ראשי > ספורט > אתונה 2004 >כתבה





סופ"ש עם אריק זאבי: "זה היה הדבר הכי חזק שעברתי"
המדליסט הישראלי הראשון באתונה יכול סוף סוף להוריד לחץ. אחרי מדליית הארד הנהדרת, הוא נרגע ומשחזר מה עבר עליו עד לדוכן, וגם רגע אחרי: "בכיתי כמו שלא בכיתי הרבה זמן. זה היה הדבר הכי חזק שעברתי. הרגשתי כמו המנצח"
אייל לוי, אתונה
22/8/2004  8:00
:עוד בכתבה
"תמיד אני סובל מהגרלות חרא"
"יום מדהים של גבריות"
האב הגאה: "הוא גיבור"
"בחיים שלי לא הלכתי מכות"
אריק זאבי, המדליסט הישראלי הראשון באתונה, נחת לפנות בוקר (ראשון) בישראל עם מדליית הארד האולימפית בה זכה. עשרות מעריצים, עיתונאים ומצלמות קיבלו את פניו של הג'ודוקא שהצליח לשמח עם שלם, וחזר למציאות חדשה בדמות גיבור לאומי.
 
בסוף השבוע האחרון הוא נרגע ביוון: "יא אללה, כמה לחץ ירד", המחיש זאבי מה עבר עליו ביום חמישי, רגע אחרי שההולנדי נכנע ומדליית הארד הובטחה. "בארבע השנים האחרונות אני בצמרת הג'ודו העולמי, כמעט לא הפסדתי ולהיות שלישי באולימפיאדה לא נראה לי בשמיים. אותם מתחרים, אותו מזרון, אותה עבודה, אבל אליפות העולם לא מתקרבת במיליונית ללחץ שהיה כאן".
 
תן דוגמה.
"זה כמו שאומרים לך זרוק לסל בסבבה, ואחרי זה אומרים שאם תקלע את הכדור הבא תקבל מיליון דולר. כשזה נגמר, נתתי קפיצה של אושר ורק אחרי זה עצרתי לחפש את הפרצופים המוכרים. באותו שלב היתה רק שמחה נטו, ואז, כשראיתי את האחרים מזילים דמעה, בכיתי כמו שלא בכיתי הרבה זמן. בכי של הקלה. זה היה הדבר הכי חזק שעברתי. הרגשתי כמו המנצח. המדליסטים האחרים בכלל לא היו קשורים לחגיגה. הקהל היה בטירוף, בכל פינה דגל, אנשים שלא הכרתי היו באקסטזה".
 
"בכל פינה דגל", הקהל הישראלי ביציע. צילום: עדי אבישי
"תמיד אני סובל מהגרלות חרא"
ישבנו עם הג'ודוקא בכפר האולימפי. הוא לגם מהדיאט קולה והמראות מהתחרות עברו אצלו בראש כמו בסרט. על הלחי מישהי ציירה לו דגלון קטן של המדינה, שלא רחוק ממנו נראו חתכים ושריטות, מזכרות מיום קרב. אריק מאוד שמח לשחזר את אירוע השיא. "לזכותם של האנשים במשלחת הישראלית, הם כל הזמן אמרו לי,'מה שיהיה, אנחנו מאחוריך'. כל פעם שפתחתי את הפלאפון, ים הודעות:'אנחנו מאחוריך'. אנשים שאני לא מכיר. התפללתי שתיפול הגרלה טובה של קרבות, כי תמיד אני סובל מהגרלות חרא. שוב נפלתי. איך זה קורה לי?".
 
מגיע יום התחרות.
"ישנתי טוב בלילה, אבל בבוקר לא יכולתי לאכול מהתרגשות. דחפתי אוכל לפה רק בגלל שצריך. עליתי נגד הברזילאי. יריב מאוד נוקשה, לא עושה טעויות. הרגשתי שזה לא אני. לא מהיר ולא מרוכז, אבל ניצחתי. היריב הבא, האיטלקי, היה מעולה, אבל כשהשופט הרים את היד והורה על ניצחון רציתי לנשק אותו משמחה".
 
ואז בא ההפסד לקוריאני ואיתו נגמר החלום למדליית זהב.
"הטעות שלי נבעה מעייפות, חוסר ריכוז. אריק האמיתי היה זז, עושה דאווינים לשופט. תבינו, מבחינה גופנית הייתי ביום רע. משהו לא התחבר בין הראש לגוף. ידעתי שאם אני עובר אותו הדרך סלולה לגמר. אני והמאמן רצינו לאכול את עצמנו, אבל התאפסנו. ידענו שאם נתחיל לבכות יהיה לי קשה להתאושש. מדליית הארד הייתה חשובה כרגע. השאר מת. נגמר".
 
אתה עדיין מצטער שפספסת את מדליית הזהב?
"לפני הקרב על המקום השלישי אלכס, המאמן, לא התאפק ואמר 'היית צריך לזכות בזהב'. עניתי לו'עכשיו אתה צריך להגיד לי?'. אחרי זה הוא אמר שהוא רצה לעצבן, כי הוא טוען שכשאני עצבני אני עובד יותר טוב".
 
זאבי נחבש בקרב מול הקוריאני. צילום: אי-פי
"יום מדהים של גבריות"
אריק היה צריך לנצח צרפתי והולנדי בדרך למדליה. היו לו שעתיים של הפסקה. הוא העדיף לנוח בצד. "ארבעים דקות לפני הקרב נגד הצרפתי לאמר הייתי אמור לעשות חימום והרגשתי על הפנים", הוא נזכר. "לא נכנסתי לראש. בוריס הפסיכולוג אמר לי 'לך הצידה, תתרכז'. התחלתי לדבר לעצמי'תראה את הקהל, הם באו בשבילך'. התעצבנתי, היו לי דמעות בעיניים. אמרתי'אריק, אתה לא במצב טוב, אבל בשביל להילחם אתה לא צריך כושר. תילחם, תילחם'. כשיריב רואה אותך כל-כך רוצה זה שובר אותו, כי הוא יודע שהבן אדם שמולו לא ייפול לעולם".
 
הצרפתי נפל, ונגד ההולנדי ואן דר חיסט, בקרב על המדליה, אביו וויליאם כבר לא עמד במתח ויצא אל מחוץ לאולם. "שמעתי את הקהל, אבל לא הסתכלתי, כי לא רציתי שמשהו יסיח את דעתי", שיחזר אריק. "את ההולנדי ניצחתי הרבה פעמים. פתאום הרגשתי מתיחה בגב, שהגבילה אותי. הקול הפנימי אמר'זה אחד שאני ניצחתי כל החיים ובקרב הכי חשוב הוא ינצח אותי?'. החלטתי שאני אחכה עד לתרגיל שינצח. יש מדליה. זה היה יום מדהים של גבריות".
 
רק בלילה הוא פגש את המשפחה ואת החברים בטברנה במרכז אתונה. האוזו נשפך, חגיגה של אלוף אירופה. שר הספורט האירי, שבמקרה היה במקום, נתן לאריק כרטיס ביקור ואמר שלא יהסס להתקשר אם הוא בסביבת דבלין.
האב הגאה: "הוא גיבור"
אביו של הג'ודוקא, וויליאם, ישב במסעדה. "אמרתי לו כמה שאני גאה בו", סיפר האב. "הוא גיבור. מאז שהוא ילד אני זוכר לוחם שרק עולה לנצח. הוא נראה עדין, אבל על המזרון הוא אגרסיבי. מגדל זקן רק שיחשבו שהוא מפחיד". החבורה עזבה את הטברנה רק כשהשמש החלה לזרוח. אריק נרדם כמו תינוק, התמוטט מעייפות. "פעם לא אהבתי להתחרות", סיפר אחרי שהכל נגמר. "היו רגעים שהייתי אומר 'יאללה נפסיד, נגמור את הסיפור, ירד הלחץ'. פה הרגשתי שאני עומד להתאבד בשביל המדליה. אמרתי'אתה רוצה לנצח אותי, תזרוק אותי כמו הקוריאני. אם לא, אתה תירק דם עד השניה האחרונה'".
 
היה שווה?
"השגתי משהו שרציתי כל החיים. שימחתי מדינה שלמה. היו לי דמעות היום כשמישהי הראתה לי איך היא צילמה את הקהל בקרבות. ראיתי איך אנשים בוכים בגללי. תראה לי עוד מקום בעולם שמדליית ארד תופסת כל-כך הרבה כותרות".
 
מה היה במקרה של כישלון?
"פחדתי. אנשים שילמו אלף יורו והיו יכולים לראות קרב אחד וללכת הביתה. בג'ודו אתה לבד. ממה שיגידו ברחוב פחות חששתי. היו אומרים 'נכשל, לא עמד בלחץ'. זה מקובל. פחדתי מהעיתונאים שהיו חותכים. פה הרי מודדים רק במשקפיים של מדליה אולימפית ואני לא חושב שבלי המדליה אני אפס. עכשיו זה לא משנה מה יהיה באולימפיאדה הבאה, אני כמובן רוצה זהב בבייג'ין, אבל אני עדיין מדליסט".
 
תהיה באולימפיאדה הבאה?
"התכוננתי להמשיך גם במקרה של כישלון, למרות שלא יודע איך הייתי מתמודד איתו כשצריך להסתדר בלי ספונסר ועם 3,000 שקל בחודש. בשנה הבאה יש אליפות העולם בקהיר, וזה יהיה מאוד סמלי אם אני אוכל לזכות בתואר. לפני עשר שנים נערכה שם אליפות העולם עד גיל 21, היה אולם מלא, כל פעם שעלינו היה בוז עצבני וכל פעם שהפסדנו היו שאגות שמחה. יש לי רצון לנקמה קטנה. למרות שאנחנו בשלום איתם הם לא ממש מסמפטים אותנו. להשמיע את התקווה בקהיר יהיה משהו מאוד חזק. עוד לא הייתי אלוף עולם".

על הפודיום עם המדליה, אריק זאבי. צילום: עדי אבישי
"בחיים שלי לא הלכתי מכות"
אריק חזר ארצה, כאמור, לפנות בוקר וכעת הוא ייצא לניקוי ראש ארוך. הוא יודע שאחרי המדליה חייו ישתנו. "לא יזיק לי שידרוג קטן. היא הורידה לי הרבה לחץ מבחינה כלכלית. אני לא עומד להיות מיליונר, אבל זה נחמד. אני רוצה לסיים את לימודי המשפטים ומנהל עסקים ואם לא הייתי מצליח כאן, ספק אם הייתי יכול להרשות לעצמי".
 
איך תרד לקרקע?
"זה אף פעם לא הזיז לי. יש לי חבר מטכ"ליסט שסיפר לי שלפני שהוא יצא למשימה חשובה ראש הממשלה בירך אותם וכשהם חזרו לא היה מי שיעצור לו טרמפ. יש אנשים שעושים הרבה ולא נמצאים בתודעה הציבורית. אני לא מאמין שאני יותר טוב מהם. אין לי בעיה שבן אדם יבוא אלי ברחוב ויגיד לי 'אתה מלך'. ברגע שזה הופך להמוני, כמו בטקס קבלת הפנים, זה הופך למביך".
 
איפה אריק הבטוח מהמזרון?
"החברה שלי, לי, כשהבינה שאני בענף אמרה 'איך אתה בג'ודו, אתה כזה חמוד?'. פתאום היא ראתה את הפרצוף שלי בקרב ולא האמינה. ידידה שלי כתבה אתמול 'אתה היפה והחיה ביחד'. גם כשאני משחק כדורסל אני מאוד אגרסיבי. אני אוהב אגרסיביות. אבל בגבול".
 
דם חם?
"בחיים שלי לא הלכתי מכות. מה, לתת למישהו אגרוף, שירד לו דם?".
 
רוצה לסיים את הלימודים, אריק זאבי. צילום: מהטלוויזיה
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורוםכתוב לעורך

קו הספורט של 054-7525252     NRG -
עדכוני ספורט בזמן אמת, שליחת WINNER יומי,
פעילות נושאת פרסים- כל המידע אצלך בנייד.


  
  
  
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה עבור לפורוםכתוב לעורך
"פחדתי. אנשים שילמו אלף יורו והיו יכולים לראות קרב אחד וללכת הביתה. בג'ודו אתה לבד. ממה שיגידו ברחוב פחות חששתי. היו אומרים 'נכשל, לא עמד בלחץ'. זה מקובל. פחדתי מהעיתונאים שהיו חותכים. פה הרי מודדים רק במשקפיים של מדליה אולימפית ואני לא חושב שבלי המדליה אני אפס"