 |
/images/archive/gallery/119/756.jpg בראיינט חוגג הלילה, אחרי הניצחון במשחק מספר 2
צילום: AP  |
|
|
| הלייקרס ניצחו במשחק דרמטי והישוו ל-1:1 מול דטרויט |
|
| בדיוק כמו מכבי מול ז`לגיריס, הלייקרס פיגרו ב-6 מול הפיסטונס חצי דקה לסיום. שאקיל בתפקיד שאראס, ובעיקר בראיינט בשלשה מדהימה בתפקיד שארפ, שלחו את המשחק להארכה. בדיוק כמו אז, זה נגמר ב-8 לצהובים. 1:1 בסדרת גמר פנטסטית |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אבי אורנן
9/6/2004 7:32 |
|
|
|
|
|
|
|
מינוס 6 צהוב, 36 שניות לסיום, הקהל בדרך הביתה ואיתו, כך נראה, העונה כולה. נשמע מוכר? ולא, הפעם גוסטס לא היה שם, גם יתר ז'לגריס קובנה לא, אבל הלוס אנג'לס לייקרס, התופעה הכי מכביסטית בספורט האמריקאי, היתה ועוד איך.
כמה שניות קודם נראה היה שהמיתוס הגדול בתבל, לפחות מאז נסגר הויכוח על תיאורית כדור הארץ העגול, הולך לקרוס לנו מול העיניים. דטרוייט פיסטונס הוליכה 89:83 במשחק השני בסדרת גמר הנבא. הלייקרס כבר ראו את ה 0:2 שלהם בסדרה מחכה בחדר ההלבשה, פיגור שאף קבוצה ביתית בהיסטוריה עדיין לא חזרה ממנו בדרכה לאליפות. רק שאז התחילו לקרות הדברים המוזרים. תופעות שרואים בדרך כלל או בסרטים של מ' נייט שאמלאן, או במשחקים של מכבי ת"א או באלו של הלייקרס. זהו.
הכל, כאמור, נראה חתום וגמור. בשאריות האנרגיה שלא ממש היו לו, מצא שאקיל אוניל ריבאונד התקפה, קלע 2 וסחט עבירה. יחד עם הבונוס, שכרגיל בזמן אמת, נכנס אצלו, ירד הפיגור ל 86:89. צנוע, אבל עדיין קטלני. על השעון נותרו 35 שניות, ודטרויט יצאה לדרך. צ'ונסי בילאפס, על 27 הנקודות
ו 9 האסיסטים שלו, חיכה קצת לשעון, אבל בסוף לקח את הכדור לסל והחטיא את ניסיון חדירה. הלייקרס אספו את הריבאונד, ו 10.9 שניות לבאזר, התאספו לשיחת מוטיבציה אחרונה אצל פיל ג'קסון.
מכאן צפונה, היה ברור בדיוק מה הולך לקרות. היה ברור שקובי בריינט יקח את הכדור, היה ברור שהוא יזרוק שלשה, ומאחר שבנבא, מטעמי אגו, טקטיקה או סתם טיפשות, לא נוהגים לעשות עבירות במצב כזה ולשלוח אותך להסתפק בשתי זריקות עונשין, גם היה ברור שהשלשה שלו תכנס. הוא כדרר קצת, התמקם בערך 8 מטר מהסל, מול הפרצוף עמד שומר שעניין את סבתו, ובקלות הבלתי נסבלת שקובי מכיר כל כך מקרוב, הכדור הלך פנימה, והמשחק להארכה.
חניכיו של לארי בראון, לא שאפשר להאשים אותם לאור הנסיבות, אפילו לא התיימרו לעשות כאילו הם מאמינים. יעקב כבר היה בזון אחר, ומהר מאוד היתה הפרדת הכוחות הסופית. 99:91 בסיום, עושה קצת עוול לחבורה לוחמת שכמעט וגנבה אליפות מקבוצה מוכשרת הרבה יותר ממנה. רק שכשאתה משחק נגד אחד הווינרים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, כמעט לא ממש עושה את העבודה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ראשיד וואלאס חוסם את קארל מאלון, הלילה. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
בראיינט: "זה אולי הסל החשוב בקריירה שלי"
|
|
|
 |
|
|
|
עוד לפני הסיומת, זה היה אחד המשחקים המשובחים בסביבה. לא תמיד הכדורסל המלבב בתבל, לא תמיד ההתקפות הגיעו ליעדן בשלום, אבל מלחמה אדירה, הגנות נפלאות ומעברי מומנטום היו שם בשפע. בסוף קובי היה זה שניצח, אבל לו כבר יש כמה כאלה ברזומה. הראשון שיקח הביתה את המשחק הזה ויתייק אותו בארכיון אמור להיו לוק וולטון, הבן והאגדה. הרוקי המוכשר של הלייקרס, משל היה יותם הלפרין, בקושי גירד תשומת מפיל ג'קסון. בפלייאוף הוא כמעט ולא שיחק בכלל, אבל אתמול הוא נקרא לדגל והחזיר למולדת עם הופעת ענק של 7 נקודות ללא החטאה, יכולת מסירה נדירה שנגמרה עם 8 אסיסטים, 5 ריבאונדים, הגנה מבריקה ונוכחות תמידית בכל חור. הקיצר, כל מה שצריך לקרות כדי שאבא ביל יתפוצץ מגאווה ביציע. 33 של קובי ו 29 של שאק השלימו את העבודה. המילטן תרם 26 משלו לפיסטונס.
"אף אחד לא אמר שזה יהיה קל", טען מר בראיינט בסיום על דופק אפס, כרגיל. "זה אתגר, זה מה שאנחנו עושים למחייתנו, ואם אתה לא מסוגל לעמוד במתח, אל תבוא לשחק". על הסל המדהים שגרר את המשחק להארכה הודה השחקן הגדול בליגה: "זו אולי הסל החשוב בקריירה שלי. נקודה. הרגשתי את ריצ'רד המילטון קרוב אלי, הוא ידע שאלך על זריקה לשלוש אבל לשמחתי הוא לא מנע ממני זריקה טובה".
פיל ג'קסון, המאמן המנצח, דווקא הרגיש את מה שהכין לו הכוכב: "אנחנו יודעים שקובי מסוגל לזריקות פלא מהסוג הזה. גם ביום לא הכי טוב שלו הוא מסוגל לייצר כאלו סלים". הקולגה לארי בראון, זה שכבר היה לו יתרון 0:2 בסידרה ביד, תימצת: "אנחנו גמורים".
|
|
|
|
|
|
|  | | בראיינט חוגג אחרי השלשה הגדולה, הלילה. צילום: רויטרס | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
