קיץ אדום לוהט: המדריך לעקיצות חרקים
עונת הקיץ החלה, היתושות יוצאות לציד עם העדפה קולינרית לאנשים עם טמפרטורת גוף חמה במיוחד. הרבה פחות נפוצים הם הדבורים, הצרעות והעקרבים, שבכלל לא מתכוונים לפגוע בנו. מבצל ירוק ועד תבלין בשר - כך תיערכו לעקיצות של פרוקי רגליים
פרופ' בועז יובל מהמחלקה לאנטומולוגיה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, מציין שבעלי החיים האלה שייכים לקבוצה אחת: "פרוקי רגליים". למעט היתושים, לאף אחד מפרוקי הרגליים האלה אין משיכה לבני אדם, הוא טוען. להפך: הנטייה הטבעית שלהם היא להתרחק מאיתנו. הם עוקצים או נושכים רק כשהם מרגישים מאויימים, בעיקר בגלל חדירה לטריטוריה שלהם. רק ליתושים – ליתושות, ליתר דיוק - יש אינטרס מובהק בקצת חום אנושי.
"יש בארץ עשרות מיני יתושים שניזונים על בני אדם", מסביר פרופ' יובל. "היתוש הכי נפוץ כאן הוא הקולקס שפעיל בלילה, אך מלבדו יש גם את נמר הלילה שפעיל ביום, ועדיין עפים ברחבי הארץ הרבה יתושי אנופלס שהעבירו בעבר מלריה, מחלה שהוכחדה באזורנו.
"כל היתושים ניזונים מסוכר שמספק להם אנרגיה לתעופה, והנקבות ניזונות מדם כדי לקבל חלבונים על מנת לייצר ביצים, והן אלה שנושכות. אין להן ארס, והן מחדירות את גפי הפה לתוך העור שלנו כדי למצוץ דם. הרוק שהן מחדירות מתחת לעור בזמן האכילה, גורם לתגובה אלרגית שיוצרת אצלנו את הצורך בגירוד. נקבת יתוש יכולה להטיל בין 600 לאלף ביצים במהלך חייה, אבל לשם כך היא צריכה למצוא כל 3-4 ימים פונדקאי ולקחת ארוחת דם".
ליתושות יש העדפות בנוגע לתכונותיו של הקורבן האנושי שלהן. "היתושות בוחרות את הפונדקאים על בסיס אותות שאנחנו מייצרים ומסמנים להן", מסביר פרופ' יובל. "כשאנחנו נושמים אנחנו מוציאים שובל של דו תחמוצת הפחמן שהן יודעות לזהות, הן מרגישות את טמפרטורת הגוף שלנו ונמשכות לחום, והן גם מזהות ונמשכות למרכיבים בזיעה וחומצות לקטיות שנמצאות על פני העור.
"עוצמת האותות שכל אדם מייצר - טמפרטורת הגוף, קצב הנשימה והרכב הזיעה - היא שונה ולכן יש אנשים שמושכים יותר יתושות ויש כאלה שפחות. כששני בני זוג שוכבים על המיטה, למשל, ולמישהו מהם טמפרטורת גוף גבוהה יותר, היתושה תעדיף אותו. בנוסף, ייתכן שיש לאנשים רגישות שונה לנשיכת היתושות, ויש כאלה שלא ירגישו בה בכלל, בעוד אחרים יתגרדו ללא הפסקה. אין שום עדות מדעית לסיבות אחרות, כמו העדפה לעור בהיר".
עבור הישראלי הממוצע, הסיכוי
דבורים וצרעות לא יוצאות לתקוף אנשים, אבל לפעמים, כשהן נתקלות למשל בבגד ולא מצליחות לצאת, או כשמתקרבים לכוורת שלהן והן מרגישות מאויימות, הן לא יהססו.
גם עכבישים ארסיים שחיים בארץ, במיוחד האלמנה השחורה והשישן, יגיבו רק כאשר פוגעים בטעות ב"בית הקורים", שבטוויתו השקיעו מאמצים, או אם מאיימים עליהם בדרך אחרת. במקרה כזה, הם נבהלים ונושכים כתגובת הגנה.
בארץ יש כ-30 מיני עקרבים, והמסוכן ביניהם, מבחינת הארס, הוא העקרב הצהוב. גם העקרבים מעדיפים להתרחק מאנשים, והם יעקצו רק במצב של איום. הם נפוצים בכל הארץ, אך נכנסים לבתים רק במקרים נדירים מאוד.
מניעה פיזית: על מנת להרחיק יתושים אפשר להשתמש בכילה, ברשתות לחלונות ובמאוורר. תנועת האוויר אמורה להפחית את הסיכוי להיעקץ, במיוחד בלילה, שאז גוברת הסכנה. להצעות כמו הימנעות מבשמים אין הוכחה מדעית, ולפיתרון האידאלי – לבישת בגדי כותנה ארוכים – אין אחיזה מעשית במציאות הישראלית
הדרך הכימית: המרכז האמריקני לבקרת ולמניעת מחלות (ה-CDC) ממליץ על שני חומרים כימיים שקיימים במוצרים מסחריים שונים ושנחשבים אפקטיביים בדחייה של יתושים: DEET ו-PICARIDIN ", אומרת ד"ר אורה פוניה-זלינגר, אחראית על שירותי הרוקחות הקלינית בחיפה והגליל המערבי בקופ"ח כללית. "החומרים הללו חוסמים את קולטני הריח של החרק לחומר שמופרש בזיעה ובנשימה, וכך מנוטרל המנגנון של חושי החרק, שמפעיל את אינסטינקט העקיצה או הנשיכה.
השימוש בחומרים הכימיים הללו צריך להיעשות בזהירות ובקפידה, כפי שמסבירה ד"ר פוניה זלינגר.
- כדאי להשתמש בכמות מינימלית של חומר, ולמרוח את האזור החשוף מבלי להרוות את העור.
- אסור למרוח את החומר מתחת לבגדים (מעל אפשר), כי הבד הוא כמו תחבושת על הגוף, וגורם לחדירה מוגברת של החומר לעור ולזרם הדם, מה שיוצר מצב בלתי רצוי.
- אסור למרוח את החומר על גבי חתכים, פצעים, אזור מודלק, עור מגורה או פורח.
- אפשר למרוח שכבה דקה מאד על הפנים על ידי שפשוף כפות הידיים בחומר, והעברתו מהידיים לפנים.
- בתום המריחה, חייבים להסיר את החומר מכפות הידיים כדי למנוע מגע שלו עם העיניים, הפה ורקמות ריריות אחרות בגוף.
- אין צורך במריחה לעתים תכופות ובאופן כללי, התכשירים, בהתאם למידת הריכוז שלהם, יעילים למשך שעתיים עד חמש, אם לא נשטפו מהגוף.
- יש להימנע משאיפת חומרים שנמכרים באריזת ספריי או מהתזה שלהם לעבר העיניים.
אם בכל זאת נעקצתם או ננשכתם, התגובה תתבטא בדרך כלל בנפיחות, באדמומיות ובכאב מקומי.
העקיצה גורמת למערכת החיסון להכנס לפעילות מוגברת בגלל החלבון הזר, ובסופו של דבר משוחרר מתאי מערכת החיסון שהופעלה חומר בשם היסטמין, חומר שגורם להרחבה של כלי דם, לגרד ולאודם מקומי. מדובר בתגובה דלקתית שהיא לרוב מקומית וקצרת טווח.
- כדאי להניח קרח באזור, עד שהנפיחות יורדת. לדברי ד"ר פוניה-זלינגר, ככל ששמים את הקרח יותר מהר, היעילות שלו יותר גדולה.
- פרוסת בצל (במיוחד סגול) על אזור העקיצה עשויה לעזור, טוען ד"ר שבח. "זה שימוש מסורתי שמפחית את הגירוד. בצל סגול מכיל ריכוז גבוה של פלבונואידים (פיגמנטים שמקנים צבעים בעולם הצומח), הפועלים גם כנוגדי היסטמין. גם הנחת מלפפון קר על האזור הנפוח עשויה לפעול כמו קומפרס נגד החום והנפיחות.
- ג'ל אלוורה עשוי אף הוא להרגיע עקיצות. אפשר להשיגו כתכשיר, אבל ניתן גם לרכוש עציץ אלוורה ולקטוף עלה בשביל העקיצה.
- תבלין מרכך בשר שמכיל פפאין עשוי להקטין את התגובה הדלקתית המקומית, כך מציין ד"ר אבנר רשף מנהל היחידה לאלרגיה ואימונולגיה בביה"ח שיבא, תל השומר.
- אם האופציות המיידיות לא עזרו, אפשר לשקול שימוש בשלושה סוגים של תכשירים המיועדים להקלה על הכאב והגירוד: אנטיהיסטמינים, כמו אלה שנמצאים למשל בפניסטיל ג'ל, פועלים על הקולטנים של ההיסטמין, וסטרואידים, כמו למשל בקרם שמכיל הידרוקורטיזון, הם בעלי תכונות נוגדות דלקת ונוגדות גרד.
אפשרות שלישית היא של מאלחשים מקומיים, שמונעים את תחושת הכאב והגרד, ונמצאים למשל בקרמים שמכילים בנזוקאין או לידוקאין. בכל מקרה, אין להשתמש בחומרים הללו אם באזור מופיעים סימנים של זיהום, ולא כדאי להפריז בשימוש מעבר לשבוע. כשמדובר בילדים מתחת לגיל שנתיים, יש להוועץ ברופא.
ד"ר אבנר רשף מסביר כי עקיצת היתוש עלולה בתנאים מסוימים להסתיים בבית חולים. "יש לפנות לרופא כשיש פריחה מפושטת על כל הגוף שמלווה בתחושה של קוצר נשימה ובהתנפחויות, במיוחד בצקות בשפתיים ובעפעפיים למשל, שהם מעבר למקום העקיצה, וכמובן אם יש סחרחורת, התעלפות או ירידה בלחץ הדם, שעלולים להעיד על מעורבות כללית שנקראת אנפליקסיס (תגובה כלל מערכתית)".
"מבחינה אלרגית, הדבורים והצרעות הם הכי בעיתיים, כי מי שנעקץ פעם ופיתח תגובה שמתבטאת בנפיחות בכל הגוף, קוצר נשימה או התעלפות, הוא בעל סיכוי של 65 אחוז לפתח תגובה זו גם בעתיד, והיא עלולה לגרום למוות. האלרגיה ניתנת לטיפול ע"י חיסון.
"עכבישים גורמים בדרך כלל לנמק קטן. כשהנמק מקומי אין צורך ברופא, אבל במידה והפגיעה נרחבת ואזורים גדולים של העור מתחילים להשחיר, יש לפנות לטיפול רפואי.
"בעקיצת עקרב התופעות שמתלוות הן כאב מאד חזק, ובמקרים מסויימים, בעיקר בילדים, יש התפתחות מהירה מאד שכוללת עוויתות מאחר שיש בארס חומרים רעילים שיכולים לגרום לפגיעה עצבית. לכן בעקיצת עקרב יש לפנות לרופא חד משמעית".
נא להמתין לטעינת התגובות
