להתמודד עם הסרטן: גם אחרי ההחלמה
בעמותת עזר מציון החליטו להקים את "מתחילים מחדש", מרכז ייעוץ והכוונה למחלימים מסרטן לשיפור חייהם
בעקבות זאת, הקימה העמותה לפני כחודשיים את "מתחילים מחדש", מרכז ייעוץ רפואי, תמיכה והכוונה למחלימים מסרטן הראשון מסוגו בארץ. באופן לא מפתיע מי שאחראית לשיווק במרכז החדש, קליה דונר, היא בעצמה מחלימה מסרטן: "אני רואה במקום הזה סוג של שליחות. המרכז גם משפר את איכות החיים של המחלימים וגם מונע מהם סבל מיותר".
דונר, בת 35 מאזור השרון, גילתה שהיא חולה בסרטן לפני כארבע שנים, חצי שנה אחרי שילדה את בנה הבכור. "כל חיי הייתי הבן אדם הכי בריא שאפשר", היא מספרת. אלא שאז התחיל החום. "אחרי שבוע שהיה לי חום, הזעות ושיעול הלכתי לרופא משפחה שאמר לי שזו כנראה דלקת ריאות ונתן לי תרופה", מספרת דונר. "ואז, כשכבר הייתי בדלת, הוא אמר שאולי כדאי שבכל זאת אעשה צילום ריאות".
הרופא, שכנראה רצה רק לכסות את עצמו, אולי הציל את חייה של דונר, שכן בצילום הריאות התגלתה בלוטת לימפה מוגדלת, שלחצה על קנה הנשימה וגרמה לה להשתעל. "גיליתי שאני חולה בסרטן מסוג לימפומה, שזה סרטן בבלוטות הלימפה. משם התחיל מרוץ מטורף", היא מספרת.
לסרטן מסוג לימפומה ישנן כמה קבוצות שונות, שמובדלות לפי התאים שנפגעים. למזלה של דונר, היא חלתה בלימפומה מסוג הודג'קין, זו הפוגעת בקשרי הלימפה, בעלת אחוזי ההחלמה הגבוהים ביותר, למעלה מ-80%. "הייתי בשלב שלוש כשגילו את המחלה, שזה שלב מתקדם", מספרת דונר. "היו הרבה גידולים, אבל ההודג'קין לא הגיע לאיברים אחרים".
בחודשים שלאחר מכן דונר עברה שני סוגים של כימותרפיה, אחת אגרסיבית, ואז ההליך הרגיל, ובנוסף לכך לא מעט הקרנות. היום, קצת יותר משלוש שנים אחרי הטיפולים, דונר מודעת להשפעת המחלה על חייה.
"מאז אני יותר חלשה פיזית. מה שקרה לי וקורה להרבה מחלימים הוא שבעיקר בשנה הראשונה כל הזמן חושבים שהמחלה חוזרת. כל חום או חולשה זה סימן למחלה. מה גם שאני בכלל לא הרגשתי את המחלה עד שגילו אותה בשלב מתקדם".
עם הזמן החשש התמידי הולך ופוחת, אבל לא נעלם. זו גם אחת הסיבות שבעזר מציון החליטו להקים את המרכז - כדי לסייע למחלימים בפער שבין ההחלמה הפיזית להחלמה
ככל שחלף הזמן דונר מעידה על עצמה שהלכה והתחזקה. "היום אני מאוד שלמה עם עצמי", היא אומרת. "זו אולי קלישאה, אבל כשעוברים משברים בסדר גודל שכזה ושורדים אותם בהצלחה, זו נקודה לטובתך".
מה שאולי סייע להתאוששותה ולחזרתה לחיים רגילים הוא שעוד בשנת ההחלמה הראשונה גילתה שהיא שוב בהריון. "זה היה עשרה חודשים אחרי הטיפולים. זו הייתה ממש מתנה, כי הרופאים אמרו שזה ייקח זמן ושאולי אפילו לא נצליח להיכנס להיריון באופן טבעי. זה היה הלם חיובי, שמהר מאוד החזיר אותי לחיים נורמליים".
העבודה של דונר במרכז היא תולדה של צירוף מקרים שהפך למשימת חיים. דונר, שעבדה קודם לכן כמנהלת שיווק, השתתפה בקבוצת מיקוד של חולי סרטן שבדקה את הצורך במרכז למחלימים.
