 |
/images/archive/gallery/123/311.jpg לארי בראון חוגג עם טיישון פרינס (משמאל), קורליס וויליאמסון ודרווין האם. כשהוא התחיל לאמן, הם עוד לא נולדו.
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| אחרי 31 שנות אימון, לארי בראון סוף סוף מצא תואר NBA ראשון. סיפורו של המחנך מברוקלין, שאוהב לתקן צעצועים שבורים |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
16/6/2004 16:52 |
|
|
|
|
|
|
|
לארי בראון עשה צעד די נדיר. "אני גאה לקבל את הקבוצה שריק קרלייל אימן בעונות הקודמות", הוא אמר, כמה רגעים אחרי שבגיל 63, ואחרי 31 שנות אימון ו-21 עונות ב-NBA, זכה בתואר אליפות ראשון.
בגיל 63, לארי בראון נשאר ג'נטלמן. לא זן מאסטר, לא מזנק על רגליים של שחקנים, לא פרובוקטיבי. קצת אולד-סקול, למעשה. תמיד מודה למי שליווה אותו, החל מדין סמית' במכללת נורת' קרוליינה, בה שיחק, ועד לקרלייל, המאמן שהרים את דטרויט למעמד של קבוצה טובה מאוד, שקירב אותה לבאר, ואז בא בראון, דחף קשית עמוקה פנימה ושתה את השמפניה מהגביע.
בליגה של יריבויות ומאבקי אגו, בראון תמיד היה אחד האנשים שכולם כיבדו. הוא לא פחד מאף אתגר, לא כשהלך והחליף את אגדת הכדורסל ג'ון וודן
במכללת UCLA בסוף שנות השבעים, לא כשקיבל את אלן אייברסון הפרובלמטי בפילדלפיה, לא כשצירף את ראשיד וואלאס, שחקן עם תדמית של לוזר עבריין, לקבוצה שלו והפך אותה לאלופת ה-NBA, אחת המפתיעות אי פעם.
"כל מי שעבד תחתיי כאן היה נאמן לי ורצה שאנצח. לא משהו אישי נגד הלייקרס, פשוט דאגה כלפיי", אמר בראון בסיום המשחק המכריע. אחרי 84 נצחונות פלייאוף בקריירה, בראון נפטר סוף סוף מהתואר "המאמן הפעיל עם הכי הרבה נצחונות פלייאוף וללא אליפות". עוד קודם, הוא הפך למאמן הראשון בליגה שמוביל לפלייאוף שבע קבוצות שונות: דנבר בשנות השבעים, ניו ג'רזי בשנות השמונים, סן אנטוניו, לוס אנג'לס קליפרס (קליפרס!), אינדיאנה ופילדלפיה בשנות התשעים, ועכשיו הדובדבן שבקצפת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בראון עם העוזרים מייק וודסון וג'ון קיוסטר. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
מאמן של היכל התהילה
|
|
|
 |
|
|
|
ה"בד-בויז 2" נוצרו, ובניגוד למקור, דווקא לא טרחו לגבות את הכינוי במשחק מלוכלך, בהפחדה פיזית של יריביהם ובשערוריות מחוץ למגרש, בהכאה מסיבית של כל מה שעובר באיזור. בהובלת בן וואלאס, שחקן ההגנה הטוב ביותר ב-NBA (ועזבו אתכם מרון ארטסט) וראשיד וואלאס, הם יצרו חומה הגנתית מתחת לסל, ה"Great Wallace". פרינס בעזרת ידיו הארוכות, המילטון ובילאפס בלחץ מתמיד על הקו האחורי של היריב, הוסיפו למטריה האווירית, זו שהתבטאה ב-19 חסימות מול אינדיאנה במשחק 2 בגמר המזרח. הם פשוט שיחקו הגנה אינטליגנטית, קשוחה, אגרסיבית, בלתי מתפשרת. בגמר הם בחרו לא לעשות דאבל-טים על שאקיל, והעדיפו לגוון את השמירה עליו מרגע לרגע, להרחיק אותו מהסל ובצד השני, להכריח אותו לצאת מאיזור הצבע. התוצאה היתה סדרת הגמר הגרועה ביותר בהסטוריה של שאק.
"אין לי ספק שהוא המאמן המתאים ביותר לתפקיד" אמר הג'נרל מנג'ר ג'ו דומארס, בעת ששכר את בראון בתחילת העונה. "הוא לא ייתן לשחקנים כאן לנוח על זרי הדפנה. קרלייל עשה עבודה עצומה בשנתיים שלו כאן, אבל לקחתי מאמן של היכל התהילה, כדי שידחוף אותם לשלב הבא". בראון ליכד את השחקנים סביבו, יצר חלוקה מאוזנת של הזריקות והאחריות, כולל ספסל של רול פליירס שלא מתלוננים על דקות משחק. אחרי משחקים, הפרגון ההדדי בין שחקנים היה כמעט קיטשי. כל אחד סיפר כמה השני גדול. ולא לחינם: במשחק 1 בילאפס הרג את הלייקרס, במשחק 3 בעיקר המילטון, במשחק 4 ראשיד וואלאס ובמשחק 5 בן וואלאס, שהתרומם לגבהים מטורפים והטביע כל כדור שניתז מהטבעת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בן וואלאס. שחקן ההגנה הטוב ב-NBA. צילום: AP
|
|
|
|
|
|
|
יהודי מברוקלין עם טבעת אליפות
|
|
|
|
|
|
|
בראון יצר קבוצה שלמה שהיא MVP. ולא רק מבחינת כדורסל, אלא מבחינה מנטלית. חבורה מגובשת שלא נשברת לעולם. גם אחרי הטעות של בראון ושחקניו, שלא ביצעו עבירה בסוף משחק 2 ואיכשהו הצליחו להפסיד אותו. באוטובוס חשב בראון שסדרת הגמר מפילדלפיה תחזור על עצמה. השחקנים הרגיעו אותו ואמרו לו, כאן זה לא פילדלפיה. להם היה את הביטחון העצמי, הם היו מסוגלים להחזיק את עצמם ואת בראון, שלא ייפלו, שלא ייפול. "זו קבוצה מיוחדת", אמר בראון על הפיסטונס. "העובדה שהם כל כך צעירים, ושהיתה לי הזדמנות לגבש אותם, הפכה את דטרויט למקום טוב עבורי".
והנה, בגיל 63, היהודי הטוב מברוקלין, הופך לאדם הראשון שזוכה באליפות מכללות ו-NBA. אחרי שעשה זאת עם קנזס ב-1988, קבוצה שאפילו לא דורגה ערב טורניר המכללות, הגיע בראון אל המנוחה והנחלה גם בליגה של הגדולים באמת. לא ברור מה יעשה בשנה הבאה, אבל סביר להניח שבניגוד לפיל ג'קסון, שאמור לפרוש, הוא עוד יהיה באיזור וינסה לשחזר את האליפות עם הפיסטונס. ובעצם, למה לדבר על השנה הבאה. תנו לבראון את הכבוד שלו כרגע. ראשיד וואלאס כבר כינה אותו "המאמן הטוב בליגה, פאונד פור פאונד", כשהוא נזכר בקיצור של שמו, LB, ליברה. העונה, סוף סוף, אפשר למדוד את משקלו של לארי בראון בזהב.
|
|
|
|
|
|
|  | | ראשיד וואלאס על בראון: "המאמן הטוב בליגה" | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
