הטיפול עובר במשפחות
מלחמת לבנון ה-2. עשהאל לובוצקי נפצע קשה ומפונה לבית חולים. הרופא שלו מזהה את שם המשפחה, ומגלה לו שהם קשורים: אמא שלי טיפלה בסבא שלך, שנפצע כשהיה פרטיזן. יום העצמאות ה-61: עשהאל לומד רפואה וחותם על אמנה לסולידריות ציונית-רפואית. סיפור על ערבות הדדית
מלחמת לבנון השנייה, 2006. לובוצקי הוא מפקד מחלקה בגדוד 51 של גולני. אחרי שבועות ארוכים של לחימה בגזרת בינת ג'בל, פגע טיל נ"ט פגיעה ישירה בנגמ"ש המשוריין עליו פיקד. לובוצקי נפצע קשה, ספג רסיסים וסבל מכוויות, בעיקר בגפיים התחתונות.

הפציעה הקשה דרשה שיקום אורתופדי בביה"ח תל השומר, שם הוא פגש את ד"ר זיו-נר, מנהל המחלקה. "הוא הבחין בשמי בביקור הרופאים שערך כשרק נכנסתי למחלקה, ושאל אותי אם אני קשור לאיסר לובוצקי, שזה סבא שלי".
סבו של עשהאל היה לוחם בפרטיזנים וקצין אצ"ל. "כשסבא וסבתא שלי שמעו שאני בתל השומר, הם אמרו שהם מכירים אותו. והוא ביקש ממני לתאם את הביקור הבא של סבא וסבתא גם איתו, כדי שיוכל לפגוש אותם".
ואז הם באו לבקר. ד"ר זיו-נר הביא תמונות של אמא שלו, הנקה אזגוד. ואז, איסר לובוצקי, הסבא, החליט לחשוף כיצד נוצר הקשר בינו ובין הנקה. "סבא תמיד סיפר סיפורים על הפרטיזנים. הוא אמר שבאחד הקרבות מול הנאצים נפגע מכדור ברגל, ואחרי שחולץ מזירת הקרב הוא טופל על ידי אחות יהודיה, ושהאחות הזו היתה הנקה".
"אני הכרתי את הסבא מילדותי וידעתי שהוא נפגע בזמן המלחמה מקליע ברגלו, סבל מזיהום כללי והיה בסכנת חיים מיידית", מספר ד"ר זיו-נר, "אבל רק כשהיינו ליד מיטתו של עשהאל הוא תיאר איך הפרטיזנים חפרו עבורו קבר, ואיך אמי, ששימשה כאחות, טיפלה בו".
הנקה השתמשה בתחבושת שאלתרה מעלים שהיו באזור, והשיגה לאיסר תרופה המבוססת על פניצלין, ממשלוח תרופות גרמני שהפרטיזנים הצליחו להניח ידיהם עליו.
"60 שנה לאחר שהאחות טיפלה בסבא ביער ברגל ימין, הבן שלה, ד"ר זיו-נר טיפל ברגל ימין שלי, בה הייתה הפציעה קשה במיוחד, והרגשנו שיש כאן סגירת מעגל", נזכר עשהאל. "המאבקים של העם היהודי לא פסקו, אבל המעגל המשפחתי נסגר פעם נוספת. זה היה מרגש עד דמעות. סבתא בכתה, והרגשתי שפתאום הפציעה שלי מקבלת משמעות נוספת, מתחברת למשפחה שלי, למורשת של סבא".
"המפגש נערך אחרי מלחמת לבנון השנייה, כשהמחלקה הייתה מלאה בפצועי צה"ל", נזכר ד"ר זיו-נר. "כל אחד מהם יקר לי, אבל אין שום ספק שנוצר כאן חיבור אישי. ברמה האישית זה הנצחון שלנו שסבו ואמי שרדו והקימו משפחה בישראל. זה סיפור על כך שהיינו ערבים זה לזה ואנחנו ממשיכים להיות ערבים זה לזה".
עשהאל בן ה-26 מתגורר כיום באפרת ועומד להינשא לאביטל שימל, ולעבור עמה לירושלים. הפציעה הקשה עזרה לו להבין מה הוא רוצה לממש בחיים. "החוויה שלי בתור מי שראה רופאים מטפלים בשטח בפצועים, והחוויה האישית שלי כפצוע, גיבשו בי את ההחלטה לפנות ללימודי רפואה. כאחד שעבר חווייה מעין זו, חשבתי שהיא תתרום לי להבין יותר את נפש המטופלים שלי".
בקרוב הוא יסיים שנה שנייה בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית בי-ם, אבל הוא עדיין לא החליט במה יתמחה. "ככל שאני לומד יותר, אני מגלה יותר תחומים שמרתקים אותי בעולם הרפואה".
לפני כארבעה חודשים יצא לאור הספר "מן המדבר והלבנון" (בהוצאת ידיעות ספרים) שכתב לובוצקי במהלך השיקום. הוא מתאר בו את תקופת המלחמה, הפציעה והשיקום, ובין הדפים מופיע גם סיפור המפגש בין הדורות.

הנקה, אמו של ד"ר זיו-נר, כבר אינה בין החיים ואיסר, סבו של עשהאל, נפטר לפני כחודשיים. כשד"ר זיו-נר הגיע לנחם בשבעה הוא שמע שחברו הטוב של עשהאל, מרו גטה, ששירת איתו כקצין בפלוגה ובישר למשפחה על הפציעה, נישא לשקד, אחותו של עשהאל והפך למעשה לגיסו. מרו, שעלה מאתיופיה לפני כמה שנים, בחר אף הוא ללמוד רפואה.
ד"ר זיו-נר הזמין את שני הסטודנטים אל כנס רופאים תומכי ישראל, בו השתתפו סטודנטים יהודים לרפואה מכל העולם, שחתמו על האמנה יחד עם מנהיגות ההסתדרות הרפואית העולמית. "חשבתי שאין סמלי מזה כדי להראות את המהות הבסיסית של הקשר בין הרופאים היהודים בכל העולם. במקום שאתן נאומים חוצבי להבות על כמה חשוב הקשר עם התפוצות, הצגתי סיפור אישי ששווה יותר מאלף מילים".
"באמנה אנחנו מתחייבים הדדית לשמור על סולידריות, כבוד הדדי, שיוויון הזדמנויות לרופאים ורופאות, קיבוץ גלויות, שמירת כללי אתיקה וסובלנות, לעודד חדשנות ופתיחות ברפואה כדי לקדם את המקצוע למען ילדי המחר, נפגעי מלחמה ואיבה משני הצדדים ולמען דור ההמשך ברפואה ושמירת הקשר עם אחינו וידידינו ברחבי העולם".