זורמים עם זה
זה כבר מזמן לא טרנד: יותר ילדים בישראל גדלים בלי חיתולים מטעמי חיסכון, טבעיות וחשיבה אקולוגית
"המרכז הזה הוקם לטובת אמהות שבחרו לגדל את ילדיהן בבית והגיעו למקום כדי לחשוף את הילדים לגירויים וחברה שאינם קיימים בבית", היא מסבירה. "שם שמעתי על השיטה בפעם הראשונה. זה היה אז לגמרי בחיתולים ואני עדיין לא הייתי אמא, אבל ידעתי שביום מן הימים, כשיהיה לי ילד משלי, אאמץ את השיטה. הרגשתי שזה מאוד נכון".
מה נכון בזה? זה נשמע כמו משהו הזוי לחלוטין.
"זו שיטה מאוד נכונה מאחר שהיא חוסכת את הסיכון הבריאותי של שימוש בחיתול הפולט חומרים רעילים לגופו של התינוק וסופח נוזלים חשובים מלבד הקקי והפיפי".
ברור לך שאין הוכחות מדעיות לדברייך.
"נכון, אבל זה מה שאני חושבת על חיתולים סינתטיים. חוץ מזה הם מחניקים והמגע שלהם אינו נעים לעור. בנוסף לכך מאחורי כל השיטה יש חשיבה על איכות הסביבה".
כאמא ליברלית היא חשבה גם על האספקט המיני שבשיטה. "כשמורידים לילד בן שנתיים לראשונה את החיתול, הוא מיד מתחיל לגעת באיבר מינו כי זה לגמרי חדש לו", היא מסבירה. "ילד שרגיל להרגיש באופן חופשי את איבר מינו לא 'מתרגש'
איך אפשר ללמד תינוק להתאפק?
"אפשר. בגיל שלושה חודשים הוא כבר למד להתאפק. בכל פעם שהיה עושה עלי את הצרכים שלו הייתי מרחיקה אותו מגופי, מסבירה לו שלא עושים פיפי על אמא ומיד שמה אותו מעל הכיור".
נשמע כמו רגע טראומתי.
"בכלל לא, עושים את זה בעדינות ומסבירים לתינוק מדוע אנחנו מרחיקים אותו. רק ככה התינוק לומד שלא עושים פיפי על אמא".
ומתי יודעים שצריך לקחת את התינוק לשירותים?
"צריך לשים לב לזה כל הזמן. בהתחלה זה אחרי כל הנקה ולפעמים גם תוך כדי ההנקה ולכן צריך להצטייד בחיתול בד עבה ולפרוס אותו על הגוף. עם הזמן פשוט צריך להציע לו הרבה פעמים לעשות את צרכיו. בנות אפשר לשים מעל הכיור ובנים אפשר לשים באמבטיה או אפילו בחצר אם גרים בבית קרקע. זה מאוד נעים וטבעי".
ומה קורה בזמן השינה?
"תינוקות לא עושים פיפי מתוך שינה".
האמנם?
"כן, אחד החוקים החכמים של טבע האדם הוא שלא עושים צרכים מתוך שינה. תינוק עושה את צרכיו ברגע שהוא מתעורר ואז לוקחים אותו מיד לשירותים. אם הוא מתעורר אני מיד לוקחת אותו לשירותים. העניין הוא שילד שלובש תחתונים מתנהל אחרת עם צרכיו מהדרך שבה מתנהל ילד שלובש חיתול. ילד שעושה פיפי בחיתול לא מרגיש את זה, כי החיתול מיד סופג את הנוזלים ונשאר יבש. ילד שלובש תחתונים ועושה בהם פיפי מיד מרגיש את התחושה הרטובה והלא נעימה, ומכאן הוא לומד שכדי לא להגיע למצב הלא נעים הזה, הוא צריך להתאפק או לעשות את צרכיו בשירותים. כשהילל היה בן שנה הוא כבר ידע לסמן לי כשהיה צריך לשירותים. זה מדהים".
ובכל פעם כזאת יש חגיגת תשבחות?
