 |
/images/archive/gallery/173/955.jpg סמי סגול, משה תאומים, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| תהליך הגירושין של רביעיית הניהול של הפועל ת"א |
|
| איך נהרסה האידיליה הכי רומנטית בכדורגל הישראלי, מדוע מאס עגיב בקשטן, מתי הפנה לו תאומים את הגב, למה הוחלט להחזיר את אבוקסיס ומי התנגד למינוי של לנדאו. באדומים הקפידו לכבס הכל בבית, עכשיו כל הלכלוך יוצא החוצה. הסיפור המלא על החברות האמיצה שהתחילה בבלומפילד, הגיעה עד סן-סירו ונגמרה בבאסה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אייל לוי ואליענה שפר
23/9/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בחודש אוגוסט 1998, בבניין'הראל' שבמתחם הבורסה בר"ג, התכנסו ארבעת הבעלים של הפועל ת"א לראיון משותף ראשון. בין חיוך לטפיחה על השכם, הגיע הזמן להיפרד. לפני שאמרו "שלום" ואיחלו בהצלחה למנחשים, המראיין הכניס הערת נימוס. הוא ציין שיש גם זמנים קשים בענף ולא רק דבש של צמרת.
"אני לא יכול להתחייב שנהיה עשר שנים אלופים", חייך אז משה תאומים, שהפסיד אליפות רק חודשיים לפני כן בגלל פרשת השרוכים. רפי עגיב, שהגיע מעונב כרגיל, ביקש להשלים את חברו הטוב. "עסק שלא הולך קדימה, הולך אחורה. אם נדע לעשות את השיקולים המתאימים בזמן הנכון ונהיה מודעים לדברים שצריך לשנות, נשמור על יציבות. עסקים שלא תלושים מהמציאות, ימצאו את מקומם בצמרת".
יציבות היתה. פעם. היום הארבעה כבר לא משפחה ולא זוג נשוי, הם בהליכים, נראים מאוחדים כמו סדר הישיבה שלהם בבלומפילד ולמי שלא מכיר, ניתן מראה מקום. במשחקי הבית (עד שהודיע שלא יגיע יותר) עגיב היה יושב בשורה האחרונה בשער 1 עם חברו הטוב, רונן, רופא
שיניים במקצועו. באותה שורה, במרחק 20 כיסאות מהם, נח לו מוטי אורנשטיין, בדרך כלל עם מגבת שמסירה אגלי זיעה מיותרים. ארבע שורות מתחת תופסת מתחם משפחת תאומים. זה לא אומר על היחסים המרוחקים, זה סתם משל. מוטי ומושיק דווקא חברים טובים מילדות, כמעט אחים, אבל את רפי, נכון להיום, הם רוצים כמה שיותר רחוק מהם.
סמי סגול לא בתמונה הזו. הוא מעל. אותו הצד הספורטיבי קצת פחות מעניין היום. הוא רוצה שהמועדון שהוא משקיע בו מיליוני שקלים יחזור לשפיות ולא יתרסק. בקיץ הוא הביא את חיים רמון שייקח את העסק לידיו ויחזיר אותו לימים אחרים.
עגיב אף פעם לא היה שייך לחבר'ה של תאומים, שיושבים בבית הקפה רביבה וסיליה מדי יום שישי ומנהלים משם את העולם. הוא מחולון. צעיר, שאפתן. כשהיה במכבי ת"א הוא רצה להיות יו"ר, כשעסק בהפועל ת"א הוא תכנן באחד הימים להיות יו"ר ההתאחדות. הוא איש של מודלים, תוכניות. זה גם מה שהקסים בתחילת הדרך את יתר השותפים בקבוצה, האמביציות שבשמים, האש בעיניים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עגיב, אף פעם לא היה שייך לחבר'ה של תאומים. צילום: עודד קרני
|
|
|
 |
|
 |
|
ימי התום - חלוקת סמכויות ברורה
|
|
|
 |
|
|
|
עגיב היה זה שדחף את דרור קשטן להגיע לבלומפילד, ולמאמן היו הרבה סנטימנטים לאיש הצעיר שעמד לצידו כל הדרך במכבי ת"א. גם אחרי שנזרק משם. זה נראה כמו חיבור שיחזיק מעמד. בסיס מקצועי בריא והנהלה סבלנית.
במשך שנים היתה במועדון חלוקת תפקידים ברורה. קשטן אחראי על הצד המקצועי, באופן מוחלט. עגיב שולט על הקבוצה הבוגרת מבחינת ניהול שוטף. תאומים עוסק בשיווק, דברור ויחסי ציבור ואילו אורנשטיין מפעיל את החלום האידיאולוגי שלו - מחלקת נוער ובתי ספר לכדורגל.
זה היה נוח לכל העוסקים במלאכה. אורנשטיין אף פעם לא חיפש את הפרסום, תאומים עמד בפרונט ואילו עגיב עשה את העבודה השחורה מול הקבוצה, ההתאחדות, תחומים שהוא שוחה בהם בעיניים עצומות. כל עוד קשטן הביא הצלחות והכל תקתק, הפועל ת"א היתה גן עדן.
שחקנים זוכרים את התקופות שבהם לכל אימון תאומים היה מגיע, נותן חיבוק וטפיחה של אב מאושר. רפי היה מסתובב ליד חדרי ההלבשה עם רצון גדול להצליח. תמיד בפלאפון, סוגר עיסקה. היתה אווירה של עשייה. "לא היינו סתם קבוצה, היינו משפחה", נזכר השבוע שחקן ותיק.
את נקודת השבר אנשים במועדון מזהים דווקא בשיא העונה האירופית, כשהקבוצה דרסה את האריות מפארמה וצ'לסי. אז, בין הררי האופוריה, קשטן אמר לעיתונאים, בצעד מאוד נדיר מבחינתו, שעדיין אין לו חוזה לעונה הבאה. הוא שלח רמז עבה לבעלים שכדאי שימהרו, שהלכלוך לא יצוף החוצה. עגיב כעס מאוד באותו ערב. יש כאלה ששמעו אותו אומר שאם זו התודה שהם מקבלים מהמאמן, אז כדאי שיחכו עד לסיום העונה ואז ייפרדו יפה.
יתר הבעלים לא הסכימו עם שותפם הנמרץ. אומנם היתה פגיעה, הרגשה של גלולה מרה בגרון, אבל אמרו שהם חייבים את קשטן. אי אפשר להצליח בלעדיו, ובטח הקהל יאכל אותם חיים. בניגוד לדעתו של עגיב נפתח מו"מ עם המאמן וכעבור זמן קצר נחתם חוזה המיליונים.
כלפי חוץ המשיכו החיוכים וההצלחה במסע האירופי הרקיעה שחקים, אבל הפרדת הסמכויות המוחלטת שהיתה עד אז במועדון החלה להיסדק, ובעקבותיה באו ויכוחים ראשונים. שום דבר מהתוכניות הגרנדיוזיות שנרקמו בחדרי חדרים לא יצא אל הפועל.
ההצלחה בגביע אופ"א, בסופו של דבר, רק הביאה לגירעון עצום, לא מילאה את בלומפילד במנויים, רעיון ההנפקה בבורסה שבו תלו תקוות נפל והתאייד, פרוייקט בית"ר/שמשון ת"א ובתי הספר לכדורגל התגלה כשואב מזומנים. המספרים מדברים על 30 מיליון שקל. "זה היה פרץ של מגלומניה", אמר השבוע איש עסקים המקורב להנהלה. "הם היו בטוחים שזו הדרך הנכונה והמציאות התנפצה להם בפנים. הייתי מגדיר את זה כחטא הגאווה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
כל עוד קשטן הביא הצלחות, הפועל היתה גן עדן. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו והקהל - שער 7 בידינו
|
|
|
|
|
|
|
בין ההנהלה והאוהדים היו כל הזמן יחסי אהבה-שנאה, כבוד וחשדנות. בהתחלה היתה שם הערכה מאוד גדולה. הארבעה נחשבו למצילים הגדולים מציפורני ההסתדרות. תאומים תמיד ידע לדבר עם הפלגים הקיצוניים בגובה העיניים, נתן להם להבין שאדום עולה זו לא רק סיסמה, והם קיבלו אותו כאיש הפועל מלידה, היחידי שיתרגש אם יראה את גדעון טיש ברחוב.
רפי עגיב, לעומת זאת, התקבל מההתחלה בקרירות. הנה מגיע לו המכביסט שיחבל בהפועל. קפיטליסט אמיתי עם ג'ל בשיער, חליפות יוקרתיות, ב.מ.וו. חדשה. יש לו לוק שחצני, שלא מתאים לאווירה בשערים 5-4, אבל דווקא רפי עשה צעדים נכונים בתחילת דרכו. הוא קיבל למשרדו משלחת אחרי משלחת. דיבר עם הפנאטים אחרי משחקים. כשהכל דפק, האוהדים היו אחרי הבעלים החדשים באש ובמים. עד שנעשו הטעויות.
להפקיר את שער 7 בידי אוהדי מכבי חיפה במשחק בית של הפועל? דבר בלתי נסלח. התחילו קללות ויריקות. אורנשטיין אמר אז שהקהל הוא כפוי טובה, וזה היה עוד בזמן הצלחות. הצרות האמיתיות הגיעו במשחק ההכתרה של מכבי ת"א, כשעגיב חתם בשם הקבוצה על מסמך המאשר להפועל פ"ת לארח את האלופה המיועדת בר"ג. לא שינה לאוהדים שזו היתה החלטה של כל ההנהלה, עגיב נתפס כשעיר לעזאזל ומאז דמו נשתה בקשית. באותו קיץ, כשנסע לבוליביה למטרת עסקים, בחניית ביניים במיאמי הודיעו לו שכל ביתו רוסס בכתובות נאצה. הוא עלה מיד על מטוס הביתה בכדי למחוק את הכתובות. רפי הרגיש שיתר הבעלים לא נותנים לו גב במאבק עם הרחוב האלים. חבריו מספרים שהוא לא פעם נעלב כשראה את אלה שקיללו אותו עומדים כעבור כמה דקות ומשוחחים עם תאומים ובתו, טלי. הוא קיווה שיפגינו אחדות, אבל התאכזב.
במשחק הראשון העונה, אחרי ההפסד נגד הפועל פ"ת, שוב אוהדים צרו על מכוניתו. בהתחלה הוא שקל לנסוע ולא להתעכב, בסוף הוא יצא אליהם. שעה הוא עמד ודיבר, הסביר להם שלדעתו הפועל לא תסיים העונה בין חמש הראשונות, ונסע. זה לא עזר לחימום היחסים. אחרי ההפסד לאשדוד הוא נאלץ לצאת דרך שער צדדי. שוב חזרו האיומים. עגיב, אומרים חבריו, הגיע להחלטה שזה היה משחקו האחרון, הוא עם כדורגל גמר. בביזיון בחיפה הוא כבר לא נכח.
למעשה, הדומיננטיות של עגיב בקבוצה הסתיימה בקיץ שעבר, כשסמי סגול החליט שהגיע הזמן לעשות סוף לבלאגן ולפיזור הכספים. הוא בעל המאה והוא יהיה גם בעל הדיעה. סגול הביא אז את אליק רום לתפקיד המנכ"ל, אבל גם רום לא החזיק שם מעמד. כמה חודשים והביתה. אמרו שרום התלונן שיש לו תפקיד נטול סמכויות, אחרים סיפרו שהוא גילה יותר מדי בעיות כספיות שהיו חבויות בין עמודי הספרים.
הפועל ת"א הלכה והתפוררה בקיץ שעבר. פרשת החוזים של אבוקסיס ואלימלך, שטיפקס אלמוני מחק בהם סעיפים. אבוקסיס ברח אז לאשדוד. משלחת של אוהדים הגיעה לביתו של סגול באחד מימי שישי אחר הצהריים, רצתה סוף סוף לפרוק את ליבה בפני הטייקון הראשי. אשתו טובה אמרה שסמי ישן. אז הם חיכו בחוץ, לא רצו לוותר. בסוף סמי יצא, מחייך, רגוע והסביר להם שהוא לא ידבר איתם על נושאים מקצועיים, הוא עדיין סומך על חבריו.
השטח בער. קשטן רטן שלא נותנים לו כסף בכדי להתחזק ואילו ההנהלה דיווחה שכל מה שהוא ביקש, הוא גם קיבל. הופיעו הבדלי גירסאות. על בן לוז אמרו הבעלים שההחלטה לשחררו היתה מקצועית. קשטן טען שהוא רצה, אבל בהנהלה אמרו שאין כסף. בהפועל ת"א הכל היה מעורפל.
