 |
/images/archive/gallery/169/912.jpg גבריאל באטיסטוטה במדי פיורנטינה.
צילום ארכיון: סטודיו בוצי  |
|
|
| הרנסאנס חוזר לפירנצה: סיפורה של פיורנטינה |
|
| קורות חייה של הקבוצה מחבל טוסקנה, שאחרי עונות גדולות בצמרת האירופית ותקופה קשה תחת פירוק, חוזרת העונה לבמה המרכזית של הכדורגל האיטלקי |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
גיא צדיק
17/9/2004 12:27 |
|
|
|
|
|
|
|
הסרייה A יצאה לדרך בסוף השבוע ואיתה שבה מן האבדון גם גאוות טוסקנה, פיורנטינה. סיפורה של אחת הקבוצות הססגוניות באירופה, שהספיקה בחמש שנים לשחק בצ'מפיונס ליג, לפשוט רגל, לרדת ליגה, להתפרק, להיוולד מחדש תחת שם אחר, ואז לזנק מהליגה הרביעית עד לליגה הראשונה. מיכאלאנג'לו בטירוף.
בסיומה של סאגה בלתי שפויה בעליל, חזרה העונה פיורנטינה לסרייה A. הבכורה הסתיימה אמנם עם הפסד דחוק לרומא באולימפיקו (1:0), אבל הרגע לו באמת
חיכו בפירנצה יגיע ביום ראשון ה-19 בספטמבר, כאשר קליארי וג'יאנפרנקו זולה בן ה-37 יתכבדו להיות השותפים לפרמיירה הביתית המחודשת של הקבוצה בליגה הראשונה.
רק לפני שנתיים הוכרזה פיורנטינה כפושטת רגל וחדלה למעשה מלהתקיים, עכשיו היא חוזרת הביתה. הסיפור של הקבוצה הכי סגולה באירופה הוא סיפור של מקום, של עיר, של תרבות כדורגל, סיפור על נסיכה שהפכה ללכלוכית עד שפגשה יצרן נעליים שהצליח להושיב אותה חזרה בכרכרה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קסאנו (ימין) מול אויפלושי, במשחק הפתיחה ברומא. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
איך הכל התחיל
|
|
|
 |
|
|
|
מועדון הכדורגל של פיורנטניה נולד ב-1926 כתוצאה מאיחוד בין שני מועדוני ספורט מקומיים, והפך כמעט מיד למקור הזדהות עבור תושבי העיר. אחרי שנתיים בתלבושת לבנה-אדומה, המועדון אימץ לעצמו את הצבע הסגול, 'ויולה', כאשר ההחלטה נובעת מהזיקה הסימבולית של העיר אל פרח הסיגלית, שהפך לסמל הרשמי של המועדון. אחרי כמה שנים בליגות הנמוכות, הקבוצה טיפסה לראשונה ל'סריה A' ב-1931 והפכה עם השנים לחברה קבועה בצמרת הכדורגל האיטלקי, עם 66 עונות מצטברות בליגה הראשונה.
פיורנטינה תמיד היתה עוף מוזר באיטליה, מועדון עם קהל אוהדים קנאי במיוחד שבנה לעצמו מסורת של כדורגל פתוח והרפתקני מול ההגנות הקשוחות ביותר באירופה. ואולי ככה זה כשמשחקים בפירנצה, מולדת האסתטיקה המודרנית, ביתם של גדולי הרנסאנס. ההרפתקאות במרדף אחר הגדולות הסתיימו בדרך כלל בשברון לב או שברון קופה, וארון התארים של המועדון מכיל שתי אליפויות בלבד, אי שם ב-1956 ו-1969. אבל הוויולות תמיד היו בסביבה, עוקצים באלגנטיות את מי שרק אפשר, ובטורנירי גביע הצליחו הרבה יותר עם שישה גביעי איטליה, סופרקאפ מקומי אחד וגם גביע אירופה למחזיקות גביע מ-61' אחרי ניצחון על גלזגו ריינג'רס, בתקופה שנחשבת לתור הזהב של הקבוצה.
בשנות ה-70 פיונרטינה לא רשמה הישגים משמעותיים, אבל חזרה בגדול ב-1990 כשהעפילה לגמר גביע אופ"א, כשבשורותיה מככב בודהיסט צעיר, אחד רוברטו באג'יו. הוויולות הפסידו בגמר לקבוצה השנואה ביותר בפירנצה, יובנטוס, וזמן קצר לאחר מכן התפרעו האוהדים למשך יומיים ברחובות העיר. הסיבה להתפרצות החריגה היתה הודעת המועדון בדבר מכירתו של "הנסיך הקטן" לאותה יובה ממש, במה שהיתה בזמנו ההעברה הגדולה בתבל, 17 מיליון דולר. המחאה לא הועילה, ובשעה שבאג'יו זהר במונדיאל הגרוע שאירחה איטליה, בפירנצה כבר לא רצו לשמוע עליו. לא רק אצלנו אוהבים את התואר "בוגד". גם הניסיון להחזיר את זנב הפוני לשורות הקבוצה לעונת פרישה אחרונה נכשל, והמאסטרו ירד מהבמה בעונה שעברה כשהוא לובש את הכחול של ברשיה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רוברטו באג'יו במדי פיורנטינה. צילום ארכיון: דידי ארקין
|
|
|
|
|
|
|
באטיגול מגיע לעיר
|
|
|
|
|
|
|
אבל הפלורנציאנים קיבלו את הפיצוי שלהם. שנה אחר כך הגיע המפציץ הצעיר מבוקה ג'וניורס, גבריאל באטיסטוטה, במה שצמח להיות רומן מלודרמטי בין הארגנטינאי לעיר ולקבוצה. זו היתה אהבה ממבט ראשון, אלא שהיומרנות הרסה את הויולות. ב-93 גובש הרכב חדש, כשלבאטיגול הצטרף אלוף אירופה, הדני בריאן לאודרופ. המטרה היתה ברורה: אליפות. בפועל, התוצאה שהתקבלה הייתה אולי הקבוצה הטכנית והמלהיבה ביותר שאי פעם ירדה ליגה, עם יחס שערים מוזר של 56-53 והתבוסה הביתית הגדולה ביותר בתולדות המועדון, 7:3 למילאן בשיאה.
לאודרופ ברח כמובן, אבל באטיגול הדהים כשנשאר עם הקבוצה גם בליגה השניה והפך לאלוהים מהלך בפירנצה. "פירנצה היא הבית שלי והאוהדים הם המשפחה", אמר. קלאודיו ראניירי היה האיש החדש על הקווים, והסגולים, ששיחקו ברציפות בליגה העליונה מאז מלחמת העולם, דרסו בקלות את ה'סרייה B' וחזרו בתוך עונה אחת היישר לאזור המוכר של גביע אופ"א, ובסוף שנות התשעים ניסו שוב לקום על הגדולות. לנשיא המועדון, איל הקולנוע ויטוריו צ'קי גורי, היו חלומות גרנדיוזיים ובלתי מציאותיים על אליפות, וסכומים גדולים החלו להישפך.
ב-99, ועם ג'ובאני טרפאטוני כמאמן, זה נגמר בהעפלה היסטורית לליגת האלופות בסיומה של עונה מטורפת, כשבאטיסטוטה נותן פוש אחד אחרון בכדי לזכות סוף סוף ב"סקודטו" האיטלקי. מדינה שלמה עמדה מאחוריו, לא היה איטלקי ניטראלי אחד שלא החזיק אצבעות עבור הסגולים. פיורנטינה הקדימה את לאציו בראש הטבלה לאורך רוב שלבי העונה, אך כרגיל איבדה אוויר בסיום ורשמה צניחה טיפוסית למקום השלישי. בסוף דווקא מילאן חגגה אליפות, באחת מהעונות הדרמטיות שידעה איטליה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
העלה את הקבוצה לצ'מפיונס, ג'ובאני טרפאטוני. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
המשבר הכלכלי
|
|
|
|
|
|
|
בשנה העוקבת רשמה פיורנטינה עונה יפה בצ'מפיונס ליג, שכללה גם 3:3 מפואר עם ברצלונה, 0:2 ביתי על מנצ'סטר יונייטד ושער ניצחון של באטיגול בוומבלי מול ארסנל. זו היתה עונתו האחרונה של המלך הארגנטינאי בפירנצה. "לעולם לא אוכל לזכות כאן באליפות" הסביר החלוץ בן ה-32 לפני שעבר לרומא תמורת 33 מיליון דולר. לאוהדים נותר רק למחות את הדמעות. גם הם ידעו שאחרי 9 עונות ו-168 שערים הפרידה הכואבת ממלך שערי הקבוצה בכל הזמנים היתה בלתי נמנעת. באטיסטוטה נתן להם את כל מה שהיה בו, אבל חלום האליפות נגמר. קשיים כלכליים החלו לצוץ, מאמנים באו והלכו, ביניהם גם הטורקי פתיח טארים ורוברטו מנצ'יני.
ובשעה שבאטיסטוטה חגג בקרנבל האליפות של קפאלו ברומא, בפירנצה שמו הכל בצד ולקחו עוד גביע עם ניצחון על פארמה, כשהפורטוגלי רוי קוסטה נותן את הכדורגל הטוב בקריירה שלו. ואז, הכל התמוטט. הנשיא צ'קי גורי הואשם בהלבנת כספים, רישום כוזב בספרים ועוד שורה של עבירות מס. משטרת פירנצה והתובע המחוזי של טוסקנה פשטו על משרדי המועדון, ועד מהרה התברר שפיורנטינה חייבת מאות מיליוני דולרים. בעיות הנזילות החלו למוטט את הקבוצה. באקט ראשוני נמכרו קוסטה והשוער פרנצ'סקו טולדו, גיבור איטליה ביורו 2000 והסמל של המועדון בעידן הפוסט-באטיסטוטי. גם הוא נפרד בדמעות. בהמשך, כשהגיעו תביעות של שחקנים ונושים שהריחו את תחילת הסוף, הלכו גם נונו גומש, תומאס רפקה, אנריקו קייזה, פרדראג מיאטוביץ', דניאלה אדני ורבים וטובים אחרים. אפילו הנער אדריאנו, ההוא מהקופה אמריקה, עבר שם.
מעבר לניהול הכושל, פיורנטינה שילמה את המחיר של המשבר הכלכלי שפקד את הכדורגל באיטליה, אותו מרגישים עד היום גם ברומא, לאציו, פארמה וסמפדוריה. הקרקס האבסורדי סביב הסגולים נמשך כאשר גורי, חבר של כבוד בחבורת הנשיאים המושחתת באיטליה, פרש ממרכז הבמה ומינה תחתיו את אימו ולריה בת ה- 82 כאחראית על ניהול המועדון. בנוסף, הואשם גורי גם באחזקת קוקאין והפך רשמית לליצן החצר של התקשורת באיטליה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רוי קוסטה (ימין), קייזה וגומש במדי פיורנטינה. צילומי ארכיון: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
רק הצבע הסגול נשאר
|
|
|
|
|
|
|
2001/02 תיזכר כעונת האסון. פעילות תחת פירוק, אווירת כאוס מוחלטת, שחרור סיטונאי של שחקנים, כותרות שחורות בעיתונים, חקירות משטרה, אוהדים זועמים, 5 ניצחונות בלבד, מקום לפני אחרון וכרטיס לליגה השניה. באיטליה עקבו בכאב ובתדהמה על תהליך הקריסה של אחת מהקבוצות החשובות והאהודות בליגה.
צ'קי גורי כבר מזמן לא היה בסביבה ופיורנטינה התנחלה בבתי המשפט עד שפורקה ונשלחה לאבדון בתום יום דרמטי, בו היה עליה להפקיד צ'ק של כ-20 מיליון דולר. לפתוח את העונה בליגה השניה, זה כל מה שרצתה קבוצה הפאר. עד לרגע האחרון חיכו בפירנצה להמחאה בנקאית מקולומביה שמעולם לא הגיעה, ובקיץ 2002 לא היתה עוד פיורנטינה. "הזמן נגמר, פיורנטינה מתה", ביכו העיתונים.
ראש עיריית פירנצה מיהר להוציא מכרז להקמת קבוצת כדורגל חדשה בעיר, "פלורנטינה ויולה". בהתאם לתקנון, פתחה הקבוצה החדשה את עונת 2002/03 אי שם בליגה הרביעית, עזובה ונשכחת. ואז, כשלא היה כבר לאן לרדת, סיפור האגדות נולד.
האיש החדש מאחורי הקלעים הוא טייקון הנעליים דייגו דלה ואלה, שנשבע להחזיר לתושבי העיר את הליגה הראשונה. עזובה ונשכחת אמרנו? אולי, אבל לא בפירנצה. לא פחות מ-30,000 איש הגיעו לארטמיו פראנקי כדי לראות את הלידה המחודשת מול פיזה בסרייהC2 הקיקיונית. 3 שנים חלפו מאז הם חגגו ניצחון על אלופת אירופה מנצ'סטר בצ'מפיונס, אבל הצבע הסגול נשאר, מבחינתם זו היתה אותה פיורנטינה.
מלבד הקהל והזרמת המזומנים המחודשת היה לסגולים גם את אנג'לו די-ליביו, החייל הקטן מיובנטוס, שהגדיל לעשות אפילו מבאטיגול וירד עד הליגה הרביעית. "לא רציתי להפנות את גבי לעיר הזאת", אמר מאוחר יותר מי שזכה בכל תואר אפשרי בכדורגל האיטלקי והאירופי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מיאטוביץ' (מימין) ודי ליביו במדי פיורנטינה. צילומי ארכיון: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
חוזרים בגדול לליגה הראשונה
|
|
|
|
|
|
|
הקבוצה עלתה לליגה השלישית בתום עונה אחת. תשלום של 2.5 מיליון יורו לנושים שונים גם החזיר לה את השם ההיסטורי 'פיורנטינה'. ואז (בכל זאת, מדובר באיטליה) נחלצה הפוליטיקה לעזרתה, כאשר רפורמה מאסיבית ודי מוזרה שכללה הקפאת ירידות נעשתה במבנה הליגות באיטליה. כמה התחכמויות משפטיות הספיקו להתאחדות האיטלקית כדי להעניק לקבוצה את מקומה של קוזנצה בליגה השניה המורחבת, מבלי ששיחקה אפילו משחק אחד בליגה השלישית. באיטליה קמה צעקה, מועדוני ה'סרייה B' טענו (ובצדק) כי המועדון מפירנצה קיבל מתנה רק בזכות עברו המפואר, הפוליטיקה ומי יודע מה עוד. זו היתה שעתם היפה של חובבי הקונספירציות, ואולי סתם של כל מי שהתברך בשכל בריא.
איך שלא יהיה, פיורנטינה לא ליקקה דבש בסרייה B, ליגה בה קבורות אגדות כדורגל כטורינו, גנואה ועד לאחרונה גם נאפולי, ששוות כולן סיפור בפני עצמן. עונה ארוכה ומתישה הסתיימה עם מקום שישי ומפגש פלייאוף מול פרוג'יה. זה נגמר בדוחק, 1:2 בסיכום שני המשחקים מצמד של אנריקו פנטיני, אבל המסע הנדיר הושלם. שנתיים אחרי הרגע המביש בתולדות המועדון, הוויולות שבו לסרייה A, כשבאטיסטוטה מעודד מהיציע.
הסיפור של פיורנטינה הוא עוד דוגמא להתנהלות של הכדורגל באיטליה, שלא מפספס אף הזדמנות לירות לעצמו ברגל כל פעם מחדש. אבל בשורה התחתונה פירנצה תהיה מקום מצוין לראות בו כדורגל העונה. עיר שלמה בטירוף, המנויים נחטפו, הארטמיו פראנקי על 47,000 מושביו כבר מוכן ליום ראשון הגדול והפנאטים בסגול.
ובפירנצה כמו בפירנצה, הולכים שוב בגדול. שתיים מהתקוות הגדולות באיטליה, אנזו מארסקה ופבריציו מיקולי, הגיעו מיובנטוס, הדני מרטין יורגנסן הצטרף לאחר 7 עונות באודינזה, חבייר פורטיו הגיע מקצה הספסל של ריאל שהעדיפה למכור עוד כמה חולצות מייקל אואן, הידטושי נקאטה היפני בא מבולוניה, ואפילו ה"חייל הקטן" די-ליביו עדיין שם בסגל. מה שבטוח, אף אחד בעיר לא מדבר על תקיעת יתד בליגה ולא על מקום טוב באמצע. הוויולות רוצים צמרת. וכשחוזרים מהקרקעית של התחתית, כנראה שהמושג "בלתי אפשרי" כבר לא קיים בלקסיקון.
|
|
|
|
|
|
|  | | די ליאנדרו וקייזה במדי פיורנטינה. צילומי ארכיון: אי-פי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
