מישראל חזרה לאתיופיה – כדי לאפשר לילדים את הטיפול הראוי
אברהים היילאמלק, פרופסור לרפואה מאתיופיה, הגיע לישראל במסגרת פרויקט הצל לבו של ילד, שמאפשר לרופאים ממדינות נחשלות לזכות בהכשרה בתחום רפואת הלב בילדים. בסוף חודש אוגוסט הוא ישוב לארצו, מתוך מטרה לחזק את הקשר בין המדינות. "אנו האתיופים קרובים לישראל עוד מההצבעה באו"ם", הוא אומר
אברהים היילאמלק עובר בין המטופלים הקטנים, שמעיינים בספר ילדים או משחקים באחד הצעצועים שעל הרצפה, שואל לשלומם, מלטף, מפגין אהבה. הכל בזהירות, בביישנות אופיינית. כמבקש להראות "אני פה כדי לעזור ולא כדי להפריע. אם תזדקקו לשירותיי, אגיע".
היילאמלק (כוח האלוהים באמהרית), הוא פרופסור לרפואה מהעיר ג'מה שבאתיופיה. הוא הגיע לישראל לפני כשנה במסגרת האפשרות שמעניקה הצל ליבו של ילד לרופאים ממדינות נחשלות להגיע ארצה ולקבל את ההכשרה המתאימה בתחום רפואת הלב בילדים. זאת, כדי לשוב אחר כך למולדתם ולפתח שם שירותים ברמה דומה.
עד כה טיפלה העמותה ב-2,400 ילדים מכ-40 מדינות, כחלק מהשאיפה לשפר את איכות השירות הרפואי בילדים חולי לב ממדינות מתפתחות וליצור מרכזים לטיפול במדינות הללו.
לשם כך, פועלים בעמותה להביא לישראל ילדים שנדרשים לניתוח ורופאים להכשרה, ובמקביל יוצאות משלחות רפואיות ללמד ולטפל במדינות נחשלות. הפעילות הרפואית כולה מתרכזת בבית החולים וולפסון בחולון.
בסוף חודש אוגוסט עתיד היילאמלק לעזוב את ישראל חזרה לארצו ולמשפחתו, אותה ראה רק פעמיים בשנה החולפת. בינתיים, העביר את השנה האחרונה בחדרון צר בקומה השלישית של בית הילדים באזור, רחוק מההמולה שפוקדת תמיד את סלון הבית, אבל קרוב מספיק כדי להרגיש שייך.
"בשנת 2008 קיבלתי מידע על הפרויקט 'הצל ליבו של ילד' מרופאה נוספת שכבר הייתה בישראל", מספר היילאמלק. "היא אמרה לי שיש אפשרות שאגיע לכאן להשתלמות, לאחר שחיפשתי בעבר מקומות שיארחו אותי. היא העבירה לי את הפרטים ליצירת קשר עם המנהלים המתאימים בארגון, כתבתי להם ומיד הם השיבו לי שאוכל להצטרף. עליי רק לשלוח להם את התעודות שלי לפני כן".
היילאמלק נאלץ להמתין שנה עד לקבלת תשובה סופית מהעמותה, ובמהלכה איבד את האפשרות למימון
אפשר להבחין שהמומחה לרפואת לב ילדים הוא טיפוס ביישן וצנוע. גם החדר שבו הוא לן בשנה האחרונה בבית הילדים באזור יכול להעיד על כך. קירות חשופים בצבע שמנת עם תמונה בודדת, שלא מזכירה את הבית אלא מהווה רק סמן שצריך למלא את הריק. מיטה חורקת, ארון קטן עם כמה בגדים, מברשת שיניים וקפה. על שולחן העבודה פזורים כמה ספרים, מסמכים אישיים ומחשב נייד - האביזרים שהעסיקו את היילאמלק בשנה האחרונה בישראל.
למה בחרת לגור בחדר קטן יחד עם הילדים ולא בבית החולים עם שאר הרופאים מחו"ל?
"מכל מיני סיבות. אני רופא ילדים שאוהב ילדים. אני רוצה להיות יעיל לעמותה. אם מישהו יזדקק לטיפול פרטי, אני הראשון שיקראו לו. וגם החדרים בבית החולים מוגבלים. הם לא גדולים, ואין שם ממש מרחב. אני באתי לפה עם מטרה - לא לגרום צרות ולהיות יעיל".
עד כמה אתה באינטראקציה עם הילדים?
"אני עסוק במהלך היום, וכשאני חוזר הביתה השעה כבר מאוחרת. אני משחק איתם לפעמים, וברוב המקרים כשילד צריך טיפול או שהוא סובל מבעיה כזו או אחרת - אני ממליץ מה לעשות איתו".
מה שמעת על הפעילות של הצל ליבו של ילד לפני שהגעת לכאן?
"אני יודע מה הפרויקט עשה בשביל הילדים באתיופיה ומה הם מקבלים כשהם באים הנה. האנשים בעמותה מאפשרים לילדים במדינה שלי לקבל את הטיפולים הראויים. הם נותנים להם אפשרות לשירות אחר".
בסוף חודש אוקטובר ימלאו להיילאמלק 44. כבן המשפחה הראשון שזכה לחינוך אוניברסיטאי הוא חש מחויבות לסייע לאחיו ולאחייניו באתיופיה בקיום היומיומי. המחויבות הזו היא הסיבה לכך שגם בעשור החמישי לחייו בחר לא להתחתן, על אף העובדה שהוא אב לילדה שכבר סיימה בעצמה לימודי רפואה.
היילאמלק מסביר זאת באהבה וברצון שלו לראות אחרים גדלים ומשתפרים ובמחויבות למקצוע. אותה מחויבות שעליה הוא רוצה לבסס את מערכת היחסים הרפואית בין בית החולים האוניברסיטאי בעירו ובין בית החולים וולפסון, שם עוברים הרופאים את ההשתלמות שלהם בפועל.
"אי אפשר להשוות את מערכת הבריאות בישראל עם זו של אתיופיה", הוא מודה. "ישראל היא המדד שלי להשוואה. אני רוצה לכוון את בית החולים שלי לרמה שנמצאת כאן. אחרי שאסיים את ההשתלמות שלי כאן, אני רוצה לחזק את הקשרים בין המרכזים הרפואיים, כדי לבנות את היכולת של בית החולים שלי לספק טיפול".
למה דווקא ישראל?
"אני מחפש את ההכשרה, העבודה הפיזית, ההשתלמות בפועל. העברה של ידע. ליצור שותפות ארוכת טווח בין וולפסון והעמותה לבינינו, כדי שנוכל לטפל לאורך זמן בילדים עם מחלות לב. אני רוצה להביא למקומות נחשלים את היכולת לטפל בבעיות לב בילדים. להביא ליצירת מערכות רפואיות מתאימות. בישראל עובדים בפועל ומקבלים את ההכשרה לכך".
פרט לרופאים מבית החולים האוניברסיטאי, מתכוון היילאמלק להביא לישראל גם קבוצה של ילדים עם בעיות לב. קבוצה ראשונה, הכוללת 20 ילדים, אמורה להגיע כבר בחודש הזה. עד שישוב חזרה לארצו, הוא מעביר את זמנו מחוץ לבית החולים בעריכת כתב העת הרפואי של בית החולים שבו הוא עובד באתיופיה ובייעוץ לארגון הבריאות העולמי. הוא מלא בשבחים על ישראל ולא רק בזכות יכולותיה בתחום הרפואה.
"האתיופים קרובים מאוד לישראל", הוא אומר. "עוד מההצבעה על הקמת המדינה באו"ם. אז אתיופיה התלבטה אם לתת את קולה או לא. בסוף החליטה להימנע, מה שהוביל לכעס מצד כל המדינות המוסלמיות כלפיה.
"כל ילד באיזור שלי, שתשאל אותו על ישראל, יגיד שיש לו רגשות מיוחדים. בכל פעם שיש עימות עם הערבים, האתיופים אומרים שאם צריך אז נבוא להילחם לצד ישראל. יש חיבור דתי בין המדינות, זו הסיבה. האתיופים הם נוצרים אורתודוקסים והושפעו מהיהדות. העם האתיופי היה יהודי לפני שהפך נוצרי. יש קשר ארוך".
איך הגיבה הסביבה הקרובה אליך כשסיפרת שאתה מגיע לישראל?
"הם שמחו ומאוד תמכו. הבת שלי, שהיא רופאה, שמחה גם היא. רוב הסטודנטים שלי והעמיתים בעבודה אמרו שמגיעה לי הזדמנות כזאת".
ג'מה, עירו של היילאמלק, מאכלסת 150 אלף איש. בפועל, בית החולים האוניברסיטאי שבו הוא עובד משרת אוכלוסייה של 13 מיליון תושבים בחלקה הדרום-מערבי של אתיופיה, בהם הרבה מאוד ילדים.
"מערכת הבריאות שלנו מתפתחת. מדובר במדינה עם 80 מיליון בני אדם ו-200 בתי חולים. אנחנו מנסים בשלב הזה לעבוד יותר במתן שירות רפואי מונע. אנחנו רוצים גם להעלות את מספר בתי החולים ל-800 כדי שהאזרחים יוכלו לקבל טיפול ראוי.
"מצופה מכל רופא גם ללמד סטודנטים. אנחנו בודקים חולים חדשים ומטפלים במרפאות. הולכים למרכזי בריאות ברחבי האיזור שלנו כדי להרצות על נושאים הקשורים בבריאות האדם. יש עומס גדול על הרופאים, ככה זה נראה כשרובם מעדיפים לעבור לעבוד בארצות הברית או בדרום אפריקה.
"המטרה שלנו עכשיו היא להגדיל את מספר הרופאים. לשם כך נפתח בחודש הבא עוד חמישה בתי ספר לרפואה. כיום יש לנו עשרה, ועוד שנה ייפתחו עוד 15. הכוונה שלנו היא להעלות את מספר הרופאים, שעומד היום על 2,500, ל-8,000".
אחת משיטות מערכת הבריאות האתיופית לשמור על הרופאים במדינה ולדאוג לרווחת הציבור היא באמצעות איסור על רופאים חדשים לעזוב את המדינה בשנים הראשונות שלאחר ההכשרה. כל רופא שסיים את לימודיו מחויב לשרת את הקהילה באזורים הנחשלים יותר במשך ארבע שנים.
רק אז יוכל לעבור להשתלמויות והכשרות בחו"ל. "אני לא רוצה שרופאים יעזבו לארצות הברית ויישארו שם. אני רוצה אותם אצלי. לימודי הרפואה הם ללא תשלום, כך שהחינוך הרפואי ממומן על ידי העניים. לכן, הבוגרים לא יכולים לצאת ולשרת את העשירים אחר כך, כשהעניים הם אלה שמממנים אותם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם