ראשי > ספורט > אתונה 2004 >כתבה





סיפורי המדליות של ישראל - הארד של אורן סמדג'ה
יממה אחת בלבד אחרי שיעל ארד הביאה לישראל מדליה אולימפית ראשונה אי-פעם, הוסיף ג'ודאי צעיר מאופקים אחת משלו באולימפיאדת ברצלונה 92' ונכנס לספרי ההיסטוריה של הספורט הישראלי
ניר שועלי
31/7/2004  8:48
:עוד בכתבה
המאמן פונטי דאג לפרטים הקטנים
הדרך הארוכה אל המדליה
7 דקות ו-11 שניות. זה הזמן הכולל בו שהה אורן סמדג'ה על מזרן התחרויות של אולימפיאדת ברצלונה. אורן הצעיר, אז בן 22, ממשפחת ג'ודו מאופקים, הדהים את עולם הג'ודו באיפונים מהירים ומרהיבים, בסגנון התקפי, חדשני והרפתקני, שהביא אותו בסטייל עד מדליית הארד בקטגורייה של עד 71 ק"ג. הקטגוריות הוחלפו, אגב, וכיום, היורש של סמדג'ה נחשב יואל רוזבוזוב, במשקל עד 73 ק"ג, שגם הוא בעניין של איפונים מהירים.
 
זכיה במדליה נוספת יום אחד בלבד אחרי המדליה האולימפית הישראלית הראשונה אי-פעם (בה זכתה יעל ארד שהיתה פייבוריטית) היתה פשוט סנסציה. בטח למדינה כמו ישראל, שעד אז היתה נטולת מדליות. אורן אמנם זכה לפני כן בארד באליפות אירופה ונחשב כישרוני מאוד, אבל צעיר מדי.
רק המאמן שלו, משה פונטי, ידע בדיוק מה צריך לעשות כדי להוציא ממנו את הכישרון בזמן ובכלל מה עושים במשחקים אולימפיים.
 
סמדג'ה וארד הביאו מדליות אולימפיות ראשונות לישראל. צילום: ארכיון
המאמן פונטי דאג לפרטים הקטנים
המאמן פונטי מספר: "אני הייתי ג'ודאי באולימפיאדת לוס-אנג'לס (1984) וחזרתי משם עם ניסיון מר. בשביל אורן, הבנתי בדיוק איזה תנאים הוא צריך כדי להביא מדליה ולא סתם להשתתף. אורן ידע שהוא הולך להביא מדליה. ידעתי גם בדיוק מה היו הטעויות שלי ב-84'. הגעתי ללוס-אנג'לס שלושה שבועות לפני התחרות שלי ועשיתי חיים. הכפר האולימפי היה מלא פיתויים. לכן הבאתי את אורן לברצלונה רק יומיים לפני התחרות שלו. בטקס הפתיחה הוא היה בכלל בארץ. ההבדל בין הג'ודאים של העשירייה הראשונה בעולם הוא בפרטים הקטנים, כי כולם טובים. אז הסברתי לו שגם אם הוא לא יכול לישון, שיהיה במיטה בשעה 11. מגיל 17 עד 22 הוא עשה כל מה שאמרתי לו, ולא את הצרות שעשה לי אחר-כך".
 
אז אחרי שאורן נכנס כמו ילד טוב למיטה מוקדם, הוא קם בבוקר עם שיר בלב, כמו שהוא מספר היום: "קמתי בבוקר בהרגשה שזה היום. צמרמורת ליוותה אותי כבר בארוחת הבוקר ובשקילה. התחרויות היו אז אחר הצהריים, ושיחקתי עד אז במחשב ווידאו. לבד. רציתי להיות עם עצמי. כשהגעתי לאולם, עליתי למזרן לפני כל המתחרים, כמו שעשיתי תמיד בתחרויות".
 
הסגנון ההתקפי של סמדג'ה הביא איפונים מהירים ומרהיבים. צילום: ארכיון
הדרך הארוכה אל המדליה
הראשון לעוף, באחד האיפונים המהירים בהיסטוריה האולימפית, היה ג'ודאי מג'יבוטי. האנגלי שאחריו גם לא החזיק יותר מחצי דקה. הקרב השלישי כבר היה סיפור אחר. אורן עמד מול מעצמת ג'ודו, קוריאה, השניה אחרי יפן. יונג הון, שזכה באליפות העולם אחרי ברצלונה, העיף את אורן באיפון, והגיע עד חצי הגמר, שם הודח. אורן עבר לבית הניחומים (רפסאז'), משם אפשר להגיע רק עד הארד.
 
סמדג'ה: "קשה להתרומם אחרי הפסד. אבל, ראיתי את עצמי עולה על הדוכן, אז לא ויתרתי. הרגשתי כמו הילה סביבי, שאלוהים, או מי שהיה שם, שומר עלי עד הקרב האחרון". ועם זה הפיל אורן איטלקי שניצח אותו חודשיים קודם לכן ומונגולי, בקרב קשה בו מצא את עצמו אורן באוויר בדרך להיות מוטל שלוש או ארבע פעמים. אורן התחמק בחתוליות והביא אותה באיפון מיוחד שנרשם על שמו, וזה העלה אותו אל הקרב על מדליית הארד מול אלוף אירופה, הגרמני סטפאן דוט. אורן כבר היה מותש, אבל הגרמני עשה טעות טקטית, ומצא עצמו פרקדן אחרי 46 שניות.
 
סמדג'ה נזכר בנוסטלגיה באותו רגע של אושר עצום: "על דוכן המדליות היה לי כזה חיוך שעד היום אני לא מצליח להגיע לדרגת ריגוש כזו. חוויה של פעם בחיים. אם הייתי יכול, הייתי בוכה שם, אבל עברתי את סף הבכי".
 
"על דוכן המדליות היה לי כזה חיוך. חוויה של פעם בחיים". צילום: ארכיון
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורוםכתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה עבור לפורוםכתוב לעורך
אז אחרי שסמדג'ה נכנס כמו ילד טוב למיטה מוקדם, הוא קם בבוקר התחרות עם שיר בלב, כמו שהוא נזכר: "קמתי בבוקר בהרגשה שזה היום. צמרמורת ליוותה אותי כבר בארוחת הבוקר ובשקילה. על דוכן המדליות היה לי כזה חיוך שעד היום אני לא מצליח להגיע לדרגת ריגוש כזו. חוויה של פעם בחיים. אם הייתי יכול, הייתי בוכה שם"