הקרב על הקמט: האם מסוכן להזריק סיליקון לפנים?
ועדה שהוקמה במשרד הבריאות לבחינת מדיניות הסיליקון בארץ מעוררת מחדש סערה בקרב קהילת הפלסטיקאים: האם הזרקת הסיליקון לפנים היא טיפול יעיל או מסוכן? יש פנים לכאן ולכאן
נ' לא שיער שההחלטה הזו תהפוך במרוצת השנים לאחד המקרים המדוברים יותר במסגרת ויכוח שמסעיר כיום את קהילת הפלסטיקאים בארץ: הזרקת סיליקון לפנים - טיפול יעיל או בכייה לדורות? הוויכוח הישן סביב הנושא עלה לאחרונה מחדש, על רקע דיוני ועדה מטעם משרד הבריאות, המבקשת לאמץ מדיניות חדשה בנושא ולהסתייג מתמיכה גורפת שנתן המשרד להזרקות סיליקון, לפני שמונה שנים וחצי בלבד.
נ' היה משוכנע שנפטר מהקמט במצחו, אולם לפתע הופיעו על מצחו נפיחויות וגבשושיות אדומות, המכונות "גרנולומות." כדי להעלים אותן הוא פנה לפלסטיקאים רבים וטופל בסטרואידים, אולם אלה הצליחו להשטיח את הגבשושיות לזמן מוגבל בלבד. הניתוח אומנם נערך לפני 16 שנה, אבל גם כיום ממשיכות להופיע גבשושיות על מצחו של נ' בקצב ובדרגות חומרה משתנים.
המקרה של נ' הגיע לבית המשפט, והפך לפני כשנתיים למקרה הראשון והיחיד שבו אמר בית המשפט את דברו בעניין הטיפול המדובר. בבית משפט השלום טען הפלסטיקאי שהואשם בגרימת הנזק כי המאבק בסיליקון הוא אישי. "הוא בדיוק נפל במלחמה נגד הטיפול בסיליקון, שזו הייתה מלחמה נגדי," קבע הרופא וערער על פסק הדין שקבע כי נ' זכאי לפיצויים. המקרה הסתיים בפשרה בין הצדדים, כמו ביתר המקרים שבהם נתבעו מטפלים ביב שראל על נזקי הסיליקון.
עוד לפני הוועדה שמונתה לבחון מחדש את הנושא, פעלה ועדה נוספת שקבעה כי הזרקת סיליקון היא טיפול בטוח. בעקבותיה אף פורסם באוגוסט 2000 חוזר רשמי של משרד הבריאות, הקובע כי "רופא רשאי לעשות שימוש בסיליקון נוזלי לצרכים קוסמטיים לפי שיקול דעתו, ולאחר שהסביר למטופל על אודות הטיפול והשלכותיו" - הצהרה חסרת תקדים במדינות המערב.
בארצות הברית מבוצעות הזרקות סיב ליקון במסלול המכונה ,Off Label ללא היתר מפורש מצד שלטונות הבריאות, אלא כטיפול נלווה לטיפולים אחרים בסיליקון שאושרו רפואית - למשל, הזרקת החומר לעיניים, לאלו הסובלים מהיפרדות
בקרב הפלסטיקאים ששייכים לאיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית, נוצרו בחודשים האחרונים שני מחנות: האחד מאגד פלסטיקאים המתנגדים נחרצות להזרקות סיליקון ומשמיעים אזהרות פומביות נגד הטיפול, והאחר כולל פלסטיקאים, חלקם בכירים, המצדדים בהזרקות סיליקון, ובהם כאלה המספרים על נפלאות הטיפול.
המחנות הניצים מנסים להשפיע על הוועדה לאמץ את עמדתם ולאחרונה אף מאיימים בתביעות דיבה הקשורות לראיונות בתקשורת בגנות או בזכות החומר השנוי במחלוקת.
בראש הוועדה עומד ד"ר יוסי אלקלעי, נשיא האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין. מטרותיה, כפי שהוגדרו במשרד הבריאות: "בדיקת נושא הזרקת סיליקון נוזלי לשימושים קוסמטיים והמלצה בנושא, לרבות החומרים שמשתמשים בהם לצרכים דומים, תופעות לוואי, הנחיות לשימוש ומדדים, הוראות נגד, מצב רישום תכשירים, הכשרה ונוסח הסכמה מדעת."
המתנגדים להזרקות הסיליקון התריעו לאחרונה בפני בכירי משרד הבריאות כי תמיכה גורפת בטיפול השנוי במחלוקת חושפת גם את המשרד לתביעות משפטיות במקרה של כישלון הטיפול, או התפתחות תופעות לוואי קשות. ואכן, כבר במקרה של נ' קבע לפני שנתיים בית המשפט כי גם למשרד הבריאות אחריות עקיפה לנזקים, כיוון שלא פיקח על פעילות המב רפאה שבה בוצעו ההזרקות, אף שהזרקת הסיליקון הוגדרה בבית המשפט "כירורגיה זעירה" המחייבת פיקוח. משרד הבריאות חויב לשאת ב-30 אחוז מהפיצויים שנקבעו לנ,' אולם בהמשך, כאמור, הסתיימה התביעה בפשרה.
יש לזכור כי הוויכוח הוא בנוגע להזרקת סיליקון לפנים בלבד. בנובמבר 2006 אישר מחדש מינהל המזון והתרופות האמריקאי שימוש בסיליקון לשתלי שד, לאחר 14 שנות איסור. כיום הפכו שתלים אלה לפופולריים במיוחד בעולם, עוד יותר משתלי מי המלח. תמונה דומה נראית גם בארץ.
הטיפול שנמצא במוקד הוויכוח מכונה "מיקרו טיפה," ובו מוזרקות טיפות מיקרוסקופיות של סיליקון נוזלי למילוי קמטים והחלקתם. "הטיפול נערך בסדרה של חמישה עד שמונה טיפולים - בהפסקות של כארבעה שבועות מטיפול לטיפול, מה שאמור לגרום להעלמה מוחלטת של הקמט," מסביר ד"ר אריק איימס, המפעיל מרפאה ברמת אביב ומציג עצמו כמומחה להצערה ולשיפור של מראה העור והפנים וכמומחה ברפואה אסתטית ודרמטולוגיה קוסמטית.
"מזריקים באיטיות כמויות קטנות של סיליקון, לא במטרה למלא את הקמט, אלא כדי לגרות את החלבון של הגוף, הקולגן. כך מתאפשר לבנות את הרקמה מחדש ולמלא קמטים, למלא שפתיים, להרים את הפנים כלפי מעלה ולהשטיח חטטים שנגרמו מאקנה," מפרט ד"ר איימס.
בין תומכי הטיפול ניתן למנות את ד"ר רוני מוסקונה, כירורג פלסטי בכיר במרכז הרפואי רמב"ם ומהמוכרים בפלסטיקאי ישראל. ד"ר מוסקונה ישב בוועדה שהמליצה בפני משרד הבריאות בשנת 2000 לאשר את השימוש בסיליקון. לאחרונה נאלץ להדוף טענות על ניגוד אינטרסים באותה ועדה.
"אין לי שום אינטרס לגבי החומר," אומר ד"ר מוסקונה. "המלצות הוועדה שבה ישבתי התקבלו על סמך סקירת ספרות ובאופן יסודי. הוחלט פה אחד שהסיליקון בטוח לשימוש. רק כעבור שנתיים, משנת ,2002 התחלתי להזריק סיליקון, כדי שלא ייאמר שאני מזריק סיליקון במהלך חברותי בוועדה. אי אפשר לומר שבוועדה ישבו גורמים אינטרסנטיים, טענה כזו היא שפלות."
לדבריו של ד"ר מוסקונה, עיקר תופעות הלוואי המתועדות של הסיליקון כוללות נזקים הקשורים בשימוש בחומר שסופק ארצה עד לפני עשור. "החומר שעשו בו שימוש עד 1997 היה לא נקי ומזוהם, ושיטת ההזרקה הייתה לקויה," הוא אומר. "כיום, בהזרקת סיליקון במיקרו טיפות בכמות קטנה של פחות מאחד סמ"ק, תוך שימוש בחומר נקי מאוד, מדובר ברמת טיפול גבוהה."
בעבודה שביצע בקרב 250 מטופלות, שעברו הזרקות סיליקון לשפתיים במשך שלוש עד שבע שנים, הסיבוכים היחידים שאובחנו, לטענתו, היו גושים קטנים בשפתיים שלא ניתן להבחין בהם. "יתרונו הגדול של הסיליקון הוא בעובדה שאין צורך לחזור על הטיפול. לא הגיוני להזמין אישה לקבל נפח חדש בשפתיים כל חצי שנה. הסיליקון מאפשר סדרת טיפולים חד פעמית. המתנגדים מתריעים מפני חדירת זיהומים בהזרקת סיליקון, אבל זיהום יכול לחדור גם בהזרקה של חומרי מילוי זמניים. אז למה דווקא הסיליקון מושך אש,"? הוא תוהה.
