 |
 |
|
|
| קבוצת NBA ביום, דטרויט פיסטונס: שחזור קטלני |
|
| ספורט NRG גאה לנעול, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA מחר בלילה, את פרויקט "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", שהציג בחודש האחרון את 30 קבוצות הליגה. והיום, לקינוח: לארי בראון הראה לעולם תוך שלושה חודשים מה יודעת לעשות קבוצה אמיתית, ומה קורה כשאין קבוצה. למזלו, העונה הוא לא יאמן את נבחרת ארה"ב, אלא את האלופה דטרויט |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
1/11/2004 9:04 |
|
|
|
|
|
|
|
נוסדה: ב-1948 כפורט וויין פיסטונס,
ב-1957 נטשו לדטרויט.
אולם: הפאלאס של אובורן הילס.
אליפויות: שלוש (1988, 1989, 2004).
בעונה הקודמת: 54 נצחונות, 28 הפסדים, 65.9 אחוז הצלחה, מקום שני במזרח. הדיחו את מילווקי 4-1, את ניו ג'רזי 4-3, את אינדיאנה 4-2 ובגמר דרכו 4-1 על הלייקרס בדרך לאליפות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ראשיד המפחיד. הברגים במקום? צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
הקיץ הזה
|
|
|
 |
|
|
|
לארי בראון עדיין מתעורר בלילה עם סיוטים שבהם שחקנים מפורטו ריקו עושים סמטוחה מההגנה שלו, ואז הוא מתעורר, נזכר שהוא מאמן גם את דטרויט פיסטונס, שותה כוס קפה, מרכיב את המשקפיים ונרגע. באולימפיאדת אתונה הוא נכשל, עם אסופת שחקנים שנבחרו בידי ועדה מארגנת, לפי נתוני רייטינג ומכירות נעליים. בדטרויט הוא הצליח בענק, עם קבוצה שבנה בעצמו לפי אופי ופייטריות. באולימפיאדה הוא נפל עם חבורת ילדים שדאגו איך יצטלם הדאנק שלהם. בדטרויט הוא עשה את זה עם חבורת קילרים שדאגו שמי שעולה עליהם לדאנק, יגיע לבית החולים הקרוב.
והנה לכם כל ההבדל בין דטרויט לנבחרת ארה"ב: מבחינת כישרון אין ספק שלברון ג'יימס, אלן אייברסון וטים דאנקן עולים על צ'ונסי בילאפס, ריפ המילטון וראשיד וואלאס. אבל בעוד שהנבחרת האולימפית הוציאה מעצמה אולי 30 אחוז ממה שהיתה יכולה, ולא פלא אחרי בערך שלושה שבועות של אימונים, הפיסטונס נבנו ממשחק למשחק, משחקן לשחקן, אבן אחרי אבן, והגיעו לשיאם בסדרת הגמר, שם הפגינו הגנה שלא היתה מביישת את הבד-בויז בימיהם הגדולים וגם לא אף קבוצה אחרת בהיסטוריה של הליגה.
מבחינת חומר השחקנים, כמעט שום דבר לא הלך לאיבוד בקיץ. בן וואלאס אמנם עבר ניתוח תוספתן, אבל האפרו, הידיים הארוכות והאנרגיות המדהימות עדיין שם, ומדובר בשחקן שרק בעונה שעברה למד איך להביא תרומה התקפית לקבוצה שלו. בסוף סדרת הגמר הוא השחיל ג'אמפים מחצי מרחק כאילו היה קארל מאלון. ראשיד וואלאס, התמנון טיישון פרינס, ריפ המילטון ובילאפס קיבלו קיץ של מנוחה. ממט אוקור, קרליס וויליאמסון ומייק ג'יימס עזבו, אבל במקומם הגיעו הגבוהים אנטוניו מקדייס ודרק קולמן, הגארדים-פורוורדים קרלוס דלפינו ורונלד דופרי והגארדים סמוש פארקר והוראס ג'נקינס.
המילטון, אגב, החליט שהוא עובד בקיץ על שיפור הקליעה שלו משלוש, במאמציו להיכנס לנעליו של רג'י מילר כשוטינג גארד הטוב בליגה (מאבק לא קל נגד מייקל רד וריי אלן, אם כי להם יש פחות קבלות). בראון לא התלהב מזה: "כל אחד בליגה רוצה לשחק כמוהו, והוא מנסה לשחק כמו כל השאר. כמה מטומטם זה יכול להיות?". בליגה בה אחוז הקליעה הכללי מהשדה בעונה שעברה, 43.9, היה במרחק שתי עשיריות האחוז משפל היסטורי חסר תקדים, בראון בכלל לא מאמין בקליעה מבחוץ. בגמר המזרח ובגמר ה-NBA קלעו האלופים רק שלוש וחצי שלשות בממוצע למשחק, מה שלא הפריע להם לשמור את היריבות על פחות מ-30 אחוז מעבר לקשת בעזרת רוטציה אדירה בהגנה.
הפיסטונס הפכו לקבוצה ממש מפחידה באמצע העונה שעברה, עם צירופו של ראשיד, ואין להם כוונה להיראות שונים מרגע הג'אמפ מחר בשלוש לפנות בוקר נגד יוסטון. הרוטציה מתחת לסל עוד יותר רחבה ולכו תדעו, אולי דארקו מיליצ'יץ' ייצא מההקפאה ויסביר מדוע נבחר שני בדראפט. להמילטון יש מחליף טוב יותר בדמותו של דלפינו, פרינס ימשיך לחסום ליריבים את שדה הראיה עם יותר קרדיט, יותר ביטחון ויותר דקות, ובאופן כללי, אפשר להגיד שהקבוצה הטובה ביותר בליגה ב-2004 לא רק שלא נחלשה הקיץ, אלא אפילו, תחזיקו חזק, השתפרה קצת. גלופ.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
התוספתן והאפרו בסדר, תודה. בן וואלאס. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
יתרונות וחסרונות
|
|
|
|
|
|
|
פלוסים
ההגנה הכי חזקה בעולם, נקודה. בכל רגע, בכל עמדה על המגרש. חיפוי הדדי מדהים, יכולת לסיים משחק עם 20 חסימות קבוצתיות. רק שלוש פעמים ב-19 המשחקים האחרונים של הפלייאוף עברו יריבות הפיסטונס את 80 הנקודות בערב: פעם לאחר הארכה, פעם לאחר שלוש הארכות ופעם במשחק האליפות נגד הלייקרס שנגמר מעשית, והפך לגארבג' טיים, חמש דקות בתוך הרבע השלישי. המילטון הוא קלעי טהור ענק, בילאפס הוכיח בגמר שהוא איש של מעמדים גדולים, אין אף שחקן שאפשר להשאיר חופשי – ומול חבורת בולדוגים, אמסטפים ורוטויילרים כמו זו שיש ללארי בראון בקו הקדמי, באמת שנותר רק להתפלל, רוב הזמן, או לזרוק מהחצי.
מינוסים
אם בעונה שעברה חלק מהרוח הגבית של הפיסטונס נבעה מהעובדה שעד לרגע האחרון אף אחד לא ספר אותם כמועמדים רציניים, השנה תווית האנדרדוג כבר לא קיימת. אנשי עיר המכוניות יצטרכו ללמוד להסתדר עם העובדה שהם ה-Team to beat, ושכל קבוצה תשקיע את מירב מאמציה בלנצח אותם. אחת הסיבות שב-NBA לא רואים הרבה שושלות, יחסית, היא השובע המנטלי של קבוצות בשנה שלאחר האליפות. מדובר בפקטור שאסור לזלזל בו: בתור התחלה, היריבות העיקריות שלהם במזרח השנה, שתי קבוצות שיש להן שחקן בשם אוניל, יגיעו לפלייאוף הרבה יותר רעבות.
הישועה בעניין הזה אמורה להגיע מכיוון אלה שעדיין יטענו שהאליפות היתה מקרית, ונבעה יותר מההרס העצמי של הלייקרס, ועוד גורם מעורר אמור להיות הדרישה החדשה של הנהלת הליגה מהשופטים – לשרוק הרבה יותר על מגע בהגנה. הפיסטונס החליטו שהחוקים נועדו כדי לדפוק אותם אישית, וגם אם זה לא מדויק, הרי שתחושת הקיפוח, חוסר ההערכה והאנדרדוגיות זהו הדלק שמניע את גלגלי המכונה הפיסטונית, ועושה אותה קטלנית כל כך. לבראון אין שום אינטרס שזה ייפסק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המילטון ופרינס. חיפוי הדדי מדהים. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
מה יש
|
|
|
|
|
|
|
שימו לב
טיישון פרינס. נכון, כולם כבר יודעים מה הוא מסוגל לעשות בהגנה, ע"ע קובי בראיינט בסדרת הגמר או רון ארטסט בגמר המזרח – אבל אם השנה הוא גם יצבור ביטחון ויתחיל להשתמש בידיים הארוכות שלו כדי לסיים נכון בהתקפה, הוא עשוי להפוך לנשק קטלני במיוחד גם בהתקפה של הפיסטונס.
מאמן
לארי בראון, המאמן היחיד בהיסטוריה שזכה גם באליפות המכללות וגם באליפות ה-NBA. מתחיל עונה שניה בפיסטונס. 58 נצחונות, 24 הפסדים ואליפות בעונה הראשונה.
אני זה רק לשאול שאלה
עזבו אתכם מדארקו מיליצ'יץ' רגע – מישהו עדיין חושב שאי בחירתו של כרמלו אנתוני בדראפט על ידי הפיסטונס מנעה מהם להפוך לקבוצה גדולה?
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בראון. סיוטים מפורטו ריקו. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
|
|
|
|
מה יהיה
|
|
|
|
|
|
|
אופטימי
דארקו מיליצ'יץ' מקבל אפילו עוד יותר דקות גארבג' טיים בפלייאוף.
פסימי
הכימיה הקבוצתית מתערערת, שאקיל לומד לקלוע מהעונשין, אינדיאנה מצליחה לקלוע משלוש, ראשיד וואלאס מתעורר על הצד הלא נכון בבוקר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תזכורת. חגיגות האליפות בשנה שעברה. יהיה שחזור? צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
