 |
/images/archive/gallery/127/769.jpg רוני לוי.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
|
|
| 15 שחקני נבחרות בסגל, שלוש אופציות על (כמעט) כל עמדה בהרכב, שתי בחירות זרים פתוחות, אחד ג'ובאני רוסו. גם אחרי הקיצוצים, הקבוצה היחידה שאמורה לאיים על מכבי חיפה העונה היא הרכב המילואים שלה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
יונתן הללי
11/7/2004 11:09 |
|
|
|
|
|
|
|
מכבי חיפה ואוהדיה הם כמו בני זוג שלא תמיד מבינים אחד את השני. האוהדים רוצים את קבוצתם צעירה ויפה, אבל גם מנוסה ובשלה. הם רוצים אותה רצינית ומושכת, אבל גם קלילה ולא מאופקת. אז מכבי חיפה בעידן של רוני לוי רוצה להיות צעירה, אבל בעיקר רצינית, ורק אם אפשר מושכת וקלילה.
האלופה עברה חילופי משמרות, סמלים גדולים הלכו, ובכל זאת, התחושה היא שהשלד המרכזי נותר אותו שלד. רוני לוי לא ויתר מראש על אף שחקן, אבל גם לא הלך ראש בראש עם המציאות בשטח. קחו למשל את פרשת אבישי ז'אנו. השחקן ידע מראש שגילו המתקדם יאפשר למאמן לומר לו דברים ששום מאמן לא אמר לז'אנו לפני כן. משפט כמו: "מקומך בהרכב לא מובטח. לפניך לא מעט מועמדים כמו איתן עזריה, אלון חרזי, ולחבורה הזו מצטרף גם אורי אוזן". ז'אנו עשה רושם שגם עוד מאה מגינים לא יקרעו אותו ממכבי חיפה, אבל ברגע האמת, כשהצעה טובה הונחה לפתחו, קם ועזב. המציאות הכתיבה את הדרך.
רוני לוי מחזיק בתפקיד הכי קוסם למאמן כדורגל בישראל. לאמן את
מכבי חיפה, זוללת התארים הגדולה ביותר בשני העשורים האחרונים, עם הכסף הכי טוב ובעיקר עם השחקנים הכי טובים, זו צריכה להיות תמיד חוויה. לכאורה לא צריכות להיות לו בעיות, אבל לפעמים נראה שלוי הוא המאמן עם הצרות הכי כבדות בכדורגל שלנו. וכל זאת מדוע? כי מלוי דורשים לשלב כמה שיותר צעירים ממחלקת הנוער, דורשים ממנו באותה נשימה להביא תארים, ולא מפסיקים להביא לו שחקנים חדשים ממועדונים אחרים. בשורה התחתונה אומרים ללוי: "אנחנו רוצים הכל, אתה תשבור את הראש איך להביא לנו את זה".
המקרה של ז'אנו הוא רק דוגמה אחת לצפיפות האיומה שיש על כל עמדה במכבי חיפה. אין שום קבוצה בארץ שיש לה בכל תפקיד כמעט שלושה שחקנים הנאבקים על מקום בהרכב. לרשותו של לוי עומדים לא פחות מ-15 שחקני נבחרות, מרביתם בסגל הבוגר, חלקם בנבחרת הצעירה ואחרים בנבחרת הנוער. במצב שנוצר חייב המאמן להפגין, בנוסף לידע מקצועי וכושר ניהול משחק, גם יכולת תימרון, ובעיקר, כושר הישרדות מול ענקי האגו שיש לו בקבוצה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אבישי ז'אנו עם יניב קטן במשחק אימון מכבי חיפה- נצרת עילית. צילום: הרצל שפירא
|
|
|
 |
|
 |
|
לוקסוס או פצצה מתקתקת?
|
|
|
 |
|
|
|
הבעיה האמיתית של לוי היא לא מי ישחק, אלא מי לא ישחק. וזה לא תמיד לוקסוס, אלא יותר פצצה מתקתקת. בין הקורות הצרה היא הכי פחות סבוכה. גם אם יש לו את שני שוערי הנבחרות (בוגרת וצעירה), ניר דוידוביץ' ותום אלמדון, הרי במקרה הזה אין מחלוקת ודוידוביץ' זוכה לעדיפות. אלמדון בהחלט מאיים, אבל האיום הזה לא יוצר בשלב הזה אי שקט בגיזרה.
הבעיות מסתבכות בחלקים האחרים של הקבוצה. בעמדת המגן הימני עומדים לרשותו של לוי שלושה, ואם תרצו ארבעה מגינים. אורי אוזן, שהצטרף השנה כרכש, איתן עזריה, שהשנה מאיים לפרוץ קדימה, אלון חרזי הוותיק והמנוסה ואפילו רביד גזל, שיכול לשחק בעמדה הזו. אם לוי יעדיף את עזריה, ישאלו אותו בשביל מה צורף אוזן. אם אוזן ישחק, ישאלו מה עם הניסיון של חרזי ומדוע לא נותנים צ'אנס לצעירים. ואם גזל יועדף על כל השלושה, הספסל יתפוצץ. בקיצור, בעיה.
בעמדת הבלמים הבעיה לא פחות סבוכה. לכאורה, המועמדים לשחק הם בלם אחורי זר, והקפטן אריק בנאדו. בהיעדר זר, מי שאמור לשחק הוא דקל קינן, ולא שכחנו את אריק אג'יפור, שאמנם לא בתוכנית של לוי לעונה הבאה, אבל נותר בין הנאבקים על אחד משני המקומות בעמדת הבלם.
הסיפור הכי מוזר הוא בעמדת המגן השמאלי. מי שחשב שעזיבתו של אדורם קייסי תיצור בור בהרכב, מוזמן להסתכל שנית. עוד בטרם הורידו את קייסי מרשימת השחקנים, נג'ואן גרייב כבר הוחתם. אחר-כך צורף חיים מגרלשוילי, ואם לא די באלה, יש את איסלאם כנען מהנוער. באימונים האחרונים נראה כי כנען מתעלה על מגרלשוילי וגרייב, אבל רוני לוי, השמרן, מעדיף בשלב הזה את הניסיון של גרייב ובמקביל רוצה להכשיר את מגרלשוילי כמגן העתיד של הקבוצה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלמדון לא מהווה איום, עדיין. ניר דוידוביץ'. צילום: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
ליגה משלה
|
|
|
|
|
|
|
מבחינה כלכלית, מכבי חיפה היא כמו מאה טון בטון יצוק. התקציב הכי גדול בליגה. הגירעון הכי נמוך. שום קשיי נזילות. בקיצור, עסק עם מערכת חיסונית של נער בן 18. אלא שאפילו בחיפה לא מתעלמים מהמצב. נשיא הקבוצה, יעקב שחר, הנהיג מדיניות בלתי מתפשרת של קיצוצים. "בעונה שעברה נרשמה ירידה של 30 אחוזים במכירת כרטיסים למשחקי הקבוצה למרות הדהירה לאליפות", מסביר שחר. "בשנים האחרונות יש כרסום מתמיד ביכולת לגייס כסף מספונסרים, להגדיל את נתח התקבולים מגורמים אחרים כמו טלוויזיה, רדיו ודומיהם, לכן אין שום סיבה שלא נעצור לרגע ונחשוב לאן פנינו. ההחלטה לקצץ בהוצאות היא פועל יוצא של הקיצוץ הדרמטי שנרשם בהכנסות. מועדון שרוצה לשרוד בתנאים שנוצרו חייב להדק את החגורה".
עדות נוספת לחוסנה של מכבי חיפה היא שאפילו בתקופה של קיצוצים, אף שחקן שהקבוצה רצתה באמת שיישאר לא עזב. אפילו אדורם קייסי, שעזב בגלל הצעה נמוכה, לא ממש היה באג'נדה של מכבי חיפה לעונה הקרובה. וכשרצו מישהו באמת כמו אריק בנאדו, ולמרות זאת הפחיתו בשכרו כמעט 40 אחוז בהשוואה לעונה שעברה, הוא בחר להישאר. למה? כי בנאדו מבין מה שרבים בכדורגל הישראלי יודעים כבר שנים, שאין בארץ מועדון אחר שמשלם תמיד בזמן, שמעמיד לרשות שחקניו תנאי אימון מהמדרגה הראשונה ותנאים נלווים כמו מכונית ודירה.
ההטבות האלו לבדן שוות עשרות אלפי דולרים, וזה חשבון שגם מי שקיצצו בשכרו יודע לעשות. אז מכבי חיפה מהדקת חגורה, אבל מצד שני לא נחלשת, אלא דווקא מתחזקת בצורה מאסיבית. מכבי חיפה רוצה אליפות, אבל רוצה גם הרבה צעירים. מכבי חיפה חולמת על צ'מפיונס ליג, אבל לא תלך ל-40 ימי אבל אם המטרה הזו לא תושג. והכי חשוב, בישראל של עונת 2005/2004, מכבי חיפה עדיין נראית בליגה משלה.
|
|
|
|
|
|
|  | | מהדק את החגורה. יעקב שחר. צילום: עדי אבישי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
