סרטן בלוטת התריס: על האבחון והטיפול
בשנים האחרונות חלה עליה ניכרת בעולם במקרי האבחון של סרטן בלוטת התריס, לה תפקידים מרכזיים בתהליכים ביולוגיים רבים בגוף האדם
גם בעולם חלה עלייה ניכרת במספר המקרים המאובחנים. ההנחה המקובלת היא שאחת הסיבות העיקריות לכך, היא איתור מוקדם של גידולים ממאירים בבלוטה זו, כתוצאה משימוש נרחב באמצעי הדמיה מתקדמים. במקרים רבים מאובחן גידול סרטני בבלוטה אצל חולה שנשלח לבדיקת הדמיה בגלל תלונה שונה לחלוטין.
למשל, בדיקת הדמיה לאבחון המקור לכאבים בעמוד השדרה העליון, ניסיון לאתר את הסיבה לכאבי גרון מתמשכים או בדיקה לבירור חשד לטרשת עורקים. בהקשרים אחרים מתגלה סרטן בלוטת התריס בעקבות הופעת גוש בצוואר ולמרות השכיחות העולה, סרטן של בלוטת התריס הוא מחלה נדירה יחסית.
בלוטת התריס, המוכרת גם כבלוטת המגן (Thyroid), ממוקמת בקדמת הצוואר, מתחת לפיקת הגרון. הורמוני בלוטת התריס ממלאים תפקיד מרכזי בתהליכים ביולוגיים רבים ומגוונים: יצירת אנרגיה, שמירה על חום הגוף, ויסות לחץ הדם, התיאבון ומצב הרוח, תהליכי חילוף חומרים ועוד.
פעילות בלוטת התריס, החל בקליטת יוד מהמזון, המשמש חומר גלם לבלוטה זו, ועד ייצור של הורמוני התריס, מווסתת על ידי בלוטת יותרת המוח, באמצעות ההורמון Thyroid Stimulating Hormone.
לעומת זאת, גושים (קשריות) בבלוטת התריס כלל אינם נדירים. בבדיקות אקראיות שכללו ביצוע אולטרסאונד צווארי באוכלוסייה הכללית, התברר כי בקרב נשים בגיל 50 ומעלה, שיעור הלוקות בגושים אלה עשוי להגיע ל-50 עד 60 אחוז מהאוכלוסייה. עם זאת, רק כחמישה עד עשרה אחוזים מכלל הגושים בבלוטת התריס ממאירים.
שני סוגי הסרטן השכיחים בבלוטת התריס הם סרטן פפילרי וסרטן פוליקולרי, שמהווים כ-80 עד 90 אחוז מכלל המקרים. העלייה בהיארעות סרטן בלוטת התריס בישראל ובעולם נובעת בעיקרה מן העלייה בשכיחות הסרטן הפפילרי.
הטיפול בסרטן משני הסוגים זהה וכולל שלושה אלמנטים: ניתוח, מתן יוד רדיואקטיבי והורמון התירוכסין. בניתוח מוסר הגידול תוך כריתה
מתן יוד רדיואקטיבי מיועד לחסל את שארית הרקמה הסרטנית שנותרה בצוואר (ablation) ובהמשך גם את הגרורות. תאי הסרטן הפפילרי והפוליקולרי יכולים לקלוט יוד, בדומה לתאי בלוטת התריס המקוריים. הם קולטים יוד רדיואקטיבי, וכך נוצרת מעין הקרנה פנימית, המביאה לחיסול תאים בתוך הרקמה הממאירה.
טבליות תירוכסין (אלטרוקסין) ניתנות למטופלים באופן קבוע, כדי לגרום לדיכוי מתמשך של רמות ה-TSH. הורמון זה הוא גורם הגדילה (Growth factor) העיקרי לא רק של הבלוטה או שרידיה, אלא גם של גרורות פוטנציאליות. הטיפול ניתן גם כתחליף לבלוטה שנכרתה.
למרות הצורך בדיכוי ממושך וארוך טווח של TSH, נדרשות זמנית רמות גבוהות של ההורמון לקליטה אפקטיבית של יוד רדיואקטיבי לצורכי מיפוי וטיפול. כדי להעלות את רמת ה-TSH דרושה הפסקה של הטיפול באלטרוקסין, תוך כדי עלייה ברמתו של ה-TSH המופרש באופן טבעי, או מתן חיצוני של TSH סינתטי (בלי הפסקה במתן האלטרוקסין).
הפסקת הטיפול באלטרוקסין גוררת תופעות האופייניות לתת פעילות של בלוטת התריס (תת-תריסיות, Hypothyroidism): ירידה משמעותית באנרגיה ובתחושה הכללית, עייפות, דיכאון, קשיים בריכוז, עלייה במשקל, תחושת קור, יובש בעור ועוד. הסבל, במיוחד בקשישים, עלול להיות קשה עד כדי ריתוק למיטה.
ב-1998 אושר לשימוש בארצות הברית, ובעקבות זאת גם בישראל, התכשיר תירוג'ן, המאפשר מניעת תופעות אלה. תירוג'ן הוא TSH סינתטי, המיוצר בשיטות ביוטכנולוגיות. הוא ניתן בזריקה ומעלה את ה- TSH לרמה הנחוצה, בלי להפסיק את הטיפול באלטרוקסין. לפיכך, הוא מונע תופעות של תת-תריסיות.
בעקבות הזרקת התירוג'ן נבדק השינוי ברמות התירוגלובולין ומתבצע מיפוי כל גופי. עלייה משמעותית ברמת התירוגלובולין ו/או קליטת יוד מצביעים על קיום שרידי רקמה סרטנית. התירוג'ן יעיל לא רק לצורכי מעקב, אלא גם למתן טיפול האבלציה הראשוני.
סיכויי הריפוי בסרטן בלוטת התריס הם גבוהים. למרות זאת, ישנם מקרים שסרטן זה עלול לחזור באיזור הבלוטה, הצוואר או כגרורות במקומות שונים בגוף.
על מנת לאתר את הישנות המחלה מוקדם ככל האפשר, ישנה חשיבות רבה למעקב צמוד ומסודר אחר החולים. גילוי מוקדם של המחלה מאפשר התערבות מוקדמת אשר יכולה למנוע ממנה להתפשט. על פי הקווים המנחים של האיגודים השונים, יש לעקוב אחר החולים באמצעות בדיקות דם לסמנים ספציפיים להישנות המחלה ובמידת הצורך לשלב זאת במיפוי כל גופי עם יוד רדיואקטיבי.
לאחר שישה עד 12 חודשים מכריתת הבלוטה יש לבצע את בדיקת המעקב הראשונה. בדיקה זו כוללת בדיקה גופנית, אולטרה סאונד צווארי ובדיקת דם לרמות תירוגלובולין ונוגדניו הנערכת תחת רמות גבוהות של TSH.
רמות גבוהות של TSH מושגות על ידי הפסקת טיפול באלטרוקסין למספר שבועות או מתן תירוג'ן. במידת הצורך משלבים במעקב גם מיפוי כל גופי. לאחר מכן יש להיכנס לשגרת מעקב הכוללת את כל האלמנטים המוזכרים או מקצתם, לפי המקרה. המעקב הינו חלק בלתי נפרד מהטיפול במחלה ולכן חשוב מאוד לבצע אותו במועד ובתדירות הנדרשת.
הכותב הוא מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא
נא להמתין לטעינת התגובות