בעזר מציון התרשמו מהרעיונות שלה וביקשו ממנה לסייע ולייעץ להם בשלב הקמת המרכז, ובהמשך מונתה לתפקיד מנהלת השיווק שלו. "אני אמנם לא מקבלת מטופלים, אבל יש דברים שהם באמת משותפים לכולם ולא משנה באיזה סרטן הם חלו", היא אומרת.
"יש המון אנשים שמתלוננים על זה שכשהסתיימו הטיפולים, שלכאורה זה דבר נהדר, הם פתאום מוצאים את עצמם מוקפים בציפיות מהעבודה, משפחה והסביבה לחזור לפעילות רגילה, והם מרגישים רגשות אשם שהם לא מסוגלים להיות כמו קודם, במקום להבין שיש לזה סיבות פיזיות או נפשיות מקובלות. ברגע שהם רואים שהם לא היחידים שמרגישים ככה, הם מקבלים לגיטימציה למה שהם מרגישים".
דונר אף מספרת על אחת המצוקות הגדולות של המחלימים, שכעת לאחר שהחלימו מטופלים שוב על ידי רופא המשפחה שלהם - רופא שאינו בקיא בטיפולים שעברו או בהשלכותיהם. לכן, במסגרת יום הטיפול המרוכז שמציע המרכז, רואים המחלימים בנוסף לפסיכולוג, עובד סוציאלי, סקסולוג ותזונאי שהוא גם רופא.
"אנחנו נופלים בין הכיסאות", אומרת דונר. "את האונקולוג אנחנו פוגשים פעם בחצי שנה או שנה, תלוי כמה זמן עבר מהמחלה, ומי שאמור לטפל בנו הוא רופא המשפחה שלא יודע מה תופעות הלוואי ולא תמיד יודע לתת לנו עצות. למשל, בן אדם שעבר הקרנות לאזור הצוואר צריך לבדוק את בלוטת התריס. אין מחלים שאין לו תופעת לוואי. גם אם בגוף הוא מרגיש מצוין עדיין יכול להיות לו משהו בראש".
דונר מעידה כי היא עצמה סבלה מדלקת ריאות קשה מאוד בשנה שלאחר ההחלמה. "זו הייתה דלקת ריאות מתמשכת של ארבעה חודשים, ורק אחרי הרבה מאמצים זה עבר. בדיעבד, אני יודעת שזה קשור לכך שהריאות שלי ניזוקו מהכימותרפיה ומההקרנות. אילו הייתי באה למרכז כמו שלנו לפני הדלקת ריאות הייתי מבינה שקיימת סכנה כזו והייתי מתחסנת נגד שפעת".
את חוסר המענה במערכת הבריאות בישראל למחלימים ראתה גם ברכה זיסר, שעומדת בראש מאגר מוח העצם הלאומי ומנהלת מרכז אורנית, בית החלמה לילדים ומבוגרים חולי סרטן בתקופת הטיפולים - שתיהן של העמותה.
זיסר, שבעלה איש העסקים מוטי זיסר החלים מסרטן, חלמה הרבה שנים להקים מרכז למחלימים, ראשון מחוץ לארצות הברית. "אוכלוסיית המחלימים הולכת ומתרחבת ואין מי שנותן להם מענה", היא מספרת. "הרבה שנים אמרתי שצריך לעשות את זה. אפילו הצעתי את זה לבתי חולים וזה לא הלך, ובסוף עשינו את זה בעצמנו".
בתקופת הפתיחה יעלה יום טיפולים מרוכז, שבו רואה המחלים מומחים מחמישה תחומים שונים, 300 שקל. במידה שהמחלים מוכן למלא שאלונים מפורטים הוא ישלם רק 240 שקל, במסגרת המשימה הגדולה יותר שלקח על עצמו המרכז - איסוף מידע לצורך מחקר עתידי.
"אני מאמינה שמכל המידע שיצטבר אצלנו יהיה אפשר לעשות מחקרים רבים על תופעות לוואי של תרופות, מינונים של תרופות", מסבירה זיסר. "בהמשך אנחנו גם מתכוונים לערוך ימי עיון לרופאי משפחה שצריכים לטפל במחלימים בקהילה".
זיסר, שרגילה להתעסק באספקטים שונים של מחלת הסרטן, לא מסתירה את הסיפוק מהמרכז החדש. "הבייבי החדש הזה מרגש אותי לא פחות מדברים אחרים שאנחנו עושים, אם לא יותר. זה להתעסק באנשים בריאים ולא רק עם חולי. לעזור להם לצאת לדרך חדשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם