 |
 |
|
|
| קבוצת NBA ביום, מילווקי באקס: על קרן הצבי |
|
| ספורט NRG גאה להציג, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA הממשמשת ובאה, את פרויקט "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: הבאקס של טרי פורטר הפתיעו את כולם בעונה שעברה, אבל לא כל כך הצליחו להשתפר בקיץ, ואפילו הלכו רבע צעד אחורה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
17/10/2004 11:26 |
|
|
|
|
|
|
|
נוסדה: 1968, כמילווקי
באקס.
אולם: בראדלי סנטר.
אליפויות: אחת (1971).
בעונה הקודמת: 41 נצחונות, 41 הפסדים, 50 אחוז הצלחה, הגיעו לפלייאוף מהמקום השישי במזרח והפסידו 1-4 לאלופה המיועדת דטרויט בסיבוב הראשון. שובצו לבית המרכז.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מייקל רד. הסופרסטאר של מילווקי. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
הקיץ הזה
|
|
|
 |
|
|
|
גבירותי ורבותיי, התחלנו מתחתית הליגה, עברנו שבוע של קבוצות ה-20 נצחונות, עוד שבוע של קבוצות ה-30, ברוכים הבאים למועדון ה-40. הבטן של הליגה בעונה שעברה, או מה שנקרא בשפת אימנו, הקבוצות שהוגדרו כמרכז טבלה ומעלה.
לפני תחילתה של עונת 2003/04, אנשים הסתכלו על הסגל של מילווקי וגיחכו. 30 נצחונות נראו כמו הערכה ריאלית עד אופטימית לקבוצה שנותנת את המפתחות לרוקי בעמדת הרכז, ומסתמכת על חבורת שחקנים אלמוניים (מייקל רד, דזמונד מייסון) או שחקנים טובים שאיבדו את החשק (ואן הורן, ג'ו סמית'). רק שהמזרח התברר כחלש מאוד, והבאקס התבררו כקבוצה עם אופי פייטרי בצורה מפתיעה. טרי פורטר בנה בבראדלי סנטר תלכיד שהוציא מעצמו הרבה יותר ממה שכל אחד חשב.
הוא הפך את מייקל רד לסופרסטאר ולאיש שהכי חסר, כנראה, ללארי בראון באתונה – אולי נקמה קטנה, בדיעבד, על ההדחה של הבאקס בידי הפיסטונס של בראון בסיבוב הראשון בפלייאוף. הוא החזיר לקית' ואן הורן וג'ו סמית' את חדוות המשחק שאבדה להם, הוא נתן את המפתחות לרכז צעיר ומבטיח בשם טי.ג'יי פורד וסמך עליו לאורך כל הדרך, עד שזה נפצע – וגם לאחר מכן, מצא תחליף מפתיע ברמתו בדמות דיימון ג'ונס המצוין. הוא השתמש בחוכמה בדזמונד מייסון וטוני קוקוץ', הוא עשה חיים קשים ליריבות מתחת לסל עם עב"מים כבריאן סקינר, דן גאדזוריק, מרכוס הייזליפ ודניאל סנטיאגו.
השלד של רד-מייסון-ואן הורן-סמית-קוקוץ' נשאר, והצוות מסביב התחלף קצת. סקינר, הבולט שבין העב"מים המדוברים, נטש ובמקומו הגיעו עוד שלישיית עב"מים – זאזא פאצ'וליה, זנדון המילטון וג'לייני מקוי. ג'ונס והרכז הנוסף ברווין נייט עזבו, והגיעו מו וויליאמס המוכשר מיוטה ואלוף העולם מייק ג'יימס מדטרויט, כשאריק סטריקלנד וטומי אדאמס ינסו לעזור. לא שינויים גדולים, לכאורה, אבל בהתחשב בכך שפורד וסקינר היו שני אנשים חשובים מאוד בהצלחה של הבאקס בשנה שעברה, אפשר לקבוע שלפחות על הנייר הבאקס לא הלכו קדימה, אלא בעצם רבע צעד אחורה. על הנייר, אמרנו, כי פורטר עוד יכול להפתיע שוב.
התקווה הגדולה של מילווקי היא שפורד, שנפצע, צרח מכאבים ושכב משותק על הפרקט למשך דקות ארוכות באמצע משחק נגד מינסוטה בסוף פברואר הקודם, יצליח לחזור לשחק מתישהו בקרוב. למרות שהציפיות הן שהוא יחזור "מתישהו" השנה, ה"מתישהו" הזה נראה לפעמים ערטילאי למדי בהתחשב בכך שטי.ג'יי אפילו לא ניסה לכדרר או לרוץ מאז הניתוח שעבר בחודש מאי, ובליגה הזו, "מתישהו" שבו אפילו לא קובעים חודש יעד, זה בדרך כלל לא חדשות טובות. כבר דובר לכמה רגעים על האפשרות שהפציעה בעמוד השדרה תגמור לילד הנהדר ממכללת טקסס את הקריירה; אחרי העונה הראשונה בה הריץ את התקפת הבאקס בצורה נפלאה, ורשם 7.1 נקודות ו-6.5 אסיסטים לערב, זה יהיה ממש ממש חבל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'ו סמית'. השלד מהעונה שעברה נשאר. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
יתרונות וחסרונות
|
|
|
|
|
|
|
פלוסים
רד ומייסון הם צמד יצרני נקודות אדירים מהקו האחורי, כשהראשון הולך ומבסס את מעמדו כאחד הקלעים הטובים בתבל. כל נסיון לשמור איזורית על קבוצה שיש לה את שני הגאנרים הללו, בתוספת לואן הורן וקוקוץ', עלול להסתיים באסון ליריבה. ושוב, מדובר בקבוצה (!) עם המון אופי, בשחקנים שעובדים אחד עבור השני (!!), מתמסרים זה עם זה (!!!) ואפילו נהנים מהעניין (!!!!!). געוולד.
מינוסים
אין זכר לרבע כוכב מתחת לסל, אין היררכיה ומנהיגות אמיתית בעמדת הרכז – במיוחד אם פורד נשאר מושבת. וקליעות משלוש, למרבה הצער, לא מביאות אליפות. מקסימום מקום בפלייאוף.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קית' ואן הורן. חזר לחיים אצל פורטר. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
מה יש
|
|
|
|
|
|
|
שימו לב
מו וויליאמס. ביוטה הבחורצ'יק הראה הרבה ניצוצות, אבל נקבר קצת מאחורי קרלוס ארויו וראול לופס. כשהמתפרצות היו אצלו בידיים, הן היו בידיים טובות. אולי הוא יצליח לשחזר את ההצלחה של פורד ושל דיימון ג'ונס, שרשם יחס מדהים של 5.8 אסיסטים ל-1.3 איבודים, אחד הגבוהים בליגה.
מאמן
טרי פורטר. הרכז המצוין עלה לגדולה בפורטלנד והמשיך למינסוטה, מיאמי והספרס בלי לעבור אפילו פעם אחת בטרייד, והגיע לפלייאוף ב-16 מתוך 17 עונותיו, כשהקבוצות שלו רושמות מאזן של כמעט 60 אחוזי הצלחה. אחרי ששימש כעוזר מאמן בסקרמנטו חזר לעיר הולדתו, שם גם כיכב במדי מכללת וויסקונסין סטיבנס-פוינט. עונה אחת בבאקס כמאמן, 41-41.
אני זה רק לשאול שאלה
אם יעמידו באמצע הרחוב, בשורה, את שבעת שחקני הפנים של הבאקס שאינם עונים לשם ג'ו סמית' – גאדזוריק, הייזליפ, סנטיאגו, המילטון, מקוי, פאצ'וליה ולוני ג'ונס – יש סיכוי שמישהו יבקש מאחד מהם חתימה?
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טי. ג'יי פורד. תחזור, תחזור. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
מה יהיה
|
|
|
|
|
|
|
אופטימי
הבאקס ממשיכים לשחק את אותו הכדורסל, מקבלים את פורד בחזרה, ומשיגים עוד עונה של 41 נצחונות וסיבוב ראשון בפלייאוף.
פסימי
הנהלת ה-NBA מרחיקה את קשת השלוש לקו החצי, או מחליטה בסופו של דבר לממש את הרעיון שהוצע ל-NBDL, לאסור שלשות עד חמש הדקות האחרונות – ומייקל רד נוטש במחאה, וחותם בפנרבחצ'ה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טוני קוקוץ'. בורג חשוב במערך של הבאקס. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
