התמכרויות או לא להיות: איך הופכים למכורים וכיצד מטפלים?
גילת נהגה לחזור לביתה ולאכול עד שלא יכלה עוד. ג'ו התחיל להשתמש בחשיש בגיל 16 ועבר מהר לכימיקלים. הבית האלים בו גדלה יעל הוביל אותה להתמכר לתרופות מרשם. כולם מוגדרים כמכורים, ומחפשים עכשיו את הדרך חזרה לחיים של שפיות
יש אנשים שיכירו את תמונת המצב הזאת רק מצפיה בסרטים, אחרים ישלבו את המשפט "אנחנו אוהבים אותך" כחלק מבדיחה אישית. אבל יש כאלה ששלוש המילים האלו, שנאמרות פעם בשבוע במקלט טחוב מלא בשולחנות עמוסי כוסות קלקר עם קפה, יכולות להציל חיים. הכל במסגרת קבוצות התמיכה של מכורים אנונימיים.
"התמכרות היא מחלה של המוח, שמתפתחת בעקבות שימוש חוזר בחומרים ממכרים, ובאה לידי ביטוי בכך שהאדם מחפש את החומר באופן כפייתי-קומפולסיבי על חשבון פעילויות חיוביות אחרות", מסבירה ד"ר פאולה רושקה, מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות בשירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות.
"לתאי המוח יש זנבות, בתוכם חלקים שנקראים דנדריטים", מוסיף פרופ' פנחס דנון, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח באר יעקב, "צריך להגיע לכמות מסויימת שלהם כדי להעביר ולשחרר חומרים החוצה ולקלוט אותם חזרה. בקרב מכורים, הדנדריטים מתחילים להתרבות, הפעילות באזורים אלה עולה והופכת מרוכזת, ואז נוצרים שם פקקים. יש פעילות יתרה על חשבון אזורים אחרים במוח".
"האדם מתחיל לפתח עדיפות להתמכרות להתנהגות כזו או אחרת או לחומר מסויים, על חשבון יצרים אחרים", אומרת ד"ר רושקה, "מכורים לסמים למשל, לא בא להם לאכול או לקיים יחסי מין, כי ההתמכרות מורידה את החשקים האחרים. לכן מתרחש שינוי התנהגותי ותפקודי. העיסוק הכפייתי בחיפוש החומר לוקח את כל המיקוד. גם לחומרים עצמם יש אפקט טוקסיקולוגי מצטבר שמוסיף לנזקים הפיזיולוגיים של ההתמכרות".
את ההתמכרויות אפשר לחלק לשתי קבוצות: התמכרות פיזיולוגית לסמים, לאלכוהול, גז מזגנים, דלקים, תרופות ומשככי כאבים, וישנן התמכרויות התנהגותיות להימורים, קניות, מין, אינטרנט, ספורט ואוכל.
לא קיים הבדל בהגדרת ההתמכרות, אבל בשל העובדה שבהתמכרות הפיזיולוגית החומר מגיע מבחוץ, היא מזיקה לכל האיברים בגוף. זאת לעומת התמכרות התנהגותית שמזיקה מבחינה נפשית ועלולה לגרום לדיכאון, לחרדה, תסכול, עצב ועייפות.
לדברי פרופ' דנון, ישנם שלושה מנגונים רלוונטיים בהתמכרות: מנגנון של הנאה ופרס, מנגנון של מערכת בלמים ומנגנון הזיכרון. כל אחד מהם נפגע בצורה כזו או אחרת, ובהתמכרות לעתים קרובות אחד מהם שולט הרבה יותר ממנגנונים
"בזמן הנאה המוח משחרר חומרים שגורמים להרגשה טובה כמו דופמין, סרוטונין, אנדורפינים. בשימוש ממושך המוח מגיע לנקודת אל חזור. הרצון להנאה כה גדול, כך שמערכות הבלמים לא פועלות ולא מצליחות לעצור את הרצון והכמיהה להנאה".
תחילה גורם החומר לאפקט רצוי של הנאה, ועם הזמן הגוף מפתח סבילות. על מנת שאדם יקבל את האפקט הרצוי של הנאה, אופוריה ותחושה טובה, הוא נדרש למינון הולך וגובר של החומר. בהיעדר החומר הממכר או בהפסקה פתאומית שלו, עלולים להופיע תסמיני גמילה קשים. המכורים לסם ממשיכים בצריכה כדי להפסיק את תסמיני הגמילה או לנסות למנוע אותם, ועוברים ממסלול של הנאה למסלול של הפסקת הכאב והסבל.
"הגעתי למצב שהייתי חוזרת הביתה מחתונות מפוצצת באוכל וממשיכה לאכול. כבר לא נהניתי מזה", מספרת גילת (שם בדוי), 59, על האכילה הכפייתית ממנה היא סובלת. "כשהתחלתי, עברה לי בראש מחשבה תמימה שאוכל רק פרי. זה היה שקר נפשי. אז נפתח לי החשק והתחלתי לחפש אוכל בלי הכרה: מלוח, מתוק, חמוץ, חריף. קפצתי בין המקפיא, למזווה, למקרר.
"אכלתי גם אוכל קפוא, ללא הכרה, בלי גבולות, עד שלא הרגשתי שהאוכל יצא לי מהאוזניים, לא הפסקתי. לכל מכור יש בור שחור, חלק פנימי עמוק שהוא כנראה לא יודע איך להתמודד איתו אז הוא מכניס אוכל. הבעיה היא שזה לא סותם, אלא פותח עוד יותר. כי ביום שלמחרת מגיעה החרטה, שנאה עצמית, ייאוש. זה מנגנון של הרס עצמי".
נכון להיום, לא קיימת קביעה חד משמעית בקרב חוקרים לגבי הסיבות שמובילות אדם להתמכרות. "הפנייה למושא התמכרות מסויים מאד אישית בין אדם לאדם, ותלויה בין היתר במה שמעורר את החשק וגורם להרגשה טובה. דבר נוסף הוא ההשפעה הסביבתית, מה מקובל ומה נגיש", אומר פרופ' דנון. "יש גם נטיות גנטיות, אבל אין בסיס גנטי מובהק. נכון להיום אין קביעה חד משמעית למרות שנעשים מחקרים רבים בנושא".
בכל הקשור למונח "אישיות התמכרותית" פוסק דנון כי "אין דבר כזה. זו אחת מהתאוריות הלא נכונות. יש לאנשים נטייה להתמכרות, אבל זה עניין שמשלב גורמים סביבתיים, משפחתיים וגנטיים". ד"ר רושקה מוסיפה כי אנשים שהפכו למכורים הם כאלה שעברו טראומה במקרים רבים, ורצו לברוח ממנה או להדחיק אותה, כמו במקרה של ג'ו (שם בדוי), 38.
"התחלתי להשתמש בחשיש בגיל 16. מאד פחדתי, אבל הייתי סקרן ואחרי השימוש הראשון עברתי חוויה של שחרור מאד גדול. זה התאים לי כמו כפפה ליד. תוך כדי השימוש בקנאביס עלתה בי המודעות להתעללות המינית שעברתי בגיל מוקדם מאד בילדות. כשזה קרה לי הדחקתי את זה. ככה גדלתי עד גיל 17. פתאום נזכרתי בזה, והטראומה הגיעה רק אז.
"השימוש בסמים כיסה על הטראומה שעלתה למודעות. הקנאביס הפך להיות תרופה לסבל ולכאב שהתעורר. בהתחלה הוא גרם לי להרגיש טוב יותר, אבל ככל שהמשכתי, השיא של הצחוק, השמחה והאהבה, ירד. החשיש הפך להיות חלק ממני, בוקר, צהריים וערב. אם לא הייתי מעשן, לא הייתי מרגיש טוב.
"אחרי שסיימתי קשר רומנטי עם אישה בגיל 24, הכרתי את הכימיקלים, כשלכל אחד מהם הייתה השפעה אחרת עליי. ה-LSD הכניס אותי למחשבות עמוקות על עצמי, האקסטזי גרם לי לנפילת פחדים ומחסומים, ופתיחות לרגש של אהבה. נתן לי בעצם להרגיש, שזה מה שרציתי מכל הסיפור הזה. הקוק הפרסי הביא לדבר הפוך. הוא מוחק את הרגש ומשרה אווירה של שלווה, בלי אהבה, כעס או קנאה. אפטיות".
את יעל (שם בדוי), 34, הובילו נסיבות משפחתיות להתמכרות לתרופות כבר בגיל צעיר. "השתמשתי בתרופות מרשם מאז שאני בת 12: וליום, ציפרלקס, קלונקס, סרוקסט וכדורי שינה. גדלתי בבית מאד אלים, ובשלב כלשהו לא יכולתי להרדם יותר בלילות מרוב חרדה. הייתי יכולה למשוך ימים ואפילו שבוע בלי לישון.
"סיפרתי לקרובת משפחה שאני לא נרדמת, והיא הציעה לי את הווליום מתוך כוונה טובה. זה עשה את העבודה. לקחתי שני כדורים של חמישה מ"ג ורבע שעה אחר כך נרדמתי. בבוקר התעוררתי ומבחינתי מצאתי את הפתרון. לאט לאט הכדורים כבר לא השפיעו אלא רק הרגיעו והייתי זקוקה למינון גבוה יותר כדי להרדם.
"היה לנו רופא משפחה נדיב. שלחתי קרובת משפחה שתביא לי תרופה, כל מיני קומבינות של ילדה. האמנתי שאין לי ברירה, אני חייבת לקחת את הכדורים האלה כדי לתפקד, לסבול נוכחות של אנשים ולהסתדר עם הרגשות שלי. זה נותן לך להרגיש טוב. את מנותקת, מעורפלת, דברים לא באמת נוגעים בך.
"זה היה על אוטומט. כמו לצחצח שיניים. הייתי קמה, הולכת למגירה, לוקחת תרופות, וחוזרת לישון. ככה חייתי עד גיל 30, כשכל פעם הוספתי על תרופה אחת אחרת, לשנות מינונים, לערבב תרופות, וזה החמיר עם הזמן".
"מהאדם הנורמטיבי מצופה שינהל מערכות יחסים תקינות, ינהל חיים יצרניים ויתפקד באופן עצמאי בלי להתחכך עם החוק. אבל אדם שנמצא במצב של התמכרות, משקיע את רוב רובו של הזמן במתן מענה למה שההתמכרות דורשת", מסביר דני בודובסקי, רכז בכיר לאלכוהול והתנהגות ממכרת בשירותי בריאות הנפש של משרד הבריאות.
"אם זו התמכרות לחומר, הוא כל הזמן צריך לספק אותו למוח. אם הוא לא משיג אותו כי אין לו כסף, הוא צריך להשיג כסף. באופן דומה, גם בהתנהגויות התמכרותיות אחרות, שאין להן את ההיבט הפיזיולוגי, ישנה ההתנהגות הכפייתית שמשמעה עיסוק מתמיד גם במחשבות וגם במעשים, שממקדים את האדם לעסוק בעיקר בנושא אליו הוא מכור או בנסיון להפסיק זאת.
"ההשלכות הרפואיות משתנות מחומר לחומר בהתמכרות פיזיולוגית: מאקסטזי, LSD ופטריות מגיעים לפסיכוזה, מחשיש ושותפיו אפשר להגיע גם לפסיכוזה אבל הרבה יותר לחרדה ולדיכאון. אלכוהול עלול לפגוע בכל חלק בגוף: בכבד, במערכת העיכול, ריאות, עצבים, שרירים, מערכת הראייה.
"משימוש בקוקאין אפשר להגיע למצבים נפשיים, פסיכוזה, דיכאון וחרדה ופגיעה במערכת הדם, פרכוסים, התעלפויות, איבודי הכרה, נפילות, חבלות בגוף, ופצעים באיברים הפנימיים - ושט וקיבה מדממת. אלכוהול וסמים עלולים להוביל גם למוות", מסביר פרופ' דנון.
מכורים לסמים קשים מכירים את תופעת הקריז, שמבטאת את הופעת סימני הגמילה שמתרחשים ברגע שהגוף לא מקבל את הסם שהוא רגיל אליו: צמרמורות, קור וחום, חרדות, ובעיקר כאב. "אפקט הכאב מתפתח, מאחר שבגוף יש באופן טבעי משככי כאבים שהוא מייצר (אופיאטים), וכשמספקים לגוף חומר נוגד כאב מבחוץ, דרך סם, הגוף מתנוון ומפסיק לייצר את נוגד הכאב הטבעי, ולכן הכאב עולה לרמות מאד גבוהות", מסבירה ד"ר רושקה.
"בהתמכרויות התנהגותיות יש כאב פסיכולוגי, צורך מיידי ודחף בלתי נשלט למלא את החסר בהתנהגות כמו אוכל, קנייה או הימורים. פעמים רבות האדם מודע לכך שזו התנהגות הרסנית שגורמת נזק בריאותי או חברתי ולמרות זאת הוא לא מסוגל לעצור את זה. זה מתבטא בתחושה של מועקה, לחץ ומצוקה רגשית קשה", מוסיפה רושקה.
קיימת חפיפה ברורה בין ההתמכרויות, בעיקר בין אלה לסמים ולאלכוהול ולבין מין והימורים, שמתרחשות לעתים במקביל. "אנחנו יודעים שאדם שמטפל בהתמכרות מסויימת ויוצא ממנה, עלול להתמכר בהמשך למשהו אחר, ולעבור מסמים לאלכוהול, מאוכל להימורים. לכן צריך להתייחס להתמכרויות כבעיה אחת", מסבירה ד"ר רושקה.
בשלב מסויים הפסיק ג'ו להשתמש בסמים, והחל לפקוד את המפגשים ב-NA. גם אז, ההתמכרות לא הפסיקה לתת את אותותיה, ובאה לידי ביטוי בצורות אחרות. "ההפסקה גוררת משבר נפשי בו לא חושבים בכלל על סקס. אחרי כשלושה חודשים, כשהמח מבין שלא יקבל את הסם, מתחילה התמכרות לדברים אחרים, למתוקים למשל.
"שמרתי בתיק שלושה-ארבעה חטיפים, ואכלתי אחד בכל שעה כדי שהסוכר יגרום להרגשה טובה. בהמשך התחלתי להוריד סרטי סקס. פתאום התחלתי להבין שסקס זה כמו סמים. צפיתי בהם שלוש פעמים ביום. הסרטים מאד השפיעו עליי. עד היום אני לא יודע אם אני יכול להגיע לזקפה עם אשתי, שאני אוהב, בלי לחשוב על זה שמישהי מסתכלת עלינו.
"הייתה תקופה בה דיברתי ב-NA רק על סקס. כשעובר הדיכאון הראשוני יש תאבון מוגבר לזה. הודתי שהראש שלי חושב בצורה מוגברת על סקס, שאני מסתכל על כל מי שעוברת ברחוב כעל אובייקט מיני. הגעתי למצב שזה הפריע לי, כי גם ב-NA יש נשים ואתה לא מקשיב למה שהן אומרות. פשוט דמיינתי שהדוברת היא אחותי וכך הצלחתי להתייחס לאדם עצמו, לרגשות ולאישיות, לא רק לבשר.
"השלב הבא היה לדבר על זה בקבוצה מול אנשים בלי בושה, התחלתי לחפש פתרונות ולשלוט בזה. היום אני יכול לבחור אם להסתכל על מישהי בצורה מינית, רגשית או שכלתנית. אני מחליט, לא היצר".
ההתמודדות עם ההתמכרות מחייבת שילוב של טיפול רפואי/תרופתי, יחד עם טיפול פסיכו-סוציאלי. לדברי בודובסקי, לטיפול הפסיכו-סוציאלי חשיבות רבה מאד בסיוע הנפשי לאדם להתמודד עם הכמיהה - הרצון המתמיד שלו לחזור להתמכרות. החלק התרופתי מתייחס בעיקרו להתמודדות הפיזית. לדברי ד"ר רושקה, אין עדיין תרופה שהוכיחה עצמה כאולטימטיבית, אבל יש תרופות נוגדות דכאון וחרדה מקבוצת SSRI שמשפיעות על הסרוטונין ועוזרות לדחפים הבלתי נשלטים.
תרופות אנטי אפילפטיות שמאזנות את מצב הרוח, מורידות עצבנות ועוזרות לעכב את הדחפים הבלתי נשלטים, טובות להימורים, לאלכוהול, לסקס, ובעלות אפקט נוגד חרדה ומוריד אגרסיה. "טיפול פסיכו-סוציאלי נלווה לנרקומנים, כי בלי טיפול תרופתי או גמילה הם לא יצליחו בהתמכרויות אחרות כמו לסמים קלים, אלכוהול, הימורים, סקס". מוסיפה ד"ר רושקה.
"טיפולים פסיכולוגיים נלווים שיעילים לטיפול בהתמכרויות הם בעיקר טיפולים התנהגותיים קוגניטיביים, קצרים וממוקדים, רצוי במסגרת קבוצתית. המטרה היא להשיב אדם לתפקוד פונקציונאלי וחזרה לחברה כמה שיותר מהר, לכן טיפול קבוצתי מהיר יותר חוסך זמן ובעל אפקט של חיבור חברתי, עזרה הדדית, תמיכה מחברי הקבוצה, ועבודה על מיומנויות חברתיות שלעתים האדם מאבד".
טיפולי גמילה מתקיימים במרכזי גמילה אשפוזיים פרטיים בפיקוח משרד הבריאות, או במרכזים ממשלתיים בהם נעשית גמילה פיזית מסמים ואלכוהול, בין שבועיים לשלושה מינימום, וחודש במקרים קשים יותר. מדובר בעיקר בטיפול תרופתי, ריפוי בעיסוק, קבוצות תמיכה, לפעמים התערבות משפחתית, וגם בהכנה לטיפול המשך בקהילה טיפולית.
בגלל שמדובר במחלה כרונית ממושכת בעלת אפשרות להתלקחויות חוזרות, ייתכן שהיא תטופל שנים ופתאום יופיע גירוי מסויים, מצוקה, אירוע קשה שיגרום לאדם ששלט בה בטיפול, לחזור להתנהגות שהמח שלו מכיר, במטרה להקל על עצמו.
"אם אתה מכור פעם אחת, זה לכל החיים", קובעת ד"ר רושקה. "לכן המאמצים צריכים להתמקד בטיפול כבר בשלבים הראשונים של שימוש מזיק עוד לפני ההתמכרות. מאחר שמדובר במחלה קשה, חשוב גם לא להאשים אדם, להגיד 'נפלת שוב'. המחלה פשוט התעוררה, היו נסיבות שגרמו לה לחזור בלי יכולת לשלוט בזה, הגישה צריכה להיות רפואית - צריך לחזור לטיפול".
קבוצות התמיכה דוגמת ה-NA לנרקומנים, ה-AA לאלכוהוליסטים וה-OA לאכלנים כפייתיים, הן א-פורמליות, ופועלות על ידי המכורים ללא השתתפות ממסדית. הן מתבססות על גישת 12 הצעדים, דרך חיים שבה האדם עובר משלב לשלב בתהליך ההתמודדות שלו עם מחלת ההתמכרות עד למצב של החלמה, כשבסופה חלק מהותי הוא הנתינה לאחרים, סיוע לאנשים שהיו במצבו, והעברת מסר של תקוה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם