מיליון ₪ שיכנסו לתוכנית חיסוני השגרה ויממנו שתי מנות חיסון נגד אבעבועות רוח וחיסון נגד שעלת לתלמידי כיתות ח'.
אך בינתיים משרד האוצר לא שש לממן את החיסונים, ותקציב משרד הבריאות פשוט לא מספיק. בינתיים, מדינות אחרות מספקות את מנות הדחף הנוספות לילדים כבר מזמן ואף לוקחות את זה צעד קדימה.
"יש מדינות שממליצות לחסן את המבוגרים" מסביר פרופ' דוד גרינברג יו"ר החברה הישראלית לפדיאטריה קלינית ורופא ביחידה למחלות זיהומיות בילדים, במרכז הרפואי-אוניברסיטאי סורוקה.
"המטרה היא להגן על האדם עצמו, אבל חשוב מכך, ליצור טבעת הגנה מסביב לתינוקות שלא ניתן לחסן מפאת גילם ושהמחלה עלולה לסכן את חייהם".
"בארצות הברית החלו לתת מנת דחף לנשים לאחר לידה וגם אנשים שמטפלים בילדים כמו גננות מקבלים חיסון. בישראל ילדים מתים, ושום דבר לא זז" מוסיף פרופ' דגן.
"אני חוששת שתאיר נדבקה ממני וזו הרגשה קשה מאוד" אומרת ויקי "אם היא הייתה מספיקה להגיע לגיל החיסון, הייתי מחסנת אותה מייד, אבל היא חלתה לפני כן. עכשיו אני מפחדת על חייה. חייבים ליצור הגנה מסביב לתינוקות האלה ולחסן את המבוגרים".
גם מקס עמר, אביה של טליה ז"ל מסכים "עכשיו הייתה אזכרה של חודש לטליה. אתה עומד ומסתכל על המצבה הקטנה הזו ומרגיש שזה פשע של המדינה. לא האמנתי שבשנת 2007 נאבד ילדה בגלל מחלת השעלת".
אבל, לא רק מנת הדחף הנוספת מונעת מאתנו להפטר מהשעלת. "קיים מחסור רציני באחיות בתי ספר ולכן בשנה האחרונה ילדים רבים שהיו אמורים לקבל את החיסון בכיתה ב' לא קיבלו אותו" מסביר פרופ' שי אשכנזי, מנהל מחלקת ילדים א' במרכז שניידר ומומחה למחלות זיהומיות.
בעקבות העלייה בתחלואה, ובעיקר בעקבות מותם של ארבעת התינוקות, הוציאה ד"ר אניס חוזר לרופאי המחוזות והנפות, בדרישה לעשות כל מאמץ כדי לחסן תלמידים שלא חוסנו נגד שעלת, ולבצע איתור פעיל של ילדים שלא חוסנו על פי שגרת החיסונים המומלצת ולהשלים להם את המנות החסרות.
במסגרת החוזר הדגישה ד"ר אניס את החשיבות של חיסון התינוק מיד בהגיעו לגיל חודשיים, ולדבריה אם תינוק מבקר בטיפת חלב בגיל שישה שבועות והוא בריא, אין לחכות לביקור הבא, ולחסנו כבר אז.
"יש הורים שכן מחסנים את הילדים אבל לא עושים זאת על פי הלו"ז המומלץ על ידי משרד הבריאות. חיוני ביותר להקפיד על חיסון במועדים המומלצים" מבהירה ד"ר אניס.
אבל ההוראות הללו לא בהכרח יעזרו להביא לתוצאות. "פעם הרפואה המונעת בישראל הייתה מהטובות בעולם. בדרום הארץ, לפני 20 שנה היו לנו יותר תקנים לאחיות, על מחצית ממספר הילדים. האחיות לא יכולות לעמוד בקצב. הסכנה היא שתוכנית החיסונים תצא מכלל שליטה. במצב כזה גם החלטות שיתקבלו לגבי חיסונים לא יצאו לפועל" מוסיף פרופ' דגן.
ממשרד הבריאות נמסר כי "החל מאפריל 2007 האחריות לבריאות התלמיד עברה לאגודה לבריאות הציבור. חלק מהתלמידים לא חוסנו עקב מגבלות לוגיסטיות בהתארגנות. תלמידים שלא חוסנו בשנת הלימודים הנוכחית יחוסנו בשנה הבאה".
לא כל האשם במדינה. סיבה נוספת שמביאה לעלייה בתחלואה היא הורים שבוחרים לא לחסן את ילדיהם.
"היו דיווחים לא אחראיים ולא נכונים שהוציאו שם רע לחיסון נגד שעלת" מסביר פרופ' אשכנזי. "בין היתר נאמר שהחיסון יכול לגרום לנזק תמידי למערכת העצבים. הטענה הזו נבדקה ונמצאה לא נכונה. החיסון יכול לגרום לתופעות לוואי קלות, אך הן לא גורמות לנזק תמידי. למרות זאת, חלק מהציבור עדיין חושש ולא מחסן. אבל הורים שלא מחסנים את ילדיהם נגד שעלת מסכנים אותם במוות".
"אני לא רוצה להיות בנעליים של הורים שויתרו על חיסון וילדם חלה. זה כמו לא לשים חגורה לילד ברכב ולחכות לתאונה" מסכם פרופ' דגן.
נא להמתין לטעינת התגובות
