יום המנופאוזה: 10 מיתוסים על גיל המעבר
האם גלי חום הם התסמין הבלעדי? מה הסיכוי להרות? החשק המיני נעלם או נשאר והאם עולים במשקל?
גיל המעבר בחיי האישה מאופיין בשינויים הורמונליים שמקורם בירידה ביכולת השחלות לייצר ולהפריש את הורמוני המין (האסטרוגן והפרוגסטרון), להם השפעה ישירה ועקיפה על מערכות רבות בגוף. לירידה בכמות שלהם השפעה בריאותית משמעותית: חלק מהנשים סובלות מתסמינים שיכולים לפגוע באיכות החיים: גלי חום, הפרעות שינה, דיכאון וירידה בחשק המיני.
נוסף על כך, הירידה ברמת ההורמונים מאיצה הופעתן של מחלות כרוניות בגיל המבוגר כמו מחלות לב, אוסטיאופורוזיס ודמנציה. רפואת גיל המעבר מכוונת לטפל בתסמינים ולסייע במניעת הופעתן של מחלות כרוניות עתידיות. למרות העושר הרב במידע, עדיין ישנם מיתוסים ודעות קדומות שמטעות את הנשים. לטובת הנשים הישראליות, ניסחו מומחי האגודה הישראלית לגיל המעבר שורה של מיתוסים בהתייחס לתקופה זו בחיים.
מיתוס: מנופאוזה היא תהליך טבעי ובריא שאותו עוברת כל אישה בשלב כלשהו בחייה
עובדה: מנופאוזה היא תהליך טבעי ולא בריא, שמתרחש עם הירידה בהפרשת ההורמונים על ידי השחלה. הירידה מתרחשת בצורה איטית והדרגתית בתוך כשנה, או מיד אם האישה עוברת כריתת שחלות.
לירידה ברמת ההורמונים משמעות בריאותית: תחילה, הופעת התסמינים האופיינים כמו גלי חום, עצבנות, שינויים בתפקוד המיני ודיכאון. נוסף על כך, הירידה בהפרשת ההורמונים מאיצה הופעת מחלות כרוניות כמו מחלות לב וכלי דם, דמנציה ועוד. תכשירים הורמונליים מסייעים בטיפול בתסמינים ומונעים את ההדרדרות הצפויה.
מיתוס: גלי חום הם התסמין הבלעדי לגיל המעבר
עובדה: חלק גדול מהנשים בגיל המעבר סובל אמנם מדרגות שונות של גלי חום, אך אין מדובר בתסמין היחיד וגם לא בהכרח השכיח שבהם. בין התסמינים השכיחים אפשר למצוא תלונות על הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, דופק מואץ, יובש וגינלי ועוד. כל מאורע חריג מבחינה נפשית או גופנית שלא התרחש קודם יכול להיות מיוחס לגיל המעבר.
מיתוס: התסמינים מופיעים בגיל 50 לערך או אחרי הפסקת המחזור החודשי
עובדה: התסמינים יכולים להופיע הרבה לפני גיל 50. תיתכן אפילו הופעה של תסמינים לצד המחזור החודשי. מבחינה הורמונלית אין משמעות לגיל הכרונולוגי, אלא לגיל שבו הפסיק המחזור. אם הסימפטומים מופיעים
מיתוס: השחלות מפסיקות לתפקד במנופאוזה באופן מוחלט
עובדה: השחלות ממשיכות לתפקד כאיבר מייצר הורמונים שנים רבות לאחר המנופאוזה. הפרשת האסטרוגן יורדת עד לכמעט אפס, אולם השחלות ממשיכות להפריש טסטוסטרון וחומרים נוספים להם השפעה משמעותית על האישה. לכן, לכריתת שחלות גם לאחר המנופאוזה משמעות בריאותית כמו שינויים בחשק המיני ובחיוניות.
מיתוס: הנטייה לעצבנות וכעס בגיל המעבר קשורה לגיל האישה
עובדה: חלק נכבד מהשינויים הנפשיים בגיל המעבר מתרחשים בשל השינויים ההורמונליים. העלייה היחסית בטסטוסטרון עם הירידה בהורמון הנשי, מולידה תגובות גבריות יותר.
מיתוס: כאשר מופיעים גלי חום אין סיכוי להרות
עובדה: תקופת המעבר ממחזור סדיר עד להיעלמות מוחלטת מתבטאת בעליות וירידות בלתי צפויות ברמת ההורמונים. כאשר הרמות נמוכות יופיעו גלי חום. ברמות הגבוהות יופיע מחזור סדיר עם סיכוי לביוץ ואפשרות להרות. רק לאחר שנה של אי הופעת מחזור הווסת אפשר להניח שהסיכוי להיריון אפסי.
מיתוס: השפעת גלי חום מסתכמת רק בדרגות שונות של אי נעימות
עובדה: במהלך גל החום מתרחשים שינויים פיזיולוגיים לא בריאים, כמו ירידה בזרימת הדם בחלק מעורקי המוח, שינויים בלחץ הדם ועוד.
מיתוס: החשק המיני נעלם בגיל המעבר
עובדה: עם העלייה בגיל מתרחשת ירידה הדרגתית בתפקוד המיני. לירידה ברמת ההורמונים בגיל המעבר השפעה משמעותית בעניין זה. ההשפעה באה לידי ביטוי בהרגשת יובש וצריבה בנרתיק שגורמים לאי נחת בעת קיום יחסי מין ולירידה בחשק המיני.
ניתן לטפל בירידה הקשורה להורמונים באמצעות תכשירים הורמונליים שמכילים אסטרוגן ולעתים גם טסטוסטרון. הטיפול יעיל גם ביובש והצריבה הנרתיקית וגם בחשק. במידה שהירידה היא על רקע אחר, טיפול הורמונלי לא יועיל.
מיתוס: במנופאוזה עולים במשקל
עובדה: העלייה במשקל נובעת רק מצריכה עודפת של קלוריות. במנופאוזה חלה ירידה בחילוף החומרים ושריפת הקלוריות, כך שחלק מכמות הקלוריות שאכלת לפני גיל המעבר ללא עלייה במשקל נאגרת וגורמת לעלייה.
הורדה קלה או עלייה בשריפה על ידי פעילות גופנית תמנע את העלייה במשקל. נוסף על כך, במנופאוזה מתרחש מעבר של שומן מאיזור הירכיים (שומן נשי) לאיזור הבטן (שומן גברי). פרט לכך השומן גורם לאי נחת ומהווה סיכון למחלת לב. טיפול הורמונלי לא גורם לעלייה במשקל.
מיתוס: טיפול הורמונלי גורם לסרטן
עובדה: סוגים מסוימים של טיפולים הורמונליים יכולים להגביר את הסיכון להופעת סרטן השד, אבל דרגת הסיכון מוגדרת כנדירה, זהה או פחותה מהסיכון ללקות בסרטן השד שמקורו באורח חיים. השמנה, חוסר פעילות גופנית או עישון, הם גורמי סיכון משמעותיים יותר. הטיפולים במינון נמוך הנהוגים כיום בישראל כמעט שלא משפיעים על הסיכון.
חשוב להבהיר כי גם במקרים של עלייה בסיכון לסרטן שד, הטיפול ההורמונלי אינו גורם להיווצרות גידול, אלא מזרז את צמיחתו של גידול קיים. מחקרים לא הוכיחו עד כה עלייה בתמותה כתוצאה מסרטן שד, אלא להיפך. במרבית המקרים, נמצא בנשים שטופלו בהורמונים גידול אלים פחות והסיכון לתמותה היה נמוך יותר מבנשים שחלו ולא טופלו בהורמונים.
הכותב הוא סגן יו"ר האגודה הישראלית לגיל המעבר וסגן מנהל מיון נשים בבית החולים קפלן ברחובות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם