שליפות מהפופיק: ניתוח בשיטת החתך הבודד
הניתוחים של פעם, שהשאירו צלקות ענק בבטן, יצאו כבר מזמן מהאופנה לטובת השאיפה להקטין את גודל החתכים. החידוש האחרון הוא שיטת ה-SILS, שדורשת חתך אחד מזערי בלבד, ומאפשרת לרופאים בארה"ב להוציא תוספתן, כליה או רחם דרך הטבור, ללא צלקת
הניתוח שבעבר הצריך חתכים באורך של חמישה עשר סנטימטרים מתחת לצלעות ושלאחר מכן השתכלל לְלַפָּרוֹסְקוֹפְּיָה שדרשה שלושה או ארבעה חתכים זעירים למדי, הפך עכשיו לפרוצדורה שאינה משאירה צלקת, ושמבוצעת על ידי קבוצת מנתחים קטנה אמנם, אך כזה שהולכת וגדלה.
לאחר שנים של ניסויים, מנתחים הכריזו על האפשרות להסיר כיסי מרה, כליות ותוספתנים דרך הטבור. בנוסף, גם כריתות רחם וחלק מהניתוחים לטיפול בהשמנה פתולוגית דוּוחו כאפשריים לביצוע באמצעות חתך בודד באיבר זה.
לאור העובדה שהדור החדש של הניתוח הזעיר-פולשני הופך להיות נפוץ ויותר ויותר מנתחים מתנסים בניתוחים ללא צלקת ובהסרת איברים או גידולים דרך פתחים טבעיים כמו הפה והנרתיק, מתעוררת השאלה האם לניתוחים החדשים הללו יש יתרונות נוספים מעבר ליתרון הקוסמטי, יתרונות שמצדיקים את השימוש ההולך וגובר בהם.
"עלינו לקבוע האם מדובר בהתקדמות אמיתית מבחינת אפשרויות הטיפול, ולא בגחמה חולפת," אמר ד"ר מוחמד אלאף, ראש המחלקה לרפואה לַפָּרוֹסְקוֹפִּית ורובוטית במרכז הרפואי על שם ג'ון הופקינס. "זה חשוב שצמד המילים 'פחות פולשני' לא ישמש אותנו כמכניזם פרסומי".
בשלהי 2008, אלאף היה לאחד המנתחים הראשונים שהוציאו כליה – איבר שגודלו בערך כגודל אגרוף – דרך הטבור. על אף שהוא ביצע כתריסר ניתוחים שתוצאותיהם השביעו את רצונו, הוא טען שזה מוקדם מכדי לקבוע האם משמעותה של ההתקדמות הזו היא אכן שיפור מצבם של המטופלים.
בתקופה שקדמה לעידן הלפרוסקופיה שהחל לפני שני עשורים, המנטרה של המנתחים היתה "ניתוח גדול, חתך גדול". בשביל לבצע את הניתוחים, גדולים או קטנים, הם היו צריכים לפתוח את הגוף, להכניס את הידיים ולמשש. אבל הניתוחים הלפרוסקופים, המבוצעים בעזרתם של מצלמה ומכשירים ייעודיים אחרים, עשו מהפכה והביאו לכך שחתכי הניתוח הלכו וקטנו וגרמו לפחות כאב ולתקופות החלמה קצרות יותר.
"אם לפני 20 שנה היית אומר לי שאני אוכל להוציא לבלב בניתוח לפרוסקופי, הייתי עונה לך שאתה משוגע", אמר ד"ר אדריאן פארק, ראש המחלקה הכירורגית במרכז הרפואי במרלינד, ואחד מחלוצי הניתוח הלפרוסקופי. "רבים מאיתנו זוכרים איך לפני 15 שנה ויותר, ההתנגדות ללפרוסקופיה היתה חזקה ונחושה, וכולם זלזלו בנו".
בינתיים לא הצטבר הרבה מידע על הניתוח המכונה SILS (single-incision Laparoscopic surgery – ניתוח לפרוסקופי בחתך בודד). בשנה שעברה הוזמנה ד"ר מאסוגליה, שמנתחת במרכז הרפואי 'אן ארונדל' באנאפוליס, לראות כיצד רופאים מנתחים בפלורידה מסירים כיס מרה בדרך הזו. היא לא חשבה שזה בכלל אפשרי לשפר את הניתוח להסרת כיס מרה – פרוצדורה של עשרים עד שלושים דקות שהיא ביצעה מאות פעמים, ושבה ארבעה חתכים קטנים מאפשרים כניסה של מצלמה ושל מכשירים שונים שנחוצים להוצאת הכיס.
