מרגע האבחון ועד להחלמה: כל השלבים במלחמה בלוקמיה
הסימנים הראשונים ללוקמיה לא מעוררים חשד: חום, עייפות ודימומים. בדיקה פשוטה תאשש את האבחון הקשה: סרטן הדם. כך תתוודעו לסוגי הלוקמיה הקיימים ומה הטיפולים שעומדים בפני החולה ובני משפחתו. ותתעודדו: עם התפתחות הרפואה, לוקמיה לא חייבת להיות סוף העולם
במקרים כאלה מומלץ להגיע במהירות לבדיקה אצל רופא המשפחה, שם ייתכן שתאובחנו כחולים בלוקמיה - סרטן הדם. "בדרך כלל מדובר בבדיקת דם פשוטה, ספירת דם, בה ניתן לראות את הממצאים הרלוונטיים", מסביר ד"ר יצחק יניב, מנהל המערך ההמטולוגי-אונקולוגי במרכז שניידר לרפואת ילדים.
"אצל חולי סרטן הדם תופסים תאי הלוקמיה את מקומו של מוח העצם ולא מאפשרים לייצר את כדוריות הדם התקינות, לכן חשים החולים באנמיה, חיוורון וחולשה. בנוסף, מחסור בכדוריות דם לבנות מעלה את הנטייה לזיהומים".
מהיום שבו מאובחן אדם כחולה לוקמיה, משתנים חייו ללא הכר ועליו לעמוד בלוח זמנים קפדני - בתקווה שבסוף הדרך יחזור לקו הבריאות. התמיכה של המשפחה והקרובים חשובה מאד לאורך כל הדרך.
"הלוקמיה השכיחה בקרב מבוגרים נקראת לוקמיה חריפה והיא מתחלקת לשני סוגים: AML ו-ALL", מסבירה ד"ר צילה צוקרמן, מנהלת יחידת השתלות מוח עצם בבית החולים רמב"ם בחיפה. "לוקמיה חריפה תזוהה במהירות בשל האופי החריף שלה.
"הזיהוי של המחלה מתבצע בירידה של אחד המדדים הבאים או שלושתם יחד: ירידה בהמוגלובין - אז יחוש החולה בעייפות ובחוסר
"במקרה הזה יבוא המצב לידי ביטוי בדימומים. ברוב המקרים מופיעים הדימומים בחניכיים, ולא נדיר שאבחון מתחיל בכך שרופא השיניים מסב את תשומת לבו של מטופל לכך שהוא סובל למשל מצמיחת יתר של החניכיים".
ביום האשפוז מתבצעות בדיקות נוספות, ועל פיהן נקבע אם כדאי להתחיל בטיפול תרופתי, ואם כן, מה תהיה רמת האינטנסיביות שלו. הבדיקות האלה מתבצעות בחדר המיון, ולאחר מכן מאשפזים את החולה.
"ישנם כמה סוגים שונים של לוקמיה, וכדי לקבוע באיזה סוג מדובר מבצעים בדיקה של מוח עצם בהרדמה כללית", אומר ד"ר יניב. "הלוקמיה השכיחה ביותר בקרב ילדים, למשל, תוקפת כ-80% מהחולים, ונקראת לוקמיה לימפתית חדה. למרבה המזל, אחוזי ההחלמה דומים במספרם. התשובות לבדיקות מגיעות תוך כמה שעות, ומיד לאחר מכן ניתן להתחיל בשלב הבא של הטיפול - כימותרפיה".
הטיפול הכימותרפי מתקבל בחלקו בעירוי, ובחלקו בכדורים. בנוסף, כדי שהלוקמיה לא תמצא מחסה במערכת העצבים, מזריקים את התרופות לתעלת השדרה. בצורה כזאת מגיעות התרופות למחזור הדם ולתאים ביעילות.
במהלך הטיפול ייתכנו סיבוכים כמו זיהומים כתוצאה מדיכוי של מערכת החיסון. "יש לחולים בלוקמיה נטייה לחלות במחלות זיהומיות, ובכל פעם שזה קורה חייבים לאשפז את המטופל כי לגוף אין את היכולת להילחם בעצמו בזיהום", מסביר ד"ר יניב. "במקרים רבים הטיפול שמתקבל הוא בדרך כלל מתן כמויות גדולות של אנטיביוטיקה דרך הווריד".
סיום הטיפול הכימותרפי מסמן את תחילתה של תקופת שאורכה שנה וארבעה חודשים, ובמהלכה נמשך הטיפול בכדורים. במשך התקופה הזאת חוזר החולה לביקורת בבית החולים באופן קבוע - פעם בשבועיים בממוצע. ברוב המקרים חוזרים החולים לנהל שגרת חיים מינימלית בשלב זה. לאחר מכן יורדת התדירות שבה הם צריכים לשוב לבית החולים לביקורת.
לרוע המזל, הטיפול התרופתי לא משפיע על כל החולים. במקרים כאלה הופכות השתלות מוח העצם ודם הטבור לפתרון היחיד שנותר. "השתלות מוח עצם בלוקמיה מתמקדות בשתי קבוצות של חולים", אומר ד"ר יניב.
"האחת היא חולים שהמבנה הגנטי של המחלה שלהם לא מאפשר אחוזי הצלחה מספקים בטיפול כימותרפי. הקבוצה השנייה כוללת חולים שלא הגיבו מספיק טוב לטיפול, או שהגיבו בתחילת הדרך, אבל אז המחלה שלהם חזרה - מדובר בכ-50 עד 60 אחוז מהחולים".
במקרים שבהם הטיפול הכימותרפי לא מועיל לחולה ולמלחמה שלו בלוקמיה, ניתן להתחיל בחיפוש אחר תורם מוח עצם. "בשלב ראשון שואפים לתורם מהמשפחה ונותנים עדיפות לאח או אחות", אומרת ד"ר צוקרמן. "תורמים כאלה מתאימים במאה אחוז למערכת סיווג הרקמות של החולה. במידה שלא נמצא תורם והחולה מוגדר בסיכון גבוה, ניתן לחפש תורם במאגרים הבינלאומיים והישראלי".
כשמוצאים תורם, עלול לעבור פרק זמן של חודשיים-שלושה עד שיוכל החולה לעבור השתלה. על פי ד"ר צוקרמן, לחולים ממוצא מזרח אירופי יש סיכוי של 80-70% למצוא תורם. "לעומת זאת, אם מדובר בחולה ממוצא אחר, יורדים האחוזים כיוון שהייצוג של התורמים פוחת וקשה למצוא מישהו מתאים".
במידה שנמצא תורם מתאים, מתחיל החולה הליך טיפולי שמכין אותו להשתלה. בשלב ראשון מטופל החולה באופן אינטנסיבי במשך ארבעה שבועות - בהתאם למצבו הבריאותי וגילו.
"מהרגע שבו מתבצעת ההשתלה חולפים כשלושה שבועות עד שהשתל נקלט. בנוסף, ישנם מקרים שבהם השתל גורם למחלה או זיהום, ולכן חשוב להיות במעקב לפחות בחצי השנה הראשונה שאחרי ההשתלה. לאחר מכן יישאר החולה במעקב פחות אינטנסיבי במשך כל חייו".
במקרים שבהם לא נמצא תורם מוח עצם מתאים, ניתן להתחיל לחפש דם טבורי, המהווה מקור יעיל לתאי מוח העצם. "את הדם הטבורי אוספים ושומרים בבנקים במקומות שונים בעולם", מסביר ד"ר יניב, "נהוג לאפיין את סיווג הרקמות של הדם שבמאגרים, וכך, כשלא מוצאים תורם מוח עצם אפשר לבדוק אם יש מנת דם טבורי מתאימה. אחד מהיתרונות שלו הוא שהוא מאוחסן בהקפאה עמוקה, ומוכן לשימוש מיידי".
יתרון נוסף של הדם הטבורי הוא שבניגוד למוח העצם, לא צריך להמתין זמן רב כל כך עד להשתלה. כיוון שהתאים בדם הטבורי לא נחשפו לגורמים סביבתיים, הם מתאימים יותר למגוון רחב יותר של נתרמים.
אבל לצד כל היתרונות ישנו חיסרון גדול אחד: בניגוד למקרים של השתלת מוח עצם, עובר זמן מה עד שהתאים מהדם הטבורי נקלטים בגוף - לעתים שלושה עד ארבעה שבועות. "במשך התקופה הזאת חשוף החולה לזיהומים, כי המערכת החיסונית שלו חלשה", אומר ד"ר יניב.
"מהסיבה הזאת מידת הסיכון גבוהה יותר מאשר במקרים של השתלת מוח עצם. לכן נהוג להשתמש בדם טבורי רק כשאי אפשר למצוא מהמשפחה או זר בהתאמה טובה".
"ברוב המקרים מנה אחת של דם טבורי לא מספיקה למבוגר", אומרת ד"ר צוקרמן. "כדי לנסות למצוא פתרון לבעיה, נערך בימים אלה ניסוי באירופה, ארצות הברית וישראל, יוזמה של חברות גמידה סל וטבע".
מדובר בשלב האחרון של ניסויים קליניים לקראת שיווק מוצר ה-StemEx, במסגרתו משביחים את דם הטבור, כך שיתאים גם להשתלות במבוגרים במקרים שבהם מחליטים הרופא המטפל והמשתיל לבחור בדם טבורי.
כיום בישראל ישנם כמה בנקים פרטיים לדם טבורי, וכן את מאגר בנק הדם הטבורי של מד"א בבית החולים תל השומר, המכיל כ-3,000 מנות דם מוכנות להשתלה.
"מטרת הניסוי היא להגדיל את מספר התאים המיועדים להשתלה על ידי שימוש בטכנולוגיה חדישה. השיטה החדשה מאפשרת חלוקת מנת דם טבורי לשניים. החלק הגדול יותר מושתל אצל החולה, מהחלק שנותר דוגמים תאים ומנסים לגרום להם לשגשג ולהתרבות. בצורה כזאת ניתן להחזיר את החלק השני לחולה עם כמות תאים שמספיקה לאדם בוגר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם