ראשי > ספורט > אתונה 2004 >כתבה





אדמירל הניצחון: סיפורו של גור שטיינברג
הוא קצין לשעבר בחיל הים, בשרה לימור לבנת הוא נזף על התשתית הלקויה של הספורט והוא עזב את אשתו ובנו התינוק כדאי לצאת למחנות אימון ברחבי העולם. תכירו את גור שטיינברג, מאמן הברזל של גל פרידמן ששווה לנו זהב
ניר שועלי, אתונה
26/8/2004  8:18
:עוד בכתבה
הוויכוח עם לבנת
המשבר עם התינוק
טקטיקת הניצחון
שמונה שנים סוחב איתו המאמן של גולשי הרוח, גור שטיינברג, דברים לא קלים בלב. אתמול באתונה, אחרי הזכיה והחותמת שקיבל על היותו אחד המאמנים הגדולים בישראל, הוא הרגיש שזו הזדמנות להוציא קיטור.
 
במסיבת העיתונאים הרשמית של המארגנים, כשיו"ר הוועד האולימפי, צבי ורשביאק, ראש המשלחת אפרים זינגר ומזכיר הכבוד אריה רוזנצווייג, הצטלמו יחד עם פרידמן ועם דגל ישראל, הגיע שטיינברג ודחף את כולם מהפריים, תוך שהוא אומר לזינגר: "מספיק עם כל זה. עברנו את זה כבר באטלנטה. עכשיו אני מצטלם".
 
שטיינברג זעם על כך שאחרי אטלנטה הוא לא קיבל תנאים ראויים כמאמן, ומאוחר יותר עזב את האימון. אחר כך הסביר שטיינברג: "צריך לתת כבוד לאנשי מקצוע, לא רק לבוא לטקסים", וזינגר הגיב: "ביום שכזה, אני יכול להבין שהוא איבד עשתונות, אם כי לא ברור לי מאיפה זה בא. האיש היה במתחים ולחצים, ואם צריך להיות לפעמים קולט ברקים, תן לי עוד אירועים כאלה".

שטיינברג עם פרידמן וקורזיץ. צילום: עדי אבישי
הוויכוח עם לבנת
את ההסבר המלא לתסכוליו נתן שטיינברג לשרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, שהגיעה למרינה בגליפאדה. "למרות שאני כמוך, בעד שיעמדו בבתיהספר בהימנון, עם הדגל, ולא כמו ברדקיסטים, יש לי ביקורת", פתח שטיינברג. "אחרי שהייתי קצין בחיל הים, התחלתי לאמן בגיל 29, ואחרי אטלנטה, לא היה אחד שהסתכל לי בעיניים ואמר לי'אתה קצין ואינטלגנט, בוא ניקח אותך לשמונה שנים, נבנה נבחרת'. במקום זה, אמרו לי 'לך תלמד מקצוע'".
 
לבנת: "טוב תמיד שיהיה לך מקצוע. אי אפשר לדעת כמה זמן תהיה מאמן". שטיינברג : "בצרפת, מאמן עם הרקורד שלי, היה עומד מולו השר ואומר לו:'אתה מסודר על תקן מנהל או מפקח', ואת עצמך עכשיו אומרת לי'כמה שנים תוכל לאמן'". לבנת : "טוב שלמדת כצידה לדרך, אבל אין ספק שהמדינה צריכה למצוא את הכלים והדרך לאפשר למאמן כמוך להמשיך את הבניה הספורטיבית".
 
שטיינברג : "תראי, במדינה כמו ארצות הברית יש ספונסרים, ויש מדינות כמו צרפת, שהמאמנים עובדים שם בבתי-ספר, מייצרים ספורט ורואים את המדליות. משרד החינוך לא יכול רק לבוא ולחגוג זכיה באולימפיאדה, ואני מכבד את זה שבאת לכאן". לבנת: "אתה יודע שלא קיצצנו דבר מההכנות האולימפיות". שטיינברג : "זה לא רק ללווות את הספורטאים האולימפיים, אלא לבנות תשתית מאמנים, כמו שבונים מורים". לבנת : "אתה מתפרץ לדלת פתוחה. תגיד לי, במקום שנעמוד ונבלבל לך את המוח, לא עדיף שתצא במחולות? מתי תתרגש כבר? מברוק". שטיינברג : "עשיתי כבר סלטה במים".

פרדימן. החניך המצטיין. צילום: רויטרס
המשבר עם התינוק
לא רבים יודעים, אבל לאחרונה התגבר המאמן של פרידמן על משבר אישי שכרוך היה בנסיעותיו הרבות עם פרידמן ולי קורזיץ, ושאר גולשי הנבחרת, להכנות האולימפיות בחו"ל. בנו הקטן של שטיינברג, יואב בן העשרה חודשים, הגיב קשה להיעדרויותיו המרובות של אביו בשנה האחרונה. זה התחיל כשהנבחרת שהתה במחנה אימון באיים הקנריים למשך חודש וחצי.
 
יואב, אז תינוק רך, חלה ממושכות, ואושפז בבי"ח. גור ואשתו לא קישרו בין הדברים, אבל כשבמהלך המחנה הבא הילד חלה שוב, וגם בזה שלאחריו, וכך בכל פעם, כבר היו אשתו, נילי, וגור חסרי אונים. במפתיע, מי שהצילה את המצב היתה הגולשת מיכל היין, שהופיעה באולימפיאדת סידני במיסטרל, והיתה חניכה במשך שנים של שטיינברג.
 
היין פרשה מאז, אבל הקשר האישי עם גור ואשתו נותר, וגור החליט לקחת אותה כמטפלת. וכמו בהימורים על כווני הרוח בים, גם זה הצליח. שטיינברג: "מיכל באה, ופשוט הצילה אותנו. היא אלופה. הסתבר, שאותם דברים שהיה לנו קשה איתה בנבחרת, כמו הרגישות שלה לרעש ולעוד, זה מה שעזר לטפל בילד. מאז משחקי אס"א באילת בחורף האחרון, הילד כבר בסדר, מאז שמיכל איתו".
 
לי קורזיץ. התקווה האולימפית הבאה שלו. צילום: עדי אבישי
טקטיקת הניצחון
ערב השיוט האחרון ישבו גור וגל בחדרו של גור במלון, וסגרו את הטקטיקה של המירוץ. למחרת אמר גור לגל: "לך בגדול, יש לך מדליה היום". שטיינברג : "בשיוטים יומיים לפני כן, גל היה בלחץ להבטיח את המדליה, וזה הוריד אותו מהקטע של הזהב. באופן קבוע, ביום האחרון של כל תחרות, אנחנו נותנים לגל לשוט בחופשיות. הפעם הוא נתן שיוט גאוני. הוא לקח את הברזילאי אחורה, ושלח את הבריטי קדימה". הבריטי , ניק דמפסי, שניצח בשיוט האחרון וזכה במדליית הארד בזכות זה, קיבל קריאות עידוד מגל בים'לך לך', כשגל עצמו התעסק בלחסום את דרכו של סנטוס הברזילאי. שטיינברג: "גל ספורטאי שגדל עם נבחרת צעירה, בה הוא היה הבולט. אחרי זה הנבחרת התפוררה, כי אנחנו לא ברית המועצות. בארץ, מאמן, אחרי חוויית המדליה, צריך לדאוג לפרנסתו. מנסיוני, גם עכשיו אני לא אופטימי. אני זוכר את האווירה אחרי אטלנטה, ואני גם זוכר שאחרי זה אמרו לי'החודש לא עבדת, תגיד תודה שאתה מקבל משכורת".
 
מה אתה מרגיש ברגע זה? "הקלה. אני מכיר את הרגעים האלה. באטלנטה זה היה המקסימום שיכולנו לחלום עליו, ובאליפות העולם בתאילנד גם היה שיא. אני מרגיש עכשיו יותר כיף, כי אני חוזר אל שני הילדים והאישה שאני אוהב. אחרי אטלנטה היה לי קשה. חזרתי כמו מלך, אבל הייתי לבד". ב-99' כבר הוזעק שטיינברג פעם אחת אל פרידמן, כדי לנסות ולהגיע לסידני, אבל עמית ענבר זכה לבסוף בכרטיס הבודד לאולימפיאדה ההיא. גם הפעם, עזב שטיינברג רק לפני שנה את משרתו במוטורולה סמיקונדקטור כדי ללכת על מדליה נוספת. מי שעשה את החיבור זו דמות מפתח נוספת בצוות שהביא את גל למדליה, עומרית ינילוב, מתאמת השייט של הספורט ההישגי. שטיינברג: "נכשלנו אז, אבל נשארנו בקשר. גל הגיע לחתונה שלי והביא לי מתנה מכובדת. ישבתי אז מול המחשב בעבודה, הגיע טלפון מעומרית, וחזרנו כמו האחים בלוז. היא אמרה לי'אתה צריך להגיע, יש לך גיבוי מיודה'". יודה הוא יהודה מעיין, יו"ר איגוד השייט. בזמנו היו חיכוכים בין השניים. שטיינברג: "בלי הגיבוי של יהודה לא הייתי חוזר. הוא החזיק אותי ברגעים הקשים".
 
גם במתכונת 'האחים בלוז' צצו קשיים. קצת אחרי חזרת שטיינברג לנבחרת ב-2003, זכתה לי קורזיץ באליפות העולם ופרידמן 'רק' בארד. שטיינברג: "כשחזרתי, הייתי רק בשביל גל, אבל ההצלחה של לי שברה את האיזון בנבחרת וזה הביא לקשיים. אבל גם כשהיו קשיים לפרידמן והוא לא הצליח באליפות העולם ובאליפות אירופה, לרגע לא הפסקתי להאמין. אמרתי למעיין שאנחנו נגיע למצב שגל יבוא לאתונה בשביל מדליה. בשלושה חודשים עשינו מדרגה אחר מדרגה".
 
סיפורו של אלוף: פרופיל של גל פרידמן
ההקלטה המלאה של טקס חלוקת המדליות


שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורוםכתוב לעורך

קו הספורט של 054-7525252     NRG -
עדכוני ספורט בזמן אמת, שליחת WINNER יומי,
פעילות נושאת פרסים- כל המידע אצלך בנייד.


  
  
  
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה עבור לפורוםכתוב לעורך
את ההסבר המלא לתסכוליו נתן שטיינברג לשרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, שהגיעה למרינה בגליפאדה. "למרות שאני כמוך, בעד שיעמדו בבתיהספר בהימנון, עם הדגל, ולא כמו ברדקיסטים, יש לי ביקורת", פתח שטיינברג. "אחרי שהייתי קצין בחיל הים, התחלתי לאמן בגיל 29, ואחרי אטלנטה, לא היה אחד שהסתכל לי בעיניים ואמר לי'אתה קצין ואינטלגנט, בוא ניקח אותך לשמונה שנים, נבנה נבחרת'. במקום זה, אמרו לי 'לך תלמד מקצוע'"