מי מצביע בעד המוות?

חולה שנוטה למות יכול כיום להחליט מראש, באמצעות טופס מיוחד, אם ברצונו להאריך את חייו באמצעות מכשירי החייאה. אבל מעטים עושים זאת. הכל בגלל חוסר מודעות לחוק – וגם עין הרע

דן אבן | 28/12/2008 14:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בגיל 92 ביקשה א', חולת סרטן מירושלים, לתכנן את ימיה האחרונים בבית החולים. בטופס שהעבירה לידיעת המוסד הרפואי שטיפל בה כתבה לרופאיה הנחיות רפואיות מקדימות, למקרה שחלילה תיקלע למצב סופני ותיפגע יכולת ההכרה והשיפוט שלה. א' בחרה שלא להתחבר למכשיר הנשמה, אולם בבית החולים הוחלט בכל זאת לחברה. רק התערבות עמותת "ליל"ך" (לחיות ולמות בכבוד) הובילה להחלטת הרופאים לגמול אותה בהדרגה ממכשיר ההנשמה, עד שלבסוף נותקה ממנו והצליחה לנשום בכוחות עצמה. לפני שבועות ספורים היא נפטרה.
 
בית חולים.
בית חולים. צילום: SXC

העלייה בתוחלת החיים והתקדמות הרפואה המערבית מובילות למצבים רפואיים חדשים ומורכבים בחודשים האחרונים לחייהם של חולים רבים, כשהם אינם מסוגלים לקבל החלטות בעצמם, ורצונם לוותר על טיפול מאריך חיים אינו בא לידי ביטוי.

במערכת הבריאות הובן הצורך בהסדרת הטיפול בחולה הנוטה למות, וחוק מיוחד שחוקק בנושא אמור היה לתת את הפתרונים. במסגרת החוק הוקם במשרד הבריאות מרכז חדש להפקדת הנחיות רפואיות מקדימות למצבים כאלה, אך שנה לאחר פתיחת המרכז רק 4,000 ישראלים התעניינו במילוי ההנחיות. כעת מתכננים במשרד הבריאות לעודד ישראלים להירשם במאגר המתגבש, ולהכריע לגבי עתידם.
החולים פוחדים

לפי נתוני משרד הבריאות העדכניים, שמתפרסמים כאן לראשונה, כ-1,000 ישראלים כבר העבירו למשרד טפסים מלאים שבהם ההנחיות, ו-400 מתוכם כבר אושרו וקיבלו תוקף רשמי. היתר נשלחו לתיקונים. 90 אחוז מאלה שממלאים את הטפסים הם ישראלים בריאים לחלוטין, ורק כעשירית מהם הם חולים הנוטים למות.

"רוב הישראלים אינם מכירים את הטפסים הללו, ואינם יודעים שהיום יש בידיהם את היכולת לקבוע את עתידם", אומר בכיר במשרד הבריאות. "ממלא הטפסים יכול לסמן אילו פעולות היה מעוניין שייעשו לו או שלא ייעשו לו במצב סופני, אם ייקלע למצב של חוסר הכרה או הכרה מעורפלת", מסביר הרב ד"ר מרדכי הלפרין, מנהל המרכז להנחיות מקדימות, ויועץ משרד הבריאות לאתיקה רפואית. חולה שמצבו מוגדר סופני - כלומר, שהרופאים קצבו לו עד שישה חודשים לחיות - ברגע שיתחיל לפתח סימני ערפול הכרה, כבר לא ייחשב כשיר למילוי ההנחיות.

בטפסים ניתן לדרוש שלא לקבל החייאה באמצעות דרכים שונות, ובמעמד מילוי הטופס יש להחתים שני עדים על הפרטים שמולאו ולציין את פרטיהם המלאים. מאגר ההנחיות הרפואיות המקדימות, שממוקם בירושלים, מעסיק כיום צוות מצומצם של שלושה עובדים בלבד, ומתרחב בעצלתיים.

"בהתחלה כל הטפסים שהגיעו אלינו לא התאימו

ללשון החוק, כי לא הובנו כהלכה", מסביר ד"ר הלפרין, "כשאנחנו קולטים את הטופס יש כאלה שעוברים במסלול הירוק ומקבלים במהירות אישור לתקפותו, ויש כאלה שמקבלים בקשה לתיקון".

עם זאת, רופאים רבים בישראל עדיין אינם מכירים את חוק החולה הנוטה למות, ובייחוד את האפשרות להפקיד טופס שבו הנחיות רפואיות מקדימות - ובהם גם רופאי משפחה רבים שאמורים להיות אלה שמפנים מטופלים בקהילה למלא את הטפסים. "בכוונתנו להגיע גם לרופאים מתמחים ולבתי הספר לרפואה, כדי שכל רופא יכיר את האפשרויות העומדות בפניו", אומר ד"ר הלפרין.

אחת הבעיות הנידונות כיום עוסקת בתגמול על זמן ההדרכה למילוי הטופס. ברפואה הציבורית רופאים רבים נמנעים מלהדריך מטופלים לגבי מילוי ההנחיות המקדימות, כיוון שאינם מתוגמלים על כך מקופת החולים, ואינם יכולים לעשות זאת על חשבון עשר הדקות המוקדשות לכל מטופל במרפאה הקהילתית.

אבל לא רק הרופאים מהווים בעיה להפצת תורת ההנחיות הרפואיות המקדימות, אלא גם המטופלים הישראלים, שידועים כחששנים וכספקנים, ואינם רוצים לעשות חלילה עין הרע. "אנשים פוחדים", מעריכה עו"ד עפרה גולן מהיחידה למדיניות גנטית וביואתיקה במכון המחקר הלאומי גרטנר למדיניות בריאות, "הם חוששים מעין הרע, אבל זה נראה לי תירוץ. ייתכן שיש קשר לחשש הקיים ממילוי טופס להסדרת ירושה. להערכתי, עבור אלה שמרגישים שהם רוצים להסדיר את הסוגיות הללו בעודם כשירים, הנחיות שכאלה מאפשרות שקט נפשי, אך יש כאלה שנרתעים מכך".

החוק אינו מחייב להפקיד את ההנחיות הרפואיות דווקא במשרד הבריאות. "ניתן לשמור על הטופס בקלסר מיוחד או להפקידו בידי אדם שלישי, אבל מי ששולח אלינו את הטופס מקבל אישור חתום שהטופס תואם את החוק, ואז הרופא לא צריך לבצע בדיקה שכזאת במקרה הצורך", מסביר ד"ר הלפרין, "בתום חמש שנים אנו שולחים תזכורת לממלא הטופס, אם ברצונו להאריך את תקפותו".

ללא ההנחיות המקדימות, ההנחה המקובלת כיום בארץ היא כי יש לטפל בחולים גם בשלבים סופניים ולעשות כל טיפול להארכת חייהם. לאחר חיבור למכשיר הנשמה, החוק אינו מאפשר ניתוק מהמכשיר, אלא רק באישור בית משפט, שעד כה אישר זאת רק במקרים ספורים ומורכבים.

מה שכן, החוק מאפשר זאת כשמצבו של החולה הופך ל"סופי" - כלומר, שנותרו שבועיים בלבד לחייו. "כדי לקבוע שאין להאריך את חייו של חולה, יש להביא הוכחה מעבר לכל ספק סביר שזהו רצונו וההנחיות הרפואיות המקדימות הן ההוכחה הטובה ביותר", מבהיר ד"ר הלפרין. 

והרופאים בדילמה

אחד הגופים שמפעיל כבר 22 שנה שירות הנחיות רפואיות מקדימות שמכונה "צוואה לחיים" הוא עמותת ליל"ך. במרוצת השנים חתמו 15 אלף ישראלים על הצוואות של ליל"ך, וכיום מופקדים בעמותה 10,000 צוואות, שמרביתן נכתבו על-ידי אנשים בריאים.

בעוד מאגר ההנחיות המקדימות במשרד הבריאות מתחיל בפעילותו, המחלקה המשפטית במשרד הבריאות אישרה בחודשים האחרונים לליל"ך להכיר בצוואות של הארגון בכפוף לחיזוקים: הוספת תצלום תעודת זהות של ממלא הטופס והצהרה של שני עדים.

"נכון להיום, הטופס של משרד הבריאות מאוד ארוך ומסובך למילוי, והתנאי למילויו הוא הסבר מרופא או מאחות מוסמכת, בעוד שרופאים רבים לא מכירים את ההנחיות הללו, ולא נעשתה כל פעילות הסברתית גורפת לרופאים ולאחיות בקופות החולים ובבתי החולים בנידון", אומרת יו"ר עמותת ליל"ך בינה דיבון.

גורמים במשרד הבריאות, אגב, מעבירים ביקורת מרומזת גם על עמותת ליל"ך, וטוענים כי ההנחיות המקדימות שמאפשר החוק החדש הובילו לתחרות בין ה"צוואות" שמציע כל גוף. אבל מי הם ממלאי הטפסים? "מהתרשמותנו בליל"ך", אומרת דיבון, "מדובר באנשים מבוגרים שמתחילים לחשוב על המוות, בנים לאנשים חולים המקדימות שנתקלו במקרים של סבל לפני המוות אצל הוריהם ומוצאים את עצמם מתלבטים בשאלות הקשות הללו, ואנשים שהשקפת עולמם היא להימנע מסבל בשלב חיים סופני".

ואולם, בהיעדר מודעות לאפשרות למסור הנחיות רפואיות מקדימות, רופאים רבים אינם מתמצאים ברזי חוק החולה הנוטה למות, ויש אף כאלה שעוברים על החוק ללא ידיעתם. "החוק מגדיר מתי מותר להימנע מטיפול, אולם היום יש מקרים שלא עונים להגדרה, וכתוצאה מאי ידיעת החוק רופאים חושבים שהמצב כלול בחוק, ולא מטפלים", מסביר ד"ר הלפרין,

"למשל, יש חולי אלצהיימר שלא נוטים למות, ובהכרח צריך להאריך את חייהם. על הרופא חל חוק העונשין, ובהיעדר טיפול רפואי ניתן להאשימו בהריגה, אבל הרופאים עסוקים, ולכן אפשר להבין מצבים שבהם לא מאריכים חיים, למרות שהחוק מחייב זאת".

בעמותת ליל"ך מדגישים דווקא את הבעיה ההפוכה. "לצערנו הרב, לא כל אדם שממלא את
הטופס הזה יכול בהמשך ליישם אותו, כי המערך הרפואי לא מכיר במקרים רבים את החוק", אומרת
דיבון, "זה עדיין לא מובן מאליו שאדם המבקש שלא יאריכו את חייו - בקשתו אכן תכובד".

אחד היישומים המעניינים בחוק הוא סביב מכשיר הנשמה חדש, שמצויד בשעון עצר (טיימר). ההמצאה הישראלית הזו מאפשרת לקבוע את משך הפעולה של מכשיר ההנשמה בחיבורו הראשון לחולה, ולאפשר בהמשך את אי הארכת הפעולה של מכשיר ההנשמה במקרה שמצבו סופני, והתקבל מידע שלפיו הוא אינו מעוניין להאריך את חייו.

"החוק אוסר גם היום ניתוק יזום של חולה ממכשיר הנשמה, ויש מצבים שהחולה וגם הרופא לא רוצים שעבוד נצחי למכשיר ההנשמה", מסביר ד"ר הלפרין. "המכשיר החדש מאפשר לחולה לקבל הנשמה לזמן קצוב, עד שניתן יהיה לקבוע אם מצבו מאפשר טיפול או לברר את רצונו המוקדם". לאחרונה, אגב, נוסה המכשיר במרכז לסימולציות רפואיות בתל השומר, ובעתיד מתכננים במשרד הבריאות להתקין את הטכנולוגיה החדישה על מכשירי ההנשמה בכל חדרי המיון בארץ.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים