 |
/images/archive/gallery/126/131.jpg ג'ובאני רוסו עם ניקו קובאץ'.
צילום: AP  |
|
|
| רוסו: הריצות היחידות שלי עכשיו הן מפאב לבאר |
|
| נראה לי שפורטוגל (בגלל הביתיות) וצ'כיה (בגלל התיירים) יעלו לגמר. כרגע אני לא יכול לראות כדור, ועכשיו, אחרי שבעטתי פעמיים בזידאן, אפשר לסכם את היורו מבחינתי. טור אחרון היישר מסירת הדייג המשפחתית |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ג'ובאני רוסו
30/6/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
החיים יפים. אני בדיוק יושב עכשיו במלון שלי, בעיירת הנופש בשקה-וודה, עם תייר אירי שמלמד אותי מה זה בור בלי תחתית. אף פעם לא ראיתי אחד שמסוגל לשתות כמוהו. מה עם כדורגל? אני בינתיים בשלב עיבוד הנתונים. אז ככה, למרות שיש לי סימפטיה גדולה להולנדים, אני רוצה שפורטוגל תגיע לגמר. מגיע להם על אירגון למופת ואירוח לבבי.
בחצי הגמר השני אני הולך עם הצ'כים. לא רק שהם נבחרת מצויינת, הרבה תיירים צ'כים מגיעים למלון שלי וזה בטח יעשה טוב לעסקים. בגמר אני עם פורטוגל. אני לא פנאטי בעניין האליפות. אחרי שסיימתי את חלקי, כיביתי את המנוע. בזמן שראיתם את יוון מדהימה את צרפת, אני שטתי עם אבא שלי על סירה בים, לא רחוק מבית הוריי, ודגתי דגים. לא האמנתי שהיוונים יגיעו כל-כך רחוק, אבל גם ככה הייתי חייב לנקות את הראש.
כשרוני לוי צילצל לשאול מה העניינים, עניתי 'אני לא יכול לראות כדור'. נכון שהתוצאות בטורניר מפתיעות, אבל הן רק מגבירות את התחושה שהיינו מסוגלים לעבור לשלב הבא. צרפת לא היו טובים נגדנו והיינו מסוגלים לנצח
אותם. חבל, אבל מהאליפות הזו אנחנו צריכים ללמוד שהכל נמצא בתוך הראש. אם אברהם גרנט ימצא את הנוסחה הנכונה ואת השחקנים המתאימים, גם ישראל מסוגלת לשחק ביורו. זה לא בשמיים. אלה הטורנירים בהם השיטה מדברת והמנטליות קובעת. במשחק נגד האנגלים הבנתי כמה, למשל, חשובה התנועה ללא כדור. דבר שלא שמתי אליו לב בעבר.
נכון שכולם התרשמו מרוני, שהוא חיה רעה אמיתית, אבל מי שהרג אותנו הם דווקא פרנק למפארד ופול סקולס. חייבים לשחק נגדם בכדי להבין את התרומה. כשהכדור אצל אנגליה הם לא מפסיקים לרוץ במטרה לקבל כדור, וכשהכדור אצל היריב הם חוסמים כל אפשרות של פעולה. האנגלים היו מצויינים, אבל כדי לשחק בשיטה שלהם חייבים כושר מעולה, ובשלב הזה של השנה, אחרי עונה מתישה, הנפילה שלהם נגד פורטוגל היתה די מובנת. הם לא היו מסוגלים לעמוד בקצב של עצמם.
על בקהאם אני רוצה להתעכב. נכון, הוא לא גדול כמו שעשו ממנו, אבל אין מקצוען כמוהו. הצורה בה הוא רץ על הדשא, איך שהוא מכוון שחקנים. ככה אני רוצה לראות מנהיג של קבוצה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מקצוען ומנהיג, דייויד בקהאם. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
החמישיה הפותחת
|
|
|
 |
|
|
|
בסופו של דבר, אני לוקח חמישה דברים מהאליפות:
1. זינדין זידאן הוא עדיין השחקן הטוב בעולם. אפילו כשהוא לא בשיאו, מדהים לראות את ראיית המשחק המושלמת ואת יכולת המסירה שלו. בעטתי בו פעמיים במהלך המשחק, זה כבר הישג.
2. נכון שהקהל הקרואטי הוא הטוב ביותר בעולם, אבל חייבים להודות שהאנגלים היו מרשימים. זו לא רק הכמות הענקית שהגיעה, זו הצורה שבה הם דוחפים את הנבחרת. מגיע להם צל"ש.
3. האיצטדיונים והמתקנים שהפורטוגלים הרימו רק מראים מה זה הכדורגל האמיתי. איך צריכה להיראות מקצוענות בשנות האלפיים. כל-כך כיף לשחק שם.
4. הביקור בפאטימה. אולי ליהודים זה לא אומר הרבה, אבל לקתולי מאמין כמוני, הביקור בכנסיה הזו זה כמו לפגוש את הבאבא סאלי. זהו מקום קדוש לנצרות. ב-1917 היתה שם התגלות של מריה וכשהייתי שם, הרגשתי את האנרגיות נכנסות בי. במשחק נגד צרפת רצתי כמו שלא רצתי בחיי. אנשים שאלו אותי איך, אני חושב שזו התשובה.
5. הייתי באליפות אירופה, יש לי הוכחות. אני יכול לפרוש בשקט. אין לכם מושג מה עושה משחק מוצלח אחד במסגרת טורניר גדול שכזה. אחרי ההופעה שלי נגד צרפת, סוכנים לא הפסיקו לדבר איתי. הציעו לי לשחק בצרפת, ברוסיה, אפילו בסין. את כולם הפניתי לכבוד הנשיא, יעקב שחר. אני מתכוון לשחק בעונה הבאה במכבי חיפה. שמעתי שמכבי ת"א רוצה אותי, זה מועדון גדול ומכובד, אבל העדיפות הראשונה היא חיפה. אם זה לא יסתדר, אני מאמין שלא תהיה לי בעיה למצוא מקום חדש.
בינתיים אני לא חושב על מעבר. אני בקשר עם רוני לוי ובימים הקרובים נחליט מה קורה עם הבעיה בברך. או שאעבור ניתוח, או שאחזור ארצה, אשחק ואם הכאב יהיה בלתי נסבל, אנותח אחרי משחקי ליגת האלופות, שהלוואי ונגיע אליהם. נראה לי שנלך על האופציה השניה. עכשיו אני בחופשה מוחלטת. הריצות היחידות הן מפאב לבאר, מכוס בירה לכוס יין. יש זמן לעבודה, יש זמן למנוחה ויש שבועיים בשנה שהם רק הנאה.
|
|
|
|
|
|
|  | | הכי טוב בעולם, זידאן. צילום: רויטרס | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
