 |
/images/archive/gallery/190/580.jpg לוגו ממפיס
.  |
|
|
| קבוצת NBA ביום, ממפיס גריזליז: כשזה עמוק |
|
| ספורט NRG גאה להציג, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA הממשמשת ובאה, את פרויקט "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: ממפיס היתה הדבר הכי מגניב בליגה בעונה שעברה, עם שילוב בין צוות מקצועי מנוסה וחכם לסגל צעיר ומאוד מאוד ארוך. בלי כוכב על הם יתקשו להרחיק אל תוך הפלייאוף, אבל זה לא אומר שהם יעשו למישהו חיים קלים |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה,
25/10/2004 8:36 |
|
|
|
|
|
|
|
נוסדה: 1995, כוואנקובר גריזליז, עברה
לממפיס בשנת 2000.
אולם: הפדקס פורום, שמחליף את הפיראמיד.
אליפויות: אין.
בעונה הקודמת: 50 נצחונות, 32 הפסדים, 61 אחוז הצלחה, סיימו במקום השישי במזרח, נמחקו בסיבוב הראשון 0-4 מול סן אנטוניו בלי פייט ממשי. שובצו לבית הדרום מערב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הקיץ הזה
|
|
|
 |
|
|
|
יש שירצו להיות ציניים, ויציינו שאת העונה הטובה ביותר בתולדותיהם, סיימו הגריזליז עם שמונה הפסדים רצופים, ארבעה בליגה וארבעה בפלייאוף. רק שלפני כן, היו להם 50 נצחונות ב-78 משחקים, הישג מדהים לקבוצה שמחזיקה בכוכב על אמיתי אחד ומאמן שכבר כולם שלחו לפנסיה. רק כשמסתכלים הכי למעלה, לסמכות המקצועית-ניהולית העליונה בקבוצה, מבינים מה הסוד של הגריזליז. לאיש שיושב שם ומקבל את ההחלטות קוראים ג'רי ווסט, אולי הג'נרל מנג'ר הטוב בהיסטוריה של ה-NBA, ובטח שבעידן הנוכחי.
ווסט החליט שלקבוצה צעירה בבניה צריך מאמן ותיק, עם עקרונות, עם סמכות ועם המון כדורסל מסודר. הוא מצא את כל אלה ביובי בראון, שסיים קולג' לפני 49 שנים ועד שהגיע לממפיס, בתחילת 2002, לא אימן בליגה 16 שנים רצופות. רק שבגריזליז לא היו לו פרימדונות, וכולם נתקפו יראת כבוד למראה המאסטר הזקן שבא ללמד אותם איך עושים זאת נכון. גם אנשים עם פוטנציאל בעייתי כמו בונזי וולס וג'ייסון וויליאמס, פורעי חוק וג'ייל-בלייזרים בימים לא רחוקים, נראו תחת בראון כשבט צופיפניקים בכיתה ו'.
השיטה של יובי וג'רי היא רוטציה, ובניגוד לפוליטיקה הישראלית בשנות ה-80, הפעם זה גם עבד בהצלחה גדולה. סגל שבו בכל עמדה יש שחקן-גיבוי, לא אחד, אלא לפחות שניים, איפשר לכולם לעשות עבירות, לבראון להעיף לספסל כל פעם שחקן שעשה משהו לא נכון ולהעלות במקומו מחליף לא פחות טוב. לג'ייסון וויליאמס בעמדת הרכז יש את ארל ווטסון וטרוי בל, והשנה גם את אנטוניו ברקס; למייק מילר, בעמדה 2, יש מאחוריו את שיין באטייה, בונזי וולס, דאנטיי ג'ונס ואנדרה אמט; לג'יימס פוזי בעמדה 3 יש את באטייה, וולס ובריאן קרדינל שהגיע מגולדן סטייט; ובעמדות 4-5 מתייצבים פאו גאסול הכוכב הגדול, לורנזן רייט, סטרומייל סוויפט, ג'ייק צקאלידיס, בו אאוטלו, קרדינל וריאן האמפרי. לאוקיאנוס השקט אין עומק כזה.
גאסול, שקיבל הארכת חוזה לאחרונה, הוא הדמות המובילה בקאדר המבהיל הזה. הוא היחיד שאמור לשחק באופן קבוע יותר מ-25 דקות במשחק, הוא הפרנצ'ייז פלייר ואין לאף אחד בעיה להודות בזה. הוא בעל אופי נוח לאימון, הוא מקדיש את כולו לכדורסל, תמיד רוצה ללמוד ואפילו התפנה לייצג את ספרד באולימפיאדה. בעוד שבעלים של קבוצות עם כוכבים בינלאומיים אחרים עשו פרצוף עקום ומלמלו משהו על ענייני ביטוח, ווסט נהנה לראות את גאסול חוטף מכות משאר העולם וממשיך להשתפר.
הקלעי והריבאונדר המוביל של ממפיס, עם 18 נקודות ו-8 ריבאונדים לערב, ימשיך לעמוד בפרונט של המועדון, ולייצג את כל מה שטוב בו – גיל צעיר, כישרון ענק, פחד מאף אחד ורצון להתקדם ולמצות את הפוטנציאל – וזה אומר דברים טובים. ולא רק בגלל הלוגו והמדים החדשים והיפים בכחול-כהה וצהוב, שמחליפים את הטורקיז-תכלת-שחור המוזר מהשנים הקודמות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פאו גאסול. ימשיך לעמוד בפרונט. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
יתרונות וחסרונות
|
|
|
|
|
|
|
פלוסים
תשעה שחקנים שונים הובילו את הגריזליז בקליעה בעונה שעברה במשחקיה, 10 עשו זאת בריבאונדים. לכל השחקנים שם, חוץ מגאסול (וגם לו, במידה מסוימת), יש רשיון חופשי להכות, כיוון שלכל אחד יש תחליף; יש לממפיס שחקנים שמתאימים לכל סגנון משחק, לכל יריבה, לכל מזג אוויר, לכל סיטואציה, ובאופן כללי, יש לה גם המון המון כישרון. אף שחקן לא עזב את הסגל הקיץ. לא ברור מה הם יעשו עם כל כך הרבה אנשים, אבל תסמכו על ג'רי ווסט ויובי בראון שזה יהיה מעניין.
מינוסים
נכון שאם כדורסל היו משחקים 15 על 15 ממפיס היתה לוקחת אליפות תוך כדי שינה, אבל כדורסל עדיין משחקים חמישה על חמישה, ובדקות ההכרעה, אפילו אחד על אחד. לממפיס אין גו-טו גאי ברור וזה עובד לשני הצדדים, אבל במארס ואפריל צריך מישהו שיסחוב את הקבוצה על הכתפיים; אין לה נסיון פלייאוף, כמו שסן אנטוניו הרגישה כשדרכה עליה בשנה שעברה, ונסיון כזה הוא לא דבר שצוברים ביומיים. והמערב, אתם זוכרים, כל כך חזק שגם אם ממפיס תשחזר את ההצלחה ותגיע לפלייאוף – והשנה זה יהיה אפילו יותר קשה כי אף אחד לא יזלזל בה – קשה להאמין שמה שיש שם יספיק כדי לעבור סיבוב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סוויפט (משמאל) עם גאסול. יכול לקנות את עולמו. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
מה יש
|
|
|
|
|
|
|
שימו לב
סטרומייל סוויפט. לא שיש לשחקנים יותר מדי מה לבלוט בשיטה בה כל אחד זוכה למנות קצובות של דקות משחק, סטייל תקופת הצנע, אבל סוויפט, שחתם לאחרונה על הארכת חוזה לשנה אחת, הופך בקיץ הבא לשחקן חופשי. אי לכך, הוא רוצה שבעונה הבאה ישולשלו לכיסו מצלצלין רבים, וזוהי "contract year" עבורו, ובשנים כאלה שחקנים יכולים לקנות את עולמם (ואחר כך לקנות צי שלם של מרצדסים עם העודף שנשאר מהאוכל בכיס האחורי).
מאמן
יובי בראון, מתחיל שנה שלישית בממפיס עם רקורד מצטבר של 78 נצחונות ו-78 הפסדים באלוויסטאון.
אני זה רק לשאול שאלה
איך למאמן בן 71 יש זיכרון כל-כך טוב, שהוא מסוגל לחשב בזמן אמת איך 12 שחקנים שונים יקבלו 20 דקות בערב?
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המאמן יובי בראון. מה מצב הזיכרון? צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
מה יהיה
|
|
|
|
|
|
|
אופטימי
שכפול של העונה הקודמת, ואם יצליחו לגנוב ניצחון בסדרת פלייאוף, אלוויס בכלל ישקול קאמבק לנבחרת המעודדות.
פסימי
הרוטציה עמוסה מדי, שחקנים מתחילים להתמרמר, השיטה נכשלת, הגריזליז חוזרים לאיזור ה-40 נצחונות ומטה. יצחק שמיר מגיב: "אמרתי לכם שזה לא רעיון טוב?"
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'ייסון וויליאמס. אלביס ישקול קאמבק? צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
