על הגבול: אנשים עם אישיות גבולית
יום אחד היא תגיד לך שאתה הגבר הכי מדהים בעולם וביום שלמחרת תתנהג אליך כאילו אתה התגלמות השטן עלי אדמות. איך חיים עם אנשים בעלי אישיות גבולית?
אישיות גבולית היא לרוב סיפור טראגי. לצד כמיהה ורעב בלתי סופיים לאהבה, לקבלה, להערצה ולקשר נמצאת גם חרדת נטישה עמוקה. אדם בעל אישיות גבולית הוא אדם שאינו מסוגל לסבול את הקונפליקטים, הקשיים והצדדים ה'אפורים' של אנושיותו.
אדם בעל אישיות גבולית מבלה זמן ומאמץ בניסיון למנוע נטישות אמיתיות או דמיוניות. הוא ישתדל בכל מאודו לקבל אהבה על ידי מניפולציות, כריזמה, הישגים, אך לא יאמין לאהבה שיקבל ויזלזל בכל הערכה שתורעף עליו.
משום המוטיבציה האדירה להיות נאהב ולא להינטש, רבים מהסובלים מאישיות גבולית הם מצליחים מאוד - עשירים, מפורסמים, 'מוצלחים'. הטרגדיה היא כפולה: ככל שהם מצליחים יותר הכאב גדל משום שהצורך האמיתי באהבה, בקשר, במישהו שיראה אותם באמת – לא מסופק, והריק הפנימי רק הולך וגדל.
האישיות הגבולית נעה בין אידיאליזציה לדמוניזציה – יום אחד הוא יספר לך שאת הכי מדהימה בעולם, ירעיף עליך קומפלימנטים ומתנות. תרגישי נאהבת (אך גם קצת מנוצלת, כאילו זה לא ממש קשור אליך) וביום שלמחרת יתנהג אליך כאילו את התגלמות השטן עלי אדמות. החיים עם אישיות גבולית הם חיים חסרי יציבות לחלוטין.
אנשים עם אישיות גבולית מתקשים לייצר קשרים אמיתיים, גם כשהם בפסגות וגם כשהם במדרונות. זה נראה כמו קשר, זה נשמע כמו קשר - אבל משהו חסר. האישיות הגבולית מבועתת מקשר אמיתי. אותו אדם בטוח (ומשם גם חרדת הנטישה) שכאשר מישהו יכיר אותו באמת לא ייתכן שיאהב אותו ולכן הוא עסוק בניסיונות לתמרן את האחר, ניסיונות סיזיפיים וחסרי תקווה.
הגבוליים הם אנשים מלאי כריזמה אך אימפולסיביים מאוד ובדרך כלל לא מחזיקים מעמד בקשרים חברתיים או רומנטיים ולכן בבסיסו של דבר, הם בודדים מאוד.
האימפולסיביות שלהם מתבטאת פעמים רבות בכעס ובאלימות מתפרצים – כלפי עצמם ואחרים, בהתמכרויות, הפרעות אכילה, התנהגות מינית פרועה והתנהגות לא בטוחה. הייאוש הפנימי הגדול ותחושת הריקנות הפנימית קשים להכלה, ורבים מהם נוטים למחשבות אובדניות ואף ניסיונות התאבדות.
בבסיסם, הסובלים מהפרעת אישיות
העבודה הטיפולית בבעלי אישיות גבולית עוזרת לייצב את הדימוי העצמי. הטיפול בפסיכותרפיה גופנית מצויינת לכך משום שהיא מאפשרת עבודה ישירה עם ההזדקקות שבבסיס הכאב. בטיפול אנו עוזרים לאדם ללמוד על ההשפעה שלו על אחרים, ולסבול את חוסר הוודאות, הקשיים והפצעים שמלווים את עולם מערכות היחסים שלו ומאפשרים לקסם של קשר להתרחש.
סובלים רבים מהפרעת אישיות גבולית מגיעים לטיפול בגלל הניסיונות הכושלים שלהם להתמודד עם הריק (התמכרויות, הפרעות אכילה, דיכאונות), בעקבות ניסיונות התאבדות או בעקבות נטישה. טיפול נפשי (או גופנפשי) הוא אוצר חשוב לטווח הרחוק, אבל מה עושים אם יש לנו בן-משפחה, בן-זוג, או שכן שמציג התנהגויות דומות לאלו שתוארו?
• הערכת סכנה: אם יש לנו סיבה להאמין שהאדם יגיב באלימות כלפי עצמו או כלפינו, לדווח – למשטרה, לפסיכיאטר מקומי, לשירותי הרווחה. הייתי גם ממליץ לא ליצור קשרים עמוקים עם אנשים כאלו אלא אם אנחנו מוכנים לפציעות הנפשיות שתבאנה (או אם אין ברירה). ההמלצות הבאות אינן תחליף לזהירות מפני סכנה ואלימות.
• אם יש לכם יכולת השפעה – מצאו עבורו מטפל טוב. קשר פסיכותרפיויטי טוב יכול להפוך את חייכם לנסבלים ונעימים יותר.
• זה לא בגללך וזה לא בזכותך: אל תיקחו ללב. קל לומר אך קשה לביצוע: אם זה נשמע יותר טוב מטוב, קרוב לוודאי שזה לא אמיתי. אם כל החברות לשעבר היו זבל, גם את תהפכי לזבל בקרוב. אם נבין שקשר שהאדם מנהל לא לגמרי קשור אלינו, יכולת ההתמודדות שלנו איתו (ועם עצמנו) תהיה קלה יותר. אל תיקח ללב את התשבוחות וגם לא את העלבונות. אתה לא מקור חייה או סבלה, גם אם היא אומרת לך את זה כל יום.
• אם האדם לא אלים – חשוב לספר לו איך ההתנהגות שלו משפיעה עלינו. לא לשמור את הכאב בלב. ההבנה שיש לו על ההשפעה שלו, והחשיפה להשפעה הזו יכולות, בטווח הארוך, להמיס את בדידותו ולתרום לקשרים נעימים יותר.
• הצבת גבולות ברורים: האישיות הגבולית היא מקרה ברור של נותנים לו אצבע הוא רוצה את כל היד. בררי עם עצמך מה את מוכנה לתת לקשר ודבקי בכך – אם מצאת את עצמך נותנת יותר ראי זאת כסימן אזהרה חמור.
• הצבת גבולות. אם האדם מתנהג בצורה לא מקובלת - אמור לו זאת, גם אם הוא עכשיו ב'מצב רוח' טוב' ולא בא לך לקלקל...
• שמרי על מערכות יחסים אחרות וטובות. הקשר עם אישיות גבולית יכול לקחת אותנו למחוזות שלא פגשנו בעצמנו – שמרי על חברים וחברות מסביב כדי שיעזרו לך להישאר עם אצבע על דופק המציאות. אם תעופי גבוה מדי, תתרסקי בסופו של דבר.
• מודעות לבושה הגדולה שהם חווים ולחרדת הנטישה שלהם יכולה לעזור לנו להבין התנהגויות חריגות סביב חופשים, פרידות קצרות או אפילו סיום של שיחות טלפון. בטיפול, אני תמיד מזכיר למטופלים את הטיפול הבא. תכנון הקשר הבא יכול להקל מעט את חרדת הנטישה.
• חפשו תמיכה לעצמכם. קשר עם אישיות גבולית – בין אם הוא קשר חברי, זוגי או משפחתי הוא מאתגר וקשה, וכזה שיעורר בנו כל חוסר בטחון אפשרי. הייתי ממליץ בחום לחפש תמיכה טיפולית גם לעצמם (טיפול אישי, קבוצת תמיכה, טיפול קבוצתי). לא תמיד צריך להתמודד עם הכל לבד.
אסף בן שחר הוא פסיכותרפיסט, מרצה בבית הספר לפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן
נא להמתין לטעינת התגובות
