סיפור אהבה עם גורל ומנה של טרשת נפוצה
ארז התאהב בגלית במהלך הלימודים, רק שהטרשת הנפוצה ממנה סבל הפריעה לו. אחרי שגלית חלתה במחלה הוא הבין שזה גורל
ארז, בן 46, התחיל לסבול במהלך לימודי הארכיטקטורה מראייה כפולה. הוא מספר שהיה לומד למבחן במהלך הלילה ואז היה קם ללימודים עם אותה בעיה, עד שלפני כ-15 שנה חווה את ההתקף הראשון הקשה שלו ברגל ימין.
"הרגל שלי הפכה חלשה, התחלתי לצלוע. לא הבנתי מה קורה לי", מספר ארז. "חייתי עם צליעה במשך חודש וחצי בתקווה שהיא תעבור. הייתי ספורטאי, עשיתי הכל. התאמנתי בקראטה. לא ידעתי למה לייחס את זה". אחרי חודש וחצי הוא הגיע לאבחון בבית החולים הדסה בירושלים, שם בשרו לו שהוא חולה בטרשת נפוצה.
"נתנו לי סטרואידים. התחושה עברה אחרי כמה ימים והכל חזר להיות כרגיל. לפני כן לא שמעתי על המחלה. אני חושב שאז הרופאים לא ידעו כל כך מי נגד מי, הם אפילו לא היו בטוחים במה שעשו. הבעיה שלי היתה שלא נטלתי תרופה מיד אחרי ההתקף", מסביר ארז.
"אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להכניס תרופות לגוף שלי. המשכתי להתאמן והכל היה בסדר חוץ מכמה התקפים קטנים. לא הלכתי לבית חולים לטיפול, וכאן טעיתי. אני מכיר רבים שלקחו תרופה ישר עם האבחון, ואחרי שנתיים הפסיקו איתה והמחלה לא התפתחה".
בישראל חיים כיום בין 3,000 ל-5,000 חולים בטרשת נפוצה, כשמספרם בעולם עומד על כ-3.6 מיליון. המחלה פוגעת לרוב באנשים בשנות ה-20 עד 40 לחייהם, אבל היא עלולה להופיע גם בגיל צעיר או מבוגר יותר.
שכיחותה גבוהה פי שניים בנשים לעומת גברים, ולקרובי משפחה ישירים של חולה טרשת נפוצה סיכוי הגבוה פי שמונה לחלות במחלה בהשוואה לאוכלוסייה.
מדובר במחלה אוטואימונית כרונית שבה לימפוציטים עצמאיים תוקפים את מערכת העצבים המרכזית, מזהים חלבוני מיאלין כזרים ומביאים לתגובה דלקתית המתאפיינת בהסננה של תאי דלקת
הדבר מביא לפגיעה בהעברת זרמים חשמליים המקשה על תפקוד תקין של המוח, מה שמשפיע על תפקוד הגוף כולו. תהליך זה גורם לפגיעה באיברים שונים, לרוב בחוט השדרה, המוח, העצב והראייה. למחלה מגוון רחב של תסמינים, בהם ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים. ההתקפים החוזרים והנשנים של טרשת נפוצה עלולים לגרום לנכות קשה.
ב-1997 התחיל ארז בלימודי אריכטקטורה באריאל. גלית הקדימה אותו והייתה שנתיים מעליו. אז הם הכירו לראשונה. "היינו בסטודיו שכל מחזור מקבל. הם קרובים אחד לשני, ושם מבלים זמן רב. עברנו אחד ליד השני, בקושי הכרנו וכמעט שלא היינו חברים. היא לא התייחסה אליי", נזכר ארז. "רק אחרי ההתקף הכל השתנה".
ההתקף הראשון של גלית, בת 37, היה בחודש מרס 1998, אחר כך היה אחד נוסף בחודש יוני באותה השנה. אז היא אובחנה גם כן כחולה בטרשת נפוצה והתחילה בטיפול תרופתי עד 2001. "היא אושפזה בבית החולים בילינסון ומורה משותף שלנו שלימד במחלקה אמרה לי שיש בחורה שקיבלה התקף ואולי יש לה טרשת נפוצה", אומר ארז. "הלכתי לבקר אותה. ידעתי מי היא, אבל לא היה בינינו קשר. אז סיפרתי לה שגם אני חולה במחלה".
למה החלטת שאתה רוצה ללכת לבקר אותה?
"נדלקתי עליה עוד לפני ההתקף ובלי שום קשר אליו. היה פה גורל, הזדמנות. גלית אישה מאוד יפה והיא מאוד מצאה חן בעיניי. היה לי גם חזון לחיות כאדריכל עם אדריכלית. היא לא שמה עליי בהתחלה, אבל אני התלהבתי ממנה".
עם סיומה של שנת 1998 התחילו השניים לצאת יחד. אז תמה שנת הלימודים וכל אדם חזר לעיסוקיו שלו. הם נפרדו לתקופת החופש, רק בשביל להדק את הקשר בתחילת השנה הבאה.
ארז, מה אמרת לה כשהגעת לבקר אותה בבית החולים?
"לא משהו מיוחד. אני לא טיפוס שמחזר, אני מאוד ישיר. פשוט אמרתי לה את מה שאני רוצה להגיד. וזה עבד. לא שיחקתי. אמרתי את האמת שלי וזה היה כבר באוויר. לא צריך היה להגיד יותר מדי.
"כשראיתי את גלית בפעם הראשונה, הרגשתי שיש בעיה כי אני חולה והיא בריאה. לא אמרתי לה בלימודים שאני חולה. רק המורה שלי ידע. הוא היה הגורו שלה ולימד אותה גם לפני שלימד אותי. ברגע שדיברתי איתו בשנה הראשונה, קרה מה שקרה עם גלית והמורה עשה את ההקשר. אני לא ידעתי שזו היא".
היום גרים השניים במושב אורה הסמוך לירושלים. גלית לומדת את תורת הקבלה ונמצאת לדברי ארז כבר שנים "בענייני הרוח". "אנחנו מאמינים במה שצריך לקרות והכל לטובה. יש פה גורל. יש לנו משפחה מצוינת, עם שני ילדים קטנים ואנחנו מסתדרים מעולה. פעם אני הייתי הבריא והיום היא הבריאה והמתחזקת של הבית. התהפכו היוצרות", מסכם ארז.
"עכשיו כדי להשלים את התמונה אנחנו רוצים לקבל את תרופת הגילניה בגלל הנוחות. קשה מאוד אפילו לאדם בריא להזריק תרופה כל הזמן ואני אדם חולה עם בעיות בידיים וחולשה. ואז אני סובל מתסמינים של שפעת מההזרקות. כאן מקבלים תרופה בכדור. היום אני מוגדר עם 100% נכות כללית וזקוק לכיסא גלגלים, יחד עם 90% נכות ניידות. המצב שלי מחמיר כל הזמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם