מאתחלים שנה עם חלומות להגשמה
כמה פעמים אמרתם לעצמכם שהשנה תורידו במשקל, תשפרו זוגיות קיימת או תמצאו חדשה. בדרך כלל הבטחות השנה החדשה נשכחות במהירות. צוות מומחים מסביר איך בכל זאת אפשר לממש אותן
תהיה הסיבה אשר תהיה, לצערנו, החשק להתחיל מחדש מאבד את תוקפו מהר יותר מהגפילטע פיש המתעפש במקרר. לא פשוט להתחיל מחדש, וברור שיותר קל לרצות מאשר לעשות. השנה החלטתי שדי לפסיביות שלי ולשלכם.
עשרה מאמנים אישיים ומומחים הרכיבו במיוחד עבורכם מדריך הכולל את כל השלבים הבסיסיים והכלים שיעזרו לכם להגשים את היעדים שהצבתם לעצמכם בשנה שעברה, אך לא טרחתם ליישם אותם (ואגב, זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים). אז יאללה, תזיזו את התחת.
אסתה ברודצקי-קאופמן, מאמנת אישית לדייטינג וזוגיות, מציגה את הדרכים להתחיל את השנה, כשהאפשרות שנחלוק אותה עם בן/ת זוג, היא בגדר מציאות בת מימוש ולא פנטזיה רחוקה. לפי ברודצקי-קאופמן, קיימות שתי רמות פעולה לאיתור החצי השני: הרמה התוכנית, שהיא השלב הראשון, הינה רמת ההחלטה הקונקרטית.
"עלינו להחליט עם עצמנו שאנחנו מחפשים זוגיות ולהעז לומר זאת בפה מלא", היא טוענת. "לאחר שקיבלנו את ההחלטה אנחנו צריכים לערוך בדיקה עצמית. כל אחד צריך לבדוק מה הוא משדר בדייט ומאוחר יותר בזוגיות, והאם זה ישרת אותו לטווח הארוך
הרמה השנייה שמציגה ברודצקי-קאופמן היא הרמה הטכנית, השלב השני - צריך לעמוד על הערכים שחשוב לי למצוא בבן זוג, ולא מאפיינים חיצוניים או אחרים שקשורים לסטטוס ולמוצא. וברודצקי-קאופמן מוסיפה: "חשוב לספר לכל המכרים שאתם מחפשים בן/ת זוג, לשווק את עצמכם ולעמוד על המאפיינים שהגדרתם מבחינת האדם שאתם מחפשים".
גם בעיתות משבר, כשנדמה שאין מוצא והמקום אליו הגענו במערכת היחסים הוא נקודת האל חזור, מצאנו שאפשר גם אחרת. דליה ליבוביץ-מנצור, מאמנת אישית ומעצימה בתחום התקשורת, מגלה איך לסלוח: "כצעד ראשון עלינו לבצע עצירה. כלומר, לעצור, להתבונן על מערכת היחסים ולבחון מהי המטרה שלנו. כשהמטרה היא בנייה, שמירה וטיפוח מערכת היחסים, שלב העצירה חשוב למיגור הכעס".
הצעד השני שאותו צריך לעבור, לפי ליבוביץ-מנצור, הוא הקשבה בשני מישורים. המישור הראשון הוא פנימי - להקשיב לקול שבתוכנו. המישור השני הוא הקשבה כלפי חוץ, לצד השני. "ההקשבה היא הבסיס לתקשורת. כשאנו מקשיבים לבן/ת הזוג צריך להגיע ממקום נקי ולא מתוכנן מראש, שמוכן להכיל את כל מה שיאמר. ההקשבה הפנימית חשובה ביותר, משום שרק אדם שמסוגל להקשיב לעצמו יוכל לקיים את הדיאלוג עם הצד השני", היא מבהירה.
הצעד השלישי הוא הבנת הצרכים של השותף/ה שלנו לחיים. הצעד הרביעי הוא הצגת הצרכים והרצונות האישיים שלי. דגש חשוב שליבוביץ-מנצור מבקשת שנשים עליו את הדעת הוא לתאם מראש את השיחות, כך שיהיה נוח גם לצד השני. בנוסף, היא מציעה לפעול כמה שיותר מהר, על מנת לצמצם את כמות המשקעים שתיווצר עד לשיחה.