קלמי סבן היום בהפועל פ"ת למרות שפרקליטו, עו"ד יוסי שפרלינג, ביקש הקיץ שישאירו אותו בקבוצה. שפרלינג אמר להם שחבל, מאחר וסבן עלה הרבה כסף. הבעלים ענו שזו החלטה מקצועית. לנדאו ותאומים בינתיים מתואמים. גם קשטן והבעלים יישרו במשך שנים קו, עד שבא הפיצוץ.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבוקסיס הלך, הפועל ת"א התפוררה. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
היחסים עם קשטן - ירח דבש בגיהנום
|
|
|
|
|
|
|
"אני איש של נאמנויות. אני רוצה להזדקן עם קשטן בכבוד. אני מאמין שקשטן הוא המודל ושנחיה ביחד הרבה שנים. אני מאמין בזוגיות. אשתו, צפירה, מתאימה לי. אני רואה את הדמויות, רואה את ההוויה ואני אומר שזה חיבור נכון". ( תאומים,'סופשבוע', 26.5.2000)
קשטן הרגיש מהר מאוד באדמה הרועדת סביבו. אלה כבר לא היו הבעלים המחייכים מפעם, שדאגו להחמיא לו בכל הזדמנות. הם כמעט נעלמו ממתקן האימונים, בקושי דיברו אתו. לעגיב הוא התקשר לא פעם ולא פעמיים, בנוגע לבעיות שוטפות של הקבוצה, ולא זכה לתשובה. אחרי אחד המשחקים, כשעגיב יצא בביקורת גלויה על יכולת הקבוצה, קשטן אז אמר שהוא סיים את מערכת היחסים, שהתחילה יפה והסתיימה בטונים צורמים.
את קשטן לא עשו באצבע. הוא עבר כמה דברים בכדורגל הישראלי. מכיר היטב את הנפשות הפועלות ויודע לקרוא בין השורות. כשהחלו לטפטף לא פעם ידיעות בנוגע למשכורת העתק שלו המכבידה על הקבוצה, הוא היפנה את האצבע רק לתאומים, וכשקשטן כועס על מישהו, לא קשה להבחין בכך. הוא אמר אז לאחד מחבריו שעושים לו אינתיפאדה.
מקורביו של תאומים אמרו שהוא לא טיפוס שנפגע בקלות, אבל המאמן הצליח לשבור את רוחו. אחרי כל השנים שהם הלכו ביחד, לא מגיע לו יחס שכזה. הפועל ת"א היא מערכת ממודרת, כמעט מתאימה למרתפי השב"כ. תאומים, אשף הסברתי, הצליח למרות הלכלוך הרב בפנים, להשאיר את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית. הוא הדף באלגנטיות את השמועות על הריבים עם עגיב ואת הסכסוך עם קשטן, הוא הצליח לנתב לפי נוחות המועדון. אולי זה לזכות הקבוצה שהיא, בניגוד לאחרות, לא התפרקה מעל גבי העיתונות, אלא פיצצה הכל באופן מבוקר.
רק שהלחץ הלך וגבר, מחוץ ובתוך חדרי חדרים. משכורות לא שולמו בזמן, שחקנים התלוננו בגלוי. אלה דברים שלא היו קיימים פעם. מכבי ת"א הרימה ראש, האוהדים צעקו על הביזיון. כשהחזירו את אבוקסיס מאשדוד זה היה בפירוש מס שפתיים ששילמו בכדי שהיציע יירגע.
עגיב גם אז התנגד, אמר שזו הוצאת כספים מיותרת. בינו לבין השחקן היה חשבון פתוח מהעבר. זה לא רק החוזה המחוק, אלא יוסי לא שוכח שבאחד ממשחקי העונה בחיפה הוא שמע את רפי פולט הערה לגבי תפקודו, ויוסי הוא אחד שלא עושה חשבון לבעלי תפקידים.
השחקנים הבכירים הסתובבו עם בטן מלאה. הם זכרו את הפועל המסודרת, המשפחתית. הם זכרו איך אחרי ההצלחה האירופית, כשהם ביקשו בונוסים, היפנו אותם לחוזים ואמרו שהמילה הכתובה קדושה ועכשיו מבקשים מהם לקצץ ולהמתין בסבלנות שמשכורתם תשולם. רק לאחרונה הם זכו לקבל את משכורת חודש מאי.
הפועל ת"א של העונה שעברה התנהלה כמו שתי מערכות נפרדות. הנהלה ומתחם וולפסון, ששם דרור היה אחראי כמעט בלעדי על המחנה שלו. עד שעזב הוא לא נתן לאף אחד לערער על מנהיגותו. בזמנים הטובים זה היה נוח, אבל כשמסביב נשמעה ביקורת על התפקוד, זה הפך למעיק.
