 |
/images/archive/gallery/186/542.jpg ברוכיאן ומלמיליאן.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| סיפורו של אבירם ברוכיאן, הכוכב הירושלמי החדש |
|
| יום אחרי השער מחצי מגרש בטדי, נפגש קשר בית"ר ירושלים עם דודו, אורי מלמיליאן, שהקירבה אליו לא הקלה על הנער שבזמנו נזרק מהפועל ירושלים |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אייל לוי
18/10/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"זה לא היה מקרי", משוכנע נסים בכר, המנהל המקצועי במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים. "בחיים לא מקרי. לעמוד ליד קו האמצע, לראות בחצי עין שהשוער מחוץ לשער, לבעוט בדיוק של סנטימטר, תוך כדי כדרור. עצם המחשבה לקחת בעיטה כזו, לבחור בגילו, היא מרשימה. על מי חשבתי כשראיתי אותו בפעם הראשונה? על אורי. אותה תנועה יש להם. חכו שתראו את המסובבות שלו".
בעיטה מרהיבה אחת מחצי מגרש לבין החיבורים הספיקה בכדי שישוו את אבירם ברוכיאן לקרוב משפחתו, האיש והאגדה, אורי מלמיליאן. שנים שמדברים על ברוכיאן כהבטחה הגדולה, אבל הכישרון סירב לצאת ונתקע על הספסל. משחק הגנה לקוי, חוסר ביטחון. בשבת הוא הצהיר שהוא מסוגל.
לא היה חסר הרבה שאת הבעיטה הזו לא הייתם רואים. יותר מדי פעמים במהלך הקריירה הקצרה שלו, ברוכיאן עמד בפני סיום דרמטי, החיים שלו לא ליקקו דבש, הכל דומה לסיפורי מראדונה ופלה. כבר קצת הגזמנו. אבירם, בן ה-19.5 כיום , התחיל לשחק בקבוצת הילדים של הפועל ירושלים, בקרית-יובל, באימפריה של האחים יונה. לקח כמה חודשים על השעון עד שהמשמעת
הלקויה שהוא הציג עלתה על עצביו של הצוות המקצועי והוחלט לשלוח אותו הביתה, כדי שילמד איך להתנהג.
באותו זמן, חשבו בבית"ר ירושלים איך מביאים כשרונות צעירים למחלקת הנוער שסירבה להתרומם. קבוצת ילדים ג' הייתה צריכה חיזוק רציני ולא היה אף אחד בשטח. המאמן פיטר פרנקל והמנהל שמעון קינן החליטו ללכת לאליפות המתנ"סים, תמיד משחקים שם ילדים מוכשרים. שמעון הכיר את הילד שקרקס את כל השכונה. הוא שיחק עם הבן שלו. קינן אמר לפרנקל שזה ברוכיאן, כדאי לצרף אותו. אבירם בא בשמחה. רק שבעיה אחת הפריעה לשידוך. ויקטור יונה, שהיה אמור לחתום על השחרור, אמר שבחיים לא. זו אי הבנה, עניין משמעתי, הילד ישחק רק בהפועל.
ברוכיאן לא חזר לקרית-יובל, הוא רצה רק בית"ר, אבל במחלקת הנוער עיקמו את האף כשהבינו שלמשפחה אין כסף לשלם עבור ההשתתפות. "ההנהלה לא רצתה אותו בגלל שהוא לא שילם, זה היה בשבילם מקור הכנסה", נזכר המאמן מבית"ר, פרנקל. "אנחנו שילמנו מקופת הקבוצה, ההורים תמכו. נעליים קנינו כי לא היו לו. אף אחד לא עזר, גם לא מלמיליאן".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ברוכיאן אחרי כיבוש השער המדהים, שלשום בטדי. צילום: דני מרון
|
|
|
 |
|
 |
|
נלחם בשיניים על מקום בהרכב של אוחנה
|
|
|
 |
|
|
|
ברוכיאן גדל עם אמו נורית וחמשת אחיו בשכונת ארמון הנציב. הוריו פרודים, המצב הכלכלי לא האיר פניו, אבל זה לא מנע את התמיכה הגדולה מהבית. "מגיל שנתיים ידעתי שהוא יהיה שחקן, כי הכדור נדבק לו לרגל", נזכרת נורית, העובדת בבית-החולים הדסה. "נסים בכר תמיד נתן גב ואמר שאני לא צריכה להתבייש שאני לא יכולה לשלם. הם תמיד עמדו מאחוריי".
למרות שהוא לא עבר לבית"ר, ברוכיאן שיחק בקבוצת הילדים של המועדון. "הוא שיחק עם כרטיס מזויף", מסביר המנהל דאז קינן. "היו אז משחקים של 7 נגד 7, נתנו לשופט 20 כרטיסי שחקן, אתה חושב שהוא שם לב מי נמצא ומי איננו? שנה וחצי אבירם שיחק ככה ובכל משחק הבקיע רביעיות, חמישיות. אפילו זכינו באליפות עונה אחת".
ואז , בית"ר נכנסה לברוך. ברוכיאן הגיע לקבוצת ילדים א', שם כבר משחקים על מגרש גדול, מקפידים על כרטיסים ואי אפשר לעבוד על פראיירים. החליטו להעביר את הילד בכוח. המנהל קינן ביקש מההנהלה טופס העברה, אמרו לו שהילד יקנה. ברוכיאן אמר שאין לו מאה שקל בכדי לקנות טופס, אז קינן הוציא מהכיס שלו וביקש מאבירם שיחתים את אמו. הילד חזר בידיים ריקות, סיפר שאיבד את הטופס. שמעון קנה טופס נוסף ועם הטופס החתום הלך לקרית-יובל לנסות ולהחתים עליו את הבוס יונה.
את ויקטור צריך לדעת מתי לתפוס. ביום עצבני הוא לא משחרר אפילו שרוך, ביום טוב הוא לארג'. באותו יום הוא היה לחוץ. קיץ, הקבוצה צריכה להתחזק, מחנה אימון באירופה. יונה לקח את הטופס וחתם עליו במהירות. "לא זוכר", יונה ניסה לפשפש אתמול בזכרונו ולא הצליח. "אתה יודע כמה שחקנים שחררתי במהלך השנים וכמה הגיעו אלינו מבית"ר? המון. ילדים בגיל הזה אני לא יכול להחזיק בכוח. אני לא יכול לעצור אותם. אסור לי".
ברוכיאן התגלה כטיפוס לא קל. הוא היה מופנם מאוד ושקט, אבל כשמשהו הטריד אותו הוא היה מסוגל לחתוך במהירות ולהיעלם. הוא לא הגיע לאימונים, למשחקים. בבקרים הייתה לו בעיה רצינית להתעורר, אז אמו ישבה לו על הראש, והמנהל והמאמן היו מתקשרים, ואם זה לא עזר אז האוטובוס של הקבוצה היה עובר ליד הבית, העיקר שיתייצב.
אמו הגיעה לכל המשחקים ואפילו לאימונים. למשחקי חוץ המנהל היה מגניב אותה לאוטובוס, ידע כמה זה חשוב לה. לפני מספר חודשים היא הגיעה לאיטליה ביחד עם נבחרת הנוער היא לא תשכח שאברהם בכר, מאמן נבחרת הנערים, אמר לה "יש לך נכס, תשמרי עליו". מאז היא מבצעת את ההוראה בקפידה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוחנה, ברוכיאן בא וביקש דקות משחק. צילום: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
הדוד אורי: "לא נתחיל להשוות, אבל הוא בדרך הנכונה"
|
|
|
|
|
|
|
בקבוצה היו מרוצים מאוד מההתקדמות של השחקן, אבל גם שמו לב שהבעיות בבית מטרידות אותו, לא נותנות לו מנוח. כשהיה בן 15 הוא בא להנהלת הקבוצה ועידכן אותה שמכבי חיפה מעוניינת לצרף אותו. ההצעה ריתקה אותו, לא רק מקצועית, אלא גם סביבתית. חיפה הציעה לו תנאי פנימיה שיתנו לו ראש שקט לכדורגל ויכניסו אותו חזק ללימודים.
נסים בכר התערב. "צלצלתי למכבי חיפה ואמרתי להם שלא יתקרבו אליו. לא הייתי מוכן לוותר, דאגתי שיגיע, שילך לבית-ספר. אמרתי לאבירם שכל בעיה שתהיה, נתגבר עליה. היו לי איתו כל כך הרבה שיחות. פעם הוא רצה לשחק, פעם לפרוש. לא נתתי לו ללכת. זה כישרון".
ברוכיאן הגיע לקבוצה הבוגרת, אבל התקשה למצוא מקום של קבע בהרכב. הוא לפעמים נראה איטי מדי למרות שאין לו בעיות של כושר גופני. משחק ההגנה שלו רעוע ולאמו יש הסבר מעניין לתופעה. "הוא לא מסוגל לפגוע באף אחד, אז בשביל מה שיקבל צהוב?".
אבל כבר רואים שיפור. אוחנה דורש ממנו לרוץ, לרדוף אחרי שחקנים, אפילו גליצ'ים הוא ייצר, דבר שפעם לא היו רואים ממנו. הוא שקט, אבל הישיבות הארוכות על הספסל ייאשו אותו. לפני שנה הוא בא לאלי אוחנה וביקש ממנו דקות משחק. ראה שמביאים את אבי נמני ואופיר עזו ושאין לו הרבה סיכוי לרוץ על הדשא. המנג'ר ביקש ממנו לחכות בסבלנות, תורו עוד יגיע.
בקיץ הוא שוב הלך לאוחנה, הפעם הייתה לו הצעה טובה ביד. הפועל ירושלים, זו שלא רצתה אותו כילד, קראה לו לשוב הביתה. "הוא כל כך רצה לבוא בתחילת העונה", מספר יונה. "בית"ר לא הסכימה כי נמני היה מורחק וברוכיאן החליף אותו. אם נמני היה משחק בתחילת העונה, אבירם היום היה בהפועל ". הקהל אוהב אותו, בטדי תמיד ידעו להעריך תנועה נכונה ובעיטה מרהיבה, רק שעכשיו המעמד מחייב. שער מדהים וצילום משותף עם המלך אורי. ברוכיאן מצטנע ומסתפק במשפט מלמיליאני טיפוסי: "יש לי הרבה מה להוכיח". ואורי ? עדיין לא מסמן את היורש, אבל מאותת מהאגף. "הוא זכה בתהילה בזכות עצמו. אם נתחיל להשוות לא נרוויח שום דבר. מה שבטוח, הוא בדרך הנכונה ".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
