 |
/images/archive/gallery/185/321.jpg ולאדי ירמישין
צילום: אלן שיבר  |
|
|
| הקיץ של ולאדי: ירמישין כמשל על הכדורסל הישראלי |
|
| כך נראה העתיד של הכדורסל הישראלי: מתחיל עם המקום השני באירופה, נמשך בהנהלה שלא מוכנה לתת שחרור, ומסתיים בלי לדעת באיזה ליגה ישחק. סיפורו הקומי-טראגי, המרגש עד דמעות והנוגע ללב של ולאדי ירמישין ממ.כ חיפה. סוף טוב? |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
יהודה שוחט
17/10/2004 23:17 |
|
|
|
|
|
|
|
אי-שם, בעיר הנמל הצפונית חיפה, לחופו של הים התיכון, יושב שחקן הכדורסל ולדימיר ירמישין ומנסה לעכל את השנה המוזרה שעבר, זו שהסתיימה בקיץ פלאי וסתיו סהרורי.
סתיו 2003 נשא עימו, כבכל שנה, תקווה גדולה לשינוי בכיוון הקריירה של ולאדי הצעיר. לחיפה הגיע שריף חדש, יריב ורשיצקי, ועימו הבטחות לדקות משחק רבות עבור הבחור הצעיר והאתלטי שזה עתה שב מפציעה ותקופת ייבוש על הספסל. אלא שלבוס היו תכניות
שונות לגמרי. החלה העונה, נקפו הדקות, והספסל האומלל החל אט-אט לקבל את צורת ישבנו של ירמישין התם.
ופתאום, לערב בהיר אחד, נראה היה שהכל משתנה. נציגת הצפון המאוחדת הגיעה לעיר הגדולה, לפגוש את האלופה המאיימת. שריף ורשיצקי ראה כי טוב והעניק, בטוב ליבו, 22 דקות לוולאדי הנלהב בהיכל נוקיה. אלא שמיד בתום המשחק, שב העולה החביב מבלארוס לנהל רומן סוער עם מקום הישיבה השנוא עליו בכיתה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תקווה קלושה
|
|
|
 |
|
|
|
יום נשק ליום וצדיקים למזוזה, והנה דרך קשתו האל, ושלח את שריף ורשיצקי בחזרה לביתו. על כס המלכות עלה האיש השב מן הגולה, עופר ברקוביץ'. מלא מרץ ותקווות מחודשות לראות איזו דקת משחק או שתיים, פרץ ירמישין במחול סוער.
אולם, גם למר ברקוביץ' היו תכניות אחרות לגמרי, לשרוד בליגה או משהו בסגנון, וירמישין הלך ודהה אל מקום מושבו הקבוע ברוממה. כבר אמרו חז"ל, ואם לא הם אז מישהו אחר: "ארור הגורע דקות משחקן צעיר", והעונש, בדמות ירידה לליגה השניה, הגיע כצפוי. "ירידה זו ירידה", אמר ולאדי לעצמו בנסיון לחוש מעט כאב, "אבל זה היה צפוי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האור בקצה המנהרה
|
|
|
|
|
|
|
הקיץ הים-תיכוני נשא עימו בשורות מופלאות. ולדימיר זומן לסגל המצומצם של נבחרת העתודה, ומשם קצרה הדרך, לאחר אימוני חזרה לכושר מפרכים, למסע אישי מופלא במסתרי ברנו אשר בערבות צ'כיה. דקות משחק רבות שלוו בהטבעות, ריבאונדים ושאר דברים שקשורים בכדורסל ולא בניפנוף מגבות, הביאו את נבחרת העתודה של ישראל אל סף הבאר - גמר אליפות אירופה. אלא שהגויים הארורים מסלובניה תלשו את הזהב הקדוש מצוואר גיבורנו לובשי הכחול-לבן, וכך נותר ולאדי עם מדליית כסף הנישאת בגאון.
עוד לא תם הקיץ, ובשורה נוספת באה לחייו של ירמישין. האב, אלכס, הגיע לבקר את בנו האהוב לאחר שש שנות פרידה וגעגוע. ולאדי לא ידע את נפשו מאושר: ארבע שנים מתוך השש לא החליפו השניים מילה, והנה מגיע יוצרו לחודש של מימוש כל כמיהת ילד לאביו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ירמישין באליפות אירופה. מסע אישי מופלא במסתורי ברנו. צילום: אתר פיב"א
|
|
|
|
|
|
|
יום כן, יום לא
|
|
|
|
|
|
|
ריח המדליה המשכר, הנישא ברוח ליגת העל, עלה באפו של התכשיט. קבוצה אחר קבוצה, עלו רבות ובאו בשערי הנהלת מ.כ. חיפה, במטרה לפדות את הכישרון ולתת לו דקות איכות בליגה הבכירה. אלא שפדיון הבן, מסתבר, אינה המצווה החביבה על המ.כ.פים, וירמישין נאלץ לשוב לאימונים בקבוצתו המיועדת להינשא בשנית לליגה הלאומית.
אך הפלא ופלא, טלגרף מרטיט למשרדי מ.כ הביא עימו את בשורת פרישתה של השכנה מקרית-אתא מליגת העל. ישבה מועצת החכמים וגדולי התורה, והחליטה לנסות ולהסתער מחדש על הליגה העליונה. המולך ברקוביץ' הודח מכסאו ובמקומו הובא נסיך צעיר, ארז ביטמן שמו.
מהון להון התברר שכסף אין בכיסם של המ.כ.פים, והודעה רשמית יצאה ובאה שהביטמנים והירמישינים שבים אחר כבוד לליגת המשנה, המכונה לאומית. יום עבר ונשא עימו את הרוח הרעה, ואללי, התברר שעץ ממון גדל בחצר המ.כ.פים. שבוע לפני הגונג, ישובים היו ירמישין וחבריו, כוססים ציפורניהם במרץ, וממתינים לראות מה יוליד יום. האם שוב יבוא גואל, או ירמי אולמרט, וישיבם לליגת העל? או שמא הבקרה התקציבית תפזרם בחזרה אל המציאות האפרורית בליגה הלאומית?
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ירמי אולמרט, משיח באיגוד? צילום: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
ניצחון עם הבאזר
|
|
|
|
|
|
|
ממש לפני הבאזר, ואת המתח אפשר לחתוך בתער. הימורים עדיין אין אבל מספרים שמועצת 'ווינעעער' עשויה לפנות בכל רגע להנהלה במטרה לגרוף מעט מעות, כמובן בתנאי שהרווחים יוקצו להקמת קבוצה בליגת העל, או הלאומית.
אז מה עדיף? האם יותר דקות בליגה הלאומית, או לשחק בליגה של הגדולים? אחרי שנתיים לא ממש מוצלחות, אולי צופן בחובו העתיד עוד רגעים מרגשים עבור ולאדי ירמישין.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
