מיליון עבריינים
יותר ממיליון ישראלים השתמשו בסמים רק בשנה האחרונה. פרופ' רפאל משולם טוען כי סיגריות ממכרות הרבה יותר מגראס. האם הגיעה העת לשנות את החוק בנוגע לסמים קלים? חומר למחשבה
בעוד החוק היבש נשאר מקובע בעמדותיו עוד מהימים שאילנית שרה את "אי שם" בלוקסמבורג, בעשור האחרון הפכה ישראל למדינה שבה הסמים הולכים ומתבססים כנורמה חברתית לכל דבר. בחתונות מחלקים לאורחים ג'וינטים למכביר, סצנת המועדונים של סוף הניינטיז הפכה את כדורי האקסטזי לזמינים כמו כמוסות פרצטמול, ועכשיו, כמו גלגל היסטורי בתנועה מתמדת, הגיע תורו של הקוקאין לזקוף שוב את ראשו בשירותים של כמעט כל בר בגוש דן. ועוד לא דיברנו על כל סמי הפיצוציות למיניהם, שנמכרים באין מפריע תחת מגוון שמות אידיוטיים.
בזמן שהדיון העקרוני על סמי הזיה תעשייתיים או חומרי הארד קור יגיע בזמן שיא למילים קשות כמו "נרקומנים," "פשע" ו"התמכרות," עולה שאלה אחת: האם לא הגיע הזמן להניח את הקססונית וניירות הגלגול על השולחן ולפתוח מחדש את סוגיית הסם השנוי ביותר במחלוקת. הקנביס.
נכון, מדובר בחומר אסור, אבל הבעיה היא כזו: אם מבחינת החוק הישראלי אין כל הבדל בין ג'וינט חשיש לשורה של קוק; ואם 700 אלף ישראלים נורמטיבים לגמרי השתמשו או משתמשים בקנביס - לפחות כך עולה מסקר מיוחד שקיים מכון המחקר "שילוב" - אזי משהו פה דפוק. ותסלחו לי, זה לא החומר.
לא יעזור בית דין, הקנביס היה פה הרבה לפנינו. ההינדים והראסטפארים נשבעים בשמו מאות בשנים, אבל אז בא האדם הלבן ואיתו ספר החוקים, והשאר היסטוריה - ובעיקר היסטריה. אחד הראשונים שבחנו וחקרו את הנושא ברצינות היה פרופ' רפאל משולם, שעם עמיתו יחיאל גאוני בודד עוד בשנות השישים את החומר הפעיל בקנביס, ה־.THC
השניים חקרו את השפעותיו וגילו את סגולותיו כמגביר תיאבון, כמדכא בחילות והקאות בקרב חולים כרוניים וגם כמשכך חרדה. בשנות השמונים, לאחר גילוי קולטנים במוח האנושי המתחברים ישירות לחומר הפעיל (כמו גם את יכולת הגוף לפתח חומרים זהים בעצמו,( התרחבה תעשייה פרמקולוגית שלמה ומועילה. בשנת 2000 זכה פרופ' משולם בפרס ישראל לכימיה.
כחוקר חלוצי, משולם היה גם זה שהגיש לוועדת הכנסת את מסקנות מחקרו, ואף המליץ לוועדת הכנסת להקל בעונשיהם של משתמשי הקנביס
בכל אופן, משולם יהיה הראשון להודות ששימוש בקנביס בכמויות גדולות ולאורך זמן הוא אכן מסוכן ומעלה בעשרות אחוזים את סיכוייו של המנפס לפתח סכיזופרניה, אך באותה נשימה, ומבחינה רפואית נטו, הוא מנפץ גם לא מעט אקסיומות מקובלות שלא נותר אלא לכנות אותן שקריות. הראשונה והפופולרית שבהן: גראס ממכר כמו כל סם אחר.
"האם הוא חומר ממכר? התשובה היא כן, אבל גם במנות גבוהות יותר זו התמכרות קלה יותר מלחומרים ולסמים אחרים. הרבה מאוד אנשים, ואני מדבר כאן על משתמשים ממוצעים, בדרך כלל מצליחים להפסיק להשתמש ללא בעיות גדולות.
לעומת זאת סיגריות ממכרות בצורה קיצונית. הרבה מאוד חברים שלי אומרים שקל להיגמל מסיגריות, כי הם עשו את זה הרבה פעמים," הוא צוחק. "הלוואי שאפשר היה להוריד את הסיגריות מהשוק. הטבק הוא גורם אדיר למחלות. אז למה לא נוגעים בטבק."?
שאלה מצוינת. אז האם אין כאן מקום לרוויזיה? להפריד ולהבדיל באופן שכלתני בין הסמים השונים בפקודת הסמים?