תקופת החגים היא אולי לא הזמן הכי נוח לשינוי מבחינה קולינרית, אבל זה בהחלט העיתוי הנכון להכריז מלחמה על הצמיגים. מיה בן אפרים, תזונאית ודיאטנית קלינית ומייסדת חברת "פוד קואוצ'ינג", מסבירה איך אפשר לפתוח דף חלק ובריא.
"בכדי לשנות את הרגלי התזונה שלו, חייב אדם לעבור ארבעה שלבים של עשייה", היא מסבירה. "השלב הראשון הוא להבין מהן הטעויות שאנו עושים בתפריט היומי שלנו. בידקו היכן אתם נופלים, מתי לדוגמה אתם חשים בתחושת הרעב הגדולה ביותר. נסו לעלות על כל טריגר ולהתמודד איתו".
השלב השני לפי בן אפרים הוא למידה. "צריך לזהות בגוף שלנו מה גורם לנו להרגיש טוב ומה רע. ככל שנלמד יותר על הגוף ונזהה את המאכלים שגורמים לנו להרגיש הכי טוב מבחינת השובע, למשל, כך מצב גופנו ישתפר". השלב השלישי הוא אבחנה והפנמה. בשלב זה צריך לקחת את כל הידע שרכשנו על הגוף ולתרגם אותו לחיי היומיום - איך הלכה למעשה אנחנו משנים את התפריט בהתאם לתובנות שגילינו, ומפנימים אותו.
דוגמה? בבקשה: "אם אדם גילה ששעות הערב הן הקשות ביותר עבורו ובהן הוא מרגיש רעב יותר מאשר בשאר חלקי היום, חשוב לשנות אורח חיים זה ולהגיע לערב שבעים, בכדי לא ליפול למלכודת שטמנו לעצמנו". השלב הרביעי הוא הצלחה, שמירה על סדר יום נכון, מאורגן ובריא.
כולנו מכורים, ואם לא לסיגריות או לאוכל, זה לדברים אחרים - ולא פחות גרועים. אהוד אברהמסון, מומחה לגמילה מעישון והתמכרויות ומנהל "מכון אברהמסון לגמילה", מסביר מהן הדרכים להתחיל בתהליך ראשוני של גמילה.
"הצעד הראשון הוא מודעות", הוא מצהיר. "מאחר שההתמכרות היא משהו שהתחיל אצלנו בעבר, בכדי שנוכל להיגמל אנחנו חייבים להיות מודעים לעובדה שאנחנו מכורים לחומרים כימיים כאלה או אחרים". הצעד השני הוא לקיחת אחריות. "אף אחד אחר לא יכול לעשות את השינוי עבורנו, וחייבים לקחת אחריות על התהליך כולו".
הצעד השלישי הוא קביעת יעד. "חשוב לקבוע תאריך ושעה ולעמוד בהם". הכלל החשוב ביותר שקובע אברהמסון הוא לדעת שלעולם אי אפשר לגעת באותו חומר בלי לחזור אליו. "הרצפטור שנמצא במוח שלנו ומזהה את החומרים בצורה כימית לא יימחק לעולם. ברגע שנחזור אפילו רק פעם אחת לסיגריה אחרונה או לכוס יין, נתמכר מחדש".
טיפ חשוב הוא ללוות את תהליך הגמילה בשתייה מרובה של מים. הגוף חייב להתנקות מכל החומרים הכימיים והמים עוזרים לו. כמו כן, פנייה לאנשי מקצוע תמיד תסייע לסיים את התהליך בהצלחה.
למרבה הצער, אובדן ושכול בחברה הישראלית מוכרים לרובנו בדרכים שונות. כמדינה רוויה בהיסטוריה של מלחמות, רק מתבקש שנרצה לדעת איך להתמודד או לסייע למי שאיבד בן משפחה, חבר או קרוב.
הדסה אשדות, פסיכולוגית משפחתית וזוגית, מטפלת בעמותות נט"ל ו"בשביל החיים", יוצקת תוכן לחלל הריק. "משפחות שרוצות להתחיל מחדש את החיים בצל אובדן צריכות לחזק כמה שיותר את הזוגיות וההורות", היא אומרת. "כל אחד מבני הזוג מתמודד באופן פרטי ושונה עם האובדן. השוני בהתמודדות יכול לחבל במערכת היחסים, ולכן היכולת לקבל את השוני הכרחית בכדי לשמר את הקשר. כמו כן, חשוב להיות מסוגלים לחשוב על הילדים האחרים במשפחה, ולהעניק להם את התמיכה המתאימה. בנוסף, חשוב לנסות לזהות את מי שנמצא במצב הכי פחות טוב ולהעניק לו עזרה".
מבחינת תהליך האבל, ישנן כמה נקודות חשובות להבנה. הראשונה, לעבור את כל תהליך האבל ולא לדלג עליו. "לתהליך זה יש ערך מרפא ממדרגה ראשונה", טוענת אשדות. "שנית, בכל אחד מאיתנו טבוע יצר הקיום והרצון לחיות כמעט באופן גנטי. התחלה מחדש היא תהליך, הכאב אומנם שזור בתוך החיים וזיכרון האובדן נשאר, אך צריך ללמוד למצוא את האלטרנטיבות לקיום". ולבסוף - כמובן, ניתן לקבל עזרה מקצועית ולא לראות בכך חולשה.
אחת השאלות הראשונות שאדם צריך לשאול את עצמו כשהוא מבקש לשנות כיוון מקצועי בחיים היא "מה אני מוכן לעשות מהיום ועד יומי האחרון, מבלי לקבל תמורה?". אילנה בן טל, מאמנת אישית ועסקית, משוכנעת שהתשובה לשאלה זו תכוון את כל מי שמעוניין למצוא את הייעוד שלו בחיים, ובתוך כך את הכיוון המקצועי.
"לכל אדם יש תפקיד בעולם הזה", אומרת בן טל, "אדם שרוצה למצוא את הייעוד שלו צריך לברר מה התפקיד שלו, מה הוא היה רוצה להשאיר אחריו פיזית כשהוא לא יהיה ומה מקים אותו בבוקר מהמיטה, בלי קשר למזג האוויר שבחוץ או למצב הבנק שלו.
בתרבות בה אנו חיים קיימת הפרדה בין אהבה למקצוע. אנשים לא בוחרים במקצוע שלהם מתוך אהבה, אלא לרוב מתוך שיקולים אחרים. אבל אושרו של אדם יכול להתבטא גם מבחינה מקצועית: "כל שצריך לעשות זה לגלות מי אנחנו. ברגע שנגלה מי אנחנו, נוכל לעשות את השינוי המיוחל. כשמודעים למקום שנמצאים בו, אפשר להתקדם הלאה ולזהות את הצרכים שלנו, שהם הביטוי לייעוד שלנו ולכיוון המקצועי".
הגבול הדק העובר בין חיי הרווקות ההוללים לבין חיי משפחה תקינים עלול לתעתע. בתוך דקות ספורות הופך הזוג הצעיר למשפחה קטנה ומתחיל חיים חדשים, כשהקרקע לא תמיד מוכנה מספיק לשינוי הגדול והמשמעותי.
אהובה הילה חן, מנחה אמהות וזוגות לפני הלידה, במהלכה ואחריה, ובעלת "בית הספר לאמנות הלידה", מגלה את כל הסודות להצלחה כהורים בתחילת הדרך. "ההכנה לקראת חיי משפחה צריכה להתחיל מהרגע בו התוודענו לעובדת היותנו בהיריון", קובעת חן. לדבריה, הכנה זו צריכה להיות נפשית, רגשית ופיזיולוגית כאחד, והיא צריכה לכלול את שני בני הזוג ולא רק את האמא לעתיד.
"המרכיב המרכזי שנכון להתחיל בו הוא הכנת מערך תיאום ציפיות של כל אחד מבני הזוג. מערך זה צריך להיות בנוי מהרצונות ומהציפיות שלנו ביחד ושל כל אחד בנפרד, ומחלוקת תפקידים ברורה שתתוכנן מבעוד מועד".
מילת המפתח שחן רוצה שנדבוק בה היא תכנון. "ככל שנדע יותר לגבי מה שעומד לקרות, מהדברים הפשוטים ביותר של הכנת הבית, הכרת המושגים והמוצרים החדשים ועד לציפיות מבן/ת הזוג מבחינת תמיכה ותפקוד בתקופה הראשונית - כך נעבור את התקופה הלחוצה בצורה פשוטה יותר". מרכיב נוסף הוא הכנה של רשת תמיכה משפחתית וחברתית שתהיה רחבה מספיק, תוך הצבת גבולות ברורים והמרכיב האחרון הוא הכנת סדר יום דמיוני, בו נתכנן איך ייראו החיים שאחרי הלידה.
נא להמתין לטעינת התגובות
