 |
/images/archive/gallery/171/686.jpg יורם חרוש ומולי קצורין.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| סיכום קמפיין המוקדמות של נבחרת ישראל בכדורסל |
|
| בורשטיין איכזב, גרין היה הגבוה היחיד שפגע, ששון ולימונד נקודות האור |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
חגי סגל
26/9/2004 12:13 |
|
|
|
|
|
|
|
הרבה מילים נכתבו כבר על הכישלון של נבחרת ישראל לעלות לאליפות אירופה בפעם השביעית ברציפות. כבר ברור שלטורניר המפסידות היא תתייצב עם מאמן חדש וכמה שינויים בסגל, אבל בסך הכל גם מולי קצורין בחר את השחקנים הטובים ביותר שיש (פחות או יותר), ולכן צריך לראות מה בדיוק לא עבד שם.
לפני הכל ברור שחלק ניכר מהשחקנים הגיעו בכושר אישי לא טוב ומעל כולם טל בורשטיין, למרות שהמספרים שלו לא כל-כך מלמדים את זה. 12.5 נקודות, יותר משלושה ריבאונדים
ואסיסטים למשחק, 44 אחוזים מעבר לקשת, זה סביר בהחלט. אבל בפועל, בורשטיין היה צריך לתת יותר והוא בטח יודע את זה.
לבורשטיין יש שלוש בעיות בנבחרת. האחת היא שהוא לא תמיד משחק בעמדה היותר נוחה עבורו כסקנד-גארד, זה שלפעמים מתחיל את ההתקפה ולעיתים מסיים אותה, השניה היא שהנבחרת לא יצרה מספיק מצבים של מגרש פתוח, שם בורשטיין הוא שחקן מושלם, והשלישית היא שמה לעשות, ליד פארקר ושאראס הרבה יותר קל לשחק מאשר לצדם של לימונד וכץ.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
איכזב למרות המספרים, טל בורשטיין. צילום מהטלוויזיה
|
|
|
 |
|
 |
|
הקו הקדמי
|
|
|
 |
|
|
|
החלק העוד יותר מאכזב בנבחרת היה הקו הקדמי, שמעולם לא היה כמותו, גבוה ועמוק כל-כך, בנבחרת ישראל. אבל בסופו של דבר, גרין היה הגבוה המשמעותי היחיד וגם הוא, כמו בורשטיין, הגיע אחרי עונת שיא ובכושר בינוני. מרקוביץ', קוז'יקרו ותמיר ייצרו יחד 8.8 נקודות, פחות ממה שקוז'יקרו ייצר לבדו באליפות אירופה האחרונה, והמשמעות היא שישראל לא זקוקה לכל-כך הרבה גבוהים. גם ככה זה לא מתאים לסגנון המשחק שלה, עדיף לקבוע ביניהם היררכיה הרבה יותר ברורה ולא פחות חשוב מזה, לגרום ליואב ספר להיות בריא, כי תמיר הוא תחליף לא הולם.
אם מדברים על סגנון המשחק, אז הנתונים של גרין יכולים ללמד עד כמה הוא לא התאים לנבחרת הנוכחית. באליפות אירופה הכל-כך מוצלחת גרין זרק בממוצע 7.5 זריקות למשחק והלך לקו העונשין קצת יותר משלוש פעמים. בטורניר הנוכחי גרין טיפס לעשר זריקות לערב ועוד מספר דומה של הליכות לקו העונשין במשחק אחד, יותר מדי עבור שחקן של 44 אחוזים מהשדה וגרין לא אשם בזה לבדו. זה טוב ויפה שהגבוה שלך זורק הרבה, אבל השאלה היא מאיפה הוא זורק והאם הזריקות האלו מתאימות ליכולות שלו. גרין צריך לקבל את הכדור בתנועה, או בחיתוך לסל או אחרי פיק-אנד-רול, בטח לא בסט בו הוא חופר לכיוון הצבע וארבעה האחרים עומדים וצופים.
עוד משהו לגבי הגבוהים. קצורין חיכה לבלות'נטל, אבל בינתיים הוא ואנשי האיגוד שכחו את דיון תומאס. אין גבוה ישראלי טוב יותר מתומאס וגרין ילמד את זה מקרוב החל ממחר באימונים של מכבי ת"א. תומאס הוא גם אישיות יוצאת דופן ולמרות שהוא בן 33, כדאי לזמנו לנבחרת הבאה, כי לאליפות אירופה עולים עם כדורסל טוב ולא תעודות זהות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הגבוה המשמעותי היחיד, יניב גרין. צילום: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
הקו האחורי
|
|
|
|
|
|
|
ישראל קלעה בטורניר הנוכחי 41.8 אחוזים מרשימים מעבר לקשת השלוש. טפירו, בורשטיין, ליובין ולימונד קלעו ביותר מ-40 אחוזים, וגם ששון, אחד שזורק יותר שלשות מאשר שתי נקודות, היה קרוב לרף הזה. אבל בכל זאת, הנבחרת זרקה רק 15 פעם במשחק מעבר לקשת, כאילו יש לה שאקיל אוניל בצבע. ראינו את לטביה ובולגריה, נבחרות סופר בינוניות, מסדרות לקלעים שלהם מצבי זריקה גם במשחק המעבר, אבל את ישראל לא. יותר מדי פעמים חיכו לגרין, יותר מדי פעמים שחקנים העדיפו לא לקחת סיכון ולזרוק זריקה שהמאמן לא בדיוק אוהב, ושחקנים שחושבים יותר מדי הם שחקנים פחות טובים.
יש גם נקודות אור בנבחרת. לא הרבה אבל יש. שרון ששון הוא הצלחה. הוא אמנם כבר בן 25, אבל בקמפיין הראשון שלו ששון הפך משמעותי בנבחרת, איבד את הפחד אחרי המשחק הראשון בלטביה ודורג שני בדירוג האמיצים לזרוק לסל, אחרי טפירו חסר הפחד. ששון צריך להיות אחד משחקני העתיד של הנבחרת, לדעת שיש לו מקום קבוע בחמישיה לפחות כל עוד שלף וספר לא כאן, ולקבל ביטחון מכיוון הספסל, כי הפוטנציאל כמעט בלתי מוגבל.
עוד סיבה לאופטימיות הוא רביב לימונד. הוא יצא לקמפיין כשחקן 11-12, בטח אחרי יותם הלפרין, וסיים אותו כשחקן מוביל בנבחרת. לימונד הוא נכס עבור הנבחרת, אחד שרק בגללו אפשר וצריך לחזור למשחק המהיר, כי שם כוחו. הוא אגרסיבי, לא חושש, וגם אם הוזנק מוקדם מדי לחמישיה, במקרה שלו צריך אפשר להגיד שהעתיד כבר כאן. אבל למרות יכולתו, עדיף שבקיץ הבא הוא והלפרין ייסעו עם נבחרת העתודה לאליפות העולם בארגנטינה בניסיון לחזור משם עם מדליה, כי לא אלמן ישראל. אפיק נסים, דרור חג'ג', ארז כץ ומתן נאור יתנו לנבחרת לא פחות, ואולי יותר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הפך לשחקן מוביל, רביב לימונד. צילום: ארכיון מעריב
|
|
|
|
|
|
|
הבית
|
|
|
|
|
|
|
כולם מדברים על סיכוי נמוך לעלות לאליפות אירופה מטורניר הנכשלות, אבל זה בכלל לא בטוח. פורטוגל, הולנד, שבדיה, בלגיה ואסטוניה הן נבחרות חלשות מישראל, והקרב צפוי להיות מול הונגריה, ששיחקה בקמפיין הזה בהרכב חסר, צ'כיה ופולין, שאותן ישראל מסוגלת לעבור.
אחת הבעיות המרכזיות תהיה שגם בקיץ הבא היכל נוקיה יהיה תפוס לטובת השיפוצים, והמשמעות שלו ידועה. מנהלי האיגוד והמאמן הבא צריכים לשקול היטב איפה הם רוצים לשחק. לכולם נוח להגיע לרעננה, אבל אם חושבים על אולם ביתי באמת, אז מלחה צריך להפוך לבית השני של הנבחרת.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