"זה תלוי. יש מדינות שבהן אין הפרדה, ממש כמונו. באנגליה יש הפרדה בחוק. יש מקומות אחרים שההפרדה קיימת הלכה למעשה, כמו הולנד, שווייץ ואיטליה. מצד שני, בשנים האחרונות עלה שוב הנושא של נזקים לטווח ארוך.
לא מזמן התפרסם ב'לנצט,' עיתון רפואי נחשב שלא מפרסם שטויות, מחקר שבו ניתחו מאמרים שמתייחסים למחלות נפש הקשורות לקנביס, ודעתם היא ששימוש נרחב, של שנים רבות, בכמויות רציניות - ושוב, קשה לדעת באילו כמויות מדובר - מגביר את הסיכוי לסכיזופרניה ב־50 אחוז. הנתונים של המחקר הזה היו נתונים טובים. אבל שוב, סיכון בשימוש בטווח הארוך יש להרבה מאוד חומרים. מעטות התרופות שאין להן סיכון לטווח ארוך. ואליום, למשל, מאוד מסוכן."
וגם אלכוהול. אולי נוציא גם אותו מחוץ לחוק?
"זו בעיה גדולה מאוד משום ששם קיים עניין המינון. בכמויות קטנות זה נחמד וחיובי ואיש אינו חושב להגיד אסור לשתות. מצד שני, קשה מאוד לגמול אלכוהוליסטים. באמריקה יש שישה מיליון אלכוהוליסטים, חלקם שוכבים ברחובות. ברוסיה הגיל הממוצע ירד בשנים האחרונות ביחס ישיר להתמכרות לאלכוהול. ההתמכרות לקנביס היא קלה יחסית."
הרגע חירבת את האקסיומה שלפיה התמכרות לגראס היא באותה דרגה כמו התמכרות לקוקאין. נו? זו לא סיבה מספקת לבחון שוב את האספקט החוקי?
"לא. אין סיבה. אבל שוב, זה מסובך, כי זה לא רק חוק אלא גם השקפה חברתית. חוק חברתי מסתמך על הדעה המקובלת בציבור, וזה לא קל להציע או להעביר חוק שמרבית האוכלוסייה מתנגדת לו. בארץ, הדעה בקרב הציבור היא בהחלט שלילית."
הדעה שלילית הזאת כמעט הביאה שני מנדטים.
"נו? ויש אצלנו גם מפלגה של זקנים, אז מה אתה רוצה? כיום אין לגליזציה אפילו בהולנד. ומכל בחינה, ישראל חתומה על כל מיני הסכמים בינלאומיים, כך שאין ממש מקום לדון בזה. אתה מדבר על דה־קרימינליזציה, וזה סיפור אחר, כי גם כאן יש רמות שונות. למיטב ידיעתי - ואני לא אחד שחוקר את הדברים האלה - אין מקום לדה־קרימינליזציה, ואני נוטה להאמין שאף מפלגה לא תעשה את זה."
700 אלף מבוגרים מעל גיל 17 השתמשו בקנביס בשנה האחרונה.
200 אלף השתמשו באקסטזי.
85 אלף השתמשו באל־אס־די.
50 אלף השתמשו בקוקאין.
92 אחוז הסכימו עם המשפט "סמים הם בעיה חמורה שדורשת טי־פול של המדינה"
62 אחוז לא הסכימו עם המשפט "לכל אחד יש זכות לעשות מה שהוא רוצה בבית שלו, ואף אחד לא צריך להתערב".
52 אחוז לא הסכימו עם המשפט "יש הבדל בין סמים קשים לסמים קלים46 ;" אחוז הסכימו.
83 אחוז הסכימו עם המשפט "לעולם לא ארשה לילדי לנסות מריחואנה".
90 אחוז הסכימו עם המשפט "אפשר לחנך ילדים לסרב לסמים"
50 אחוז הסכימו עם המשפט "מי שמעשן מריחואנה, סופו שיהיה מכור להרואין37 ;" אחוז לא הסכימו. 28 אחוז חשבו שצריכת סמים דומה לשתיית אלכוהול. 37 אחוז חשבו שהיא שונה במידה רבה. עוד 29 אחוז חשבו שצריכת סמים שונה קצת משתיית אלכוהול.
59 אחוז חושבים שגראס ממכר או ממכר מאוד. 62 אחוז חושבים שאקסטזי ואל־אס־די ממכרים או ממכרים מאוד. 37 אחוז אמרו שיצא להם להיות בחברת אנשים שעישנו גראס או חשיש במהלך חייהם.
את הסקר ערך מכון שילוב במיוחד עבור הסדרה "על סם" של אמיר רותם ורון כחלילי שמגישה אושרת קוטלר ומשודרת ביס דוקו. חרף האנונימיות, המובנת מאליה, הנסקרים התבקשו למעשה להודות בעבירה על החוק; הנחת העבודה הלא מופרכת היא שהמספרים גדולים בהרבה.
התחקיר המלא בסופשבוע מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