קשטן רצה להישאר במערכת, את הפועל ת"א הוא בכל זאת בנה במו ידיו. מקבוצה שהיתה על סף ירידה הוא השאיר אותה בליגה, הוציא ממנה שחקנים לנבחרת, לייצוא בחו"ל. הוא רק ידע שבמצב שנוצר זה בלתי אפשרי, והבין שגם הבעלים לא רוצים והקהל לוחץ ובהנהלה שקשובה לרחוב אין לו סיכוי לשרוד.
קשטן אמר להנהלה את דעתו עליה בארבע עיניים. הוא דיבר על צביעות ועזב את החדר. יתכן ומאמן אחר היה מפרק אותם מעל גבי העיתון, אבל דרור המשיך לשמור על פאסון. סימן את מי שנכנס בו, וגם את גילי לנדאו.
קשטן, שיחגוג בחודש הבא 60, הוא מזן המאמנים שהולך ונעלם. דור שמאמין שצריך לנהוג בכבוד אחד כלפי השני, מעין חונטה עם אמנה שלא כתובה. הוא אמר לאנשים שהוא יודע שלנדאו דחף את עצמו כשהוא היה תלוי בין שמיים וארץ ואת זה הוא לא ישכח. את טקס הפרידה המריר ממנו הוא הפך לאירוע צורם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קשטן, הצליח לשבור את רוחו של תאומים. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
חיים חדשים - המהפכה נכשלה
|
|
|
|
|
|
|
"כשנכנסנו לעסק שוחחתי עם שחר. אני חושב שיש לנו יתרון אחד עליו: אנחנו ארבעה והוא אחד. חברות, בעבודה כל-כך מלחיצה, היא משהו שאין לו תחליף" (תאומים,'סופשבוע', 26.5.2000)
חילוקי הדעות בין הבעלים היו כבר כמעט גלויים. בחודש דצמבר עגיב בא עם הצעה לרכוש את המועדון. הוא אמר אז לשותפיו שזה בלתי אפשרי לנהל את הקבוצה עם ארבעה ראשים, צריך בוס אחד ולו יש תוכניות פעולה ויש גם את האמצעים.
ההצעה נפלה. היום זה משחק מוחות, מי יישבר ראשון. אנשיו של סגול מבקשים ממנו שיכסה את חלקו בחובות הקבוצה, שלושה מיליון שקל. רפי הודיע שאם הם רוצים אותו מחוץ למערכת יש מחיר למניותיו, הוא השקיע מיליונים וכדאי שיתחילו לשלם.
בינתיים זה מאבק בטונים רגועים, כיאה לג'נטלמנים. הם עדיין משוחחים ביניהם. עגיב לא שוכח שסגול היה הסנדק בברית של בנו. אפילו במשחק נגד אשדוד, אחרי ההפסד, בחדר צדדי ליד המקלחות של השחקנים ישבו תאומים, עגיב ואורנשטיין. הם אומנם לא דיברו, אבל תוגת הכישלון היתה משותפת.
היום הם כבר פחות מעורבים, כעת זו תקופת חיים רמון שעומד בראש הדירקטוריון, כשלצידו החשב והסמנכ"ל של סגול בחברת'כתר פלסטיק'. סגול , תאומים ואורנשטיין מעריצים את רמון. גם כשהם שקלו להיכנס לעסק, ב-1997, הם התייעצו איתו, והוא נתן את ברכת הדרך.
זו כבר לא המשפחתיות שאפיינה את הקבוצה פעם, החיבוקים והלטיפות. עכשיו זה תקופתו של דירקטוריון קר ומנוכר שאולי מציג בכירים וטובים, אבל גם מסגרת מרובעת. תפקיד המנכ"ל יצא למכרז. יש כאלה שצוחקים, אומרים שזה הפך לגרסה מעודכנת של'כוכב נולד' לאור אלפי המבקשים לקבל את המשרה הנחשקת.
ימים יגידו איך ההנהלה הזו תתפקד, צריך לתת לה כמה ימי חסד, אבל ידוע שבדרך כלל פוליטיקאים נזהרים מלדרוך על חרא. אם הפועל ת"א תמשיך את מסלול ההתרסקות, ח"כ רמון, בעל שאיפות פוליטיות, ישמח להתרחק מהביצה.
השבוע רמון נפגש עם לנדאו, היה חייב לתת לו תמיכה ציבורית, להראות שעניינים כמעט כרגיל. לנדאו, היו בטוחים, ייתן שקט להנהלה ויסיט ממנה את האש. לפני המינוי היה זה עגיב ששוב התנגד, אמר אז שמדובר בהשתקת הרחוב ולא במאמן שסוחב איתו קבלות, אבל המעמד של עגיב היה אז בירידה מתמדת, דעתו היתה פחות חשובה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חיים רמון, נתן תמיכה ציבורית לגילי לנדאו. צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
9 לב אדום, אליל עבר, יוצא בליווי שוטרים
|
|
|
|
|
|
|
בינתיים המינוי לא עובד. קשטן עיצב את הקבוצה בדמותו ובצלמו. שקטה, לוחמת, ממושמעת כמעט יחידה צבאית. בוולפסון כל אחד ידע מה תפקידו בכוח. מהאפסנאי עד אריה הרשקוביץ' המנכ"ל. קשטן האציל סמכויות, היה מבקש והדבר היה מבוצע בלי לחזור על ההוראה. בקבוצה סיפרו שלא מזמן ד"ר לוינקופף התקשר למאמן החדש והעיר לו שלאחר כל אימון צריך לעדכן אותו במצב בריאות השחקנים. דרור תמיד היה נוהג כך.
בהנהלה חשבו שדווקא שחקנים ירגישו היטב בשינוי. ישמחו לצאת מהמשמעת הקפדנית לעולם הרבה יותר חייכני, אבל השחקנים הוותיקים, לפחות חלקם, נשארו נאמנים למשטר הישן. אבוקסיס, כזה, מרגיש היום פגוע כשלנדאו מתייחס אליו כאל עוד שחקן. קשטן, עם כל הדיסטנס, נתן למנהיגות הרגשה שהוא מתייעץ איתם, נותן להם גב. יוסי מרגיש שגילי לא כל-כך סופר אותו.
מדד מצב הרוח של אבוקסיס משפיע על חלק גדול מהקבוצה. הוא עדיין נחשב למנהיג. פעם תאומים היה יכול לתת זריקת הרגעה, היום הכוח שלו יותר קטן. אורנשטיין, שנמצא פיזית במתקן האימונים, לא כל-כך מחובר אליהם רגשית. הוא טיפוס יותר נוקשה. אין את האיש שיוריד את הלחץ. גילי היה זקוק לגב רחב, אבל המשענת הזו היום לא קיימת. המערכת כבויה.
לנדאו נמצא במלכוד, הרוח של קשטן מרחפת כל הזמן מעל ובמועדון חוששים שהוא הגיע לנקודה שאין ממנה חזרה. אפילו אם הוא זרק בתמימות הערה על המצב הכלכלי והצורך לקצץ, מבלי לדעת מה יהיו התוצאות, ישר נשבו רוחות וסיפרו שהוא יותר לטובת ההנהלה מאשר לטובת השחקנים, ולך תספר להם שגילי לא כזה. במועדון אמרו השבוע שקשטן היה מתנהג אחרת.
9 לב אדום, אליל עבר, יצא בליווי שוטרים מהמגרש ועדיין לא עברנו סיבוב אחד. האוהדים השמיעו את דעתם על ההנהלה כי תחתית זה לא דבר שבא בחשבון אחרי שהתרגלו לטוב.
הפועל ת"א נמצאת במצב של סחרור ולא עידן חדש. בהוד-השרון, בביתו, יושב עכשיו קשטן ושותה תה של 5 אחרי הצהריים. הוא עדיין שותק, אולי מחכה שיגידו לו 'תחזור'. אומרים שכשדרור מטיל קללה, לוקח הרבה זמן עד שהיא נעלמת. תאומים יכול לשאול את לוני הרציקוביץ', אם הוא עדיין לא נסע לטורינו. אתם יודעים, מכבי עכשיו בעניין של יובנטוס.
|
|
|
|
|
|
|  | | גילי לנדאו. המינוי לא עבד? צילום: עודד קרני | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/122/464.jpg
 |
|
|
אורנשטיין. חבר ברביעייה המתפרקת
|
|
 |
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/170/159.jpg
|
|
|
סמי סגול. הסביר לאוהדים שלא יידבר על נושאים מקצועיים
|
|
|
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/147/088.jpg
|
|
|
תאומים. רצה להזדקן עם קשטן בכבוד
|
|
|
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/108/542.jpg
|
|
|
קשטן. טען שעשו לו אינתיפאדה
|
|
|
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/103/477.jpg | | | אלימלך. פרשת החוזים עירערה את היחס בין השחקנים להנהלה | | | ![]()
|
|
|
|
|
