מלחמה על הבית: מהי הפטרייה המסוכנת שעל קירות ביתכם
הוא נחוש, עמיד ובלתי נראה. מתחבא בקירות, במערכת האוורור, בארונות אמבטיה ובין הספרים. עלול לגרום לדלקת ריאות, סרטן, טרשת נפוצה ואף למוות. תכירו את האויב שתוקף את הבתים שלכם: פטריות עובש רעילות. משרדי הממשלה מגלגלים אחריות, הרופאים אומרים שהכל בראש, ואנשים שנפגעו מסרבים לדבר
לפני מספר חודשים התלוננו עובדים במרפאה על ריח לא נעים שנדף מקירות המבנה. בדיקה העלתה כי קירות רבים בבניין סובלים מרטיבות ממושכת. הריח החזק הדליק נורה אדומה, ומנהלי המרפאה החליטו לא להסתפק בצבעים ובטייחים, והזמינו בדיקה לאיתור מזהמים מיקרוביולוגיים.
תוצאות הבדיקה הדהימו את ההנהלה. כמויות גדולות של עובשים מסוכנים התגלו במבנה וביניהם אספרגילוס (Aspergillus), שיש לו פוטנציאל מסרטן, ועובשים אחרים הידועים כגורמי זיהום ריאתי אצל חולים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת או פגועה.
בעקבות הממצאים הורו אנשי חברת אקו צ'ק, המתמחה בבריאות של אנשים בסביבת עבודה, לפנות את המבנה. למקום הוזמנו מומחים לשיקום מבנים, שבמשך כמה שבועות הכשירו אותו מחדש. לעובדים שהתלוננו על גירויים בעיניים ובדרכי הנשימה נערכו בדיקות רפואיות. שום מילה לא פורסמה על הגילוי.
"סגור לרגל שיפוצים" - זו ההודעה הרשמית שתלתה המרפאה לבאים בשעריה. "אילולא התלונות לא היה קורה הרבה", מספר ד"ר נתן עמית, בעל חברת אקו צ'ק המתמחה בגהות תעסוקתית - התחום הנוגע בבריאותם של עובדים הבאים במגע עם מפגעים כימיים ופיזיקליים - שמיפה את העובשים במרפאה ודאג להכשיר מחדש את המבנה. "רוב האנשים היום עובדים וחיים בחללים סגורים ואינם מודעים לבעיות הבריאותיות העלולות להתעורר".
זה לא המקרה היחיד של עובשים מסוכנים שהתגלו בישראל. לפני כשנה התלוננו עובדים במכון מחקר יוקרתי הנמנה עם החשובים בתחומו בעולם (שמות המוסדות ידועים לסופשבוע) כי אינם מרגישים בטוב וסובלים מהתקפי שיעול.
מנהלי המוסד, שבו עובדים מדענים בעלי שם, החליטו לערוך בדיקה מיידית שבסופה התגלתה זירת הפשע: הספרייה, שהתמקמה במבנה קטן וצפוף, שבו אופסנו כ-30 אלף ספרים. לטיפול בבעיה הזמינו מנהלי המכון את אמנון רם מחברת BELFOR ישראל המתמחה בשיקום נזקי אש ומים. התוצאות היו מפחידות.
"ראיתי מופע עובש מקיר אל קיר על הכריכות של הספרים, כל צבעי הקשת", מספר רם לראשונה. "ישר הבנתי שזה קשור לכך שהתנאים האטמוספריים לא מתאימים, שזה קשור למערכות המיזוג והאוורור, ולעובדה שהמשתמשים והספרנים נמצאים תחת קורת גג אחת עם הספרים. פה היה אולם דחוס ולא מטופל.
"תקעו בו מערכת מיזוג וחשבו שזה פותר את העניין אבל לא לקחו בחשבון שכרכי ספרים שעשויים מנייר צריכים
"מה שעוד לא לקחו בחשבון זה תנאים אטמוספריים חיצוניים שיכולים להשפיע על התנאים האטמוספריים בתוך המבנה: עודף לחות, תנודות טמפרטורה והיווצרות עובש. ביום שנכנסתי אמרתי להם, כבו את המחשבים. קחו מה שאתם צריכים וצאו מפה. עד שלא תקבלו אישור ממומחה אתם לא חוזרים. בינתיים אני אתכנן את הטיפול בקטילה ובסילוק של העובש".
לא שמדובר במבצע קל במיוחד. "בכל הנוגע לעובש, גם אם ממיתים אותו, הרעלנים המטבוליים עדיין מהווים סכנה. לא די בקטילתו. צריך לסלק אותו", מסביר רם. "הטיפול שהוצע להם הצריך את הוצאת כל הכרכים מחוץ למבנה, דבר שדרש את אריזה קפדנית ומדויקת. חלק גדול מהמפגעים לא נראה לעין כי העובש קטן מ-50 מיקרון, כלומר מתחת לגבול הנראה. הפעולות שעשינו נועדו לשמור על האנשים שעובדים שם".
מעט נתונים הצטברו בישראל בכל הקשור לתופעת הבניינים החולים. מדובר בצרה כפולה: יש מעט מדענים שחוקרים את הנושא; וחמור יותר, אנשים שנפגעו מסרבים להיחשף ולספר על הסבל שעברו בעקבות החשיפה לעובשים. מקור השתיקה הרועמת הוא החשש לירידה משמעותית בערך הנכס שבבעלותם, הפחד שדירה עם עובש מוכתמת לנצח, כאילו מדובר במחלה קטלנית מידבקת שנגרמה בשל הזנחה שלהם.
"נכון, התינוק שלנו סבל מקשיי נשימה ולכן עזבנו את הדירה. השכרנו אותה. אבל מי ישכור אותה ממני אם יידעו שיש כזאת בעיה בבית?", מסביר אחד המרואיינים ומתעקש לשמור על אנונימיות. אחר הסתפק בתגובה הבאה: "מה שקורה בבית שלי זה לא עניין של אף אחד".
"על הקשר הסיבתי בין חשיפה למייקוטוקסינים (רעלנים) שנוצרים על ידי עובשים רעילים לתופעות תחלואיות קשות כגון שיכחה, עייפות כרונית או רעד, יש ספרייה שלמה ועולם מחקרי שלם", אומר פרופ' צבי שבת, מוסמך לבריאות הציבור, בעל דוקטורט במדעי בריאות הסביבה ומרצה בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ניו יורק.
"לא מדובר רק בתופעות נשימתיות. אלו מהוות חלק מסך כל התופעות. אנשים מגיעים אל הרופא עם רעד בגלל עובש שתוקף את מערכת העצבים, שמאובחן כפרקינסון. חלק אחר מרעיל את המוח ואנשים סובלים מחוסר ריכוז, מבלבול, איטיות בתגובות ועוד".
תיאורים זהים לתופעות בריאותיות מטרידות מגיעים מארצות הברית, נורווגיה, יפן, סין, קנדה ומדינות אחרות, אבל הסבר על המכניזם שגורם לתופעות עדיין אין. אנשים לא מודעים לעובדה שהם שואפים אל תוך דרכי הנשימה שלהם ספורות (נבגים) של עובש, עד שלפתע הם חולים מאוד בלי לדעת מדוע. אחרים מפתחים תגובות אלרגיות מזעריות לעובש בלתי רעיל, וברגע שהם מתרחקים מהאזור הנגוע, יש סבירות גבוהה שיחלימו או מקסימום יסבלו ממעט תופעות לוואי שוליות.
החדשות הרעות, לעומת זאת, הן רעות של ממש: אנשים הנחשפים לאורך זמן לסוגי עובש מסוכנים כגון סטקיבוטריס (Stachybotrys), אספרגילוס (Aspergillus) או קטומיום (Chaetomium), עלולים לסבול מאינספור תסמינים ומחלות, בהם ברונכיטיס כרונית, פגיעה בכושר הלמידה, ליקויים נפשיים, בעיות לב, סרטן, טרשת נפוצה, עייפות כרונית, זאבת, דלקת מפרקים שגרונית, דימום בריאות ועוד.
גם במדינות מתקדמות כמו ארצות הברית ומדינות מערב אירופה, הממשל לא גיבש הוראות מחייבות שקובעות תקנים מינימליים לאיכות אוויר בתוך מבנים. עובדה זו אינה מאפשרת לאלפי אנשים שנפגעו כתוצאה מחשיפה לעובש לקבל עזרה הולמת. המלכוד הגדול הוא שמי שחולה זה הבית, אולם מי שסובלים הם אלה שמתגוררים או עובדים בו.
מה עושים? שבת: "הצעד הראשון הוא ראיון עם האנשים שגרים או עובדים במקום, במטרה לגלות סימני תחלואה. האם יש כאבי ראש, סחרחורת, עייפות, גירוי בדרכי הנשימה העליונות. ארגון הבריאות העולמי הגדיר כבר בשנת 1976 את 'תסמונת הבניין החולה': אנשים שסובלים מסימנים של אי נוחות פיזיולוגית.
"הם לא משוגעים. לדאבוני הרב, רופאים לא חונכו לכיוון מדעי הסביבה ולא מבינים או שלא מודעים לסימני התחלואה כתוצאה מחשיפה לגורמים האלה של פנים הבית. הם אומרים: 'גברת, זה במוח שלך, את מדמיינת את זה. לכי לפסיכולוג, קחי אספירין, צאי ליומיים חופש, זה פסיכוסומטי', ונוקטים כל מיני דרכים להסתיר את חוסר הידע שלהם".
איפה מתקיימים סוגי העובש שמייצרים רעלנים שמרחפים באוויר?
"סוגים אלה נמצאים בכל מקום בו שוררת לחות, יש מספיק חמצן, וקיים בית גידול מתאים. בעונת הסתיו צומח העובש על בולי עץ מרקיבים, במיוחד במקומות לחים ומוצלים", אומר רם. "בגינות ניתן למצוא עובש על ערמות הפסולת והקומפוסט, ואפילו על גבי סוגי דשא ועשב שונים.
"בתוך הבתים צומח העובש באזורים לחים וחמימים כגון מרתפים, ארונות וחדרי אמבטיה - אפילו לאחר שהרטיבות כביכול התייבשה. העובש יכול לצמוח במקומות בהם מאוחסן מזון, במגשי הפשרה בתוך מקררים, על צמחי בית, בתוך מזגנים, בפחי זבל, במזרנים, ברהיטים מרופדים או אפילו על כריות מספוג".
הכתבה המלאה במוסף סופשבוע של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם