 |
/images/archive/gallery/113/863.jpg משה סיני.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| משה סיני מדבר: "גרנט היה זה שביקש שאעבוד איתו" |
|
| טל בן-חיים? "אבא שלו זה אלוהים בשבילו, הוא ילמד בדרך הקשה". הכדורגל הישראלי? "יש משהו לא טוב, לא נקי, מתעסקים בשטויות". ג'ימי טורק? "לא שונא אותו". בגיל 43, מונה משה סיני לעוזר המאמן הלאומי: "זה חלום של כל מאמן" |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אביעד פוהורילס
18/7/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
משה סיני הוא עכשיו העוזר של אברהם גרנט בנבחרת ישראל. לא מזמן הוא סיים את תפקידו בנבחרת האולימפית מבלי שהגיע להישגים גדולים, אבל היו"ר איצ'ה מנחם הקפיץ את סיני לעבוד עם גרנט.
אמרו שלאיצ'ה יש חולשה לסיני, שהוא זוכר אותו מהשנים הגדולות שלו כשחקן בהפועל ת"א, ועכשיו הוא שומר עליו. סיני וגיא לוי, מחליפו באולימפית, הסכימו לקיצוץ של שלושים אחוז בשכרם לעומת קודמיהם, יוסי מזרחי וסיני עצמו, כשהיה באולימפית. בסביבת הנבחרת ובתקשורת קבעו שמינויו של סיני נכפה על גרנט, שהוא לא רצה אותו, שאין כימיה והערכה בין השניים. שלמה שרף אפילו ידע לבשר על כך בהופעותיו
בטלוויזיה.
על סיני אומרים בזמן האחרון הרבה דברים. שהוא התרכך, שהוא כבר לא מלא ביטחון, כפי שהיה כשחקן. אומרים עליו גם שהוא מחפש את החיים הנוחים, הרחק משאון הביקורת והמהומות של קרבות הליגה האכזריים. טוענים כלפיו שבגלל שהוא רוצה לשמר את זכרונותיו היפים כשחקן גדול, הוא מעדיף להיות ממלכתי, לקבל נבחרת צעירה ובמקרה הטוב להיות ליד גרנט. בתסריט הכי גרוע, יהיה זה המאמן הראשי שיחטוף את רוב המקלחת על הראש.
סיני לא מרבה להתראיין. בעוד חודש וחצי הוא נוסע לפריז, למשחק הראשון במוקדמות גביע העולם 2006. זו הזדמנות לדבר עם משה סיני של 2004.
אחרי שהדור של ברקוביץ', נמני ורביבו הולך הביתה פחות או יותר, אנחנו על סף שוקת שבורה, או שרואים משהו באופק?
"אנחנו במצב של עליות וירידות. הכל די תלוי בשנתון מסוים של שחקנים. עם הדור של רביבו, ברקוביץ' ונמני היינו ברמה בינונית של אירופה וידענו להתעלות במשחקים מסוימים, אבל לא יותר מזה".
בעוד חודש וחצי אתה והנבחרת נפגשים עם צרפת. זה הולך לכיוון של אסון?
"הבעיה של הכדורגל הישראלי הוא בייצור הקולקטיב. גם אם בדור הקודם היו שלושה-ארבעה שחקנים ברמה גבוהה, הם התמודדו מול 15 שחקנים ברמה גבוהה".
לאוסטריה או סלובניה יש 15 שחקנים ברמה גבוהה?
"יש לנו בעיה של סיבולת ודבקות במטרה. קשה לנו להיות מפוקסים לאורך זמן, ובשביל זה צריך הרבה אופי והרבה ויתורים. אנחנו אוהבים קיצורי דרך כדי להגיע לשיא, ולאורך הזמן זה בעייתי".
קח לדוגמה את טל בן-חיים. הוא שחקן מוכשר, אבל מה שהוא ואבא שלו מעוללים לו זה שערורייה. הוא חושב שמגיע לו הכל, אין לו סבלנות, אין בו צניעות. הוא אפילו הצליח להסתכסך עם סוכן השחקנים הכי חשוב באירופה.
"זה עניין של בחירה, של מי מוביל ומי מכוון. אני לא רוצה להיכנס לעניין של בן-חיים"...
למה לא? אתה אחד המאמנים שלו. הנבחרת צריכה שחקן מוכשר כמוהו, אבל שיגיע מאוזן ושיידע את מקומו.
"תראה, אבא שלו זה אלוהים בשבילו. מה אני יכול להגיד לו. כל אחד צריך לעשות את החושבים שלו. חשוב מאוד שיהיה מורה טוב, אבל בשביל זה חשוב גם שהתלמיד ירצה ללמוד. הוא ילמד בדרך הקשה. ייסע, יחזור, ייסע, יחזור. קח את היחסים שלי עם חיים רביבו כל התקופה שלו כשחקן, ותראה את המוצר בסוף התהליך. אני חושב שרביבו ידע להקשיב, ואם אתה אחד שמסוגל ורוצה לקבל עצות ממישהו שעבר כבר ויותר מנוסה, זה טוב. הרבה שחקנים מחפשים הצלחה לטווח קצר וטועים. הם יודעים הכל".
מה ייעצת לרביבו?
"מהדברים הקטנים ביותר עד לגדולים ביותר. אפילו למשל באיזה סוג מכונית לנסוע בתקופה מסוימת".
ומה אמרת לו כשהוא שקל לחזור לשחק באשדוד?
"זה משהו שהיה בינינו. אני לא יכול להגיד".
יכול להיות שייעצת לו לעזוב את זה?
"עזוב".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"אבא שלו אלוהים בשבילו", בן-חיים. צילום: דני מרון
|
|
|
 |
|
 |
|
"גם משחקי ידידות זו חוכמה לנצח"
|
|
|
 |
|
|
|
תסתכל על נבחרות הכדורסל שלנו. כל שנה יש הישגים באירופה. למה הם כן והכדורגל לא?
"בכדורגל שלנו יש משהו שקשה לי להסביר את הלך הרוח שלו. יש משהו בין השחקנים, המאמנים והתקשורת. משהו לא טוב, לא נקי. אין סדר, מתעסקים בשטויות, ברכילויות, כותבים דברים מגוחכים. מבנה האישיות של הכדורסלן הישראלי כנראה יותר חזק. בכדורסל יש כבוד גם בין העיתונאים. הכל יותר מאורגן. בכדורגל הכל מותר. אני זוכר שהיייתי אצל רביבו שעות שלמות בוויגו, והוא לא היה מקבל שום טלפון מעיתונאי. פה הכל פרוץ. בכדורסל אין 'מקורבים של שמעון מזרחי' או 'מקורביו של גודס'. בכדורגל הכל זה מקורבים לזה ומקורבים להוא. אבא שלו, אמא שלו, דוד שלו. רק אם אתה חזק ומבריק, אתה שורד ".
ראית את היורו?
"כל משחק. מעבר למשחקים, לטקטיקה וליכולת האישית, מה שהרשים אותי במיוחד זו היכולת של הנבחרות להיות מחויבות למדינות שלהן. בגישה, באימונים, בהתנהגות של שחקני הספסל. תראה איך סקולארי יצא גדול כשהוא העלים עין מהסיפור על פיגו. ליצור קרע ופיצוץ זה קל מאוד, לתקן קשה. צריך לכבד את הדברים האלה, כי כל מה שקשור לקהל ולתמיכה יכול להיות טוב אבל יכול להיות גם הרסני".
למשל מכבי ת"א ומה שהיה עם קלינגר ונמני?
"אני לא רוצה להתערב לקלינגר ולנמני, אבל יש דברים שקשה לי להבין. כל העניין של הקהל שיוצא ככה נגד הקבוצה. אם הדברים הם נקיים ומהלב, בעיקרון אפשר לפתור בעיות, אבל כשנכנסים לזה אינטרסים שלא קשורים, נוצר קושי. קח את לוני. לא ראיתי איש אחר שעמד כמוהו בלחצים כאלה. זה מעורר כבוד, הגיבוי שהוא נותן לאנשים סביבו. ללוני אין את כל היועצים שמסתובבים פה. הוא אמר פעם שאין לו מקורבים שמדברים בשמו".
נחזור ליורו. מה אתה אומר עליו?
"אתה חושב שיוון תבוא כל שנתיים ותתמודד על היורו? לא. התחבר להם הכל. המשמעת, הטקטיקה, המאמן, וכל זה מול נבחרות שיוון היתה צריכה להפסיד להן. תזכיר לי מתי הנבחרת הופיעה לפני היורו בטורניר גדול או עשתה הישג. הם כמונו. הכל התחבר להם".
אז למה לנו לא מתחבר לפעמים?
"ב-84' נסעתי למבחנים באולימפיאקוס וראיתי דברים שונים. היה להם משחק אימון מול מנצ'סטר סיטי ובאו 30 אלף צופים. יש שם הרבה כסף בכדורגל, אבל לא ברור מה היא תעשה עם הזכייה ביורו. או שהם יישארו בינוניים ברמת הנבחרת, או שייקחו את זה הלאה. ב-81' שיחקנו מול רומניה עם האג'י ופופסקו. ניצחנו 1-2 בבלומפילד ועשינו מהם קרקס".
משחקי ידידות תמיד ניצחנו.
"גם משחק ידידות זו חוכמה לנצח. תראה לאן הגיעו האג'י ופופסקו. הכל תלוי במשאבים שלך. כשאין לך, אתה מתפשר. אין לך כסף לקנות ורסאצ'ה או הוגו בוס, אז אתה קונה זארה או מנגו. למה מכבי ת"א כדורסל בטופ כבר 30 שנה? כי הם בנו מקצוענות נכונה. אם יענקל'ה שחר ירצה ללכת בגדול באמת, הוא יכול להיות מודל לכדורגל הישראלי".
ושתי התל-אביביות, הן לא מודל?
"אני לא יודע בדיוק מה קורה שם. אני ניזון בעיקר מהעיתונים, אבל יש איזשהו חוסר שקט".
מה המחלה הרצינית שאתה מזהה בכדורגל שלנו?
"זה קטע של אורך חיים. אנחנו לא עקביים, לא מתודים. אנחנו בונים כל כמה שנים תכנית חדשה, לא בונים שום דבר לטווח רחוק. קשה להצליח ככה".
|
|
|
|
|
|
|  | | "התחבר להם הכל", נבחרת יוון. צילום: AP | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
