מדריך: איך לא להפוך לפצצת סירחון
אמנם לא כל הזיעה מסריחה, אבל בבית השחי עלולים להיווצר ניחוחות בעייתיים. שאלנו מומחים אילו סוגי דאודורנטים קיימים, מתי כדאי להשתמש והאם אפשר למצוא חלופות טבעיות (בטח)
את התכשירים הקונוונציונלים שנלחמים בריח הרע ניתן לחלק לשלושה: דאודורנט רגיל, אנטיפרספירנט, וחלאבין. הדאודורנט אינו מונע הזעה, אלא נלחם במשך כמה שעות בחיידקים שנוצרים על העור כתוצאה מההזעה וגורמים לריח הרע.
המרכיבים הפעילים בדאודורנט הרגיל הם חומרים אנטי-בקטריאליים, אנטי-ספטיים ובחלק מהמקרים גם אלכוהול. האנטיפרספירנט מכיל מלחים שיוצרו מאלומיניום, אשר מונעים מהבלוטות להפריש את הזיעה למשך כמה שעות. האפשרות השלישית, החלאבין, מונע זיעה במשך כמה ימים מאחר והוא פוגע בתאים שמפרישים אותה.
רובנו לא באמת מכירים את ההבדלים בין הדאודורנטים השונים, והבחירה נופלת בסוף על העדפה כלשהיא של ריח, יחד עם התקווה שהפעם המריחה לא תוליד כתם על הבגד. אבל צחי אשרוב, רוקח בבית המרקחת מרכז הצפון בתל-אביב ונטורופת, מספר כי יותר ויותר לקוחות רוצים לדעת מה בריא יותר.
"הגישה של היום היא לא להשתמש באנטיפרספירנט, שמשאיר רעלנים בגוף, ולא באלכוהול, שעלול לגרות את העור", הוא מדגיש. "יותר ויותר לקוחות מחפשים דאודורנט שהוא טבעי במאה אחוז, ורק מנטרל את ריח הזיעה. יש כבר לפחות שני מוצרים מהם אפשר לבחור".
אם היינו על אי בודד, איך אפשר היה להתגונן בפני הזיעה?
"יש דרכים טבעיות, אבל הן לא מספיק מעשיות: אפשר למרוח לימון, שהוא חומצי ויש לו פעילות אנטי חיידקית. בנוסף, ניתן להשתמש בחומץ, אבל בכך מייצרים סירחון חדש לגמרי".
ד"ר דפנה ינאי קופלמן, רופאת משפחה ב"מכבי שירותי בריאות" מציינת כי לא כל הזיעה שלנו מסריחה. "הריח המצחין של זיעה מתחיל רק בגיל ההתבגרות, וגם אז הוא נוצר רק בבית השחי, במפשעות ובישבן", היא מדגישה. "בשאר המקומות בגוף
בלוטות הזיעה בבית השחי מפרישות זיעה שמכילה חומרים שומניים. הריח הרע נוצר בשל חיידקים המפרקים את החומרים האורגניים הנמצאים בזיעה. מידת ההזעה תלויה בכל אדם באופן אישי, אך ידוע כי מצבים של לחץ מעודדים הזעה, וגם עודף משקל וצריכת אלכוהול הם גורמים שכיחים להזעה מוגברת.
ד"ר ינאי-קופלמן נותנת סימנים בתכשירים השונים:
1. דאודורנט? רק על גוף נקי לגמרי. אם כבר הזעת, אפשר להעביר מגבון לח ורק אז להשתמש מחדש בתכשיר.
2. בהתחלה אין ריח, אחר כך יש ריח של דאודורנט ורק בסוף יש ריח של זיעה. אם כל התהליך מתרחש תוך זמן קצר, אולי כדאי לך לעבור לשימוש באנטיפרספירנט.
3. בחלאבין כדאי להשתמש רק כשאין ברירה, וגם אז לא מומלץ למרוח את התכשיר באופן שגרתי.
עדי פרום, ראש תחום רפואה סינית בשירותי רפואה משולבת בבית חולים 'אסף הרופא', מייחס חשיבות רבה לעובדה שהדאודורנט נמרח דווקא בבית השחי. "המיקום הזה הוא נקודת המוצא של מרידיאן הלב", הוא מדגיש.
פרום סבור כי הדאודורנט והאנטיפרספירנט פוגעים בתפקוד הטבעי של הגוף. "הכנסת רעלים בעלי אופי חם, כמו האלומיניום באנטיפרספירנט או האלכוהול בדאודורנט, מכניסה חום אל הלב ועשויה לגרום עצבנות", הוא טוען. "הגוף צריך להזיע, ומניעה של ההזעה בצורתה הטבעית יכולה לגרור הפרעה מתמשכת למשכן הנפש, הלוא הוא הלב. אני לא מתכוון בהכרח ללב הפיזי, כמו ללב הנפשי והרגשי".
מבין שלושת הפתרונות הקיימים, פרום מגלה אהדה דווקא אל החלאבין, הפחות מומלץ בשיטה הקונוונציונלית. "לא שאני מעודד הרס של תאים, אבל הרפואה הסינית תגיד: 'אם כבר, אז כבר'. אם יש משה שהוא נייטרלי ועושה פעולה בגוף מבלי להחדיר רעלים אני אעדיף אותו על פני עבודה נגד הגוף, מה גם שהתהליך במקרה זה הוא הפיך".
אז מה הפיתרון?
"הטיפול צריך להיות כללי יותר מחד, ואישי יותר. כל אדם יזיע אחרי פרק זמן אחר, ומסיבות שונות", אומר פרום ונזכר בחבר שהכיר, נזיר הודי, שמעולם לא הדיף ריח מגופו למרות שלא התקלח במשך שנים. "אם אין לך בעיה של קור, אני ממליץ לחשוב על תזונה שמבוססת על מזונות קרירים, כמו אבטיח ומלון, מוצרי חלב, תבלינים כמו נענע. במקביל, כדאי להימנע ממאכלים חמים, כמו קפה, אלכוהול ותבלינים כגון שום, בצל, כמון וחילבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
