 |
/images/archive/gallery/148/514.jpg ארז מסיקה.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| ארז מסיקה: "בזכות קלינגר הגעתי למה שאני היום" |
|
| מאמין אדוק, גרופי של קלינגר, צייר חובב, פייטר בדם. ארז מסיקה, עד לא מזמן צעיר אלמוני מפרדס חנה, מסתגל למעמד של כוכב מקומי. רגע לפני שיתרגל את בעיטות הפצצה שלו בדלה אלפי, הוא מספר על הדרך הארוכה מהחוף בשדות-ים לטופ של אירופה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
יניב טוכמן
26/9/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בימים שגל פרידמן תפס גלים בחוף של שדות-ים וחלם על מדליית זהב אולימפית, ארז מסיקה עשה כפיפות בטן על אותו חוף וחלם להפוך לכדורגלן מוכר. גם כשלא היתה לו מסגרת קבוצתית, הוא לא ויתר. כמו הנעימה מהסרט 'רוקי' שבוקעת מהסלולרי שלו, כך היה מסיקה רץ 10 ק"מ מביתו בפרדס חנה, מביט בפרידמן וגולשי המיסטרל ועושה תרגילי כוח.
היום, בכרכור ובפרדס חנה השכנה כבר לא מדברים רק על פרידמן. לכדורגל יש את הכבוד שלו, וכשמסיקה עובר ברחוב הראשי, יש כבר ילדים שמבקשים ממנו חתימה. רק בשבוע שעבר הוא נאלץ להתעכב חצי שעה, לאחר שעובר אורח ביקש ממנו שימתין עד שיקפוץ לביתו ויביא מצלמה לתמונה משותפת. אבל מסיקה, שלפתע הפך לשחקן מוביל במכבי ת"א, נשאר עם רגליים על הקרקע. "גם אם אבקיע שער נגד יובנטוס בדלה אלפי ובאירופה ידברו עלי, אני תמיד אשאר אותו ארז מפרדס חנה שהגיע לעיר הגדולה, כי אצלנו תמיד אומרים שתל-אביב היא העיר הגדולה. אני אשאר אותו ארז הצנוע
והביישן שעבד הרבה מאוד שנים כדי להצליח ולהשיג משהו בכדורגל".
ומסיקה כבר השיג. למרות שהוא חתום לעונה במכבי, בשבוע שעבר הזרדז אלי דריקס להחתימו לעוד שלוש עונות. מסיקה אגב, לא ממש הוטרד מהשורה התחתונה בחוזה. אל דריקס הוא שלח את חמו לעתיד, אביה של הדר, חברתו מזה חמש שנים, אותה יישא לאשה באפריל, כדי לסגור עניינים. מסיקה מאוד הוטרד מפליטת הפה שלו אחרי השער שכבש מול הפועל ב"ש בשבת שעברה. זעקת הכוס-אמק שתועדה במצלמות לא עשתה לו טוב. "אני לא יודע עד עכשיו למה אמרתי את זה", הוא אומר בטון מבויש. "זה נפלט לי. אני לא אחד שאומר דברים כאלה אחרי גולים. היה לי עוד אחד כזה קטן במשחק מול ביירן מינכן, ולא זכרתי שאמרתי את זה. רק בטלוויזיה ראיתי שאני שוב מוציא את צמד המלים הזה מהפה ושוב מאוד הצטערתי. אני תמיד אומר תודה לאלוהים אחרי גולים שאני כובש. נכון שזו התפרקות וזה חלק מכדורגל, אבל אני לא אעשה את זה יותר".
אולי זה מאוד הציק לך, כי נדיר שאתה מקלל מישהו. בדרך-כלל אתה רק מברך.
"בדרך-כלל אני משתדל להיות בסדר עם כולם, וגם אם מישהו נכנס איתי לעימות אני משתדל לא להגיב".
סיפרו לי שהמשפט שמלווה אותך בחיים זה 'אני לא אנקום, אלוהים ינקום'.
" אני אחד שמאוד מאמין וכולם יודעים את זה. יש קטע בסידור שאני קורא שמסביר שהנקמה היא לא בשביל בני אדם, אלוהים עושה את החשבונות. לדעתי בני האדם לא צריכים להתעסק בנקמות. אלוהים קובע מה יהיה בסופו של דבר".
זו הסיבה שאין בך שום כעס על כל המאמנים שלא רצו אותך כל השנים, מאז שסיימת את מחלקת הנוער של מכבי חיפה, ושהביאו אותך למצב שרק בגיל 25 אתה זוכה סוף-סוף לחשיפה?
"אני מאמין שכל מה שקרה לי עד היום בקריירה, קרה לטובה. לכל אחד יש את הגורל שלו והכל כתוב למעלה. נכון שעברתי בעבר מספר קבוצות ולא הצלחתי למצוא את עצמי, אבל אני רק חושב איפה לא הייתי בסדר ולמה לא הצלחתי. עברתי באמת תקופות לא קלות ולא נשברתי לרגע. תמיד המשכתי להתפלל ולהאמין ולבקש מאלוהים שיעזור לי ובמקביל התאמנתי בכל הכוח ושמרתי על חיים של מקצוען. אני חושב שאלוהים ראה את כל מה שהשקעתי ואת התפילות שהתפללתי אליו והוא פתח לי את הדרך ונתן לי את המזל מחדש".
אז רק אלוהים אחראי לכל זה?
"אני בטוח בזה. יש לו המון השפעה על מה שקרה לי. אני מאמין בזה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מסיקה מול סליהאמיצ'יץ' מבאיירן. צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
בחור צדיק
|
|
|
 |
|
|
|
שמעתי שאתה לא אוהב את המיסחור של הדת. קמעות, רבנים שלוקחים מונופול על הדת. אמרו לי שסירבת למשל לשים סרט אדום על פרק היד כפי שעושים לא מעט אנשים.
"זה נכון. אני מאמין באלוהים, ועושה מה שצריך בתפילין שאני מניח כל בוקר, בתהילים שאני קורא בזמן שיש לי ובביקור בבתי כנסת. זה נטו אני ואלוהים. אני לא חושב שקמעות כאלה יכולים לעזור. יש רבנים שאתה בא לקבל מהם ברכה ואתה יכול להשאיר להם מאה שקל, ח"י שקלים או לא להשאיר בכלל. הכל כאוות נפשך והם לא יגידו לך כלום. כל מי שינסה למכור לי קמעות לא ידבר אלי. הרבה יותר מדבר אלי עשרת הדיברות. זה הדבר הכי חשוב, זו התורה האמיתית".
המעשים יותר חשובים מהכל.
"בוודאי. אני ממש מאמין שאם כולם יהיו טובים ויעשו את כל החוקים שכתובים בעשרת הדיברות, יבוא המשיח".
יבוא המשיח או לא, במכבי מספרים על בחור צדיק. אחד שיעצור את הרכב כדי לתת טרמפ לקשישה עם סלים, ותמיד ייתן נדבה ביד רחבה לילד שיתפרץ לכביש ויבקש לנקות את שמשת הרכב הנקייה. "אלה דברים שאני עושה פה ושם", מצטנע מסיקה, "אם אני נוסע בפרדס חנה או בחדרה ורואה אשה מבוגרת הולכת במדרכה עם סלים או שקיות, אני תמיד אעצור ואשאל לאן היא צריכה. כולנו בני אדם. מאז שאני קטן אני כזה, כנראה שחונכתי על יסודות טובים. לגבי תרומות ונדבות, אלה דברים שלא רק אני עושה. אני יודע שגם ראובן עובד תורם בכל פעם שהוא מגיע לרמזור אפילו שהוא לא צריך שינקו לו את החלון. אני חושב שכל בן אדם שני עושה את זה. אף אחד לא יהיה עני אם יתרום כמה שקלים. זו מצווה לתת צדקה וזה חשוב מאוד".
ושום דבר מההצלחה לא שינה אותך?
"לא. נשארתי אותו ארז. אותו אחד שמאמין ועושה את אותם הדברים. בשבוע שעבר קמתי כמעט כל יום לסליחות. זה קשה עם האימונים אבל השתדלתי להמשיך עם זה".
יש לך עוד ממי לבקש סליחה אחרי כל המצוות שאתה עושה?
"עשית ממני צדיק הדור וזה קצת מביך אותי. כרגע אני לא נזכר במישהו ספציפי שאני צריך לבקש ממנו סליחה, אבל צריך לבקש באופן כללי בתפילה סליחה ממי שפגעת בו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מסיקה חוגג עם אדו ותמיר כהן מול פאוק. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
בזכות קלינגר
|
|
|
|
|
|
|
אף אחד במכבי לא ישכח את הפצצה ששלח מסיקה לעבר אוליבר קאן, שכמעט השאירה נקודה בבית. אבל לפני המשחק, הבטן פירפרה למסיקה לא רק מההתרגשות הטבעית, אלא גם מהעובדה שהוא נאלץ לשחק בערב ראש השנה. "אני משחק כדורגל ביום שבת וזה יום גדול מאוד", הוא מסביר. "בעשרת הדברות כתוב'זכור את יום השבת לקדשו'. ערב ראש השנה זה יום הדין ועושים לך את החשבונות. היתה לי הרגשה לא טובה בגוף, לא אשכח איך ביום המשחק בשעות הצהריים אורן זיתוני ואני קראנו תהילים בבית הכנסת במלון והיה לנו קשה מאוד לראות את כולם מתכוננים לחג עם בגדים לבנים ואנחנו צריכים ללבוש בגדי ספורט ולצאת למגרש. לא הרגשתי בנוח עם זה. אבל כשהתחיל המשחק לא חשבתי על זה יותר".
זה מחיר המקצוענות.
"כל החיים חלמתי להיות כדורגלן מקצועני. גם בביה"ס היסודי-דתי בו למדתי תמיד רציתי לשחק כדורגל. ההורים רשמו אותי למכבי חיפה בגיל עשר והייתי נוסע לאימונים כל יום כבר בכיתה ה'. החלום שלי היה להגיע לקבוצה כמו מכבי ת"א, שהיא אחת משתי הקבוצות הכי גדולות בארץ. התאקלמתי פה כמו שלא התאקלמתי בשום קבוצה. עצם זה שאני נשאר לישון אצל חברים, מבלה איתם, מעביר זמן במשחקי מחשב בבתים שלהם ומדבר איתם בטלפון גם אחרי האימונים, זה מלמד עד כמה הקשר עמוק. הגיבוש הזה בינינו הביא לנו את ההעפלה לאלופות וזה יעזור לנו בהמשך".
אומרים שאתה מאוהב בניר קלינגר.
"בזכותו הגעתי למה שאני היום. הוא נתן לי את כל הקרדיט והאמין בי כמו שאף מאמן לא האמין בי. קרה לי לא פעם במשחק שנגמר לי הכוח, אבל אז ראיתי את ניר על הספסל וקיבלתי ממנו כוחות מחודשים. חשבתי עליו ולמרות שכבר הייתי גמור רצתי פי שניים, כי הוא נותן לי ומאמין בי ואני צריך להחזיר לו".
שכחת כבר את ההתחלה במכבי, כשרק הגעת וקראת באחד העיתונים ציטוטים של שחקנים נגדך? "כשהגעתי היתה כתבה אחת לא נעימה. זה היה אחרי שבועיים שלי בקבוצה והיה כתוב ששחקנים במכבי לא מבינים מה מוצאים בארז מסיקה. אני בטוח שלא היה דבר כזה ואף אחד לא דיבר עלי מהקבוצה. וגם אם היה שחקן אחד שאמר את זה, אני בטוח שהיום הוא חושב אחרת".
יש לך את הבעיטה הכי חזקה בארץ?
"קשה לי להגיד, למרות שהרבה שוערים שבעטתי לעברם כדורים אמרו לי שיש לי את הבעיטה הכי חזקה בארץ. כשיהיה איזשהו מבדק של עוצמה, אני אלך, כי זו תהיה חוויה לדעת מי בועט הכי חזק בארץ. בכל מקרה, אני עדיין חושב שאני צריך לשפר את כמות השערים שאני כובש בגלל שיש לי בעיטה כל-כך חזקה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"נותן לי ומאמין בי", ניר קלינגר. צילום: דוד פליגל
|
|
|
|
|
|
|
ציור מיוחד לניצחון על יובנטוס
|
|
|
|
|
|
|
אתה מדבר כל הזמן על אמונה, השקעה והתמדה. איך אתה רואה את השחקנים אצלכם שבכו בשבוע שעבר שהם לא מקבלים דקות משחק ואמרו שנמאס להם והם כבר מיואשים.
"לגבי שחקנים ספציפיים בקבוצה אני לא יכול להגיב. אני רק יכול להגיד באופן כללי שגם בתקופות לא טובות צריך להמשיך להשקיע ולהאמין ואם אתה טוב, תגיע בסוף לאן שאתה רוצה להגיע. צריך להיות חזקים באופי ולא להתייאש או להישבר".
כדורגלן חייב בימים קשים סביבה תומכת.
"אני יכול להגיד לך שבלי הסביבה הקרובה אתה לא יכול להמשיך. להורים שלי, אסתר ורחמים, מגיע הכל. אני בחור ביישן ותמיד היה קשה לי להגיד בפנים לאבא שלי: 'אבא אני אוהב אותך'. עכשיו אני יכול לספר על אבא שיום-יום רץ איתי עד חיפה במשך עשר שנים לאימונים. רוב היום הוא היה צמוד אלי. הוא השקיע בי את כל החיים שלו ועכשיו כשברוך השם אני מצליח, אני רק יכול לתאר לעצמי מה הוא מרגיש בלב ואיזה סיפוק יש לו. ואותו דבר לגבי אמא שתמכה בי כל הזמן. ולמזלי הכרתי גם את החברה שלי הדר ואת המשפחה שלה. עברתי איתה תקופות של משברים בכדורגל ותמיד היא היתה לצדי ולא השתנתה לרגע. אבא שלה הוא זה שסידר לי את החוזה במכבי ת"א, הוא זה שדיבר עם קלינגר לפני שנה ודרך זה הגעתי למכבי".
לא תעברו לגור בת"א?
"אני די מפונק. גם הדר אומרת לי את זה ועובדה שבאמת לא עזבתי עד עכשיו את הבית. קשה לי לעזוב את הבית ולהיפרד מהאזור שאני גר בו. הלוואי שהיה קו אווירי מת"א לפרדס חנה, אז הייתי נשאר לגור שם ולא חושב לרגע לעזוב. כיף לי עם ההורים, עם החברים שגדלתי איתם".
אפשר לעשות משהו בליגת האלופות אחרי שבבית נגד ביירן לא הצלחתם לחלץ אפילו נקודה?
"המשחק מול ביירן היה פספוס גדול. אני חושב שכל אחד אצלנו מרגיש שאם נשחק שוב נגדם בבית, נוציא לפחות נקודה. אני בטוח שיש הרבה שלא נותנים לנו שום סיכוי במשחקים בליגת האלופות ואני שומע כאלה שמהמרים שנובס מול יובנטוס, אבל אנחנו לא מפחדים גם מהמשחק בטורינו. אני נוסע לאיטליה בהרגשה טובה ואפילו בהרגשה שאנחנו הולכים לנצח את יובנטוס. בכל ספורט תחרותי צריך לעלות בתחושה שהולכים לנצח. כבר היו מקרים בכדורגל שקבוצות קטנות ניצחו קבוצות גדולות. נכון שיובנטוס נמצאת היום בכושר הכי טוב באירופה ועל הנייר הפערים מאוד גדולים, אבל כדורגל זה משחק בין בני אדם וכשאתה על המגרש אתה יכול להפתיע ולנצח".
ואז מה תצייר?
(צוחק) "לא ציירתי הרבה זמן. כשהייתי קטן אהבתי מאוד לצייר. הייתי יושב במשך שעות עם ערכה של ציור וכל מה שהיה לידי, תמונה או פסל, הייתי יכול לצייר במדויק. אולי בעתיד אני אחזור לצייר כי אני מאוד אוהב את זה. אני מבטיח שאם ננצח, אני אשב כל הדרך במטוס ואצייר ציור במיוחד בשביל הניצחון".
|
|
|
|
|
|
|  | | "קשה לי לעזוב את הבית", ארז מסיקה. צילום: עדי אבישי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