"לא, מה פתאום. צריך לעודד את הילד, אבל לא להפוך את העניין לחגיגה בכל פעם מחדש. הילד צריך ללמוד שבסך הכל מדובר בשגרה. אם הוא מתקדם, מבקש למשל לעשות את צרכיו, אפשר בהחלט לשבח אותו על בגרותו".
אם כל העניין עדיין לא מובן לכם ונשמע כמו משהו מורכב מאוד, אתם בהחלט צודקים. כדי לגדל תינוק ללא חיתולים צריך לא רק הרבה מאוד סבלנות וערנות, אלא גם לוותר על החיים האישיים והזוגיים. קשה לצאת לבלות עם בן הזוג וקשה להיעדר מהבית לצרכים שגרתיים מאחר שהילד זקוק להשגחה צמודה ולליווי אינטנסיבי סביב צרכיו. כששני השאירה את הילל הקטן עם שמרטפית, התקלות לא איחרו לבוא. הוא רצה לעשות את צרכיו, היא לא ידעה מה לעשות, הוא בכה, היא הייתה חסרת אונים והתוצאה - תסכול וחוסר נעימות לשני הצדדים.
"אין ספק שמי שרוצה להצליח עם השיטה צריכה לגדל בעצמה את הילד ולהיות איתו כל הזמן. ככל שזה יהיה יותר נפוץ, כך יהיה יותר קל. ראיתי סרט על שבטים אפריקאיים שנוהגים לגדל את ילדיהם באותה שיטה. הכל שם מתנהל באורח טבעי ונורמלי לכולם".
אולי זה מעיד על כך שמדובר בשיטה מעט פרימיטיבית, לא?
"יכול להיות, אבל מתברר שיש המון מה ללמוד מהפרימיטיביות. פספסנו הרבה דברים בדרך שבה חיינו במהלך השנים. היום אנחנו מחפשים אחר האמת ולא רק אחר הנוחות. בתורה, עקרת בית היא עיקר הבית. היא זו שצריכה להיות בבית ולגדל את הילדים. לפי דרך חייה של האשה מתנהל הבית. מבחינתי זו דרך חיים טבעית ונכונה. יש לנו הרבה מה ללמוד מהטבע".
אחלו מזל טוב לאלינה בורך-ממרוד. לפני כמה שבועות היא ילדה את בנה השלישי אחרי שתי בנות (אליאל בת ארבע וחצי ויהלי בת השנתיים ותשעה חודשים). שתי בנותיה גדלו ללא חיתול ועכשיו הגיע תורו של אלדר, הנסיך החדש במשפחה, להשתלב עם הזרם. "את אליאל, הגדולה שלי, גידלתי ללא חיתולים, אבל בצורה קצת יותר נוחה ושפויה. בבית היא הייתה ללא חיתול, אבל כשיצאנו החוצה היא הייתה עם חיתול בד. שמעתי על השיטה הזאת שהייתה אז נפוצה רק בחו"ל והחלטתי לאמץ אותה באופן חלקי. לא עשיתי מזה עניין ולא סיפרתי על כך לאף אחד כי חששתי מהתגובות. את יהלי, בתי השנייה, גם גידלתי ללא חיתולים לסירוגין. בגיל שנה היא כבר הייתה גמולה. עכשיו, עם אלדר, אני מתכוונת להתמסר לשיטה באופן מלא. הסביבה שלי מאוד תומכת ורוב החברות שלי בעניין".
איך אפשר לשלוט בצרכיו של תינוק שרק נולד?
"זה לא כל כך פשוט, במיוחד לאור העובדה שזה ילד שלישי ואני מאוד עסוקה עם שתי הבנות הגדולות. אני מנסה ללכת איתו לשירותים או לצאת איתו החוצה כמה שיותר, מחזיקה אותו רק במנשא ולומדת לזהות את הבקשה שלו להתפנות. ילדים קטנים מלכלכים את בגדיהם בין כה וכה, אז אני לא מתרגשת אם יש פספוסים. אני לא מכירה אף הורה שלא עשו עליו פיפי או קקי".
שני ואלינה לא לבד. מאות משפחות בארץ בחרו בדרך גידול הילדים ללא חיתולים והתופעה הולכת וצוברת תאוצה אדירה, ואף מגובה באתרי אינטרנט שעוסקים בנושא, חוגי בית וקבוצות תמיכה שמלוות, מנחות ומעודדות את ההורים הצעירים לוותר על החיתולים. נירית שפירא, מנחה בהכשרה מקצועית ב"דיאדה", ומייסדת התנועה "נשים כורעות ללדת", לא מתרגשת כשמדברים איתה על קקי ופיפי. "גידלתי את ילדתי בלי חיתולים וזה היה לפני ארבע וחצי שנים. שמעתי על זה באיזה כנס שנכחתי בו ונחשפתי לפערים התרבותיים בהם אנו חיים. יש משהו מדהים בשיטה הזאת. מי שמנסה את השיטה לומד בעצם להקשיב לילד שלו. זה מחייב רמת קשב גבוהה מאוד וזה מביא לתקשורת מדהימה בין הורה לילד. לי היה קשה עם זה", היא מתוודה.
"עברתי שנים של מתח מניסיונות לעשות מיליון דברים. גם לגדל את ילדתי וגם, באותה תקופה, להקים את מרכז 'דיאדה'. אחרי שמונה חודשים שרצתי אחריה, החלטתי לשים לה טיטול. לא הייתי גאה בעצמי ולא ממש השגתי את המטרה שהצבתי לעצמי, אבל ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון. אני לא האמא המתאימה למשימה הזאת".
אז למה את בכל זאת מעודדת לגדל ילדים על פי השיטה?
"קודם כל זה מפתח את התקשורת, חוסך הוצאות מיותרות ברכישת טיטולים, וחוץ מזה יש כאן את הרעיון האקולוגי".
על חשבון נפשו של הפעוט שלך?
"אני לא רואה את זה ככה. לנו, כחברה מתקדמת, יש בעיה קונספטואלית עם העניין. למדנו שתינוקות עושים את צרכיהם בטיטול כי זה היה האינטרס של מי ששיווק חיתולים חד פעמיים. הרי בעבר לא היה את המוצר הזה, אבל כשהמציאו אותו, החדירו למוחנו שהילד זקוק לו. אין לזה באמת שום קשר לצרכים של הילד. לימדו אותנו שזה עניין חברתי תרבותי. אפשר להגיד שבמקומות מסוימים אוכלים כלבים ותולעים. בעיני מי שחי את התרבות המערבית זה מזעזע, אבל זה רק בגלל שאנחנו באים ממקום עם תפיסת עולם אחרת. זוהי תולדה של תרבות הצריכה. זה חלק מהתפתחות חברתית ומה שנכון לכל אחד".
"אנחנו בעידן של חיפוש. יש חזרה ללידות בבית, לגידול ילדים ללא חיסונים, ללא חיתולים. אבל ראשי המדינה שלנו אינם מספקים את הצרכים של יושביה. טיפת חלב היא לא מרכז השבט שבו נשים יכולות לבוא ולדבר. נשים רבות מוצאות את עצמן לבד ואז חלקן הופך לשוק צרכנים, בעוד שאחרות מפתחות חשיבה דעתנית ועצמאית".
1. השיטה מתאימה לכל התינוקות, אבל לא לכל המטפלים. יש צורך בתשומת לב יוצאת דופן, קרבה פיזית תמידית לתינוק, סבלנות וקור רוח כדי לא להיבהל מכל פיפי שבורח.
2. רצוי להתחיל את התהליך מגיל לידה. ארבעת החודשים הראשונים הם "חלון הזדמנות" ללימוד קל יחסית.
3. החוכמה הגדולה היא לשים לב לסימנים קלים. תתפלאו, אבל תינוק בן שלושה חודשים ואף פחות מזה יודע לסמן רגע לפני שהוא עושה את צרכיו.
4. רצוי ללמוד על השיטה כמה שיותר ואף להיעזר בקבוצת תמיכה, במיוחד אם אתם "חדשים בתחום".
5. אם אתן נשות קריירה, ותרו על העניין מראש. גידול הילדים ללא חיתולים מתאים בעיקר לאמהות שמגדלות את הילדים בבית או במקרים יוצאי דופן למטפלת מתאימה. אי אפשר לשלוח ילד למשפחתון ללא טיטול.
נא להמתין לטעינת התגובות
