עולה לו בבריאות: ראיון עם שר הבריאות היוצא יעקב בן יזרי
יעקב בן יזרי רותח מהעובדה שאף אחד משרי הממשלה החדשה לא מוכן להחליף אותו. אבל אחרי שמצבו הבריאותי התערער במהלך הקדנציה, אפילו הוא מודה שהתפקיד הוא לא תענוג גדול
"אני ביקשתי בזמנו את תפקיד שר הבריאות", הוא נזכר בערגה. "ביררו איתי איזה שר ארצה להיות, ואמרתי 'שר בריאות,' אז שאלו אותי 'השתגעת."'? ובאופן אבסורדי, בימים האחרונים הוא ניצב כאחד ממובילי הקמפיין למינוי מחליף, לאחר שהפוליטיקאים בממשלת נתניהו נמנעו מלהתמסר למשרה. "הצעתי להמשיך בתפקיד בלי כסף, עד שיגיע שר בריאות חדש," הוא מתלוצץ.
בן יזרי מקפיד בימים אלה להתייצב באולפני טלוויזיה, מזמין לביתו שדרני רדיו, ומדבר על הצורך בשר בריאות במשרה מלאה. אפילו אויביו בהסתדרות הרפואית, שהקניטו אותו לאורך הקדנציה, החליטו לאמץ את טיעוניו ולהפוך אותם לקמפיין פוליטי. "נעלבתי בשמי ובשם העם, כשהחליטו לעכב בינתיים את מינויו של שר בריאות. לתושבי ישראל מגיעה מערכת בריאות איכותית. אם לא ניקח את העניין לידיים, אנו עלולים לעמוד בפני משבר בריאות רציני ביותר."
אך הפוליטיקאי בן יזרי, שניהל בעבר ועדי עובדים בקופת חולים כללית ובהסתדרות, והיה לאחד ממנהיגי מפלגת "הגימלאים," מתעשת במהרה ומבקש גם שלא להותיר רושם מוטעה: "יש לנו היום רמת בריאות טובה מאוד, ומדינות רבות רואות בנו שותפים.
"רק לפני שבוע סיימה קבוצת סטודנטים איטלקים לרפואה טקס ללימוד טראומה בארץ, ושר הבריאות האיטלקי הגיע לברך. שמעתי ממנו כמה הרמה הרפואית בארץ טובה", מספר בן יזרי. "אם לא ייכנס לממשלה שר בריאות במשרה מלאה, שיוכל להציג את תוכניות מערכת הבריאות בפני הממשלה, הכנסת, וועדת השרים לחקיקה, אנחנו עלולים לחזור אחורנית. תחום הבריאות עלול להיות מופקר לידי אנשים שלא תמיד רואים עין בעין את צורכי המערכת".
לתפקידו כשר בריאות נכנס בן יזרי עם כינונה של ממשלת אולמרט, 13 שנים לאחר שפרש לפנסיה מתפקיד הנהלה בכיר בקופת חולים כללית. רגעי השבר לא איחרו לבוא, כפי שהוא יכול להודות היום. "בשבועות הראשונים לתפקיד החלה שביתת הרעב של חולי הסרטן מול הכנסת. היה לי קשה מאוד עם המצב. כשיצאתי אל החולים, ישבתי איתם ובישרתי להם שנושא התרופות שלהם עומד להסתדר, זלגו לי דמעות בעיניים. בכיתי יחד איתם," הוא אומר בגילוי.
השעבוד לתפקיד גבה מבן יזרי מחיר בריאותי כבד. בדצמבר האחרון התעלף במהלך כנס בחיפה ואושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם, שם שב להכרתו. במהלך הקדנציה אושפז עוד פעמיים בבית חולים "מאיר" לסדרות של בדיקות שהוגדרו "תקופתיות" ואובחן עם בעיות בכליות ובעיניים.
"שכחתי בעצמי מה זה בריאות. רצתי בשליחות בריאות העם, ולא הבריאות שלי. נשחקתי מבחינה בריאותית במהלך הכהונה," הוא מודה. "הזנחתי את עצמי, התרוצצתי כמו שד," הוא אומר. "היו לי שתי מלחמות במהלך הכהונה: בלבנון ובעזה, וזו הייתה עבודה סביב השעון. ביקרתי באתרים רבים, הסתובבתי בכל הארץ. כל יום הייתי יוצא מהבית בשבע וחצי בבוקר, בלי לדעת מתי אחזור, ונשחקתי."
הצרות האישיות המשיכו לפקוד אותו: באוקטובר האחרון רעייתו חוה הלכה לעולמה בגיל ,77 אחרי 60 שנות זוגיות. "זו הייתה התמודדות קשה. אחרי שהיא נפטרה, העבודה
וזו לא ההתמודדות היחידה שלו עם האובדן. ב-1971 בן יזרי שכל את בנו החייל. לדבריו, מה שסייע לו יותר מכל הוא המורשת המשפחתית של הנתינה, והוא מודה שזו גם הייתה נר לרגליו בתפקידו האחרון. "גדלתי בבית עם אבא שפעל בארגוני סיוע לזולת כגון 'ביקור חולים' ו'עזרת דלים,"' מספר בן יזרי, שעלה ארצה בגיל 22 ממרוקו למחנות העולים בחיפה. "בעקבותיו, תמיד בחרתי בתפקידים של נתינה, וכך ראיתי גם את הכהונה במשרד הבריאות, למרות העבודה השוחקת."
למרות הקשיים, משפטי הסיכום של בן יזרי אינם חושפים חרטות. "אין בי צער או נקיפות מצפון. מילאתי את התפקיד במלוא האחריות והיכולת שלי," הוא קובע. הוא גם לא מתחרט על הריב המתוקשר שאליו נקלע עם יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר יורם בלשר על מינוי נציגים לרופאים בוועדת סל התרופות, דיון שהוביל להשתלחויות הדדיות בסוגיית האלימות כלפי רופאים.
"הוא בחר לנגח אותי. אחרי מלחמת לבנון הוא הוציא דוח על כשלים בפעילות מערכת הבריאות, וזה היה ממש מביש עבורי. אבל מאז נפגשנו כמה פעמים, לחצנו ידיים. אין בי חרטות, אבל גם אין לי טינה כלפיו. כל אחד עושה את תפקידו," הוא אומר.
יחסים מיוחדים נקשרו בינו לבין מנכ"ל משרדו פרופ' אבי ישראלי, אותו ביקש להחליף כשנכנס לתפקיד השר. "בהתחלה חשבתי שאביא מנכ"ל מחוץ למערכת שהוא בעל מקצוע, אבל לא הכרתי את אבי לעומק. כשהחלה המלחמה, הייתה לנו שיחה ידידותית וחמה, וביקשתי ממנו שימשיך בתפקידו. עבדנו בהרמוניה של ממש."
בכלל, נראה שהסביבה החברתית הייתה יחסית הרמונית. "כשנכנסתי לתפקיד שר הבריאות אחרי דני נווה, הפוליטיקה שלטה בעסק. רכשתיה ידידים גם בלי המינויים הפוליטיים ובלי הכסף. ביומיום הפקידות היו קוראות לי בחברות בשמי הפרטי 'יעקב,' אלא אם היה איזה מוזמן או אורח רשמי. לא היו אצלי בלשכה חברי מרכז שהופכים שולחנות."
ולמרות החזות המלבבת, חש בן יזרי תחושת החמצה על שלא קידם רפורמות מרחיקות לכת שתוכננו בקפידה במהלך הקדנציה. "לצערי הרב, לא הצלחתי לקדם את הרפורמה בפסיכיאטריה, שמעבירה את האחריות לבריאות הנפש לקופות. קידמתי אותה, אבל זה נתקע בוועדה בכנסת בגלל אינטרסים פוליטיים," הוא אומר בצער. "ניסיתי לקדם גם ביטוח סיעודי לכלל הישראלים, והייתה תוכנית מגובשת, אבל האוצר ניסה להכניס שינויים, ולא יצא מזה כלום."
מרפורמה שלישית של הוצאת בתי החולים הממשלתיים מידי משרד הבריאות, שצפויה להצית מאבקי כוחות, הפגנות ושביתות, חמק במהלך העבודה. רק עכשיו, עם רגל אחת בחוץ, הוא מרשה לעצמו להזכיר אותה בחצי פה. "יש על שולחני תוכנית מפורטת להפרטת בתי החולים או הפיכתם לתאגידים, צריך רק שמישהו ייקח את זה ויבצע. מערכת הבריאות זקוקה לחשבון נפש, אחרת נפסיד אותה."
את המלחמה הזו הוא ככל הנראה כבר לא יילחם, אבל אין לו כוונות להתבטל על חוף הים או על ספסל בגן הציבורי כל כך מהר. גם בתור בקופת חולים הוא אינו רואה מקום בילוי. "אני חייב להעסיק את עצמי במערכת התנדבותית כלשהי," הוא אומר, "מושך אותי נושא הגמלאים, כי אני רואה בזה מטרה חשובה, ותמיד אשמח לתרום גם למערכת הבריאות, אם מישהו ירצה לנצל את הידע שצברתי. אני גם מעוניין להתנדב ב'יד לבנים' כאב שכול", הוא מספר. "אני מוצא בזה שחרור ופורקן, כשאני יכול לשוחח עם אנשים שאיבדו את יקיריהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
