סגירת מעגל: פגשתי את רוד סטיוארט, למרות מחלת ה-ALS
בהופעה האחרונה של כוכב הפופ הבריטי בישראל הייתי צעיר בן 23 עם תוכניות לעתיד. מאז אותה הופעה התחילה לתקוף את גופי מחלת ה-ALS. עכשיו אני על כיסא גלגלים, מונשם ועם משקפיים. בהופעה האחרונה של סטיוארט בישראל זכיתי לפגוש אותו פנים אל פנים – ונהניתי. למרות המחלה, אפשר ליהנות. הכל בראש
מיכאל הרמן עם רוד סטיוארט צילום: מהאלבום המשפחתי
זה נותן לי זמן להלם ראשוני, אחר כך אבל מתמשך על אובדן החיים ולבסוף השלמה עם המצב החדש. כי מי שאוהב את החיים יכול לחיות לא רע, למרות ה-ALS. בזכות המחלה זכיתי להכיר הרבה מאוד אנשים מופלאים, חולים מקסימים והעברתי לחברים שלי נקודת מבט אחרת על מרוץ החיים שלהם.
מסיבה הזו מבקרים אותי אנשים רבים, ובזה זכיתי. חשוב לי להעביר הלאה לכל מי שיקרא, שהמחלה יכולה לפגוע בכולם. לכן, חשוב למצוא תרופה. אם לא בדור שלנו, אז בדורות הבאים.
בשבוע שעבר הייתי בהופעה של רוד סטיוארט בישראל. נכחתי גם בהופעה הקודמת שלו בארץ לפני 27 שנה, רק שהמופע האחרון שלו בסוף חודש יוני היה בהיכל נוקיה לעיני 8,000 צופים בלבד. אז, לפני כמעט 30 שנה, הוא הופיע מול 50 אלף בני אדם באצטדיון רמת גן.
מצלמות חמושות בעיתונאים
אז גם הייתי צעיר בן 23, מלא בתוכניות לגבי העתיד. בהופעה האחרונה בתל אביב הייתי על כיסא גלגלים, מחובר למכונת הנשמה ומרכיב משקפיים. כי עכשיו אני חולה ב-ALS, מחלה שהתחילה בגופי בערך מאז אותה הופעה ראשונה באצטדיון רמת גן - כך שמדובר עבורי בסגירת מעגל.
נבחרתי לפגוש את רוד סטיוארט באופן אישי לפני ההופעה, יחד עם עוד כמה ברנשים ברי מזל וכמובן שגם הפעם היו בעיות נגישות. בערך 20 מדרגות הפרידו ביני לבין כוכב הפופ הבריטי. כמעט התייאשתי.
אמרתי לחברים ששטויות "העיקר שאנחנו פה, לא? כן".
פתאום רעש וצעקות. אני רואה 30 מצלמות חמושות בעיתונאים דוהרות לכיווני מאיזור המדרגות ורוד סטיוארט אחד, מחזיק בכדור. במבטא סקוטי כבד הוא פנה אליי ושאל: "היי מייקל, האווו אר יו?", וכל הצלמים סביב. שיחת נימוס קלה והלך. ההופעה הייתה פנטסטית. נתן את הלב וקיבל אהבה.
אפשר ליהנות, לבלות ולהתרגש. למרות המחלה. הכל בראש. אם אתה מחליט ליהנות, תהנה. ואם לא, אז קל מאוד לשקוע.
לפרטים נוספים על מחלת ה-ALS: אתר עמותת ישראלס לחקר המחלה בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם