אחרי שימור הפוריות אפשר לדבר על אימהות
חייה של נועה השתנו לפני 4 שנים כשנודע לה שחלתה בסרטן הרחם ושעליה לקבל החלטה אם תרצה ילדים
רום, 34, בוגרת לימודי גרפיקה ובעלת תואר ראשון בתקשורת, היא ילדה טובה נתניה, שרק בגיל 30 נפרדה מחדר נעוריה לטובת דירה משלה. היא נהנתה מקריירה כמראיינת של יפים ומפורסמים בעיתון פנאי פלוס וכעורכת חדשות התרבות ברדיו תל אביב, והאמינה שהחיים טובים.
למעט בעיה רפואית שממנה סבלה במשך חמש שנים: גוש שפיר שהתפתח מחוץ לרחמה, תופעה האופיינית לנשים מעל גיל 40, שגרם לה אי נוחות וכאבים. הרופאים, שחששו שהרחם ייפגע בעת ניתוח, הציעו לה לחיות עם המטרד לפחות עד שתלד ילדים. "יום אחד הבנתי שחמש שנים של כאבים וביקורים אצל הרופאים הספיקו. החלטתי לקחת סיכון ולעבור ניתוח", היא מספרת. הגידול הוצא, הרחם נשאר בשלמותו ורום חזרה לשגרה.
רום לא הייתה שלווה בזמן ההמתנה לתוצאות הביופסיה שלאחר הניתוח. "הרגשתי שמשהו לא בסדר אצלי", היא אומרת. "הגוף כאב לי. אבל כולם ייחסו זאת להחלמה מהניתוח. הייתי מתוחה, רציתי לחזור לחיים באמת. האמנתי שאם לא התקשרו מבית החולים, זה סימן טוב". אבל בביקורת שעברה אצל הרופא שלה כעבור חודשיים הכל השתנה.
יחד עם הגניקולוג המתינו רופאים נוספים ובפיהם בשורה מרה: סרטן. "הרופאים הסבירו שהגידול שהוצא בניתוח הוא סרטני. מאחר שגם הרחם נגוע, עליי לעבור ניתוח לכריתת הרחם, צוואר הרחם, השחלות והחצוצרות. כל התזמורת. הסבירות שזה יקרה היא פחות מאחוז. והנה אני, בחורה בת 30, יושבת בחדר המתנה עם נשים שיכולות להיות סבתות שלי. הנדירות הזאת אכזרית ואירונית".
איך הגבת?
"שאלתי אם אני הולכת למות. הרופא אמר שסיכויי ההחלמה גבוהים, ושלא אצטרך טיפולים כימותרפיים או הקרנות. הוא הוסיף שהסיכוי שאדרס למוות גבוה בהרבה. לא הבנתי איך זה אמור לנחם אותי".
הרופאים של רום הכניסו לתמונה מומחה לפוריות, שדיבר איתה על שימור פוריות, כלומר שאיבת ביציות, הפרייתן בתרומת זרע ושימור העוברים בהקפאה מתוך כוונה להשאיר את סיכוייה לאמהות ביולוגית.
"שאלתי את הרופא מאיפה אני צריכה להביא זרע. לא היה לי מושג מה זה בכלל בנק הזרע. כעסתי. איך זה שברגע שאני אמורה להילחם על החיים שלי, מדברים איתי על הורות. מחכים שהמחזור שלי יגיע כדי שאפשר יהיה להתחיל בתהליך. לצורך כך הלעיטו אותי בהורמונים, למרות שהסרטן שלי היה הורמונלי, הרגשתי שכל המערכת הרפואית חושבת במקומי".
לא רצית לשמר את האופציה לאמהות ביולוגית?
"כששאלתי את האחות 'מה אם לא בא לי?', היא הסתכלה עליי ברחמים ואמרה: 'השתגעת? מוציאים לך את הרחם, לא יהיו לך ילדים. את לא חושבת קדימה'. הייתה לי פצצה מתקתקת בבטן ובמקום לעסוק בבריאות שלי, הם היו עסוקים באמהות. הייתי מלאת יגון, אבל בסופו של דבר החנקתי את המרד ועשיתי שימור פוריות".
בדרך לשאיבת הביציות, עצרה נועה עם חברה בבנק הזרע, כדי לבחור אבא לילדיה מתוך קטלוג. "ביום שבאתי לבנק הזרע, החביאו כנראה את הקטלוג. בקושי הייתה שם רשימה, גם לא דף. הלבורנטית הושיטה לי נייר קטנצ'יק, ולפני שאתחיל להריץ פנטזיות על הזרעונים, היא אמרה: 'מזה נגמר לנו', 'גם מזה נגמר המלאי'.
"הסתכלתי על חברתי ושתינו פרצנו בצחוק. כל הארבעה שנשארו ברשימה היו דומים: כולם ממוצא רוסי, סטודנטים לרפואה או לביולוגיה, אף מילה על איי-קיו או נשמה טובה. בחרתי ממה שהיה, ומאז מחכים לי בהקפאה תשעה עוברים".
לאחר הניתוח לכריתת איברי הפריון מגופה, היא נשלחה בריאה הביתה. "לכאורה זו הייתה תקופה מדליקה. הרגשתי טוב, נראיתי מעולה עם שיער ארוך. אבל עבר עליי דבר גדול, הייתי באי שקט והרגשתי שאם לא אגיד משהו, אשתגע".
לילה אחד, כששוב נדדה שנתה, הלכה רום למחשב והתחילה לכתוב. במשך חצי שנה כתבה בחשאי ספר לבני הנעורים "עד הבת מצווה זה יעבור". במרכז העלילה סיפורה של נוגה, נערה כבת 12 שבעיצומן של ההכנות לבת מצווה נודע שאחותה הגדולה חולה בסרטן. עולמה של הילדה מתהפך, בגלל ה"יצורע" כפי שרום מכנה גם את הגידול שלה. הספר עוסק בסיפור המחלה וגם בנושאים של גיל ההתבגרות, כמו אהבה נכזבת ונשיקה ראשונה.
"כתבתי את הספר כדי לשקם את עצמי, בידיעה שהוא לעיניי בלבד", אומרת רום. "אבל כשסיימתי את הכתיבה התפתיתי ושלחתי את כתב היד להוצאת רימונים. הפחידו אותי שאין סיכוי להוציא ספר העוסק בסרטן - לבני נוער. אבל רציתי לכתוב על ההתמודדות שלי דרך עיני הגיבורה נוגה, שבהרבה מובנים היא אני".
מאז שיצא הספר, הוא הפך לרב מכר, זכה לביקורות אוהדות, נבחר לאחד הספרים האהובים על ילדים ונכנס למצעד הספרים של משרד החינוך. פרסומו הפך גם לנקודת מפנה בחיי המחברת. היא עזבה את עבודתה והלכה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים. רום מרבה להרצות על עצמה ועל כתיבתה בפני ילדים ובני נוער. "הבנות כותבות לי מיילים עם שאלות והערות כמו 'הבנת בדיוק מה עובר עליי'".
שנתיים אחרי כן, הוציאה רום את ספר ההמשך "כמה שאת נהדרת", העוסק בנוגה כשהיא בת 15. עם חברותיה החדשות נמנות טל, בת לאם חד הורית שאמה הרתה מתרומת זרע. "רציתי לברר דרכה איך מרגישה ילדה שלא מכירה את אבא שלה. שאינה יודעת, למשל, האם ירשה ממנו את גומת החן היחידה", מסבירה רום. "שאלתי את עצמי מה היה עובר עליי אילו הבת שלי, שנולדה מתרומת זרע, הייתה מעלה שאלות".
עכשיו את מוכנה להיות אמא?
"עד לאחרונה הנושא הזה היה קו אדום. יש גבול עד כמה אפשר להיכנס לרחם שאין לי. הייתי באבל על מה שאיבדתי, כאב שצף ועלה מחדש למראה אישה בהיריון או כשקראתי על אם שמתעללת בילדיה. אבל לאחר שביקרתי את גיסתי לאחר לידת אחייני, הבנתי שמה שלא יהיה אני אהיה בסדר.
"למרות זאת, נורא קשה לי עם התגובות של אנשים שאומרים 'יש לך ביציות אז הכל רגוע'. משהו מתקומם בי ואני שואלת אם אני יכולה בכלל לממש את ההורות שלי, אם אני רוצה להיעזר בפונדקאות".
מה התשובה?
"רק לנשים נשואות מותר להיעזר בפונדקאית בארץ. לכאורה, אני יכולה לנסוע להודו ולחפש פונדקאית על גדות הגנגס. איך אסע לשם עם מיכל קפוא? אפילו לא הייתי שם בטיול. בדרך כלל אני משתדלת לא לחשוב על העוברים המוקפאים, אני חוששת להתקשר למשהו שספק אם יהפוך למציאות. מוזר, אבל דווקא ביום הקשה בחיי, שבו התבשרתי על המחלה, לאחר השוק הגדול, גלשתי באינטרנט בפורום של הורים מאמצים. יכול להיות שהדבר מעיד לאן הלב שלי פונה.
"כשהתנגדתי לשימור הפוריות, אמא שלי אמרה לי 'תעשי מה שאת רוצה. תאמצי תינוק בסין. יהיה לנו נכד סיני'. אבל תהליך האימוץ בחו"ל יקר מאוד. המדינה, שמממנת בטירוף טיפולי פוריות, לא עוזרת. קשה לרווקה לעמוד בהוצאות של מאות אלפי שקלים. למרות כל מה שאני אומרת, אני חייבת להיות אמא. אולי לא מחר, אבל אני חייבת את זה לעצמי, ואם זה לא יקרה זה יהיה מייאש. יכול להיות שאהיה אם חד-הורית, אבל אשמח אם זה יקרה עם בן זוג".
מכירים לך בחורים?
"אף אחד לא מעז. עד היום לא דיברתי על זה בקול רם, וכעת אני מרגישה טוב עם עצמי. בארבע השנים מאז שחליתי לא היה לי בן זוג, כי הייתי עסוקה בלשרוד. לא היה לי רצון וחשק לצאת סתם עם גברים, על סטוצים אין בכלל מה לדבר, גם אין לי כוח להתמודד עם שברון לב.
"לאחר שנלקחה ממני השליטה על החיים שלי, כאן אני חייבת ללכת על בטוח. יותר ממיליון פעם דמיינתי איך אני מספרת ל'מיסטר פרקט' את הסיפור של חיי. אני מניחה שהוא לא יברח באותו רגע, אבל בבית הוא יעשה חשבון נפש עם עצמו. אני מקווה שהוא יתרשם ויזכור שחוץ מהאיברים החסרים, יש בי גם דברים קיימים וטובים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם