סכנה, אסבסט: מה הילד שלכם נושם בגן?
גידולים סרטניים ומחלת ריאות הרסנית הם רק חלק מהנזקים האפשריים מחשיפה לאסבסט, ובכל זאת תחקיר סופשבוע מגלה: עשרות גני ילדים עדיין בנויים מהחומר המסוכן המהווה פצצה מתקתקת. כולם מגלגלים את האחריות, ונדמה שרק מודעות בקרב ההורים עשויה להוביל לשינוי
עוד על סכנת האסבסט:
- nrg ירוק: מה עושים עם גג אסבסט?
- לפנות את המפגע: חוק האסבסט נכנס לתוקף
- 100 גוונים של ירוק: nrg מעריב למען חזון סביבתי לאומי
אני מגיעה לגנים הללו כי הם מופיעים ברשימה של משרד הכלכלה כבעלי גגות אסבסט ומציגה את עצמי תחילה כאמא המחפשת גן. הצוות חביב ומשיב בפתיחות, עד שאני שואלת אם הגג הוא מאסבסט. באחת הם הופכים להיות לא חביבים וקצרי רוח ומפנים אותי אל הממונים עליהם.
שאלה על אסבסט נתפסת לעתים כמפתיעה ופוגענית. בכתבות הפזורות ברשת, הכוללות טיפים לחיפוש גן, סוגיית האסבסט עוברת מתחת לרדאר למרות שמדובר במשהו שראוי להישאל לא פחות מהשאלה הנפוצה האם חומרי הניקוי בגן נמצאים מחוץ להישג ידם של הילדים.
בדיקת סופשבוע מגלה: בעשרות מעונות יום של משרד הכלכלה וגנים של משרד החינוך יש עדיין גגות אסבסט. מרבית הגנים מרוכזים בקיבוצים ומושבים. משרד הכלכלה הקצה 40 מיליון שקלים להסרת ליקויי האסבסט עד סוף שנת 2013, אך בשטח בגנים רבים טרם נערכה ההסרה בפועל ובחלק מהמעונות לא מודעים לתקצוב, או לא מתכננים להגיש בקשה או להסיר את האסבסט. משרד החינוך יצא בהצהרה שיבער את האסבסט מקרבו עד סוף שנת 2010 והקצה לכך 120 מיליון שקלים, אך בפועל עדיין קיימים גגות אסבסט גם בגנים של משרד החינוך.
לשום גורם במדינה אין מיפוי מלא של הגנים. משרד הכלכלה מחזיק במיפוי שנכון לתחילת שנת 2012, וככזה הוא לא שלם ולא עדכני. בחלק מהמקרים בחרתי גן מהרשימה של משרד הכלכלה שבו עדיין יש אסבסט ובדקתי אם בגנים ביישובים הסמוכים לו יש רכיבי אסבסט. מצאתי בנקל גנים עם אסבסט, וגנים שנמצאים ליד מבנים נטושים עם אסבסט או ליד סככות אסבסט שבורות ולא מטופלות.
חשוב לציין שאסבסט אמנם מופיע בחוק חומרים מסוכנים והוכח מחקרית כמסרטן, אבל יש נסיבות שבהן הוא אפשרי לשימוש. חוק האסבסט משנת 2011 מבדיל בין שני סוגי אסבסט: אסבסט פריך, שהוא תערובת אסבסט במצב מפורר או אבקתי, וככזה אסור ומסוכן לשימוש. האסבסט שגגות הגנים עשויים ממנו קרוי אסבסט צמנט. הוא עשוי מתערובת של מלט ואסבסט, ועם תחזוק נכון, מסבירים המומחים, הוא מותר לשימוש ולא נחשב כמזיק.
אך בישיבה של ועדת המשנה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה שנערכה בשנת 2003, עת החלו בניסיונות למפות את מצב האסבסט בארץ, התבטא בחריפות עו”ד עמית ברכה, מנכ”ל “אדם טבע ודין”: “אסבסט צמנט... הוא בעל פוטנציאל, כמו שאנחנו יודעים, להיהפך לאסבסט פריך בסופו של דבר, מכיוון שלוחות אסבסט שמכילים גם מלט, גם מים וגם עד 10 אחוזים אסבסט, נניח, בסופו של דבר יכולים כתוצאה מהזנחה ומבלייה להתפורר ולהוות נזק בריאותי”.
במילים אחרות: גם האסבסט ה”טוב” עלול להפוך עם השנים לאסבסט “רע”, וגג אסבסט צמנט לא מתוחזק יכול להתפורר ולהוות סכנה לילדכם ממש כמו אסבסט פריך. מומחים שהתראיינו לכתבה חזרו אינספור פעמים על כך שאסבסט צמנט אינו מזיק “כל עוד הוא לא שבור, שרוף או מנוסר”. הגישה כלפי אסבסט צמנט מזכירה את היחס לבלוני הגז לבישול, שאינם מזיקים כל עוד לא מתרחש פיצוץ, ואת חומר ההדברה, שאינו מסוכן לריסוס בבית עד שעושים בו שימוש רשלני. בכל המקרים הללו, מי ששילמו או עלולים לשלם את המחיר הם ילדים.
מכיוון שכבר לפחות עשור אסור לבנות באסבסט חדש בארץ, האסבסט על הגגות הולך ומתיישן. עו”ד ברכה שב ונותן השבוע משנה תוקף לדבריו מ־2003: “לגבי האסבסט צמנט, כולם יכולים להיות גיבורים גדולים ולהגיד: זה תקין, זה בסדר, אל תדאגו. אבל ישנה העובדה המדעית הברורה ששאיפת סיבי אסבסט יכולה להביא להתפתחות סרטן מסוג מזותוליומה. גם את זה צריך לזכור, בעיקר כשמדברים בביטחון כזה על כמה הכל תקין”.
האמנם הכל תקין? נסו לומר זאת לגננות ולהורים ביישוב תפוח שבמועצה האזורית השומרון, שבו הגנים, כולל אלה שלהם גגות אסבסט, נהרסו כליל בסופת השלג האחרונה. בטבלת הליקויים של משרד הכלכלה מופיעים המעונות בתפוח ככאלה שבהם “גג בניין כיתות התינוקות מאסבסט עם קצוות שבורים, וללא תקרה תותבת” – שאמורה לחצוץ בין ראשיהם של הילדים ובין האסבסט. בשטח מזג האוויר התערב, העיף את האסבסט והילדים זכו מן ההפקר.
במעונות בקיבוץ באזור ירושלים מזמינה אותי טליה (שם בדוי), מנהלת הגיל הרך, כדי לחזות באסבסט. “אף אחד מעולם לא פנה אלינו כדי לעשות בדיקות אסבסט לגגות האלה”, היא אומרת. “חלקים נפלו כמה פעמים בעקבות מזג האוויר, ומי שטיפלו בזה היו אנשים מהתחזוקה של הקיבוץ, ולא מומחים לאסבסט. בנושא האסבסט אנחנו מכירים רק שני תסריטים: או שמירה על המצב הקיים בלי שאף אחד באמת בודק אם זה שבור או לא, או לפנות ולהחליף את הגג”.
טליה מתיישבת מול המחשב שבמשרדה, ומתחילה לחפש בגוגל מידע על טיפול באסבסט. “לא ידעתי שיש אופציה נוספת של בדיקות תקופתיות. אמרו לי שיש איזה צבע שאפשר לצבוע אבל אף אחד לא עשה פה כלום בנושא. אמרו לי, ‘כל עוד זה שלם זה בסדר’, אבל אין לי דרך לדעת אם זה באמת שלם או לא”.
ניסית לפנות למשרד הכלכלה?
“כמנהלת חינוכית, הייתי מצפה למידע שיגיע ישירות אלינו, מנהלי הגיל הרך, כיצד לנהוג עם האסבסט עד שיוחלף. גרתי זמן רב בחו”ל ואני יודעת איך זה כשמיידעים על נושאים בגנים בצורה מסודרת. פה זה לא קורה. ההורים לא יודעים וגם לא שואלים”.
בשנת 1988 הוקמה במשרד הבריאות יחידה לאסבסט ואבק מזיק. כשהוקם המשרד לאיכות הסביבה (ששינה את שמו בהמשך ל”משרד להגנת הסביבה”) עברה היחידה לאחריותו, והפכה לאגף קטן שידיו מלאות עבודה. כל הגורמים מפנים לאגף הזה, שאמור לרכז את המידע העדכני ואת האכיפה והטיפול באסבסט.
“אני לא יודעת עד כמה נערכות בשטח בדיקות תקינות של האסבסט, ועד כמה זה מיושם ברמה טובה”, אומרת תמר בראון, מנהלת האגף. “אני לא חושבת שהבדיקות הן ברמה מספקת, והבעיה היא של המחזיקים בנכס ולא של המדינה. אני יכולה להגיד לך שאנחנו פועלים לפרסם את המידע הזה בכנסים ובהכשרות של עובדים ברשויות המקומיות, ובאמצעות מרכז השלטון המקומי. אני מסכימה שזה לא חלחל בכל מקום. עם זאת, לתקנה של בדיקות תקינות ולצביעת האסבסט כחלק מהתחזוק שלו ניתנו שלוש שנים לביצוע, והן יחלפו רק בקיץ”.
החוק אמנם לא מחייב הסרת גגות אסבסט צמנט, אבל הוחלט כי בכל הנוגע לגגות אסבסט בגני ילדים, יש לאמץ את עקרון הזהירות המונעת, דהיינו: לא לקחת צ’אנסים, ולהיפטר בהדרגה מכל גגות האסבסט. בינואר 2012 הבטיח שר התמ”ת שלום שמחון שכל הגגות במעונות היום של משרד התמ”ת – שהיום הוא משרד הכלכלה - יוסרו עד סוף 2013.
“יש מעונות”, אמר אז שמחון, “עם גגות אסבסט צמנט המהווים פוטנציאל למפגע סביבתי, וגורם העלול לסכן את בריאותם של הילדים השוהים במעון, אשר המשרד מעוניין להסירם ולהרחיקם מהילדים השוהים במעונות המוכרים מהר ככל האפשר”.
בחלק מהמועצות האזוריות החלה החלפה של הגגות במעונות, בסבסוד המשרד. אך גם בקרב מי שהחלו ביוזמה שורר לעתים קרובות בלבול באשר להתנהלות. רוב הגננות ומנהלות הגיל הרך עדיין קוראות למשרד בשמו הישן, וחלקן מביעות באוזניי כעס על ש”התמ”ת הבטיח ועוד לא בא להחליף. כשמדובר בתמ”ת הכל לוקח הרבה זמן”. בפועל, המעון והרשות המקומית הם שאמורים להביא איש מקצוע מוסמך להסרת האסבסט, ולהזדכות באמצעות המענק הכספי שנותן המשרד.
עם זאת, יש גם מעונות שכלל לא הגישו בקשה לתמיכה, ולא מתכננים להסיר את גגות האסבסט. “באמת לא כולם הגישו בקשה, ולכן עוד לא מיצינו את התקציב וערכנו עוד סבב תמיכות”, אומרת מיכל צוק, סמנכ”לית משרד הכלכלה האחראית לנושא המעונות. “עוד לא החלטנו מה נעשה עם מי שלא מתכננים להסיר את האסבסט. אנחנו לא מנהלים את המעונות בפועל, אלא עובדים מול ארגונים שחתומים איתנו כמו ‘נעמת’, ‘ויצו’ וכדומה.
"הגישה שלנו הייתה אקטיבית: הרמנו טלפונים לכל 1,700 המעונות שתחת פיקוחנו וסיפרנו על התמיכות. חלק לא ידעו בכלל שיש להם גגות אסבסט, והודו לנו. בסבב הראשון אושרו 77 מעונות, וכרגע בודקים עוד 27 בקשות, אבל אם מעון לא מעוניין להסיר את האסבסט אין לנו יכולת להכריח אותו, כי החוק לא מחייב הסרה של הגגות הללו”.
אמנם אין יכולת להכריח מעונות להסיר גגות אסבסט, אבל לפי החוק, גן או מעון שבו גג אסבסט מחויב לבדוק את תקינותו ולפרסם את תוצאות הבדיקות. בפועל, כך נדמה, קשה למצוא מעונות או גנים שפועלים כך.
“האכיפה היא לא שלנו”, מכריזה שירה קווה, דוברת משרד הכלכלה. “החוק הוא של המשרד להגנת הסביבה. רמת המעון והגננת היא לא מולנו אלא מול הארגון המפעיל - ויצו, נעמת או המועצה המקומית - שחייב לפעול לפי כל דין. אם החוק מחייב אותם לתלות תוצאות של בדיקת אסבסט, הארגון המפעיל חייב לפעול”.
בפועל, החוק בפשטות שולח את ההורים והגננות לחיות עם האסבסט; להכניס ללקסיקון את המונחים “אסבסט צמנט” ו”אסבסט פריך” ולשלוט בהבדלים ביניהם; להתעסק בסכנת הסרטן, בבדיקות מיקרוסקופיות ובסיכויי פיזור סיבי מוות באוויר ליד הגן שבו מבלים הילדים את מרבית שעות הערות שלהם. לרבים מההורים גם אין ברירה אחרת: זה הגן היחיד באזור, וכולם נרשמים אליו.
מה צריך לדעת על האסבסט? מדובר בשם כולל לקבוצת מינרלים טבעיים בעלי מבנה גבישי בצורה של סיבים מיקרוסקופיים דקים, ארוכים ונפרדים. הוא נחשב שנים לחומר בנייה עמיד וזול ששימש בעיקר לבידוד. בשנות ה־50 החלו להופיע מחקרים ראשוניים על שהאסבסט עלול להיות מסוכן, וכיום הוא מוגדר באתר המשרד להגנת הסביבה כ”אבק מזיק, חומר מסוכן ומזהם אוויר”.
