 |
/images/archive/gallery/120/457.jpg ניר סביליה
צילום: אלן שיבר  |
|
|
| ניר סביליה תולה את הנעליים |
|
| אחרי ארבע אליפויות, גביע אחד, 86 שערים ושלושה ניתוחים, פורש סביליה מכדורגל. בדרך לניתוח הרביעי הוא מדבר על הכאבים בברך, על בני יהודה, על אברהם גרנט, על בית"ר ירושלים ועל היום שאחרי הפרישה. ראיון סיכום |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רון עמיקם
10/6/2004 11:00 |
|
|
|
|
|
|
|
ארבע פעמים ביום, מדי יום, מתייצב ניר סביליה בפינת המטבח המעוצב שלו, שם מונחות על אדנה של נישה שלוש צנצנות של כדורים. הוא נוטל ארבעה בבת אחת, כמוסות טבעיות נגד כאבים ולבניית סחוס, מרוקן כוס מים וחוזר להלך במאמץ רב עם אותן רגליים ידועות שהתעקלו עוד יותר לאחר ניתוח כושל במיוחד.
השבוע, באופן רשמי, כמה ימים בסמוך ליום הולדתו ה-29, תלה סביליה את נעליו. אחרי 86 שערים ב-274 משחקים , שממקמים אותו בין 50 הכובשים הגדולים בכל הזמנים. אחרי 4 אליפויות וגביע אחד (הפסיד בארבעה גמרים, שלושה בפנדלים) ב-5 קבוצות , סביליה מתיישב לראיון סיכום. בעצם, מתיישב אחרי מאמץ רב, כי כואב לו. אחרי כל-כך הרבה תהילה הוא מקווה לאסוף תעצומות נפש, לעבור עוד ניתוח, כדי שיוכל לשחק בשכונה, לפחות זה.
"אפשר להגיד בגדול
שאני צריך להחליף ברך", הוא אומר בכאב. "השחיקה של הגוף וכמות הניתוחים שעברתי, גרמה לברך לא לעמוד בעומסים. עשיתי שלושה ניתוחים ואני צריך לעשות את הרביעי. אין ספק שלמבנה הגוף שלי ולהליכה המיוחדת שלי היתה השפעה. העניין הוא שגם אחרי הניתוח אין סיכוי גדול שאחזור לשחק כדורגל. ספורט אני לא יכול לעשות, אפילו לא לשחק בשכונה. אני קם בבוקר וצולע, ברך ננעלת, מתנפחת, נוזלים, קשה לעלות במדרגות, כאבים חזקים. את הניתוח אני אעשה, אבל לא בטוח שאני בנוי לעשות אותו היום, נפשית. עברתי שנה קשה, בזבזתי כמעט כל יום, כדי לחזור למגרש, וכשחזרתי למגרש הרגשתי שהברך עפה לי, שהיא מתפרקת. בוא נאמר דבר כזה, אם היה מאחורי מועדון שהיה הולך אחרי, הייתי עושה את הניתוח הזה וחוזר לשחק כדורגל. לצערי, נפצעתי בבני יהודה".
אסור להיפצע שם?
"בבני יהודה של לפני שלושה חודשים היה אסור להיפצע, עד שחזי מגן הגיע. הוא מנסה לפחות להכניס תרבות חדשה. אני נפצעתי בתקופה אחרת, שבועיים לפני הפירוק. יובל גפני לקח את הקבוצה, לא הכיר בחוזה ובפציעה שלי. ניסיתי לעשות הכל כדי לחזור, אבל הברך לא עמדה בעומסים. החלטתי לפרוש כי לא היה מישהו מאחורי. בוא גם נהיה אמיתיים, אין הרבה סיכויים לניתוח הזה להצליח, ואחרי שנתיים בלי לשחק כדורגל, יהיה קשה לחזור לשחק ברמות שהייתי מורגל. חשוב לי שיזכרו אותי כניר סביליה של לפני הפציעה ולא עוד איזה שחקן. שיזכרו אותי כאחד שלקח תארים, שהיה מלך שערים, שתרם הרבה לכדורגל הישראלי".
יובל גפני ממש התעלם ממך?
"זה לא רק הוא, זה גם משה דמאיו. אני בא בטענות למי שניהל את הקבוצה. אפילו את הביטוח לא קיבלתי".
יכול להיות שלא היה ביטוח בכלל?
"לא יודע, אני בודק את זה כרגע. אני בטוח שהייתי מבוטח, אבל את הפוליסה עד היום לא ראיתי, למרות שזו הדאגה האחרונה שלי, אין לי בעיה כספית. אני רק יכול להצטער שלא נפצעתי במועדון גדול, מכבי חיפה או מכבי ת"א. אני מקנא בשחקנים כמו ניר דוידוביץ' או אורן זיתוני שנפצעו והיו להם מועדונים חזקים מאחוריהם".
מה שבני יהודה לא?
"בני יהודה של לפני חזי מגן, היתה קבוצה שלא שואפת להיות מועדון גדול. אם מגן לא היה מגיע, היא היתה מתפרקת. לפניו, בני יהודה חשבה בקטן".
מצטייר שאתה מסיק מסקנות על סמך המקרה שלך.
"אני לא עוד שחקן, באתי לבני יהודה ממכבי חיפה כדי לעזור לה להישאר בליגה. הצלחנו להשאיר אותה, וציפיתי ליחס אחר. שלושה חודשים לפני שנפצעתי, דמאיו התחנן אלי שאגיע לבני יהודה ופתאום הוא שינה את עורו. ברגע שהקבוצה הלכה לפירוק, לא היה יחס, לא היתה התעניינות. היום אני מעכל שכדורגל לא אשחק, ולכן פניתי לעיסוקים אחרים".
מועדוני כושר.
"אני פותח עוד שבועיים מועדון חדש בדרך לרשת, "סווט", עם הרבה גימיקים חדשים, כמו מועדון תחת כיפת השמיים, מגרש כדורסל במועדון".
כמה זה עולה לך?
"סדר גודל של מיליון דולר, עם עוד שני שותפים. ידעתי מה לעשות עם הכסף שלי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בית "ר ירושלים ואני ("התקופה הכי יפה בחיים")
|
|
|
 |
|
|
|
צריך להצית את סביליה עם השם בית"ר ירושלים. הוא מדבר על הברך, הסבל, בני יהודה, אבל עיניו נוצצות באמת רק כשהוא שומע את השם המפורש. כמי שהיה תגלית העונה של מעריב ב-1994 מטעם מכבי ת"א, זה אפילו מפתיע. "בית"ר זה הזכרון הכי גדול שלי, התקופה הכי יפה שלי בחיים. יש כלפיי אהדה עצומה שם. אחרי שנרמז שאני עומד לפרוש, 90 אחוז מהמכתבים שקיבלתי היו מאוהדי בית"ר. האהבה שהם נותנים, עד היום, היא מדהימה. הם לא שכחו אפילו לרגע את מה שעשיתי למועדון הזה. גם אני לא שוכח".
מה כתבו לך?
"שיהיה לי בהצלחה בעסקים, שהם מקווים שאגיע לבית"ר גם בדרכים אחרות. זה חימם לי את הלב".
הגעת לבית"ר בהתחלה כברירת מחדל.
"הגעתי לבית"ר כי אלי כהן רצה אותי בדיוק כשרונן חרזי נפצע. התחברתי למועדון הזה, לקהל המדהים הזה, עשיתי שם 5 שנים מדהימות. אין הרבה שחקנים שגמרו בבית"ר וזוכרים אותם לטובה".
יכולת לא להגיע לבית"ר ירושלים, אלמלא במכבי ת"א היה אברהם גרנט.
"כשהייתי צעיר לא הסתדרתי איתו. הרגשתי שהוא לא נותן לי מספיק צ'אנס למרות שהוא העלה אותי מהנוער. כל שנה הביא שחקן אחר, אלון מזרחי, עופר מזרחי, שחקנים זרים. הרגשתי שאני מבזבז את עצמי. עשיתי את הצעד הכי חשוב בקריירה שלי, גם קניתי את הכרטיס וגם עזבתי את מכבי. התבגרתי וגם אברם השתנה ועובדה שהסתדרנו בסוף במכבי חיפה. היתה לי איתו תקופה נהדרת שם למרות שהיה את יעקובו, אם כי לא כל יום מגיע שחקן כזה. פה אני לא מרגיש שהייתי מקופח, אין מה לעשות, אתה רואה מה הוא עושה בליגה האנגלית. לא היה לי רע בחיפה. גם זכיתי באליפות וגם שיחקתי בצ' מפיונסליג. בסך הכל, יש לי זכרונות טובים ואין הרבה שחקנים שיש להם זכרונות טובים. אתה הראשון שאומר שיש לי 86 שערים, אבל אני בטוח שאם יבדקו טוב, יחסית לדקות המשחק ששיחקתי, ממוצע השערים שלי מדרג אותי ראשון".
|
|
|
|
|
|
|  | | "לא הסתדרתי עם גרנט כשהייתי צעיר". צילום: עדי אבישי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
