ראשי > ספורט > עוד ספורט > כתבה
בארכיון האתר
הסרטן הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים
ביולי 99', פחות משלוש שנים לאחר שאובחן אצלו סרטן האשכים, עם גרורות במוח ובריאות, נכנס לאנס ארמסטרונג לשאנז אליזה בפריז כמנצח הטור דה-פראנס. היום הוא יעשה את זה בפעם השישית ברציפות, כשהוא מקבע את מעמדו כאחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים, אם לא הגדול שבהם. NRG מעריב מביא, באדיבות "מטר", קטעים מתומצתים מספרו האוטוביוגרפי המרגש ומעורר ההשראה של ארמסטרונג, "בחזרה לחיים"
לכתבה הקודמת דפדף בספורט לכתבה הבאה
לאנס ארמסטרונג
25/7/2004 10:09
 אני רוכב על אופניים כל חיי, מהדרכים הצדדיות של אוסטין, טקסס, ועד לשאנז אליזה, ותמיד הנחתי שאם אמות בדמי ימיי, יהיה זה באשמתו של חקלאי כלשהו ברכב ארבע על ארבע, שיעיף אותי עם הראש קדימה לתוך התעלה. כאשר הייתי בן 25 לקיתי בסרטן האשכים וכמעט מתתי. סיכויי ההישרדות שניתנו לי היו פחותים מ-40 אחוז , ואם להודות באמת, אחדים מרופאי גילו אדיבות רבה כשהעניקו לי אפילו את הסיכויים האלה. אני לא יודע מדוע אני עדיין בחיים. אני יכול רק לנחש. 
 

המחלה היתה חוויה מאלפת. היא לימדה אותי ענווה, ואילצה אותי לערוך חשבון נפש מפוכח וביקורתי של חיי.
יש בחיי פרקים מבישים; מקרים של אכזריות, משימות בלתי גמורות, חולשה וחרטות. האמת היא שהסרטן הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לי מימי. מדוע ארצה לשנות, ולו ליום אחד, את האירוע החשוב והמעצב ביותר של חיי? יצאתי מביתי ב-2 באוקטובר 1996 כשאני אדם אחד, ושבתי לביתי אדם אחר. הייתי ספורטאי ברמה בינלאומית, עם אחוזת פאר, מפתחות למכונית פורשה והון בעולם, והקריירה שלי נעה בקשת מושלמת של הצלחה. חזרתי אדם שונה, פשוטו כמשמעו, אפילו בגוף שלי, מאחר שבזמן הכימותרפיה איבדתי כל שריר שפיתחת מימי, וכאשר החלמתי, השרירים לא חזרו לתפקד באותו אופן.  
  

ארמסטרונג בתקופת הטיפולים. צילום: מתוך הספר, הוצאת מטר
סופם של חיים בהכחשה
מובן שהייתי צריך לדעת שמשהו לא בסדר אצלי. אבל ספורטאים, בייחוד רוכבי אופניים, עסוקים בהכחשה. אנחנו מכחישים את כל הכאבים והמצוקות מפני שזה מה שצריך לעשות כדי להשלים את המירוץ. זה ספורט של התעללות עצמית. אתה רוכב על האופניים במשך יום תמים, בכל סוגי האקלים והתנאים, על אבני דרך וחצץ, בבוץ וברוח ובגשם, אפילו בסופת ברד, ואתה פשוט לא נכנע לכאב.
אז ב-1996, כשהאשך הימני שלי התנפח מעט באותו חורף, אמרתי לעצמי שצריך לחיות עם זה, מפני שהנחתי שזה נזק שגרמתי לעצמי על האופניים, או שהמערכת שלי מפצה על עניין גברי פיזיולוגי כלשהו.
 
רכבתי טוב מאי-פעם, הייתי צריך להרגיש בטוח בעצמי וחדור אנרגיה לקראת תחרויות האביב. תחת זאת הייתי סתם עייף. פרשתי מהטור דה-פראנס אחרי חמישה ימים בלבד. כשחזרתי הביתה לאוסטין, אמרתי לעצמי שזו שפעת. ישנתי הרבה והרגשתי כאב עמום ועייפות במשך רוב הזמן. התעלמתי. ייחסתי זאת לעונה ארוכה וקשה. חגגתי את יום הולדתי ה-25 ב-18 בספטמבר , וערכתי בביתי מסיבה לחברים. רק דבר אחד הרס את הערב: כאב ראש. בלעתי אספירין, אבל הכאב החריף. החבר והסוכן שלי, ביל סטייפלטון, השיג תרופה נגד מיגרנות מאשתו. בלעתי שלוש גלולות, גם הן לא עזרו.
 
כאשר התעוררתי בבוקר למחרת, פסק הכאב. בשעה שהסתובבתי במטבח והכנתי לעצמי קפה, הבחנתי שהראייה שלי קצת מיטשטשת. אני מתחיל להזדקן, אמרתי לעצמי, אני צריך משקפיים. היה לי תירוץ לכל דבר. ימים ספורים לאחר מכן, כששוחחתי בטלפון עם ביל, תקף אותי שיעול קשה. "חכה רגע", אמרתי לו, "משהו כאן לא בסדר". רצתי לשירותים, השתעלתי אל תוך הכיור. הוא רוסס בדם. בהיתי בכיור, השתעלתי שוב, וריססתי שוב נוזל אדום. חזרתי לסלון בבהלה ומיד התקשרתי לשכן שלי, ד"ר ריק פארקר. "אתה יכול להגיע? אני משתעל דם". שעה שריק עשה דרכו לביתי, חזרתי לשירותים וראיתי את שאריות הדם בכיור. פתחתי את ברז המים. רציתי לשטוף את הדם. לפעמים אני עושה דברים בלי לדעת מה הניע אותי. לא רציתי שריק יראה את הדם, התביישתי בו. "יכול להיות שנוזל דם מהסינוסיטיס שלך", ריק אמר. נהדר, אמרתי, אז זה לא משהו רציני. כל-כך רווח לי. קפצתי למשמע ההצעה הראשונה שזה לא רציני, ולא המשכתי לחקור.
 
ארמסטרונג. צילום: אי.פי
"יש גידולים גם במוח"
למחרת הגעתי לבית החולים ב-5 בבוקר . נהגתי בעצמי, כשאמי במושב האחורי. שהיתי בחדר ניתוח ובחדר ההתאוששות במשך כשלוש שעות. לא ישנתי בלילה, סבלתי מכאבים עזים. בבוקר שלמחרת הגיע ד"ר יומאן כדי למסור תוצאות ראשונות מהבדיקות שאחרי הניתוח. הוא אמר שלפי הביופסיה ובדיקות הדם, הסרטן מתפשט במהירות, והם גילו גרורות גם בבטן. "החלטתי שלאנס צריך להקדים את טיפול הכימותרפיה שלו"." למה? " שאלה אמי.ד"ר יומאן הסביר שב-24 השעות מאז בדיקת הדם הראשונה ועד לסדרה השניה של הבדיקות, הסרטן לא רק התפשט, הוא הכפיל את עצמו.
 
אילו חייתי לפני 20 שנה, הייתי מת בתוך שישה חודשים, הסביר לי ד"ר יומאן. הטיפול הסטנדרטי לסרטן האשכים הוא קוקטייל של שלוש תרופות שהכילו רעלים כה חריפים, עד שהאחיות לבשו אמצעי הגנה רדיואקטיביים כשהתעסקו בהן. יומאן הזהיר אותי שהטיפול יגרום לי להרגיש חולה מאוד.
 
שלושת הרעלים יטופטפו לתוך גופי במשך חמש שעות כל אחד, לאורך חמישה ימים רצופים. הייתי כה מרוכז בהחלמה, עד שבמחזור הראשון של הכימותרפיה לא הרגשתי דבר. לא הבנתי עד כמה התמזל מזלי ביכולת של גופי לעמוד בכימותרפיה. למרות הטיפול, המספרים המשיכו לעלות. "שיבצנו אותך לבדיקת MRI לראש", אמר ד"ר יומאן והסביר כי הוא חושב שהסרטן הגיע למוח שלי. התוצאות הגיעו במהירות. ד"ר יומאן הביט בתצלום ואמר בחצי פה: "יש לך שתי נקודות במוח".
 
אחותי ואמי לא יכלו לעצור בעד הדמעות, אך אני הייתי אדיש באופן מוזר. זה היה שבוע מלא וגדוש, חשבתי לעצמי. גילו אצלי סרטן ביום רביעי, עברתי ניתוח ביום חמישי, שוחררתי ביום שישי בלילה, הקפאתי זרע בשבת, בישרתי לעולם על המחלה ביום שני בבוקר, התחלתי כימותרפיה ביום שני אחר הצהריים. כעת היה יום חמישי, והסרטן התגלה גם במוחי. היריב הזה הופך להיות קשוח הרבה יותר מכפי שחשבתי.
 
 
על השיחות עם הסרטן, הטיפולים, ותהליך ההחלמה בחלק ב', מחר.
 

 ציפי שמילוביץ' על האיש שהמציאת הגלגל מחדש
טניס
תמונות
כדורגל ישראלי
כדורסל
כדורגל עולמי
עוד ספורט
לוח תוצאות
רכילות
תרבות ספורט
ווינר
יורוליג 2007
הערוץ האולימפי
  מדד הגולשים
ליברפול סירבה,...
                  28.93%
מאמן חדש? לבית"ר...
                  9.57%
הרומנים מתים...
                  9.31%
עוד...

שאגת שמחה. צילום: רויטרס

צריכים רנטגן של החזה. צילום: אי.פי

"משהו לא בסדר". צילום: רויטרס

מול התקשורת. צילום: אי.פי

עוד ניצחון. צילום: רויטרס

עם היריב הנצחי, יאן אולריך. צילום: אי.פי

מספר 1. צילום: רויטרס


עוד ספורט
שחייה: שישה שיאים נשברו באליפות העולם  
שיא ישראלי לגלושנקו: 20.86 בריצת 200 מ'  
קונטאדור חגג בשער הניצחון  
עוד...