לפי המידע המצוי בידי המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הכלכלה, אין בעשור האחרון עדות להימצאות אסבסט פריך, המסוכן יותר, במוסדות חינוך. מדובר בחומר יקר ששימש בעיקר לבידוד תרמי ואקוסטי של אולמות גדולים, כמו היכל התרבות בתל אביב טרם שיפוצו ותאטרון ירושלים.
מדינת ישראל אסרה באופן גורף את הייצור של אסבסט בארץ כבר בסוף שנות ה־90, ועצרה ייבוא אסבסט בתחילת שנות האלפיים. בכך חברה ישראל למדינות רבות שכבר עושות זאת, ובהן המדינות הוותיקות באיחוד האירופי, וכן ארגנטינה, אוסטרליה, צ’ילה, קרואטיה, הונגריה, נורווגיה, פולין, ערב הסעודית, סלובניה ושוויצריה.
האסבסט הוכח מחקרית כחומר מסרטן. ד”ר אשר פרדו, מנהל מחלקת מחקר במוסד לבטיחות ולגהות, הוא חבר בוועדה שמייעצת לשר להגנת הסביבה בנושא אסבסט. “האסבסט יכול לגרום לכמה מחלות ריאה”, הוא מסביר. “אחת מהן היא אסבסטוזיס, מחלת ריאות שגורמת להרס שיטתי של רקמת הריאות, ומנגנון המחלה ממשיך גם אחרי סיום החשיפה. במקביל גילו גם סוג של סרטן שאופייני לחשיפה נשימתית לסיבי אסבסט, ונקרא מזותוליומה. יש תקופת חביון ארוכה בין החשיפה להופעת המחלה”.
סקר שנערך בבת ים בשנת 2003 הראה שב־80 אחוזים ממוסדות החינוך בבת ים קיימים ליקויי אסבסט שדורשים תיקון מיידי. מפקחי אסבסט ביקרו אז ב־76 מוסדות חינוך בעיר, ובהם 42 גנים. הסקר הראה שרק בתשעה מוסדות חינוך האסבסט נמצא תקין. ב־43 מוסדות נדרש טיפול כגון החלפת לוחות, צביעה, תיקון סדקים וכדומה. עד שנעשה הסקר, הילדים היו חשופים למפגעי אסבסט באין מפריע.
“הילדים אמנם חשופים לחומר, אבל אני יכולה לומר שבאלפי מדידות שערכנו במבני אסבסט צמנט לא מצאנו את הסיבים באוויר”, טוענת בראון.
“יש הערכה לגבי מידת החשיפה השנתית לאסבסט שדרושה כדי לחלות”, מנסה גם ד”ר פרדו להרגיע. “מקומות שלא עובדים באסבסט לא מגיעים לרמה הזו. ההערכה היא שבגני ילדים לא יכולים להגיע באוויר לרמת הריכוז המצטברת שנחשף לה מי שניסר אסבסט צמנט כל היום”.
מזותוליומה נפוצה אצל מי שלאו דווקא עבד עם אסבסט, אלא נחשף לו ביומיום.
“עדיין יכולים להיות מקרים חריגים שיברחו מהסטטיסטיקה. לחומרים מסרטנים אין סף, ולכן מבחינה מעשית אין שום ריכוז בטוח. יש תמיד סיכוי למקרה כזה או אחר של תחלואה, למרות שהריכוז נמוך וההסתברות לפגיעה נמוכה, ולכן הרשויות נוקטות זהירות מונעת לגבי אסבסט”.
מחקרים מראים שהחשיפה לאסבסט בגילאים צעירים, כשהגוף עוד מתפתח ומערכת הנשימה רגישה, מגבירה את הסיכוי לסרטן ולתחלואת ריאות. למשל, מחקר שפרסם רובין הואי, מארגון The White Lung Association בסקוטלנד, מסביר שצריך להגביל את שעות החשיפה של ילדים לאסבסט כי תוחלת החיים עולה, ולכן יש סיכוי שילד שנחשף לאסבסט יפתח סרטן בגיל מבוגר.
הארגון האמריקני Eco Healthy Child Care מפרסם אזהרות מיוחדות להורים בזו הלשון: “חשוב במיוחד להגן על ילדים מפני חשיפה לאסבסט היות שהם עדיין מתפתחים... ילדים גם נושמים מהר יותר ולכן לוקחים נשימות רבות יותר. ילדים מכניסים יותר דברים לפה, ולכן הסכנה שייקחו אדמה מזוהמת (באסבסט, מ”פ) לפה גבוה יותר. ילדים שנחשפו לאסבסט הם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח מחלות ריאה ממבוגרים שנחשפו לאסבסט, משום שחשיפה ארוכת טווח לאסבסט בגיל מוקדם מעלה את הסיכויים לבעיות ריאה”.
בחוק האסבסט עצמו אין התייחסות לילדים כאוכלוסייה רגישה, והגנים נופלים תחת הקטגוריה של “מבני ציבור”. עו”ד קרן הלפרין־מוסרי, סמנכ”לית “אדם טבע ודין” שהשתתפה בניסוח החוק, חושבת שהוא היה יכול להיות מפורט יותר. “מוסד חינוך הוא לא עוד מבנה ציבורי”, היא אומרת. “בגן הילדים נמצאים כל היום ונחשפים באופן יומיומי לאסבסט, והילדים נחשבים לאוכלוסייה רגישה במיוחד. יש לנו על זה ויכוח עם המשרד להגנת הסביבה כי הם אומרים שהתקנים מתחשבים באוכלוסיות חלשות. אנחנו לא מקבלים את זה. יש גם חשיפה מצטברת, יומיומית, ולכן נדרשת התייחסות מחמירה פי כמה”.
בראון אינה מסכימה וחושבת שהחוק מחמיר דיו. “ב’אדם טבע ודין’ מסלפים את מה שאומר החוק”, היא טוענת. “כל מבנה באשר הוא, במצב של מפגע, מטופל באותה דרך מחמירה ללא קשר אם הוא מבנה ציבור או לא, ובחוק כתוב שגן ילדים הוא כל מקום שלומדים בו באופן שיטתי יותר מעשרה ילדים”.
בנוסף לביקור בשטח אני מרימה טלפונים לחלק מהגנים, ומזדהה כאם המחפשת גן, ומבקשת לקבל תשובות בנושא האסבסט. חלק מהגננות הפכו למומחיות לאיכות הסביבה בעל כורחן, כמו מנהלת בעמק חפר שמסבירה: “אסבסט מסוכן רק ברגע שהוא שבור. יש פה אנשי בטיחות שעוברים ומסתכלים ותדעי לך שגם גני ילדים שלנו, של משרד החינוך, הם עם אסבסט”.
קראתי שבכל מיני מקומות מחליפים עכשיו את האסבסט. מה אתכם?
“משרד החינוך ומשרד התמ”ת התחילו להחליף, וזה קורה לאט מאוד. זה לא יקרה לקראת שנה הבאה. אנחנו כרגע לא במגעים בעניין”.
באחד הגנים בעמק יזרעאל, המנהלת מספקת תשובה יצירתית במיוחד: “יחליפו את כל הגגות אצלנו בעמק. דרך אגב, כדאי לך לקרוא על גגות אסבסט באופן כללי. היום האמירה היא קצת שונה. לא ברור במאה אחוז שמה שנאמר לפני שנתיים־שלוש לגבי גגות אסבסט הוא נכון. יש מחקרים אחרים. שונים”.
“נכון, בדיוק”.
אורית רייך, אם ופעילה חברתית שעמדה בראש המאבק לניקוי האסבסט הפריך מנהריה (ראו מסגרת), חושבת שהאינטרס להסרת אסבסט צמנט צריך להיות של הגננת. “אם הגננת לא יכולה להבטיח שהכל תקין, היא צריכה להגיד שהיא לא יכולה להכניס אנשים לגן”, אומרת רייך. “אני יודעת שיש מומחים שאומרים שאחרי ארבעים שנה החומר לא מצליח ללכד – המלט והדבק לא תופסים יותר את הסיבים, ולאט־לאט יש נשירה. הגננת צריכה להגיד: אף אחד לא בא לפרק את הגג, אני דואגת, ואני לא רוצה שההורים ידאגו”.
אך שום גננת מאלו שתושאלו אינה מודה שהיא חוששת או מאיימת שתסגור את הגן, גם אם האסבסט אצלה לא מתוחזק. חלק מהגננות מזדהות עם הפחד שלי. “את מפחדת. אני מבינה אותך”, אומרת לי מנהלת לגיל הרך באזור חוף השרון. “אנחנו לא יכולים להבטיח שבשנה הבאה זה לא יהיה. אלו מבנים ישנים וזה היסטורי. אנחנו לא חוששים כי אנחנו יודעים בדיוק מה התנאים שבהם אסבסט יכול להיות מסוכן. אנחנו בקשר כל הזמן עם יועץ הבטיחות של המועצה, ולא היו נותנים לנו אישורים אם זה היה מסוכן. גם לא היינו לוקחים את הסיכון”.
פרט לגגות, מומחים בכתבה מציינים שאסבסט צמנט יכול להופיע גם בלוחות בקירות. לא תמיד הצוות המקצועי בגן מודע להימצאותם של לוחות כאלה. רק בשנה שעברה פרסם “הדיילי מייל” הבריטי את סיפורה של מריון פוטס, מורה בריטית שנפטרה ממחלת המזותוליומה לאחר ש־25 שנה תלתה עבודות של תלמידיה על קירות כיתות שהכילו אסבסט. בבריטניה נפטרו בעשור האחרון 140 מורים ממזותוליומה.
“אם גננת לא מודעת, ויש לה לוח אסבסט פנימי שהיא נוגעת בו, מתחככת בו ותוקעת בו מסמרים – זה לא טוב”, אומרת בראון. “אחד הפרמטרים שלנו כשאנחנו יוצאים לשטח הוא גם פוטנציאל החיכוך, השפשוף והנגישות של האסבסט, שהוא זה שהופך אותו למסוכן. אם זה גג חיצוני הוא פחות מדאיג אותי מאשר קיר פנימי בתוך מבנה, שכל כיסא שמתנדנד או כדור יכול לפגוע בו. אחת ההמלצות שלי היא שגם אם זה גג חיצוני, וענפים של עץ כל הזמן נוגעים ומתחככים בו, כדאי להסיר את האסבסט כי פוטנציאל החיכוך הוא גבוה”.
במשרד להגנת הסביבה שמחו השבוע על הכתבה, וקיוו שההורים יתעוררו להפעיל לחץ על השלטון המקומי לפקח יותר על האסבסט. בשלטון המקומי בועטים את הכדור בחזרה למשרד להגנת הסביבה, כמי שאחראי לטפל במפגעי האסבסט. כולם מצפים מההורים לדפוק על שולחנות ולזרז דברים מול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. אבל רבים מההורים כלל לא מודעים לעובדה שגג הגן של ילדיהם עשוי מאסבסט.
בארגון “אדם טבע ודין” התקבלו בשנתיים האחרונות 55 פניות בנושא אסבסט, ומהן שש פניות בלבד היו קשורות לאסבסט במוסדות חינוך או בסמוך למוסדות חינוך. “הנתון הזה מעיד בעיקר על חוסר מודעות של ההורים”, אומרים בארגון. באגף לאסבסט במשרד להגנת הסביבה מתקבלות בכל שנה בין 300 ל־400 שיחות בנושאי אסבסט, ומדי פעם אף מתקבלות שיחות אנונימיות מהורים על הימצאות אסבסט בגנים, אך מרבית השיחות אינן בנושא גני ילדים.
מה תעשי עכשיו, כשאת יודעת?
“ההורים חזקים פה. אני לא דואגת. אני יודעת שיש פה צוות שאמון על התחזוקה השוטפת של הגנים. לגבי הגג – אין לי מושג. אבדוק עם ההנהלה”.
“לא ידעתי”, אומרת אמא אחרת. “בבית הספר של הגדולים בדקנו את זה. פה ממש לא הסתכלתי על זה”. אמא אחרת מעירה: “הייתה אמא שבשנה שעברה עשתה בלגן והיא כבר לא בגן הזה. אמרו שיורידו – וכלום. הייתה ישיבה לפני חצי שנה, ועלתה הטענה שלא עשו כלום”. עוד אמא שעוברת אומרת: “אני חושבת שעשו בדיקות ואמרו שאם זה שלם, אין עם זה בעיה. לא ראיתי את הבדיקות”.
אבא לפעוטה בקיבוץ במועצה אזורית חוף השרון מפגין בקיאות מרשימה. “לי זה לא מפריע כי אני יודע שהסיפור סביב האסבסט מוגזם”, הוא אומר. “אסבסט חופשי הוא מסוכן. האסבסט הזה הוא לא חופשי. חופשי זה שהוא לא מעוגן בבטון ויכול להשתפשף. האסבסט הזה לא משתפשף בכלום. הוא לא משתחרר לשום מקום. בכל שנה מחליפים אצלנו חלק מהגגות לפי התקציב האפשרי”.
ועד שיוחלף, מקפידים על בדיקות?
“מחליפים כשזה אפשרי. בשנה הבאה יחליפו גם פה, לפי הדרישות”.
“זה שונה כשאת חיה בתוך קהילה”, אומרת יעל (שם בדוי), אף היא גננת במקצועה, שילדיה למדו בשנים הקודמות בגן עם אסבסט בקיבוץ. “את לא מתעסקת בדברים כאלה וזה מקום נהדר לגדל בו ילדים. גם אני לא התעסקתי באסבסט. יש פה אמהות ‘ירוקות’ יותר ממני”.
דבריה של יעל מתחדדים ככל שאני עוברת ביישובים. היחס לאסבסט ביישובי הארץ הוא לעתים שאלה של מנטליות: מי שגר בקהילה כמו קיבוץ או מושב חונך בעצמו בדרך כלל בגן עם גג אסבסט, ואולי גם בביתו הפרטי יש עדיין גג אסבסט, וזה מה שהוא מכיר. הורה שבא לשאול על אסבסט במקומות כאלה מגלה שהשאלה שלו נתפסת לעתים כלא לגיטימית, חטטנית, מעידה על זרות ועל אי הבנת הקוד הבלתי כתוב של היישוב.
באחד הקיבוצים בשפלה אני מרימה טלפון ליו”ר ועד היישוב ומציגה את עצמי כאמא עירונית המבקשת לעבור לקיבוץ וחרדה מהימצאות אסבסט בגנים. “זה נכון”, עונה יו”ר הוועד. “יש לנו גגות אסבסט ולא נעשה שום דבר. אנשים למדו שם, אף אחד לא חולה בסרטן ולא קורה שום דבר. את רוצה לבוא לגור פה? זה מה שיש. אם היית מקשיבה לעצמך מהצד היית צוחקת. זה לא שאני מזלזל בך, אבל אני לא מבין את ההתנהגות שלך”.
“כי את באה ומיד מחפשת אסבסט. יש לנו עוד בעיות – זיהום ממפעלים, רעש ממכונות, ריח מהפרות. אם את לא רוצה לבוא לגור אצלנו, תישארי בעיר”.
אז אתם לא מתכוונים להחליף אותו?
“לא”.
למה?
“כי באה פה הפלצנית התל־אביבית, ואני לא אחליף את האסבסט בגללה”.
לעומת עכברי הכפר, עכברי העיר נוטים לחשוש יותר מהאסבסט. “הגעתי לגן מומלץ בצפון תל אביב”, מספרת מיכל, אם תושבת העיר ופעילה בנושאים סביבתיים. “הגגון של הכניסה לגן היה מאסבסט. הוא היה במצב טוב, לא שבור ומתפורר, אבל מה שעבר לי בראש הוא שיש מצב שהוא ייסדק כי ייפול עליו משהו, או בגלל שחיקה של הזמן, ואין לי ביטחון מלא שמישהו יקפיד לטפל בזה מיד כי זה גן פרטי”.
אמרת משהו לגננת על כך?
“לא אמרתי לגננת כלום כי החלטתי ששום תשובה לא תניח את דעתי. למה בכלל לחשוף את הבת שלי לסיכון מיותר כשאני יכולה לשלוח אותה לגן אחר שאין בו אסבסט בכלל?”
ומה עם הורים אחרים סביבך?
“להורים אין מודעות לאסבסט. זה נראה כסכנה רחוקה שאפשר להדחיק. זה לא כמו מדרגות שהילד יכול ליפול בהן. הורים גם לא מצליחים להבין את הקשר בין האסבסט למשמעויות הבריאותיות”.
“יש לנו בעיה של חינוך והסברה כללית במדינה שלנו. זה לא קשור רק לאסבסט”, אומרת בכירה לשעבר במשרד להגנת הסביבה. “חשוב להסביר, לא להפחיד סתם. אנשים צריכים לדעת שכשיש אסבסט צריך להתייחס אליו אחרת מאשר סתם חומר, בוודאי כשמדובר בגני ילדים ובתי ספר. בזמנו הידע הזה הועבר. יכול להיות שצריך לחדש אותו”.
אבל למרות החשיבות בהסרת גגות האסבסט בגני ילדים, אין בנמצא מיפוי עכשווי מלא של גנים שלהם אסבסט. רשימה כזאת הייתה יכולה לסייע במעקב אחר התחזוקה, ולוודא שעם הזמן כל הגגות מוחלפים. “בכוח האדם הדל שיש לנו, כשמגיעה פנייה אנחנו בהחלט יוצאים לשטח ומטפלים”, אומרת בראון. “במקום שאנחנו מבינים שמבנה האסבסט לא תקין או לא צבוע - אנחנו מבצעים פעולות אכיפה”.
בפועל, המיפוי שהעביר משרד הכלכלה הוא מתחילת שנת 2012, והוא אינו שלם ואינו מעודכן. מצד אחד, בחלק מהמעונות כבר תוקנו מאז הליקויים, ומצד שני, רשימת המעונות שלהם אושרו תמיכות להסרת הגג חושפת מעונות רבים נוספים שלא הופיעו במיפוי המקורי.
“ההשתתפות במיפוי היא לא חובה”, מתרצת שירה קווה, דוברת משרד הכלכלה. “יכול להיות שיש מעונות שלא השתתפו במיפוי, ואז נחשפו לתקצוב. יש גם מעונות שפנינו לבקש את רשותם לפרסם את המיפוי ובחרו לא לענות. המתנו את הזמן שדרוש בחוק ואז העברנו לכם את הרשימה”.
“אתם מפספסים איזה מעשה המדינה עשתה פה”, אומרת עו”ד גלית יעקובוב, היועצת המשפטית של משרד הכלכלה. “יש פה חוק אסבסט - שבינינו, הוא רדום, רדום באמת - והרמנו את הכפפה כדי לעשות משהו. החוק רדום, כי כמה את מכירה שהעירו את נושא האסבסט חוץ מאשר המעונות? את חושבת שאת יודעת, בכל מקום שאת נמצאת, איפה יש או אין אסבסט?”
בראון סבורה שמיפוי גנים, שלם ככל שיהיה, הוא חסר אפקטיביות. “מה יעזור להורה שתהיה רשימה כזו?” היא אומרת. “יש בארץ מאה מיליון מטרים רבועים של שימושי אסבסט, שנמצאים בבתים הפרטיים, במבני ציבור ובתוכם גנים, במבני תעשייה וחקלאות. ניסינו לעשות מיפוי לפני כמה שנים בבת ים. צבענו את כל השטחים כי בכל מקום יש אסבסט. מדברים לא רק על גנים מוסדיים. יש גם אינסוף פעוטונים. אישה שמחזיקה בבית שלה פעוטון עם עשרה ילדים, והגג שלה מאסבסט – איך אני אגיע אליה?”
באין מיפוי בועטים משרדי הממשלה את הכדור אל ההורים. “לא הגיוני יותר שבלי קשר לרשימות כל הורה יבדוק אצלו בגן?” מציעה בראון. “שכל אחד יפנה למנהלת הגן שלו או לרשות המקומית, וישאל אם זה גג אסבסט ואם הוא תקין, מתי נערכה הבדיקה האחרונה ואם נערכה בידי איש מקצוע. חשוב גם שההורים יבדקו שהעבודות לא נערכות בעת שהילדים בגן, כי זה הסיכון הכי גדול”.
תגובת משרד החינוך: “האחריות הישירה לתקינות המתקנים והתשתיות במוסדות החינוך ולעמידתם בדרישות החוק והתקנים, לרבות הסרת אסבסט, מוטלת על הרשויות המקומיות. משרד החינוך הינו הגורם המתקצב והאחריות לביצוע הפרויקט היא באחריות הרשות המקומית.
“למרות זאת, בשל החשיבות הרבה שמייחס המשרד לנושא הבטיחות, הקצה המשרד בשנת 2009 סך של 120 מיליון שקל לצורך פרויקט החלפת גגות האסבסט במבני מוסדות חינוך. במסגרת הפרויקט, שנמשך כארבע שנים בלבד, נתבקשו כל הרשויות למפות את מבני מוסדות החינוך בתחומן אשר יש בהם גג אסבסט, ולהגיש בקשה בהתאם.
"יובהר כי פרויקט הסרת אסבסט במוסדות החינוך ובגני הילדים הסתיים, וכל הרשויות שהגישו בקשות לקבלת תקצוב להחלפת גג אסבסט נענו בחיוב וקבלו תקצוב בהתאם. אם יש מוסדות שיש בהם אסבסט ולא הוגשה בקשה לגביהם לרשויות, אפשר להגיש בקשה למנהל הפיתוח או לאגף הבינוי במשרד החינוך, והבקשה תיבדק במסגרת חידוש מבנים ובמסגרת התקציב”.
תגובת עיריית ירושלים: “העירייה ערכה סקר מבנים לפני כחודש, ובמהלכו נבדקו מבנים שבהם חשש להימצאות אסבסט. ממצאי הסקר העלו כי קיים חשש להימצאות אסבסט בשני מבנים בחסות מנהל החינוך העירוני. בימים אלו נערכות בדיקות לאימות זהות החומר, ואם יימצאו חיוביות - העירייה תפעל לטפל בהם באופן מיידי. מביו הגנים בחינוך העצמאי ידוע לעירייה על גן אחד שנמצא בו אסבסט, אך מבנה הגן עתיד להיהרס בשל סלילת כביש בגין דרום”.
תגובת עיריית תל אביב: “במוסדות החינוך העירוניים בתל אביב־יפו אין כלל קירות או גגות העשויים מאסבסט”.
תגובת עיריית חיפה: “מבדיקה שקיימנו עם מערכת החינוך עולה כי אין כיום בחיפה גני ילדים עירוניים במבני אסבסט, או שלהם גגות או קירות אסבסט”.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: “מ־2009 ניתנו 233 היתרי עבודות להסרת אסבסט בגני ילדים ובמעונות, אם כי ייתכן שהמספר בפועל גדול יותר, והקבלנים לא ציינו זאת בכותרת אתר העבודה”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם