למה מי אתה?
למה לנשים קל יותר לקבל הוראות והאם הן מעדיפות בוס או בוסית? סקירה על סמכות, צייתנות וכוח
אבו ראא' ד התעשת במהירות. מצד אחד, חשב לעצמו, מיהי המטורללת שצועקת עליו על כי לקח לה את הרכב, מצד שני - סמכות כשלו אסור להפר. הוא הסתכל על אנשיו ושלף: "רוצה בחזרה? תביאי חמש אלף שקל". הבחורה שמעבר לקו התרתחה וגייסה את כל מה שלמדה בשיעורי ערבית ספרותית. מה תשיב לשמע ההצעה? "כול כלב ביג'י יומו"? לא טוב. "הון אל מוסלסל ביל-ערבי" ? גם לא טוב. ואז זה יצא לה: "תמות".
טריקה .
היא התאבלה על רכב הספורט האדום ששירת אותה בנאמנות שנים ספורות, אבל לא אדם כמוה יתקפל. בראשה החלו להתרוצץ מחשבות שלא הרפו: אולי היתה צריכה לנהוג בנימוס כלפי מי שהוכתר כסמכות גבוהה? אבל הבלבול בין "סמכות" ל"מרות" והמחשבה על אוטובוס עמוס אנשים מיוזעים שברו אותה לגמרי.
היא נזכרה בשרית, המורה מכיתה א', שבמפגן סמכותי קראה לתלמידה שרון אל הלוח, וגם פיזוזיה העליזים של הילדה לא עצרו את המחנכת מלהתחרט. "בעצם, לא את. שבי". שמוטת כתפיים חזרה שרון אל כיסאה. נוכח האכזבה קראה חברתה אל המורה: "את חמורה!". היא סולקה מבית הספר, כנהוג באותם ימים, עם משימה: לחשוב טוב טוב על דבריה. אחרי שאמה הסבירה לה מהי פליטת פה, הגיעה בבוקר המחרת לבית הספר, חמושה בהסבר מצטדק. כשהמורה קיבלה אותה סופסוף לשיחת הבהרה, עמדה מולה ומבעד לזגוגיות הענק של משקפיה שלחה מבט נוקב ואמרה: "אני מתנצלת על זה שקראתי לך חמורה. זו היתה פליטת פה. חשבתי על זה כל הלילה והגעתי למסקנה שזה לא היה בסדר". פניה של המורה התרככו והמשקפופרית, שנשברה מהבעת הריצוי, המשיכה בשטף: "הייתי צריכה לומר לך שאת אתון".
כך חלפו להם חייה, רצופי היתקלויות עם מי שאמורים להוות סמכות: הבוסים הרודנים בגלידרייה בה עבדה (אסור לעובדים לטעום שרבט מנגו), רכז הקייטנה בה הדריכה (שלח ידיים), המדריכה בקד"צ החובשות בבה"ד 10 (מבוגרת ממנה בשנה. פחחח, היא תגיד לה מה לעשות?), האלוף שעמד חסר מעש בזמן ששעטה להביא את ערימת העיתונים לשלישות היחידה ("דקורציה יפה על הכתף שלך. למה שלא תעזור לי במקום להשתעמם?"), עורך העיתון ("אתה
הפילוסוף והסוציולוג תיאודור אדורנו, שהשתייך ל"אסכולת פרנקפורט" שהחלה את פעילותה בגרמניה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היה הראשון שפיתח את המושג "סמכות". הוא חקר את הנושא בהרחבה ומסקנותיו היוו אבן דרך בהיסטוריה של הפסיכולוגיה החברתית. אדורנו הגדיר "אישיות סמכותית" כאישיות נוקשה ושמרנית, הנוטה להישמע לסמכות שמעליה ללא עוררין, עם תלות וללא בקרה אישית. מנגד טען, כי "אישיות דמוקרטית" מתאפיינת בחדשנות ובדעות עצמאיות.
המחקרים המובילים בפסיכואנליזה חוזרים להתחלה ומתייחסים לאינטראקציה בין התינוק לאמו. אם התינוק מפתח תחושת ביטחון מול האם, מתפתחת אצלו יכולת להפקיד אצלה תחושות אותן קשה לו לשאת בקרבו. "האם הטובה" לוקחת אותן, מעבדת אותן כמקור סמכות ומחזירה לו את התחושות מעובדות בצורה שהוא יכול לשאתן. מכאן ואילך נולדת שרשרת הסמכויות.
"ילדים זקוקים לדוגמה אישית ולנוכחות", אומר המטפל המשפחתי אריה טבעון. "סמכות היא לא רק השגת תוצאות התנהגותיות. השאיפה היא בניית סמכות פנימית, שמתחילה מכך שהאדם סומך על עצמו. המילה סמכות, על פי הבנתי, מקורה בשורש ס.מ.כ, המתייחס גם לקרבה וגם להישענות. קשה לנו לקבל סמכות מאדם זר, לא עקבי או בלתי מובן לנו, שלא ביססנו את אמוננו בו".
על השאלה מה הופך אדם לסמכותי משיב טבעון, יועץ לארגונים ומפתח "מודל הסמכות השלמה" המיושם מעל לעשור במסגרות כמו בסיס חוות השומר, המכשיר חיילי מקא"מ (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות): "בעבר, התפקיד הפורמלי קבע את מקומו של האדם וסמכותו. היום, בעידן הפוסט מודרני שבו הפרט וקולו קיבלו עוצמה ומעמד שוויוני, זה לא מספיק. שום מעמד פורמלי לא מובן מאליו: מורה, מנהל, מפקד, ואפילו ראש ממשלה. אחד המאפיינים של סמכות הוא גמישות תפקידית".
ב"מודל הסמכות השלמה", אשר פותח לשם יישום במסגרות משפחתיות, חינוכיות, צבאיות וכדומה, משתמש טבעון בארבעה סמלים: לב, המסמל קרבה; קשר, המסמל תמיכה; ינשוף המסמל מקור ידע והתמצאות; פיל - מכוון למטרה, מעשי, נחוש ואסרטיבי ושור - מגן ושומר במקרי חירום, מאלץ, מגביל והיררכי. לטענתו, רק התנהגות הורית המשלבת את ארבעת הסמלים נחשבת ל"סמכות שלמה". דמות סמכותית על פי המודל הזה צריכה להיות רב ממדית ובעלת גמישות תפקידית גבוהה, כדי שתוכל ליישם את כל החלקים האלו.
"במרוצת השנים, כשאני שואל מיהן דמויות הסמכות, אני שומע שמדובר בדמויות כמוני וכמוך. זו הבשורה הטובה. סמכות זו מיומנות שניתן ללמוד אותה, בדומה לראייה אסטרטגית. האם הכריזמה, ממרכיביה המהותיים של הסמכות, היא תכונה מולדת או נרכשת? על כך, מתברר, הדעות חלוקות. "כריזמה זה מושג שהוגדר על ידי מקס ובר ופירושה 'מתת אל'. אני לא חושב שזה נכון", אומר טבעון. "זו טעות חמורה להגיד: 'או שיש לך כריזמה או שלא'. הסטריאוטיפ הזה הוא אחד הדברים שמונעים מהרבה אנשים לחשוב שהם מסוגלים להיות דמויות סמכות. פעם חשבו שיש דמות אחת שהיא המובילה, ואילו היום אנחנו יודעים שהצוות המשלים הוא זה שבונה אותנו, בדיוק כמו במשפחה".
אינספור תיאוריות תופסות את הנשיות כדבר טבעי ומולד, ואת הגבריות כעניין תרבותי ונרכש. הפרופיל ההגמוני מצייר גבר אמיתי כמי שמצטיין בשליטה נפשית ורגשית, כי גבר אמיתי לא בוכה ובטח שלא מתלונן. הוא מצטיין גם בשליטה פיזית, מקצוען, ועל מנת שיוכל לממש את גבריותו הוא זקוק לקהל ולזירה פומבית.
נשים, לעומת זאת, נתפסות כבעלות יכולות אחרות: הן ניחנות ברגישות, ביכולת לסלוח ולהתפייס, להיות יעילות ולתפקד בתנאים קשים. איפה הבעיה? כישלונה האישי של אישה אחת מושלך על כל הנשים כולן, אבל כל הצלחה שלה תיוחס לה באופן פרטי בלבד, משום שהאישה לא נתפסת כאינדיבידואל אלא כסמל. כיצד אם כן מתנהלות נשים המגיעות לעמדות מפתח סמכותיות? האם הן מנכסות לעצמן תכונות "גבריות", או דווקא ממנפות את תכונותיהן ה"נשיות" לטובת התפקיד?
"היום אין כמעט תכונות שנחשבות לגבריות", משיבה פרופ' דליה מור, ראש התוכנית לתואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני בחוג למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי ב"מכללה למינהל". "נשים היום מאמצות תכונות 'גבריות' ו'נשיות' באותה מידה. הגברים נוטים פחות לאמץ תכונות שנחשבות לנשיות. כך יוצא שאת התכונות שנחשבו לגבריות מאמצים גברים ונשים באותה מידה, ואת התכונות שנחשבו לנשיות ומתמקדות בעיקר ביכולת להביע רגשות - נשים מאמצות יותר מגברים.
"מובן שיש שונות גם בין הנשים, ולא כולן מאמצות את כל התכונות באותה מידה. יש כאלה שאצלן דומיננטיות התכונות שנחשבות יותר 'נשיות' ואצל אחרות - בולטות יותר התכונות ה'גבריות'. עושה רושם, שנשים שהגיעו למשרות בכירות, עשו זאת בזכות העובדה שאימצו מראש תכונות שנחשבו בעבר לגבריות. כלומר, הן לא מנכסות את התכונות האלו רק כשהן מגיעות לעמדות מפתח. מה שיפה אצל נשים אלו, הוא שגם כשהן מוסיפות תכונות גבריות לרפרטואר התכונות הדומיננטיות אצלן, הן לא מוותרות על נשיותן. הן מרחיבות את ההגדרה של הנשיות. הן רואות עצמן כמאוד נשיות גם כשהן מייחסות לעצמן אסרטיביות, רציונליות, אישיות חזקה ויכולת מנהיגות. לדעתי, העובדה שבמבנה האישיות שלהן יש תכונות יותר חברתיות שנתפסות כנשיות וגם תכונות שהן יותר ביצועיסטיות ונתפסות כגבריות, מאפשרת להן יותר גמישות ויותר אפשרות לעבור מדפוס התמודדות אחד לשני; פעם להדגיש את הפן החברתי הרגיש יותר ופעם את הצעד הביצועיסטי. גברים, לעומת זאת, אם הם לא מאמצים את הממד הרגשי של התכונות, הם מתקשים לעבור לדפוס אלטרנטיבי של התמודדות עם מצבים שונים".
ניקח לדוגמה את הילארי קלינטון, שאימצה את התכונות הגבריות בחום: עד לא מזמן הצטיירה כמי שפועלת ללא רגשות, ממוקדת מטרה, אסרטיבית, עניינית, חזקה וכוחנית. אלא שבשלב מסוים הדבר הפך עבורה לרועץ. מישהו בקמפיין הבין שבשעה שכל התכונות הללו נחשבות לחיוביות אצל גברים, נשים המאמצות אותן זוכות לתואר "ביצ'יות". הסוויץ' לא התמהמה: כשתוצאות הסקרים הראו שהמצב, איך לומר, לא שלאגר, הילארי שבה אל ערש הנשיות עם כל הארטילריה. קול רועד, דמעות ודיבור רגשני עשו את העבודה. הקהל, מתברר, עדיין מצפה מאישה לצאת בגילויים רגשניים, אבל ספק אם היה מקבל את אותם גילויים באהבה, אילו היו מגיעים ממועמד גבר.
גם כשבוחנים את היכולת לציית לסמכות, ניכרים הבדלים בין המינים. "בגלל הערכה עצמית נמוכה יותר, בנות אמורות להתמודד טוב יותר עם סמכות", אומרת ד"ר דיאנה לוצאטו, סוציולוגית-אנתרופולוגית ומומחית למגדר מ"האקדמית תל אביב-יפו". " בגילים צעירים, בנות מצייתות יותר לסמכות והן אהובות בעיקר על גננות ומורות. הן לומדות שהדרך לקבל משהו טוב היא להיות נחמדות, לבטא הערכה ואהבה, או במילה אחת - ללקק. אגב, הן לא מקבלות את התמורה לכך ונתפסות כמובנות מאליהן. מורים נוטים לאהוב דווקא את הבנים, שמצפצפים על הסמכות, והם מחזרים אחרי האהבה שלהם. מגיל צעיר, בנות מקבלות תשומת לב כשהן ניגשות לגננת עם קומפלימנטים כמו 'את יפה'. אם הן מתרחקות, הגננת לא דואגת. לעומת זאת, בנים זוכים לתשומת הלב דווקא כשהם מתרחקים".
היחסים הללו נשמרים גם בבגרות: נשים רוצות את ההוא שלא התקשר, ולא מקרי הוא שבעולם התעסוקתי מרביתנו מקשטות עמדות נמוכות משל מרבית הגברים. הרעיון המוכר לפיו האגו הגברי זקוק לחיזוק וחלק מתפקיד האישה הוא ללטף אותו, מושלך ליחסי סמכות בכל מערכת יחסים. "באיזשהו מקום", אומרת ד"ר לוצאטו, "לנשים קל יותר להתמודד עם הדבר הזה, כי זה מה שהן מכירות. זה הרבה יותר קשה לבנים".
- האם ניתן לאפיין התמודדות של גברים עם סמכות גברית?
"גברים יכולים להתמודד טוב עם סמכות של מישהו בסטטוס שהם שואפים אליו, ואז הם הופכים ללקקנים ברמה מעוררת התפעלות. על מנת שבנים ייתנו לסמכות את הכבוד, הם צריכים להעריך אותה ולכבד אותה. רק כשהם מכבדים הם מקבלים את הסמכות שמעליהם. זה לא אוטומטי".
ד"ר לוצאטו עומדת על העובדה כי לנשים קל יותר עם סמכות גברית. "הן נותנות חיבה ואהבה ומקבלות את הסמכות מתוך מקום של זיהוי החולשה: הן מבחינות כאשר הבוס עייף או חולה ומזהות את החולשה של הגבר כחלק מהגבריות. הן לומדות עם השנים לקבל את המקום הטיפולי. יש פה אבסורד: בנות חונכו לתת יחס, אבל הן לא רואות את זה כליקוק אלא כמקומן הטבעי. הן פשוט מחליפות טיטול למבוגר".
"גברים נוהגים להתנצל על חולשותיהם; הנשים - על כוחן", אמרה סימון דה בובואר, וצדקה. נשים מצליחות בעמדות סמכות חוטפות מכאן ומכאן. בנות מינן לא מעודדות את הסמכות הנשית, כי הן מורגלות לסמכותו של הגבר, וגברים, לעומת זאת, מתקשים לקבל את סמכותן. "גם אם הם מקבלים אותה, יעדיפו לכנותה 'אישה גברית'", אומרת הפסיכולוגית הקלינית ד"ר רחל זיו, החתומה על הספר "תיקונפש". "תכונות כמו אסרטיביות, כריזמה או אמביציה, ייחשבו כתכונות גבריות. יש לציין שגברים בכל זאת ייטו לקבל את סמכותה של האישה לאחר שתעבור את מבחני הסמכות הגבריים, אפילו יותר מאשר הנשים".
אז מה שהיה הוא שיהיה? לא בטוח. בתקופה האחרונה, עם התפתחות המודעות הנשית והבאת הנושא לקדמת הבמה, חלו שינויים מרחיקי לכת בתפיסת הסמכות הנשית. איפה בכל זאת יש סיכוי לשינוי? "במוסדות רציונליים כמו בנקים וחברות היי טק, הגברים מקבלים את הסמכות הנשית מכיוון שזוהי הסמכות שממנה תצמח תועלת בעתיד", אומרת ד"ר לוצאטו. "יש לה תוצאות שרואים אותן - בעיקר כסף. לנשים העוסקות בתחומים גבריים לכאורה ועושות את זה טוב, אולי קשה בתחילה אבל בסופו של דבר גברים מוכנים לקבל את הסמכות. הבעיה בסמכות היא בתחומים שאי אפשר לקבל תועלת או תוצאות בזמן אמת. גברים מקבלים את הסמכות של אישה שהוכיחה שהיא יכולה לעשות מה שגבר עושה. הם חונכו להיות פרקטיים ופחות רגשיים. פחות מתעסקים בתסכולים רגשיים".
בכך מתכוונת ד"ר לוצאטו לומר כי נשים לא עושות חיים קלים לבנות מינן, היות שהן למדו לראות את כל היחסים, כולל יחסי העבודה, כטעונים רגשית. "הן מקבלות סמכות נשית כאשר אותה אישה משמשת מודל להצלחה. אבל אם היא לא נחמדה, יהיה להן יותר קשה להתמודד עם הסמכות שלה", אומרת ד"ר לוצאטו.
מכיוונה של ד"ר זיו עולים קולות הסכמה: "מעמדה של המנהלת קשה גם בקרב בנות מינה, משום שמרביתן לא מעודדות את הסמכות הנשית, ומעדיפות את סמכותו של הגבר". טבעון מסכם בנימה אופטימית: "בנות הגיעו רחוק יותר ביכולתן להשפיע, כיוון שלא היו קיצוניות. זו תופעה מאוד מוכרת בעולם העסקים - אישה מנהלת יכולה ליצור אקולוגיה רגשית ועסקית שההתנהלות בה היא יותר של שיתוף פעולה ושל הליכה בדרכי נועם".
נא להמתין לטעינת התגובות
