 |
/images/archive/gallery/143/111.jpg שרבו על המקבילים. אחת מ-6 מדליות זהב.
צילום: אי-פי  |
|
|
| אגדה אולימפית - ויטלי שרבו |
|
| NRG מעריב ממשיך בסקירת הספורטאים והסיפורים הגדולים של המשחקים האולימפיים. והפעם: המתעמל הבלארוסי שזכה בשש מדליות זהב בברצלונה 92', כולל ארבע ביום אחד - שיא כל הזמנים לספורטאי כלשהו - וכמעט איבד את אשתו בתאונת דרכים מחרידה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ליאור איגל
27/7/2004 9:51 |
|
|
|
|
|
|
|
השקיות מסביב לעיניים היו סימן ההיכר שלו. בגללן, הוא תמיד נראה כמו זומבי שסובל ממחסור קבוע בשעות שינה. בזכותן, הזומבי הזה נראה בדיוק כמו אחד שיכול לזכות במדליות זהב אולימפיות גם אם יעירו אותו באמצע בלילה. ויטלי שרבו, זוכרים?
נכון, חובב הספורט הממוצע שמפשפש בהארד דיסק המוחי של ברצלונה 92', מוצא שם קודם כל את ג'ורדן, מג'יק, בירד ושאר נציגי הדרים-טים לפני שהוא מגיע לפנומן הבלארוסי. נכון, התעמלות היא ענף שבימים כתיקונם מעורר אצל לא מעט אנשים אסוציאציות קשות של אנורקסיות בנות
13 מקפצות, מדלגות, מעקמות את גבן לזוויות בלתי אפשריות ומוסיפות לזה רגל שבאה מימין, עוקפת את הראש משמאל ומגרדות את האוזן - ולפעמים כל אלה יחד בתרגיל אחד. אבל פעם בארבע שנים, כשמגיעים המשחקים האולימפיים, התעמלות היא קונצנזוס ושם המשחק הוא מדליות. ובזה, עם כל הכבוד ללהטוטני הכדורסל, לשרבו בן ה-20 לא היו מתחרים באותו קיץ קטלוני קסום. שש מדליות זהב, שיא כל הזמנים באולימפיאדה אחת בענף, ורק אחת פחות מהשיא של מרק ספיץ, ממקמות אותו כאחד הספורטאים הגדולים בתולדות המשחקים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שרבו. גבוה מעל כולם על הדוכן בברצלונה. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
הבטיח לאמא רק שלוש מדליות זהב
|
|
|
 |
|
|
|
אחרי שהוביל את חבריו מחבר העמים למדליית הזהב הקבוצתית וזכה בעצמו בקרב-רב עם ניקוד מצטבר 59.025 מתוך 60.000 (ולמי שהספיק לשכוח: כן, הספרות מימין לנקודה חשובות. אפילו השלישית), שרבו התפנה לחולל נסים ב-2 באוגוסט. ארבע מדליות זהב ביום אחד, עוד הישג שאף ספורטאי לא עשה עד אז או מאז. הוא היה על הסוס, אם מותר לשחק במלים. זהב בסוס הקפיצות (9.856), זהב בסוס הסמוכות (9.925, יחד עם ג'יל סו פאה הצפון קוריאני), זהב במקבילים (9.900) וגם בטבעות (9.937). בתרגיל המתח הוא עשה בושות וסיים רק שישי. בתרגיל הקרקע? שלא נדע מצרות. אפילו לא מקום בשמיניה הראשונה.
ולא רק מדליות אולימפיות היו לו. הפריצה הגיעה כבר בגיל 18, עם שלוש מדליות זהב באליפות אירופה בשוייץ, פלוס זהב בקרב-רב במשחקי הרצון הטוב בסיאטל. במחשבה שניה, אולי נחסוך מכם את הטביעה בבריכת המדליות של שרבו ונדוג ממנה רק את המוזהבות: 12 כאלה באליפויות עולם, עוד 10 באליפויות אירופה, 6 באולימפיאדה כבר אמרנו. כל אלה (לצד עוד ארבע ארד באטלנטה 96') מרכיבים את המתעמל המעוטר אי פעם.
במחשבה שלישית, יש מדליה אחת – עשויה כסף דווקא - שכדאי להתעכב עליה. היא הגיעה בספטמבר 1991, כשילד בן 19 הוכתר באינדיאנה כסגן אלוף העולם בקרב-רב, באליפות הראשונה שלו, וראה בכך עלבון אישי. "כל-כך כעסתי על זה", סיפר שרבו, "ידעתי שאני הכי טוב, אבל הנחיתות שלי לא היו כך-כך מוצלחות. אמרתי לעצמי: 'אוקיי, תכפר על הכל בברצלונה'". ולא רק לעצמו הוא אמר. גם אמא ולנטינה קיבלה הבטחה מפורשת מהבן: מברצלונה אני חוזר עם שלוש מדליות זהב. הילד שבר את מלתו בצורה בוטה, והנבואה שלו התבררה רק כחצי מנה. מי יודע, אם מדליית הכסף ההיא באינדיאנה היתה הופכת למדליית זהב, אולי בכלל לא היינו כאן.
באטלנטה 96' הוא חזר, הפעם תחת דגל בלארוס. הוא היה עדיין נפלא, אבל משהו מויטלי האיום כבר לא היה שם. ארבע מדליות ארד, ואף אחת מזהב. ויטלי שרבו נראה פתאום אנושי.
|
|
|
|
|
|
|  | | שרבו בביקור בישראל ב-1994. צילום ארכיון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