פרופ' רפאל שפיר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים איכילוב, שהעביר חוות דעת לגבי נזקי הסיליקון לבית המשפט, אינו מסכים עם ד"ר מוסקונה. לדבריו, אין הבדל מהותי בחומר שבו משתמשים בהזרקות כיום לעומת העבר. "בכל 30 השנה האחרונות הסיליקון הוא אותו חומר," הוא אומר, "תופעות הלוואי פשוט מופיעות כעבור תקופה ממושכת מהטיפול, לעיתים חודשים ואף שנים.
"אני רואה סיבוכים מכל הכיוונים, כולל בהזרקות בשיטת ה‘מיקרו טיפה,‘ כיוון שהסיליקון עטוף ברקמה ולא ניתן לשאוב אותו בחזרה במקרה של היווצרות גבשושיות. יש פלסטיקאים שמיד מתלהבים מכל חומר חדש שמופיע, וכך גם עם הסיליקון, אבל יש להמתין כמה שנים כדי לבדוק אם זה בטוח. עוד לא פגשתי חומר זר שמוזרק לפנים ללא סיבוכים. יש לזכור שמדובר בבעיה קוסמטית ולא במחלה. כיום השיטה הטובה למילוי קמטים היא הזרקה של שומן עצמוני, שניתן לשלבו עם תאי גזע. אומנם שומן עשוי שלא להיספג, ואז נדרשות מספר הזרקות, אך לבסוף השומן גורם למילוי ומערב הכי פחות תופעות לוואי".
בוועדת המומחים שבה ישב ד"ר מוסקונה נמנו הסיבוכים האפשריים של הטיפול, שמופיעים בטופס ההסכמה לטיפול: כאבים ונפיחות מקומית במקום ההזרקה, שטף דם חולף, הזרקת יתר של חומר הגורמת לבליטה בלתי ניתנת לתיקון, שינוי צבע באזור ההזרקה, התקשות מקומית בלתי ניתנת לתיקון, הופעת גרנולומות. מתנגדי הטיפול טוענים כי בפועל במקרים מסוימים מטופלים לא מוחתמים על הטפסים.
בין תומכי הטיפול בסיליקון יש שמאמינים כי ההתנגדות לחומר קשורה במניעים כלכליים. "הסיליקון לא רק מתחרה בחומרי המילוי הזמניים, אלא גם במתיחות פנים, שהן מהניתוחים הפלסטיים היקרים ביותר," טוען ד"ר איימס. "עלות מתיחת פנים יכולה להגיע ללמעלה מ-30 אלף שקל. כמו שדורשים בדיקה של נזקי הסיליקון, הייתי מבקש לבדוק את הנזקים של ניתוחים פלסטיים. ההתנכלות לסיליקון היא רדיפת בצע".
עו"ד אילנה זינגל, המתמחה בתיקים משפטיים בתחום הטיפולים האסתטיים והפלסטיים, נחשבת למובילת המאבק המשפטי נגד השימוש בסיליקון. באחד המקרים ייצגה מטופלת בסיליקון שלקתה בסרטן וטענה כי הטיפול בסיליקון גרם למחלתה. בבדיקת משטחי רקמות עם הגידול הסרטני במעבדה בוושינגטון אף נמצאו טיפות סיליקון סביב הגידול. החולה פוצתה כספית בהסכם פשרה, אולם לאחרונה נפטרה.
"יש המון ארצות שאוסרות את השימוש בסיליקון בגלל הגרנולומות," אומרת עו"ד זינגל, "בארץ התקבלה החלטה שגויה של משרד הבריאות לתמוך בטיפול, בניגוד לעמדתם של מומחים בכירים. ראיתי במו עיניי את הפגעים. נשים אוהבות סיליקון כי זה מעלים להן קמטים באופן מוחלט, שלא כמו חומרי המילוי הנספגים שמיישרים קמטים לזמן קצר, אך מדובר בטיפול מסוכן."
ממשרד הבריאות נמסר כי "הוועדה נמצאת בשלבים מוקדמים לעבודתה. אין המשרד מקבל דיווח על מהלך עבודתה. סביר להניח כי כאשר הוועדה תגיע להסכמה להמלצות ביניים, הן יועברו להנהלת משרד הבריאות".
נא להמתין לטעינת התגובות
