החולה מספר 1: ראיון עם תומר וג'ים
תומר וג'ים היה הישראלי הראשון שלקה בשפעת חזירים, וגם היחיד שהסכים להיחשף ולתת לצלמי התקשורת לתעד אותו בבידוד. אבל רק עכשיו, אחרי שהתאושש ויצא לחופשי, הוא מתחיל להבין את ההשלכות והמחיר. בראיון נרחב ראשון מאז החלמתו הוא מספר על ההיסטריה שהתפתחה סביבו, הניתוק שנכפה עליו מכל שאר העולם והעובדה שהפך לסלבריטי שעוצרים ברחוב
עכשיו הוא מתחיל לעכל את השבוע האחרון, שהפך אותו מאלמוני מוחלט לאחד האנשים המדוברים ביותר המדינה. וג'ים (25) הוא החולה הראשון שלקה בשפעת החזירים בישראל. הוא גם הראשון -והאחרון - שהסכים להיחשף לעיני הציבור ולהצטלם לכל ערוצי הטלוויזיה והעיתונים. היום, כשממדי המגפה והשפעותיה, עדיין אינם לגמרי ברורים, אי אפשר לשכוח את הפאניקה הציבורית שפשתה ברחבי המדינה רק לפני ימים אחדים, אשר במרכזה מגפה מסתורית,שמתפשטת במהירות וקוטלת רבים - ומגיעה גם לישראל.
משרד הבריאות העלה את רמת הכוננות לדרגה חמש. זאת מחלה מסוכנת, שאיש אינו יודע אודותיה דבר, וג'ים, בחור צנום ממושב גאולים, הוא הנשא שלה. אוטומטית הוא הפך לפנים של שפעת החזירים. תמונתו שודרה בכל מהדורות החדשות. המדינה החסירה פעימה כל פעם שמדדו לו חום. אינספור ויכוחים אידיאולוגיים עסקו בסוגיה "האם בת זוגו הייתה צריכה לשבור את הבידוד או לא?".
היום כולם מזהים אותו ברחוב. חלק ניגשים אליו כדי לתת לו טפיחה על השכם. "אישה אחת באה וחיבקה אותי ואמרה לי, 'אתה תומר, אני מכירה אותך. איך דאגתי לך. איך אתה מרגיש? תהיה חזק'. אני לא מכיר אותה בכלל, זה הזוי", הוא אומר, ומדליק סיגריה. "בשבוע האחרון הרגשתי כאילו עצרו לרגע את החיים שלי והתחילו לצלם סרט שאני הגיבור הראשי שלו. סרט שבו אני משחק תפקיד של מישהו שנושא וירוס מסוכן שעלול לסכן את האנושות, ומבודדים אותי כדי שאני לא אדביק את האחרים. בראש שלי לא דמיינתי את הסוף של הסרט, אבל קיוויתי שזה יהיה סוף טוב".
כרגע הוא בעיקר מרגיש כמו סלבריטי. "מתקשרים אלי עיתונאים כל היום, אנשים מנופפים לי לשלום. שתדעי לך שאני מאוד חששתי מזה, פחדתי שאנשים יירתעו ממני, שהם .לא ירצו שום קשר איתי. אולי ייבהלו ממני עכשיו כל החיים? למזלי, כולם רק מפרגנים. עכשיו אני יודע שמדינה שלמה דאגה לי".
ההחלטה להיחשף, הוא אומר, נעשתה בלב כבד, אך במהירות. "ידעתי שיהיה לזה מחיר, אבל עשיתי את זה כדי להגביר את המודעות. שכל מי שבא איתי במגע או היה איתי בטיסה, יידע שהוא בסיכון. שיפתח את האינטרנט ויתחיל לקרוא. העדפתי לקחת את הסיכון הזה. חוץ מזה, רציתי להרגיע את כולם. כשיש פנים, ושם, ורואים שאני מחייך ושאני בסדר, המחלה פחות מפחידה. מה שהפריע לי זה המשפחה שלי, כי גם הם נחשפים. אנשים במושב העדיפו להתרחק, היו הרבה לחשושים".
וג'ים נחת בישראל ביום שישי לפני שבועיים, מנסיעת עבודה קצרה לחווארז שבמקסיקו כחלק מתפקידו כמנהל בחברת מולטימדיה ישראלית. בעיר, הנמצאת במוקד מלחמות קרטלי הסמים בצפון המדינה, מתרחשים אינספור רציחות ואירועי ירי, והיא אחד מהמקומות הכי פחות בטוחים להסתובב בהם בימים אלו. "ההורים שלי רק רצו שאני אחזור כבר". אבל הם לא יכלו לשער מה יחכה לו בארץ. "אני בכלל לא ידעתי שיש כזו מגפה. בשדה התעופה של מקסיקו סיטי לא הסתובבו עם מסכות ולא כלום", הוא אומר.
כשחזר לארץ בצהריים, הוא הרגיש טוב, והחליט להצטרף לאחיו, לירן, לטיול דיג בכינרת. "כשהגענו, התחלתי להרגיש חולשה, לחץ באוזניים, השתעלתי. תסמינים של שפעת". את כל הטיול הוא העביר חולה ברכב. כשחזר, עלה לו החום, והוא הלך לישון. "פתאום אח שלי דופק על הדלת ואומר, 'תומר, אולי כדאי שתבדוק את האינטרנט'. פתחתי את המחשב ופתאום אני מגלה שיש מחלה מסוכנת במקסיקו בשם שפעת החזירים ויש לה תסמינים מוגדרים, ואני עושה'וי' ליד כל אחד מהם".
הוא לא לקח סיכונים, ומיד התייצב בחדר המיון של בית חולים "לניאדו" עם מחשבו הנייד, טלפון ותיק קטן עם בגדים. "כבר ראיתי יותר מדי סרטים בחיים שלי, וידעתי בדיוק מה הולך לקרות - ובאמת הכל קרה, לפי התסריט, שלב אחרי שלב. ידעתי שישימו אותי בהסגר. אבל כשהגעתי לשם לא היה להם מושג על מה אני מדבר. אמרתי לאחות, אני חושב שיש לי שפעת חזירים, והיא הסתכלה עלי בחצי מבט שאומר לי, 'על מה
בישראל רק התחילו להבין אז את אופי השפעת וממדיה, ומשרד הבריאות בדיוק שקד על הכנת ההנחיות. "שמתי על עצמי מסכה, למרות שאמרו לי שאני לא צריך, וישבתי בסבלנות עד שהם טיפלו בי". לאחר מכן העבירו אותו למחלקה אחרת. גם שם לא ידעו כל כך מה לעשות איתו. "כנראה שההוראה עוד לא עברה בשרשרת או משהו כזה. כולם הסתכלו עלי, כאילו 'מה אנחנו אמורים לעשות איתך עכשיו'. אמרו לי, 'אין לנו מקום בשבילך', אז הם שמו אותי על מיטה במסדרון והודיעו לי שבקרוב יעבירו אותי לבידוד. בהתחלה שמחתי מזה. אבל הרופאה הזהירה אותי ואמרה, 'לא נראה לי שתשמח כשתדע לאן אתה נכנס'".
היא צדקה. שבוע בבידוד יכול להפוך אותך לבן אדם אחר. או לבן אדם "מחורפן", כפי שהוא מגדיר זאת. "יש מיטה, מטבח, מקלחת ושירותים, אין טלוויזיה, את החלון לא רציתי לפתוח. אני הולך על אותה משבצת הלוך וחזור. השתגעתי. זה כמו חדר בית מלון, רק שאתה אסיר בו, ואסור לך לצאת. אי אפשר לעשן ואני הייתי חייב סיגריה. בעיקר זה משעמם שאי אפשר לתאר. מדי פעם ראיתי מישהו שמכניס לי אוכל, או מוציא אותו החוצה".
את רוב הזמן הוא העביר בשיחות טלפון עם בני משפחתו, וגם עם אנשים שלא שוחח איתם שנים ארוכות. "מי לא התקשר אלי? כולם דאגו נורא, הם לא הבינו מה קורה לי. יום אחד, נמנמתי לשעה, ובזמן הזה היו לי 45 שיחות שלא נענו. אפילו בפייסבוק, מאות אנשים מכל העולם ביקשו להיות חברים שלי ואיחלו לי להרגיש יותר טוב".
שירה סער, חברתו, היא היחידה שהורשתה להיכנס אל חדר הבידוד. "מיניתי אותה לאשת יחסי הציבור שלי, כי כל הזמן התקשרו מכלי התקשורת. היא הייתה עם מסכה, כל הזמן ישבה רחוק ממני. היא לא נתנה לי ללחוץ לה אפילו את היד. אני חושב שהיא קצת חששה, אבל עברנו הרבה ביחד והיא יודעת שאני הייתי עושה את זה בשבילה".
ומה איתך? אתה לא חששת מהמחלה?
"היה לי חשש מסוים, אבל לא פחדתי. אני אדם מאמין, וסמכתי גם על אלוהים וגם על הרופאים. אמרתי לעצמי, מה זה יעזור עכשיו להילחץ? העדפתי לחשוב חיובי. אם יש לי את זה, אז אני אקבל את זה ואתמודד".
"זה טוב. אנשים עובדים יותר טוב תחת לחץ. כשאנשים רגועים, יש שאננות, וזו לא מחלה שאפשר להקל בה ראש".
כמה ימים לאחר שנכנס לבידוד, הודיע לו הרופא ש"יצא חיובי" בבדיקה, ושהוא נושא את הנגיף. נקודת המשבר שלו הייתה באחת משיחות הטלפון עם אימו, כששמע אותה בוכה ודואגת. רק לפני שבועיים, איבד את חברו הטוב ובן דודתו, יניב חארז, שנפטר ממחלת הסרטן. כעת, בני משפחתו מצאו את עצמם שוב בבית החולים. בני המשפחה והחברים החלו לחשוש שאולי הם נדבקו, וחלקם אף פיתחו תסמינים מדומים, ואשפזו את עצמם.
העניינים רק החמירו כאשר היה חשש שאחייניתו בת החמש נדבקה, והיא הובהלה לבית החולים. "זה הכי כאב לי. אני מת עליה. כששמעתי על זה הורדתי את הראש והתמלאתי בדמעות. אמרתי לעצמי שאני חזק, ואולי אני אתגבר על זה, אבל היא? היא ילדה קטנה. ומה אם היא לא תצליח לעבור את זה? הרגשתי שזה בגללי". לקראת סוף השבוע, כשהרגיש יותר טוב, התירו לו הרופאים לצאת מהבידוד לכמה דקות עם המסכה על פניו. "כולם הצביעו עלי, דיברו עלי מאחורי הגב. אפילו היה מישהו שזרק את הסיגריה שלו והתחיל לרוץ".
אבל בסוף הוא התגבר. די במהירות, יש לציין. אולי זה בגלל שנטל את הכדור "טמיפלו", שמסייע להילחם בשפעת החזירים, ואולי משום שמחוץ למקסיקו, כך זה נראה, ההשפעה של המחלה היא הרבה פחות מסוכנת. מה שבטוח הוא, שאת השבוע הזה, וג'ים לעולם לא ישכח. "עכשיו אני מבין ששווה לחיות כל רגע. להעריך את מה שיש לך. חברים, אוכל טוב, משפחה. אפילו אוויר צח. כשלוקחים לך את זה, אתה לומד להבין כמה זה חשוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