אבל לאחר שראתה את הניתוח המבוצע עם חתך אחד ולמדה כיצד לבצע אותו
כיתרון נלווה, היא אומרת, המטופלים שלה סובלים פחות כאב, ומעבר לכך, אם במהלך הניתוח היא מגלה קושי להסיר את הכיס בעזרת החתך היחיד שבטבור, או במקרה שהיא דואגת לשלומם של המטופלים, היא תמיד יכולה להוסיף חתך נוסף ולהמשיך את הניתוח באופן ה"מסורתי".
כשהסירה את כיס המרה של אקוורת', ד"ר מאסוגליה נעזרה בתפרים שהושחלו דרך העור ושנועדו לייצב את כיס המרה כאשר היא מנתקת אותו ממקומו שמאחורי הכבד. הדקירות שהיו כרוכות בהכנסת התפרים הללו כל כך קלות ודקות עד שבכלל לא יהיה צורך לחבוש אותן.
סטייסי סלאק (39) עברה ניתוח להסרת כיס מרה בנובמבר. כשד"ר מאסוגליה – שניתחה את סלאק לפני שנים רבות בגלל בקע – הציעה לבצע את הניתוח באמצעות חתך אחד בלבד, סלאק אמרה שהיא "בהחלט מוכנה לנסות את זה".
"היא אמרה שזה חדש, אבל לא חשבתי ש'חדש' אומר שאהיה הראשונה", אומרת סלאק, אחות במקצועה. "אי אפשר לדעת שעברתי ניתוח. זה מושלם לקראת עונת הביקיני".
בקליניקה בקליבלנד, מנתחים כבר ביצעו ניתוח להוצאת כליה בטכניקה הזו. הם השתמשו ב-SILS לקצירת כליה מתורמים, והם מקווים ששיטת ההוצאה הזו תעודד יותר ויותר אנשים לתרום כליות. "המטרה כאן אינה רק קוסמטית", אמר ד"ר ג'יהאד קאוק, נוירולוג שעובד בקליניקה. "המטרה היא בריאותו הכללית של המטופל".
קאוק יודע שהרעיון להוציא כליה – או כל איבר אחר – דרך הטבור, עשוי להיראות כהתקדמות בלתי נחוצה. אבל הוא אומר שהרבה מאוד מנתחים מבקשים ללמוד את השיטה הזו. לכיתת לימוד שהתכנסה במאי, למשל, ושיועדה ל-100 מנתחים, פנו 350. "יש אנשים סקפטיים, כן, והסקפטיות הזו נובעת מחוסר במידע ובנתונים, מפני שמדובר בפרוצדורה חדשה וצעירה".
בנוסף, קאוק מספר שלא כולם השתכנעו עדיין, אפילו לא בכדאיותה של הלפרוסקופיה. על אף שבמרכז הרפואי "ג'ון הופקינס" 90 אחוז מכריתות הכליה מבוצעים בשיטה הזו, השיעורים ברחבי ארצות הברית כולה עומדים רק על 30 אחוז.
ד"ר אלאף אמר שהוא מאמין שה-SILS ייתפס כהתקדמות וכשיפור. כבר עכשיו רואים שהמטופלים משתמשים בפחות משככי כאבים וחוזרים לתפקד מוקדם יותר. "אם אתה יכול, בעזרת חור אחד, לעשות משהו בצורה טובה לא פחות, למה שלא תעשה את זה?".
יחד עם זאת, בנוגע לטיפול בסרטן הוא אינו מרוצה. בלי קשר לכמות ולגודל החתכים, הפרוצדורה, לדבריו, נשארה פחות או יותר כפי שהייתה לפני מאה שנים: המנתחים מוציאים את הכליה החולה. ד"ר אלאף רוצה להשיג שיפורים משמעותיים יותר עבור המטופלים, שיבטלו לחלוטין את הצורך בניתוח כלשהו. כעת הוא עובד עם עמיתיו על דרכים להקפיא את הסרטן מבלי להסיר את הכליה, כמו גם על דרכים לשימוש בחשמל ובאולטרסאונד להשמדת גידולים.
במרכז הרפואי על שם אן רונדל, ד"ר מאסוגליה מסיימת את הניתוח השלישי שלה לאותו בוקר – השניים הראשונים בוצעו בעזרת שני חתכים והשלישי באמצעות ארבעה. היא עדיין מנסה לאפיין את המועמדים הטובים ביותר לטכניקת התפר היחיד. בהתחלה היא הציעה את הניתוח בעיקר למועמדים רזים שהאנטומיה שלהם נוטה להפוך את הניתוח לקל יותר לביצוע, ולאט לאט הציעה אותו לאנשים נוספים.
מה שהיא עושה עדיין מדהים חלק מהעמיתים שלה. היא מספרת על מטופלת – ברמנית בת 21 עם עגיל בטבור – שלניתוח שעברה אין שום זכר. כאשר המטופלת הלכה לפגוש את הרופא המטפל שלה, מספרת מאסוגליה, הוא פשוט לא האמין שהיא עברה ניתוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
