משפחות הנעדרים פותחות במאבק: מכרו לנו אשליות
ארבעה מיליון שקלים מפרידים בין האפשרות לזהות 500 גופות שנקברו כאלמוניות, לבין שקיעתן בתהום השכחה. התקדמות במחקר הגנטי תאפשר למכון לרפואה משפטית להצליב בין האלמונים לבין משפחות שיקיריהן נעדרים. בעקבות חשיפת מעריב הכריזו המשפחות על מלחמה בסופה אולי נדע מה גורל הנעדרים
מאז אבדו עקבותיה, ואין שביב מידע שיחשוף מה עלה בגורלה. אמה, בטי, מסרבת לאבד תקווה. לדבריה, מאז שנעלמה בתה היא חווה שואה פרטית. "חוסר הוודאות הורג אותי", היא אומרת בכאב. "אני יודעת מה זה לאבד אדם קרוב וכבר שכלתי את שני הוריי, אבל לפחות יש קבר, יש מצבה שאפשר לבקר, להניח פרחים ולדבר.
"לעדי אין לי שום דבר, כלום. אני חיה את הכאב 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. השבוע כולם חגגו את ליל הסדר אבל אני הפסקתי לחגוג חגים. אומרים שבחנוכה קורים ניסים ולי קרה נס גרוע, איבדתי את עדי".
סלים יעקב, 76, מטירת הכרמל, נעלם ב-2003 בדיוק ביום שבו נבחר אריק שרון לראשות הממשלה. "אמי הייתה חולה ונשארה בבית, ואבי, שהרגיש שהוא חייב למלא את חובתו האזרחית, יצא מהבית לכמה דקות", מתאר הבן מאיר יעקב. לדבריו, רק גדר הפרידה בין בית הוריו לבית בית הספר שבו מוקמה הקלפי. האב היה הראשון בתור כשנפתחו הקלפיות.
"אחרי שעה אמא שלי התחילה לדאוג", מספר יעקב. "אבי היה אדם בריא שמעולם לא עזב את אמא. אמרו עליהם שהם היו כמו זוג יונים, וכשהיא ראתה שהוא לא חוזר הביתה היא הבינה שקרה לו משהו".
בני המשפחה גייסו מיד את חבריהם בטירת הכרמל, ויחד החלו בחיפושים אחר אבי המשפחה. בהמשך הוקם חדר מלחמה (חמ"ל) של המשטרה והוקפץ מסוק לאוויר. כלבי הגישוש סרקו את האיזור, והמחפשים הפכו כל אבן במטרה להבין מה עלה בגורלו של סלים.
"כבר שבע שנים שכל לילה, לפני שאמי הולכת לישון, היא נעצרת מול התמונה של אבא, מדברת איתו ומתחננת שיופיע לה בחלום וייתן לה רמז בקשר למקום הימצאו", אומר יעקב, ואמו מוסיפה: "לא אוכל ללכת לעולמי בלי לדעת מה עלה בגורלו של סלים. חייבים להביא את סלים לקבורה, חייבים!".
בישראל חיות 500 משפחות של נעדרים, שיום אחד אבדו עקבותיהם. אבל בזמן שהמשפחות היו משוכנעות שהמדינה עושה הכל כדי למצוא את יקיריהן, התברר להן בעקבות חשיפת מעריב בשבוע שעבר, שהאטימות הישראלית חסרת גבולות.
בזמן שממשלת ישראל מאשרת להקצות 150 מיליון שקל כדי למנוע העתקת קברים מהתקופה הרומית בבית החולים ברזילי, היא לא מצליחה למצוא תקציב שישיב למאות גופות אלמונים ולמשפחות הנעדרים את כבודן.
העובדות פשוטות: בידי המשטרה רשימה של כ-500 אזרחים נעדרים, ילדים ומבוגרים. במקביל, במכון לרפואה משפטית באבו כביר קיימות כ-500 דגימות גנטיות של גופות, שזהותן לא ידועה ועל כן נקברו בקברי אלמונים.
ההיגיון אומר שייתכן שישנם נעדרים שגופותיהם, עם הזמן, הגיעו למצב של ריקבון מתקדם, ועל כן
בעקבות פיתוחים טכנולוגיים יזמו אנשי המעבדה הגנטית תוכנה שמאפשרת הצלבה והתאמה גנטית בין אותם אנשים שהוגדרו כנעדרים לבין גופותיהם של אלמונים, שהרקמות שלהן קיימות במכון הפתולוגי - אך אי אפשר לזהותן. העלות היא כ-8,000 שקל לדגימה גנטית של אלמוני, ובסך הכל כארבעה מיליון שקל בלבד.
גם המשטרה התגייסה לפרויקט, ובאמצעות מחלקת הנעדרים אספה דגימות של בני משפחה של נעדרים - לפחות שתי דגימות גנטיות לכל נעדר - והביאה אותן לאנשי המכון לרפואה משפטית. עלות בדיקת הדגימות של בני המשפחה והתאמתן למאגר גופות האלמונים מוערכת בכמה מאות אלפי שקלים לשנה.
לכאורה, סכומים זעומים שעשויים לתת מזור לכאבן של מאות משפחות הנעדרים. בפועל מתברר שסדר העדיפויות בישראל לא מאפשר את הקצאת הכספים, ולמעשה כבר למעלה מחצי שנה מעוכב קצב עבודתם של אנשי המעבדה הגנטית.
בעקבות הפרסום במעריב החליטו משפחות הנעדרים לצאת למאבק ציבורי בנושא, ולקרוא לקברניטי המדינה לפעול במהרה כדי לגייס את הכספים הדרושים למימון הפרויקט. "זאת תחושה איומה", אמרה השבוע בטי יעקבי.
"תמיד אמרו לי שעושים הכל כדי למצוא את עדי, ועכשיו אני בספק אם עשו את המקסימום. זאת עובדה שיש 500 גופות של אלמונים שעדיין לא נבדקו, ואני לא יודעת אם הגופה של עדי ביניהן. לכל אלמוני יש שם, יש לו משפחה שמחכה לו, וזכותה לדעת מה עלה בגורלו.
"אני חושבת על הבת שלי ובוכה. הרי לא יכול להיות שהאדמה בלעה אותה, אני לא מקבלת את זה. כשאני שומעת דבר כזה, שלא בודקים את הגופות, אני פשוט המומה. בהתחלה, כשקראתי את הידיעה, חשבתי שזאת בדיחה גרועה. אני לא מצליחה לעכל את זה שעל שטויות זורקים המון כסף במדינה, ועל דבר כזה חשוב שיכול לשים סוף לעינויים של המשפחות אין כסף".
"התחלנו לבצע בדיקות גנטיות במכון כבר ב-1996, אבל מכיוון שהטכנולוגיה הייתה מיושנת הבדיקה הייתה מתבצעת רק 'פר תיק', ורק כשהמשטרה סברה שתיתכן התאמה על פי ממצאים גיאוגרפיים ודמוגרפיים", מסבירה ד"ר נורית בובליל, מומחית לזיהוי דנ"א מהמכון לרפואה משפטית. "בפועל ייתכן שנעדר מעיר אחת יימצא בעיר אחרת ובמרחב גיאוגרפי אחר, ולכן מרבית הגופות מעולם לא נבדקו".
לדבריה של ד"ר בובליל, בשנים האחרונות חלה התפתחות טכנולוגית אדירה בתחום הדנ"א, שאפשרה ודאות גמורה גם בדגימות גנטיות שרמת השימור שלהן נמוכה מאוד. באמצעות הבדיקות המתקדמות האלה אפשר לפענח מה עלה בגורלן של גופות מרוטשות שלא נמצא עליהן שום ממצא אחר.
"מאז 2007 הבנו ששיטת העבודה שלנו אינה רלוונטית עוד, ולמעשה יש לנו אפשרות להקים מאגר גנטי של כל גופות האלמונים בישראל, שבאמצעותו יהיה אפשר להצליב בין נעדרים לאלמונים", מוסיפה ד"ר בובליל. "אנחנו זקוקים לרמת ודאות גבוהה מאוד כדי לאשש התאמה בין נעדר לגופת אלמוני.
"לשמחתנו, במהלך 2009 ערכנו פיילוט ובו הצלחנו למצוא התאמה של כ-30 גופות אלמונים ומשפחות נעדרים. קורע לב לראות משפחות שממתינות ליקיריהם שנים רבות מבלי לדעת מה עלה בגורלם. תיאורטית, ייתכן שהמשפחות האלה מחפשות אחר בניהן לשווא וגופותיהם נמצאות אצלנו, אבל לא נוכל לדעת זאת עד שלא נקים את המאגר ונבצע את הבדיקות הגנטיות לכל גופות האלמונים.
"מדובר במשימה בעלת חשיבות לאומית, וייתכן מאוד שאם היה ברשותנו התקציב היינו יכולים לספק תשובות למשפחות רבות בישראל, ולסגור להן את המעגל הנורא של החיפושים".
"תפקידה של מדינת ישראל הוא לעשות הכל כדי לדעת מה עלה בגורל נעדריה ולברר זאת בצורה מעמיקה", מוסיף ד"ר בני דוידזון, מנהל בית החולים אסף הרופא והאחראי על המכון לרפואה משפטית. "ברשותנו הכלים לבצע את המלאכה בצורה הטובה ביותר, אבל לצערי אין לנו תקציב כדי לפעול לטובת משפחות הנעדרים".
"אנחנו אנשים פשוטים ואין לנו כוחות ותקציבים לנהל מאבקים, אבל אנחנו חייבים לנסות", מסכמת בטי יעקבי. "אני לא יודעת למי צריך לפנות בממשלה, אבל אני יודעת דבר אחד - אם חס וחלילה אחד הנעדרים היה בן משפחה של אחד השרים אז בטוח היו מוצאים את הכסף. אסור להשתיק את נושא הנעדרים, ורק אם משפחות הנעדרים ייצאו בצעקה משותפת של כאב נוכל להצליח במאבק".
"מאז שאבא נעדר הרגיעו אותנו ואמרו לנו שהמדינה עושה הכל כדי למצוא אותו. פתאום ירד לנו האסימון שפשוט מכרו לנו אשליות", אומר מאיר יעקב. "אנחנו מרגישים כמו מטומטמים. בכל פעם שהיינו שומעים שנמצאה גופת אלמוני, מיד הכל היה צף מחדש והיינו מתפללים שהגופה שנמצאה היא של אבא.
"באופן מוזר, לא זכורה לנו אפילו פעם אחת שבה דווח בתקשורת שנמצאה גופת נעדר ושמשפחתו אותרה באמצעות בדיקות גנטיות. למעשה, רק עכשיו אנחנו מבינים שייתכן מאוד שהגופות האלה בכלל לא נבדקו גנטית.
"אף אחד לא יכול להבטיח לי שבכל הלילות האלה, שאמא שלי ישבה וחיכתה, הגופה של אבא שלי בכלל קבורה בקבר אלמוני. הזלזול, חוסר הכבוד, פשוט מטריפים את הדעת, ואין לנו ברירה אלא לצאת למלחמה בנושא.
"אנחנו קוראים לכל המשפחות להצטרף אלינו למאבק שיכריח את הממשלה לממן את הבדיקות הגנטיות של הנעדרים. אני יודע שקשה להתאגד ולנהל מאבק עיקש, אבל אין לנו ברירה. אנחנו פונים בתחינה לשרים ולחברי כנסת, שיגלו אמפתיה וקצת לב ורחמים וירימו את הכפפה למעננו.
"כמו שהיה חשוב להם לעצור בנייה של חדר מיון בגלל עצמות שאין להן משפחות, אולי יעשו מצווה ויעזרו גם לנו. אני רוצה להגיד קדיש על אבא שלי. בסך הכל במה מדובר? ארבעה מיליון שקלים? זה כסף קטן ביחס לתקציב המדינה".
ממשרד הבריאות נמסר: "במדינת ישראל יש מספר מאות נעדרים מחד, וכמה מאות אלמונים שגופותיהם לא זוהו עדיין עקב העדר קרובים או תיעוד. משום כך ישנה יוזמה לבצע בדיקות דנ"א בקרב האלמונים ולהצליבן עם בני משפחות הנעדרים מתוך תקווה לזהות חלק מהאלמונים ולשייכם למשפחות הנעדרים. נעשתה הערכה כלכלית של המהלך והדבר נמצא בטיפול המשרד לביטחון פנים, אשר נושא באחריות לטיפול בנפטרים שטרם זוהו".
דני קריבו, ראש אגף תכנון תקציב ובקרה במשרד לביטחון פנים, אמר: "לפני כמה חודשים קיבלתי פנייה ממדור זיהוי פלילי במשטרה, וביקשו ממני לבחון את הסוגיה של ההצלבות בין הנעדרים לגופות האלמונים ולנסות לקדם את הפרויקט ככל האפשר.
"בעקבות כך, לפני כשבועיים התקיימה פגישה עם הנהלת המכון לרפואה משפטית, ובה הודענו כי המשרד לביטחון פנים יחד עם משטרת ישראל יהיו מוכנים לממן חלק מהתקציב. משרד הבריאות הוא הבעלים של המכון לרפואה משפטית ולכן האחריות הישירה היא עליו, אך מכיוון שגם למשטרה יש עניין מקצועי בהצלחת הפרויקט אנו מוכנים לסייע תקציבית. במשרד הבריאות צריכים להרים את הכפפה ולעזור במימון".
כל היודע דבר על מקום הימצאה של עדי יעקבי, נא לפנות לתא קולי 03-5225906 או למחלקת הנעדרים במשטרת ישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם