ראשי > ספורט > כדורסל > כתבה
בארכיון האתר
מולי קצורין המתפטר - מר הגנה
שבע שנים היה מולי קצורין מאמן נבחרת ישראל בכדורסל, רובן טובות, אבל הכישלון שסיים אותן מהדהד עד עכשיו. בראיון ראשון מאז הודעת ההתפטרות שלו מודה קצורין בטעויות, אבל רק שוליות, וסוגר את כל החשבונות הפתוחים, עם השחקנים שאיכזבו, הקולגות שארבו והתקשורת שהתנפלה. את פסקי הזמן הוא מנצל לפוליטיקה, גירושים וחוויות מקפיאות מהנכר
לכתבה הקודמת דפדף בספורט לכתבה הבאה
חגי סגל וציפי שמילוביץ
29/10/2004 12:29
ההרגשה של מולי קצורין היתה לא טובה כבר מההתחלה. שום דבר בתוכניות של המאמן להוביל את נבחרת ישראל בכדורסל לאליפות אירופה רביעית איתו, לא הלך. וכדי להבהיר לו שזה גם לא ילך, קרה המקרה המוזר בשעת לילה מאוחרת. "אני גר בקומה גבוהה", הוא מספר בבית הקפה למרגלות אותה קומה בבניין נוצץ בשולי תל אביב, "ובלילה שלפני המשחק השני במוקדמות האליפות, נגד בולגריה, התעוררתי בשתיים ונזכרתי שלא סגרתי חלון. אני תמיד מקפיד לסגור חלונות, שלא ייכנסו כל מיני ציפורים וינשופים. קמתי מהמיטה, ער ולא ער, עברתי מחדר השינה לסלון, יש לי שם רהיט למערכת הסטראו עם דלתות זכוכית. הדלת היתה פתוחה. נכנסתי בה. חתכתי את שתי הרגליים, ירד לי דם כמו בסרט קולומביאני. בשלוש וחצי בבוקר הייתי במיון, תפרו לי את הרגליים. רגל אחת היתה כמו בלון וכל מה שחשבתי זה איך אני מכניס את הרגליים לנעליים בערב, הרי אתה לא יכול לעמוד במשחק עם כפכפים. איכשהו דחפתי את הרגל לנעל. כל המחצית הראשונה ישבתי על הספסל. במחצית השנייה נעמדתי, לא יודע איך. עשרה ימים לא תפקדתי, ישבתי באימונים עם רגל למעלה. זה רק עניין צדדי שלי, אבל
זו עוד דוגמה לאיך הכל לא הלך בקמפיין הזה. לפעמים בספורט פשוט לא הולך, מה לעשות".
 
שבע שנים אימן קצורין, בחודש הבא בן 50, את נבחרת ישראל. תקופה ארוכה מאוד, בוודאי בקנה מידה של הספורט הישראלי. שבע שנים יותר טובות מרעות, אבל בספורט, אולי יותר מכל תחום אחר בחיים, אתה טוב רק כמו המשחק האחרון שלך. והמשחקים האחרונים של קצורין היו רעים. הנבחרת נראתה עגומה על המגרש ומחוצה לו, לא הצליחה לעלות לאליפות אירופה למרות יריבות נוחות, והתקשורת נעצה להבים משוננים. רוב פרשני הכדורסל הישראלי הם אנשים דעתנים במיוחד, וכשנשלף העט או נפתח המיקרופון, יכול להיות מאוד לא נעים בצד השני.
 
קצורין, מצדו, דעתן לא פחות, עקשן אפילו יותר, והיה ברור שכולם נמצאים במסלול התנגשות. בשיאה של הסערה בחר המאמן להודיע על התפטרות בתוכנית "בטריבונה" של אבי רצון, כשהוא מוותר על מסיבת עיתונאים מסודרת ומטיח מילים קשות במדיה. בדוח הסיכום שלו כתב כי התקשורת סימנה אותו כיעד לפיגוע, לא פחות, ובכך הגיעה מערכת היחסים בין שני הצדדים לשפל של ממש, שחרג מעבר לביצה הסמיכה של הכדורסל המקומי.
קצורין, אימן שבע שנים את נבחרת ישראל. צילום: עדי אבישי
"לא נהניתי מהאימונים, לא נהניתי מהקדנציה הזו"
לנבחרת עוד נותר סיכוי להגיע לאליפות בשנה הבאה ביוגוסלביה, אבל את טורניר ההזדמנות האחרונה ינהל כבר מאמן אחר, וקצורין, שבסך הכל הוא אחד המאמנים היותר ג' נטלמנים בספורט הישראלי, יושב עכשיו בפעם הראשונה כדי, באמת, לתת הסברים ולעשות חשבון נפש.
 
- איך נראים חייו של מאמן בחופשה?
"זה שונה, זה דופק אפס. מאמן זה לא מקצוע, זה אורח חיים, אתה אף פעם לא רגוע. כשאין תחתיך שום אחריות, החיים נראים אחרת לגמרי".
 
- יש בזה משהו מאוד נעים.
"זה נעים לתקופה מסוימת, אבל מתחיל קצת לדגדג לי. אני לא מטפס על הקירות, יש לי מספיק מה לעשות. התחלתי לסדר את כל הניירת שלי, מצאתי קלטות שלי עוד מימי הגליל, מהפעם הראשונה שגליל עליון ניצחה את מכבי תל אביב. לא יודע אם יש לעוד מישהו את הקלטת הזו. אני יותר יוצא, יותר מבלה, הילדים יותר נהנים ממני. הבת שלי עוד מעט משתחררת והבן בכיתה י"א, ואני מאוד מחובר אליהם. אני נהנה, אבל זה גם לא קל. אני מאמין שבתקופה המאוד קרובה יקרו דברים".
 
- מרגיש הקלה?
"זה לא עניין של הקלה, הרי גם אם הייתי חתום לחמש שנים, אין נבחרת עד הקיץ. זו אכזבה. אמנם היה נראה כאילו אני היחיד שלא רצה שנעלה לאליפות אירופה, אבל אני מוכרח להפתיע אתכם, רציתי יותר מכולם. קרה מה שקרה, ירדתי באמצע הקמפיין, ואני מאוכזב".
 
- אם עוד לא נגמר ואמרת שאתה לא מרגיש אשם, אז למה לרדת באמצע?
"ראשית, לקחתי אחריות על התוצאות עד פה. זה אולי מוזר כי אצלנו לא לוקחים אחריות על כלום, אבל העסק לא דפק, לא נראה טוב, ואני המבקר הכי גדול של עצמי. שנית, לא נהניתי. מאמן שמאמן הרבה שנים רוצה לא רק להצליח, אלא שגם יהיה לו כיף. לא נהניתי מהאימונים, לא נהניתי מהקדנציה הזאת. כבר בשלב מוקדם של הקמפיין ביקשתי מיושב ראש הוועדה המקצועית באיגוד הכדורסל, איתן רוב, להשתחרר. אמרתי לו,'איתן, אני לא נהנה'. הוא לא קיבל את זה. כשאמרתי בהתחלה שזה יהיה הקמפיין הכי קשה שהיה לי, ישר היו צחוקים, הנה הוא עוד פעם עם הסיפורים שלו, מקטין ציפיות, משחק בתקשורת".
 
- לא התכוונת ליריבות?
"ודאי שלא. הרי פורטוגל היא היריבה הכי נוחה שאפשר לקבל. אבל יש לי מספיק ניסיון וחושים ויכולת לאבחן. כל פעם שאני מנסה להגיד משהו, ישר אומרים:'הוא מסיר את האחריות', ואין לי שום כוונה להסיר אחריות. אני מקווה שיבינו את מה שאני אומר, כי כשאמרתי שהייתי יעד לפיגוע מצד התקשורת, ישר התנפלו עלי".
 
- ברור שהתנפלו. לא נראה לך מוגזם לגמרי להגיד דבר כזה?
"נו, הרי ברור שלא עשיתי השוואה בין הספורט לדברים האלה. התכוונתי לזה שהייתי מטרה. או-קיי, אני לא משורר ולא כותב כל דבר שאני אומר, אבל הכוונה היתה ברורה, ומי שרצה עשה מזה עניין".
 
- מתי החלטת להתפטר?
"כשהפסדנו לפורטוגל בבית הערכתי שבגלל זה לא נעלה, אבל עוד היה סיכוי ואי אפשר לעצור באמצע. כשהפסדנו בבולגריה ואפסו הסיכויים, ידעתי שזהו, בשבילי זה נגמר".
 
- אולי היה לך ברור שלא יאפשרו לך להמשיך גם אם תרצה?
"ראשית, לא חשבתי בצורה כזו, ושנית, המציאות היתה אחרת. בוועדה המקצועית היו חברים שביקשו לא לקבל את ההתפטרות. אני לא יכול להגיד אם היו מפטרים אותי או לא, אבל זאת לא היתה התחושה שלי".
"הערכתי שבגלל ההפסד לפורטוגל לא נעלה". צילום: אלן שיבר
"היה ערבוב של ביקורת לגיטימית עם עליהום אישי"
- אז ממה בעצם לא נהנית, מהשחקנים?
"שחקנים זה כמו פלסטלינה, והמאמן צריך לעצב ולהוציא מהם את הצורות שהוא רוצה. לא הרגשתי שזה מה שקורה. על הרקע הזה, עוד לפני אליפות אירופה בשנה שעברה, היו חיכוכים. יש לי את הדרישות שלי ואני לא מוכן לזוז מהן. אני לא כזה מאמן קשה כמו שנוטים לייחס לי, אבל אני מאמן דורש, זה בפירוש כן. אני דורש מהשחקנים מקצוענות ולהופיע בזמן ולהשקיע הכל באימונים. לא המצאתי את הגלגל, זה התנ"ך של כל מאמן שמכבד את עצמו. ולא הרגשתי פידבק, לא הרגשתי שאני עושה משהו ודברים קורים".
 
- אבל אלה הדרישות שלך כל השנים. אז מה קרה פתאום, הכדורסלן הישראלי השתנה?
"הנבחרת השתנתה. יש בה שחקנים טובים, וברור שהיינו צריכים לעמוד במשימה, אבל זה בפירוש לא אחד הסגלים הטובים שהיו לנו. בנינו על דיוויד בלותנטל ובסוף הוא לא בא, לא מצאנו מחליפים ליואב ספר בעמדה שלו, ליכולות ההגנתיות של דריק שארפ, ולגור שלף, לפחות בקטע של עזרה בניהול המשחק. ברור שהייתי צריך למצוא תחליפים, אבל בשורה התחתונה לא היו, וזה השפיע לא טוב, כי רק ניסינו וניסינו וכל הזמן היו שינויים".
 
יהיו הסיבות אשר יהיו, לצופה מהצד היה לא נעים להביט בפניה של נבחרת ענף הייצוג הכל כך מצליח. לא רק הכדורסל היה רע, האוויר שזרם מהנבחרת היה עכור. מעל הכל, היתה תחושה כי בין המאמן והשחקנים נוצר נתק, שהם כבר לא היו גוף אחד, שמאוד לא נחמד להם ביחד. "בכל קבוצה יש שחקנים שמרגישים יותר נוח ופחות נוח, ואני מניח שהמקרה שלי לא שונה", אומר קצורין. "אין ולא היתה לי בעיה עם החבר' ה האלה באופן אישי. היחסים היו טובים. הם באו להתייעץ, יש אפילו שחקן שדיבר איתי על דברים אישיים. אני הבאתי אותם אחד אחד לנבחרת. אני לא מאשים ולא רוצה שזה יישמע ככה, אבל כשכל יום כותבים על המאמן שלך שהוא כך וכך, כשאתה קורא שהבן אדם שמוביל אותך הוא כזה וכזה וטועה כל הזמן, זה לא נעים לך".
 
- זה עירער את הסמכות שלך עליהם?
"לא יודע אם עירער, אבל עשה אווירה לא נעימה".
 
- אבל התוצאות הן שהביאו את הביקורת, לא להפך.
"זה נכון".
 
- והתקשורת החלה לבקר אותך בגלל הפסד ללטביה ב-23 הפרש . תסכים שזה היה הפסד מביש.
"היסטורית, תמיד היה לנו קשה נגד לטביה. לא ההפסד היה מביש, הדרך היתה מבישה".
 
- או-קיי, ולמחרת התחילה הביקורת.
"היה פה ערבוב של ביקורת לגיטימית, ברובה נכונה, עם עליהום אישי. כמי שספג הכל, אף אחד לא יכול לצפות ממני שאשב עם מסננת ואגיד, 'זה אישי, זה נקי'. הרי אם אני מקבל עכשיו טלפונים מקולגות שלכם, שאומרים,'מולי, אנחנו מצטערים', זו בשבילי אינדיקציה שהתאוריה שלי נכונה".
 
- דיברת בצדק על הדרך, אבל אם כן היינו עולים, היית נשאר?
"מבחן התוצאה זה הדבר הכי חשוב, אבל עכשיו אני לא יודע אם לענות על השאלה הזאת, כי אם אומר את האמת, אז יגידו,'בטח, הוא כבר בחוץ, מה אכפת לו להגיד"'.
 
- נו , אז מה אכפת לך להגיד.
"או-קיי, לא הייתי נשאר. לא בגלל הדרך, אלא כי לא נהניתי".
שטיינהאור. "קצורין שגה על ימין ועל שמאל". צילום ארכיון
"היה רצח אופי למאמן של למעלה מ-30 שנה"
ניצני המשבר בין קצורין לשחקנים נבטו עוד בשנה שעברה, במהלך ההכנות לאליפות אירופה הקודמת בשוודיה. חלק מכתבי הנבחרת סיפרו על אווירה לא טובה. קצורין רתח. אחר כך הגיעה אליפות מצוינת ובסיומה המקום השביעי, כולל ניצחון על רוסיה הגדולה, אבל התקשורת התעקשה שהמצב לא טוב. קצורין המשיך לרתוח. "יש הבדל גדול", הוא אומר, "לפני אליפות אירופה הנבחרת עבדה קשה".
 
- אבל פרשה רדפה פרשה.
"היתה פרשה וחצי. אומרים לי'פרשת ליובין'. מה זה פרשת ליובין? הוא שוחרר מהנבחרת על רקע מקצועי. הלך ליאור ליובין לטלוויזיה ואמר מה שאמר עלי. ככה הגיבו גם עוד שחקנים בעבר, אבל זה כנראה חלק מהתרבות שלנו. מה הפרשה? המאמן שיחרר אותו. הוא לא שיחק במכבי תל אביב, רמתו ירדה, לא הכין את עצמו כמו שצריך. קיבלנו החלטה מקצועית. בגלל שקוראים לו זה וזה, אני אקח אותו? אגב, ליובין הצטער על מה שאמר. פה בבית הקפה הזה, בשולחן בפינה, הוא הצטער. אבל לא חשוב. שנה אחר כך, בהפועל תל אביב, חצי עונה הוא לא היה טוב. בחצי השני הוא חזר לעצמו ובאופן טבעי מקומו בנבחרת. בכל ההכנה שלנו ליאור היה הכי טוב. ניסו לייחס לי כל מיני דברים אישיים עם שחקנים, בולשיט אחד גדול".
 
- יש תחושה שמשהו בהתנהלות שלך השתנה. בשנים הראשונות אתה אימנת, ובשנים האחרונות גם רצית לנהל. התעסקת בדברים שלא בטוח שהם תפקידו של מאמן נבחרת.
"אולי אתם צודקים, אבל אני עשיתי בכל נקודת זמן את מה שהרגשתי שצריך לעשות. במהלך שנותי בנבחרת חל שינוי גדול במה שנעשה סביבה. בהתחלה היו באימונים שני עיתונאים, אחד מ' ידיעות', אחד מ' מעריב'. היום יש גם את כל כתבי האינטרנטים שהביאו ממד תחרותי שעוד לא היה, ישבו בכל האימונים, וכל פיפס וכל שמיפס יוצא החוצה, וההתנהלות לא יכולה להיות אותו דבר. לכן, ברגע שראיתי שדברים לא נעשים, כמו להרחיק קצת את התקשורת מהנבחרת, אני עשיתי אותם. התפקיד של מאמן נבחרת זה גם לשמור עליה ולהגן על השחקנים, ואם צריך, אז לשים את עצמו בחזית".
 
- אבל למה היית צריך להתעסק בדברים ניהוליים? זה לא התפקיד שלך.
"אם דברים היו מתבצעים, לא הייתי עושה אותם. זה נכון תאורטית להגיד שאתה צריך להתעסק רק באימון וכל השאר לא עניין שלך, אבל אם השאר לא קורה, אז תשב בצד?"
 
- אתה אומר שחלק מהתפקיד שלך זה להגן על השחקנים. שאלת אותם אם מפריע להם שיושבים אנשי אינטרנט באימונים, או שעיתונאים נוסעים איתם באוטובוס? כי הפידבק שאנחנו קיבלנו היה שזה ממש לא הפריע להם, הם אפילו רצו את התקשורת בקרבתם.
"ראשית, לחלק זה הפריע. שנית, בשלב מסוים נחצה גבול, נחצו הבנות לא כתובות. אני המאמן שפתח את חדרי ההלבשה לטלוויזיה כשנכנסתי לתפקיד, אבל כל זה כשהתקיים יחס של כבוד בין הצדדים. מצאת משהו שנותן לך סיפור, אבל הנבחרת יוצאת ממנו לא טוב, תכתוב מה שאתה רוצה, אף פעם לא אמרתי למישהו מה לכתוב, אבל הכלל הבסיסי הוא לבקש את תגובת המאמן. ניפיתי בזמנו את אפיק נסים. חנן קרן, שהיה המאמן שלו, אמר שאני מנהל את הנבחרת כמו חצר ביזנטית וקשקושים. שבוע אחרי התקשרתם לבקש תגובה. שבוע אחרי. תגובה זה מינימום של כבוד הדדי.
 
"אחד הדברים שהכי מפריעים לי זה שהתקשורת לא מוכנה לקבל ביקורת. הביקורת שלי, בדיוק כמו שלכם, חלקה נכונה וחלקה לא. אבל כשאתם מבקרים זה בסדר, וכשאני מבקר ישר אומרים שזה תירוצים וששוב התקשורת אשמה. התקשורת לא אשמה, אבל היא יכולה גם לקבל ביקורת. הרי העיתונים קונים דיו בליטרים. לי יש עיתון? אין לי אפילו פינה ברדיו. שואלים אותי, אני מגיב. לא שואלים, אני שותק. בפרספקטיבה של זמן, אתם מוכנים לשים יד על התנ"ך ולהגיד שכל מה שנכתב היה נכון? אם ניהלתי משחק לא טוב, תכתבו, אבל בשביל הציבור, העיתון זה כמו התורה. אם כתוב בעיתון סימן שזה נכון. אז כשלוקחים מאמן של למעלה מ-30 שנה , והרקורד שלו ידוע, וכל הזמן כותבים שהוא ככה וככה, זה רצח אופי".
קצורין. "מפריע לי שהתקשורת לא מוכנה לקבל ביקורת". צילום: יוסי אלוני
ככה עושים, שטיינהאור?
- אבל אולי התקשורת קלטה לפניך שאין הנאה בנבחרת.
"אין לי שום בעיה, היו תקופות שביקרו אותי, שהיללו, הרימו וקברו. אלה חיי מאמן. שיחקנו נגד לטביה ובאמת היה משחק רע. למחרת כבר דרשו ממני להתפטר. בהקבלה, ראיתי במחזור הליגה הראשון שתי קבוצות ששיחקו מה זה מביש, אמרתי לאנשים שם,'שיחקתם יותר גרוע מהנבחרת'. לא ראיתי שמישהו ביקש מהמאמנים להתפטר. למה? כי אחד הוא יקיר התקשורת ולא יעיזו לכתוב מילה רעה עליו, והשני הוא בחור טוב שלא עשה רע לאף אחד, אז מה ההבדל?".
 
- כי פה זו קבוצה ישראלית שניצחה קבוצה ישראלית. הנבחרת הפסידה לגויים.
"אבל הגויים יותר טובים מאיתנו כל הזמן".
 
- אתה אומר שליאור ליובין לא היה בכושר אחרי עונה במכבי. יותם הלפרין בא אחרי שנתיים בלי לשחק בכלל במכבי. באליפות אירופה עלה בחמישייה, בלטביה עלה בחמישייה, משחק אחרי זה לא שותף. איך שחקן יכול להתמודד עם תהפוכות כאלה?
"יותם הוא אחד הכשרונות הכי גדולים שצמחו פה. חשבתי שהוא ייכנס למשבצת של שארפ. רציתי לדחוף אותו גם מתוך מבט קדימה. בנינו את יותם בהכנה, הגענו ללטביה וקרה מה שקרה. המשחק הבא הוא אחרי יומיים וכמאמן אתה צריך להחליט מה אתה עושה אחרי משחק כל כך רע. אני עשיתי שני דברים: דבר ראשון, אמרתי שאין מנהיגות לנבחרת. לצערי, ברוב המקרים, לספורטאים יותר חשוב מה מופיע בעיתון מאשר מה שאומרים להם בשיחה אישית, אז אמרתי כדי שזה יתפרסם וירגיז קצת את השחקנים, יעיר אותם. הדבר השני שעשיתי היה קשור ליותם. ראיתי את הבעייתיות שיש לנו בהגנה, ויותם בקטע הזה לא היה בסדר. היתה לי שיחה איתו, והחלטנו ללכת עם רביב לימונד כדי לחזק את ההגנה. אני בטוח שזה השפיע לא טוב על יותם, אבל אין לנו עונה שלמה, יש זמן קצר וצריך לקחת החלטות קשות".
 
- אמרת שבאת להרגיז בדברים על חוסר המנהיגות, אבל שחקנים נעלבו. מאיר טפירו הרגיש מושפל. לך מותר להגיד הכל עליהם ולהם אסור להגיד כלום עליך?
"עקרונית, אף אחד לא צריך להגיד על אף אחד כלום, אבל למאמן מותר קצת יותר משחקן, כי הוא גם זה שלוקח אחריות. ראיתי באינטרנט ראיון עם תומר שטיינהאור. הוא אומר שם:'קצורין שגה על ימין ועל שמאל, וגם חלק מהשחקנים לא הגיעו בכושר, אבל בלי שמות'. כלומר , קצורין ככה וככה, אבל שחקנים הם קודש הקודשים. לא, אם שחקנים לא היו בסדר, צריך להגיד להם שהם לא בסדר. בסופו של דבר, השחקנים יודעים שהם מקבלים ממני את הגב הכי גדול, שאני אוהב אותם ואעשה הכל בשבילם. בכל תקופת האימונים, גם כשלא הייתי מרוצה, לא היה מקרה ששחקן בא ואמר,'יש לי איזה אירוע', ולא נתתי לו ללכת. כל שחקן עם בעיה, שחררתי. שחקן אמר שהוא עייף,'תנוח, אין בעיה'. "
 
"האמירה על המנהיגות היתה כששחקנים חיו תחת הרושם שהמאמן לא תומך בהם בנושא המאבק על הביטוח שלהם. הרי עוד בהכנה הם לא עלו לאימון כי העניין לא סודר. וזה הפרדוקס הכי גדול. אני דחפתי ודחפתי שיעשו להם ביטוח, ואני יודע שעד נקודת זמן מסוימת הם חשבו שאני נגדם, והיה מי שדאג לנצל את זה. טפירו, שהיה השחקן הכי טוב שלנו והתנהג בצורה יוצאת מהכלל, היה בהלם כשדיברתי איתו, כי הסתבר שהיו מי שטחנו לו דברים שכביכול אמרתי. הוא היה המום.'מה, לא אמרת? מה, לא אמרת?'. למאמן אסור לקלל שחקנים וכו', אבל יש דברים שמאמן צריך להגיד".
הלפרין. "חשבתי שייכנס למשבצת של שארפ". צילום ארכיון
סורי, אימון בשש בבוקר
- שלחת פעם שחקן הביתה, את חיים שמעונוביץ', כי הוא הגיע לא מגולח לאימון. מה אכפת לך אם יש למישהו ארבעה עגילים באוזן, אבל הוא הכי טוב בנבחרת?
"הבעיה לא היתה שהוא בא לא מגולח, אלא שהוא עשה את זה אחרי שהמאמן אמר,'אני מבקש לבוא לאימונים מגולחים'. מה לעשות, ככה המאמן אמר. אתה יכול לאהוב את זה, לא לאהוב, המאמן אמר, השחקן הגיע לא מגולח והלך הביתה. ואגב, הוא הבין את זה. בקמפיין הזה כבר לא התייחסתי לדברים האלה בכלל. צריכים להבין שהדרך היחידה היא הדרך של המאמן. זו גם הסיבה שטפירו שוחרר מתפקיד הקפטן. כשהמאמן אומר,'תקומו ותעלו למגרש', ויושב ראש ארגון השחקנים אומר,'אל תזוזו', ואף אחד לא זז, זה בדיוק כמו העניין עם הגילוח. יש היררכיה וזהו".
 
- אולי השחקן הישראלי בשנות האלפיים רגיש מדי וצריך מאמן שיתחבר לנפש שלו.
"אני מאמין בשחקן הישראלי, צמחתי מבניית שחקני נוער, אבל בקטעים האלה אין אצלי שטח אפור. יש היום מאמנים שמלטפים שחקנים, יש שיושבים איתם בבתי קפה וגם עם עיתונאים, ואני לא כזה. אני לא אומר את זה מתוך גאווה או כדי לפגוע במישהו, אבל אני חושב שאני המאמן היחיד שלא מתקשר לעיתונאים, לא מלכלך אצלם על ההוא וההם, ותאמינו לי שאם אני מוציא ספר, זה רב מכר שחבל על הזמן. אולי אני באמת אכתוב ספר פעם".
 
ברנז'ת מאמני הכדורסל בארץ מחולקת באופן די ברור לקליקות, המונהגות על ידי שני הוותיקים, צבי שרף מכאן ופיני גרשון משם, כשמרבית המאמנים הבכירים משויכים לאחד המחנות. קצורין, ייאמר לזכותו, לא שייך לאף מחנה. "תמיד פירגנתי למאמנים וגם קיבלתי חיזוקים ממאמנים במהלך הקמפיין, אבל לקראת סופו מאוד התאכזבתי מקולגות, בעיקר ממאמנים מובילים, שמהרגע שהפסדנו לבולגריה התחילו להציע את עצמם לתפקיד, כשעוד לא שוחררתי ולא השתחררתי ממנו. אני לא הייתי נוהג ככה". קצורין לא נוקב בשמות, אבל לפחות שרף ואפי בירנבוים, שניהם בני דורו, אמרו בקול רם כי ישמחו לאמן את הנבחרת.
 
- מה לגבי המאמן הבא?
"לא צריך למהר, אפשר לחכות עד סוף העונה ".
 
30 שנה, פלוס מינוס, נמצא קצורין מאחורי הקווים במגרשי הכדורסל בארץ. עבר כמעט את כל הקבוצות והנבחרות, זכה בשני גביעי מדינה עם גליל עליון והניח את היסודות לקבוצה הגדולה שזכתה באליפות ב-93', אימן את מכבי תל אביב בעונה שאחרי אובדן האליפות ושיקם אותה, ובמהלך שנותיו בנבחרת שימש גם כמאמן ורוצלאב מפולין במשך שתי עונות לא רצופות.
 
- אמרת שאתה מאמין בשחקן הישראלי, אבל לורוצלאב לא לקחת ישראלי. גם מאמנים ישראלים אחרים באירופה לא לוקחים.
"בקדנציה הראשונה בורוצלאב רציתי את נדב הנפלד, וגם פפי תורג'מן ודריק שארפ היו אפשרויות. לא יצא.לשחקנים שלנו שנסעו לאירופה,אמרתי שרק עכשיו הם יקלטו כמה היה להם טוב בבית. ההתנהלות של הכדורסל בחו"ל שונה לגמרי. מעבר לקשיי השפה והבדידות, כשלפעמים אתה יכול לדבר רק עם עצמך, אתה בדיוק כמו הזרים שבאים לארץ. אם לא תיתן תוצרת, יקראו לך יום אחד ויגידו,'מחר אתה נוסע הביתה'.
 
"דיוויד בלאט שלח לי מרוסיה אס-אם-אס: 'רק עכשיו אני מבין כמה קשה לאמן בחוץ'. המנטליות , מזג האוויר. בורוצלאב היתה הוראה של המועדון, לא שלי, שלא תגידו שאני משוגע, שאחרי 11 בלילה שחקנים לא יכולים להיראות בחוץ. השחקנים קיבלו את זה. בארץ יש מצב שיגידו לשחקן דבר כזה? לפני משחק מבקשים, מתחננים, רבים על פשרה, 12 או 12 וחצי. תשאלו את אורי כהן-מינץ איך אחרי שהקבוצה שלו בצרפת הפסידה משחק וחזרה בארבע בבוקר הביתה, המאמן הביא את השחקנים בשמונה בבוקר לרוץ על המדרגות. אם אני הייתי עושה דבר כזה היו אומרים'הרס"ר'".
קצורין. "אני מאמין בשחקן הישראלי". צילום: דני מרון
יש שווים, ויש קטש
- אבל גם אתה עשית משהו כזה.
"היה לנו משחק נגד קבוצת תחתית, שהיה ברור שננצח. שחקנים לקחו את זה איזי. החצי הראשון די צמוד,אבל הם עושים לנו בית ספר בכדורים החוזרים, לקחו 11 ריבאונד יותר מאיתנו. במחצית אמרתי לשחקנים שאם גם בסוף המשחק יהיו להם יותר ריבאונדים, מחר יש אימון בשש בבוקר. שחקנים נכנסו לטירוף וכמובן שניצחנו בקלות. נגמר המשחק וכולם מחכים לטופס הסטטיסטיקה. יורדים לחדר ההלבשה, עוזר המאמן אומר לי שיש תקלה במחשב. יושבים השחקנים, לא מורידים נעליים. אני אומר להם,'תורידו, עכשיו לא יהיה אימון'. שעה אחרי סוף המשחק מגיע העוזר עם הטופס, 33-31 להם בריבאונד. אין מה לעשות, סורי, מחר בבוקר, סיקס אוקלוק. למחרת, שעה אינטנסיבית של סגירה לריבאונד, באו עיתונאים, שאלו את הקפטן מה דעתו. הוא ענה: 'המאמן צודק, לא היינו מקצוענים', ובזה נגמר העניין, לא התעסקו יותר בנושא. אחרי זה שישה משחקים לקחנו ריבאונד כמו שלא לקחנו כל העונה".
 
- היה לך טוב שם?
"מצוין".
 
- נסעת לבד. קשה?
"הריחוק מהילדים קשה מאוד, אז האינטרנט כל הזמן פתוח, וכשאפשר אתה מביא אותם. אבל אתה מתעסק רק בכדורסל. אתה קובע מתי מתאמנים, מתי נוסעים למשחקי חוץ, בצד המקצועי אף אחד לאאומר לך שום דבר.זהלא שהכלורוד,אבל למאמן זה הכי כיף. אתה גם זוכה לטעום תרבות אחרת. שבת אחת אמרו לי,'נוסעים לראות היי ספיד'. לא היה לי מושג מה זה, אבל עשיתי את עצמי כאילו אני יודע, התביישתי. מסתבר שיש ליגה של אופנועים, והקבוצה של ורוצלאב היא אחת החזקות בפולין. זה היה כמו הדרבי התל אביבי. או שהיתה בפולין אליפות אירופה במקפצות סקי. נסענו למשחק חוץ ובכל עצירה בתחנת דלק, כולם בתוך הטלוויזיה. 40 אלף איש עומדים באתר, שלג בלי הפסקה, אבל יש לפולנים איזה שני תותחים, וכל פולין בטירוף. אני בשלג הזה לא יוצא מהשמיכה, הם עומדים ולא אכפת להם. יש שם תרבות ספורט מדהימה. נשארו לי הרבה חברים, עד היום שולחים לי אי-מיילים ותמונות".
 
היו שנים שבהן אי אפשר היה להוציא מקצורין ציטוט אחד שיפרנס כותרת בעיתון. השנים האלה עברו מזמן. היום לא רק שיש לו מה להגיד על כל דבר, הוא גם אומר בקול רם. הנה כמה דוגמאות. ראשית, סוגיית עודד קטש, יכול או לא יכול לאמן בלי תעודה.
 
"היתה פה התנהלות לא נכונה של כולם", אומר קצורין בקול נחרץ. "גם של קטש, גם של הגליל, גם של המערכות הקובעות, גם של ארגון המאמנים. אבל לכדורסל שלנו חסרים שחקנים ברמה של קטש שעוברים לאימון. עקרונית, זה נכון להתחיל מלמטה ולעבור את כל השלבים, בדיוק כמו שעושה גיא גודס, למשל. אבל קטש תמיד היה שונה. הוא היה יכול להגיע למשחק בלי נעליים, אז היו דואגים לנעליים. הוא לא היה שחקן רגיל, הוא היה אמן, אין, אין מילים. גם אני נהגתי בו קצת אחרת. כולנו נולדים שווים, אבל לא כולם שווים, אין מה לעשות. אם אחד כזה רוצה לאמן, צריך לתת לו. שימלא את החובות שלו וזהו. צריך להפריד בין הליגה הראשונה לכל השאר, אבל אם בליגת העל בא בן אדם פרטי, מוציא מכיסו כסף ורוצה שפלוני יאמן את הקבוצה שלו, זאת זכותו המלאה. אם הוא לא יצליח, הוא יוכל לבוא בטענות רק לעצמו. באן-בי-איי, כשקבוצה זוכה באליפות, מי מקבל את הגביע? לא המאמן ולא השחקנים, אלא הבעלים. נראה תוך כדי העונה מה קטש שווה.
 
למה לעשות מזה כזה סיפור? כולם נעלבים. נכון, יש חוק, צריך לשמור עליו, אבל בקטע הזה זה לא שחור ולבן".
קטש. "היתה פה התנהלות לא נכונה של כולם". צילום: עודד קרני
"להתנתק חד צדדית זו טעות גדולה. שלום עושים עם אויבים"
והנה דעתו הפוליטית של קצורין, שוב בלי להסס: "בלי שיש לנו הסכם, או ערבויות עולמיות או סוג של הבנה לגבי מה שיקרה אחרי, להתנתק חד צדדית זו טעות גדולה. זה צעד שצריך לבוא מתוך הסכם".
 
- אבל יש עם מי לדבר בכלל?
 "זו חוכמה קטנה להגיד כל הזמן שעם ההוא וההוא אי אפשר לדבר. הם אלה שקובעים את הנציגות שלהם. ואם ערפאת הוא הנציג שלהם, אני מדבר איתו. שלום עושים עם אויבים. אז ערפאת הוא כזה וכזה, ואני אגב לא יודע מה נכון ומה לא. גדלנו ככה שכל מה שאומרים לנו בטחוני, אנחנו אומרים שזה נכון. לא יודע. מהרגע שהכרזנו שערפאת לא רלוונטי וסגרנו אותו במוקטעה הזאת, צמחו כנופיות וכל עשרה אנשים נהיו חמולה. הרי אנחנו הבאנו את זה. אני בטוח שגם רבין לא אהב אותו, אבל לחץ לו יד ועשה הסכם. אני לא יודע אם לא הגענו לנקודת אל חזור, אבל מה שהולך לקרות עכשיו זו טעות".
 
לפני כמה שנים, כשקצורין נשאל מי המאמן הכי טוב בארץ, הוא או פיני גרשון, הוא ענה: דיוויד בלאט. והיום? "אמרתי דיוויד כי אני מכיר אותו בכל המכלול שנקרא מאמן. אבל אחרי מה שפיני גרשון עשה בשלוש-ארבע השנים האחרונות, ומה שהקבוצה שלו הראתה, אני חושב שלא היה לנו מאמן כזה. אני לא מסכים איתו בהרבה דברים בהתנהלות שליד, אבל הוא טאלנט כדורסל. הוא גם גאון תקשורת. יש לי הרבה ביקורת על היציאות שלו,המוקה והשטויות האלה,והביטול של האחר,אבל עם כל הכבוד לרלף קליין וליהושע רוזין, מבחינת כדורסל נטו, לא היה מישהו כזה. נכון שיש לו את התזמורת הכי טובה, אבל הוא חיית משחק, חד בצורה מדהימה. סופר מאמן. אני לא אופתע אם העונה יהיה עוד גביע, כי מכבי תל אביב אפילו יותר טובה מהשנה שעברה".
 
עם כל המטען שקצורין סוחב נגד התקשורת הישראלית, הוא יודע היטב שבאנגליה, למשל, הצהובונים לא היו נותנים למאמן נבחרת לעבור בשקט גירושים לא נעימים ולהתאושש מהם. בוודאי לא כשאשתו לשעבר, תמר, היתה במשך שנים הסטטיסטיקאית הצמודה שלו וישבה איתו על הספסל בכל משחק. הם כבר הרבה זמן לא ביחד,אבל קצורין הקפיד לא לדבר על זה." גירושים זה אף פעם לא נעים, אבל ראיתי ש-33 אחוז מהאנשים שמתחתנים גם מתגרשים. דברים שצריכים לקרות, קורים. אני לא ממהר להתחתן שוב, אבל אני לא חי לבד וטוב לי איפה שאני נמצא. אין לי כוונה לפגוע בהיסטוריה שלי, אבל אני נהנה מאוד מהחיים עכשיו. אם צריך, אני יודע לחיות גם עם הרע. בכל התקופה הרעה עם הנבחרת לא ראו אותי הולך עצבני ומיואש. אני נמצא בפרונט כבר הרבה שנים ואת הצד האישי תמיד שמרתי לעצמי. אני מקבל הזמנות מיחצנים לכל מיני פתיחות, ולא הולך. אני לא איש של חיי לילה, לא רואים אותי בפאבים, לא שותה, לא מעשן. יכולתי לתת קצת עסיסיות, אבל אני לא כזה".
 
- לא התעייפת מאימון?
"זו זכות גדולה לעבוד ולהתפרנס ממה שאתה אוהב. הייתי מאמן גם אם לא היו משלמים לי ואני עדיין אוהב את זה. אני רואה את עצמי מאמן עוד כמה שנים, לא הרבה, ואחרי זה אני חושב שיש לי הרבה מה לתרום בקטע של ניהול ספורטיבי".
 
- עכשיו , אחרי הסערה, כשיושבים בשקט על כוס קפה, יש משהו שאתה מצטער עליו?
"אני אף פעם לא מצטער על מה שעשיתי, אלא רק על מה שלא עשיתי. אני מוכן לעשות בדיקה מדוקדקת של ההתנהלות המקצועית שלי. ברור שהיו טעויות פה ושם, חילוף כזה או אחר, אבל בגדול לא טעיתי. אני שלם עם עצמי. אני לא זוכר מצבים שלא נהניתי בכדורסל לאורך זמן, והפעם לא נהניתי, זו השורה התחתונה. גם היום ממשיכים אנשים להגיד ולהמציא דברים, זה עובר לי ליד האוזן. ממשיכים הלאה. אני שמח עם המסלול שלי, הגעתי לאן שהגעתי בלי גב של אף אחד, הכל בעצמי. אני חי טוב וכשאני הולך לישון אין לי כאבי ראש".
קצורין. "מצטער רק על מה שלא עשיתי". צילום: יוסי אלוני
טניס
תמונות
כדורגל ישראלי
כדורסל
כדורגל עולמי
עוד ספורט
לוח תוצאות
רכילות
תרבות ספורט
ווינר
יורוליג 2007
הערוץ האולימפי
  מדד הגולשים
ליברפול סירבה,...
                  28.93%
מאמן חדש? לבית"ר...
                  9.57%
הרומנים מתים...
                  9.31%
עוד...

קצורין. "ביקשתי להשתחרר בשלב מוקדם"

טפירו. היה המום בשיחה עם קצורין

בלאט. שלח SMS: "מבין כמה קשה לאמן בחוץ"

גרשון. ביקורת על היציאות שלו

שרף. בלי שמות בבקשה

בירנבוים. מחכה לירושה

ערפאת. שלום עושים עם אויבים


כדורסל
שחקני הנבחרת יגיעו לפתיחת האימונים  
הוא קוסם, הוא חוסם: אנדרסון ולאזמה במכבי  
רמה"ש סיכמה עם דורי לעונה נוספת  
עוד...