 |
/images/archive/gallery/185/575.jpg מיקי שפירו מקוסטה מסה, קליפורניה, מצטרף ל-1,742 משתתפים במפרץ קיילואה, הוואי, בתחרות הטריאתלון איש הברזל
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| איך הפך הטריאתלון לסמל הסטטוס החדש של אנשי העסקים והמנהלים הבכירים |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אוסנת כותן
23/11/2004 11:13 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני 7.5 שנים , כשמאחוריו 43 שנים ועליו יותר מ-100 ק "ג, החליט גיל קורץ, סמנכ"ל בכיר בבנק אגוד וראש אגף החשב בבנק, שהגיע הזמן להתחיל לעשות ספורט באופן סדיר. קורץ ידע אז שמתאים לו לשחות, והוא גם ידע שעליו לבחור לעצמו מאמן שחייה כדי לעשות את זה נכון. הוא רק לא ידע שמאמן השחייה שבחר הוא, למעשה, מאמן טריאתלון, ושמרגע היכרותם ישתנו חייו.
כמי שבקושי יכול היה לסיים בריכה של 25 מטר בסגנון חתירה, שאינו יודע ולבטח גם לא אוהב לרכוב על אופניים, ושעלול למצוא את עצמו בחדר מיון אחרי
ריצה של 500 מטר, הוא בוודאי גם לא תיאר לעצמו, שאחרי פחות משנה הוא יעשה את כל אלה ביחד. אבל מאז אותו יום הפך קורץ לנגוע בשגעון הטריאתלון. והוא גם הביא חבר. את יוסי ברזי, סמנכ"ל הכספים של בנק דיסקונט, חבר טוב שבלחצו של קורץ התחיל להתאמן אצל אותו מאמן, והוא כבר לא הסתפק בשחייה בלבד. גם ברזי התמכר בדיוק באותה דרך. רוני בירם, יו"ר אקסלנס-נשואה, עסק תמיד בספורט.
לטריאתלון הוא נסחף בעקבות חבר מהעבודה, שהמליץ לו לנסות, וכיום הפכו בעקבותיו 5 עובדים נוספים בחברה לטריאתלטים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
1,000 משתתפים באילת
|
|
|
 |
|
|
|
טריאתלון, צריך להבין, הוא לא פיקניק. ענף הספורט הזה, שמשלב שחייה, רכיבה על אופניים וריצה, רחוק מלהיות חוויה חברתית כמו גולף. הוא חף מכל טיפת זוהר מהסוג שמאפיין את משיטי היאכטות והמכורים לספורט הימי, הוא נטול סטייל אוויר פסגות, כזה שמאפיין את הספורט האתגרי, ואין בו שמץ מהיוקרה של מרוצי מכוניות או סוסים. אז למה הפך דווקא הטריאתלון, שהוא עבודה קשה נטו, לספורט טרנדי כל-כך בקרב אנשי עסקים ומנהלים בכירים, ואיך זה שגם בני שטיינמץ, דוד אלאלוף, אודי אנג'ל, אילן בן-דב, נחום שרפמן (שופינג.קום), אבי מוטולה מנהל השיווק ב סמל"ת, עו"ד חגי פגירסקי, איש יחסי הציבור צביקה רבין, יום-טוב סמיה ורבים אחרים נדבקו בשיגעון? הטריאתלון הומצא בארצות-הברית ב-1974 והפך לענף ספורט אולימפי בשנת 2000.
הטריאתלון הראשון בישראל נערך ב-1985, ומאז מתקיימות בארץ כ-15 תחרויות טריאתלון בשנה, והחשובות שבהן הן אליפות ישראל, טריאתלון ספורט קלאב אילת, הנערכת בתחילת דצמבר, טריאתלון הכנרת - עמק הירדן, טריאתלון תל-אביב על-שם אייל וייס ודואתלון רמתהשרון ע"ש ניר פורז. בכל אחת מהן משתתפים כיום מאות טריאתלטים, המאוגדים בכ-25 אגודות טריאתלון ברחבי הארץ. "בשנתיים האחרונות גדל מספר החברים באיגוד מ-600 ל-1,000", אומר פגירסקי, יו"ר איגוד הטריאתלון הישראלי, "וחל גידול של כ-30% במספר המשתתפים בתחרויות.
בטריאתלון הקרוב באילת צפויים להשתתף כ-1,000 איש ". הטריאתלון מתאים לכל גיל ומין, ומשתתפים בו טריאתלטים בני 13 ועד 80 כמעט. התחרויות מחולקות ל-4 רמות : ספרינט - הכולל שחייה למרחק 750 מטר, רכיבה של 20 ק"מ באופניים וריצה ל-5 ק "מ; טריאתלון אולימפי - הכולל 1.5 ק "מ שחייה, 40 ק"מ אופניים ו-10 ק "מ ריצה;'חצי איש הברזל'-2 ק "מ שחייה, 90 ק"מ אופניים, ו-21.1 ק "מ ריצה; ו'איש הברזל' - מסלול שכולל 3.8 ק "מ שחייה, 180 ק"מ באופניים ו-42.1 ק "מ ריצה (מרתון). הספורט הזה, גם כשהוא מבוצע באופן חובבני, הוא מעצם מהותו תובעני ביותר, ודורש מחויבות עמוקה ואורח חיים אדוק.
טריאתלט ממוצע מתאמן 14-10 שעות בשבוע - אימון של שעתיים ביום, או 2 אימונים בני שעה - והשבתות מוקדשות לרוב לפעילות ארוכה יותר, הכוללת רכיבה של 4-3 שעות באופניים. טריאתלט ממוצע, ובמיוחד כזה שיש לו גם משפחה וחברה לנהל, משכים בסביבות 5:30 בבוקר , כדי להספיק את אימון הבוקר, שבדרך-כלל יתווסף אליו אימון ערב. בירם, למשל, היה חייב לקצר את פגישתנו, כי מיהר לאימון שחייה קצר, ככה באמצע היום. לטריאתלטים, לפיכך, אין זמן פנוי. לא לספרים, לא לסרטים, לא לטלוויזיה, כי ההשכמה המוקדמת מחייבת פרישה מוקדמת לשינה. בילויי ערב אפשריים, כך מעידים מרביתם, רק לעתים נדירות - בדרך כלל לא בימי שישי, וגם הבילויים בשבת מתקצרים. ובכל זאת מעדיפים לא מעט אנשי עסקים ומנהלים להזיע בשדות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ערכי עוצמה
|
|
|
|
|
|
|
"שליטה עצמית, איפוק, נחישות, עקביות ועמידה בקשיים, באתגרים וביעדים שהצבתי לעצמי - הם סט שלם של ערכים שהטריאתלון מייצג, והם מוערכים מאוד בעולם המערבי בכלל ובעולם העסקי בפרט", אומרת ד"ר תמר אלאור, אנתרופולוגית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, טריאתלטית בעברה. "הערכים האלה משקפים הצלחה, עוצמה וכוח. אנשי עסקים רוצים להיראות כבעלי שליטה עצמית, למשל, כי בעיקרון מי שניחן בתכונות הללו יכול להצליח בעולם העסקים", היא אומרת. אלאור טוענת, לפיכך, שהעמידה במאמץ הגופני הקיצוני הזה משליכה על האדם תכונות המוערכות בעולם העסקי - ולכן הם שם. קורץ טוען שגם ההפך הוא נכון, שהטריאתלון לא הופך אדם לתחרותי, אלא מאפשר לו להביע את התכונה הזו שלו. "אולי עצם העובדה שהאנשים האלה הגיעו לתפקיד בכיר מעידה על היותם תחרותיים, ולכן הם בוחרים טריאתלון - ולא להפך", אומר קורץ.
והוא גם יודע להסביר מהן התכונות הנדרשות בטריאתלון, שהופכות את מנהלי העסקים למתאימים לספורט הזה: "נדרשת קודם כל בגרות נפשית. יותר מ-50% מהיכולת שנדרשת בתחרות היא יכולת מנטלית, לא פיזית", הוא אומר. "מרתון או טריאתלון נמשכים בין 1.5 שעות ל-5 או 6 שעות, ובדרך אתה עובר הרבה מאוד משברים, שמצריכים התגברות על הקושי הנפשי והגופני. המעבר בין האופניים לריצה הוא קשה מאוד, ואתה שואל את עצמך הרבה פעמים במהלך הדרך:'למה אני צריך את זה? למה לא להפסיק עכשיו?'. גם כמנהל חברה אני מוצא את עצמי מול מטרות, משימות וקשיים, וגם בחיים העסקיים לא מדובר בריצה ל-100 מטר , אלא בטריאתלון ארוך ומייגע.
כשיש לי קושי מסוים בעבודה, אני אומר לעצמי:'זה כמו טריאתלון. אתה חייב לגמור את זה'. גם בעסקים אסור להפסיק לרוץ, כי אחרת יוצאים מהתחרות". הטריאתלון דורש גם יכולת תכנון וחלוקת משאבים, תכונות הנחוצות גם בעולם העסקי. "הן בעסקים והן בתחרות כדאי לשמור כוחות לאורך זמן, ולא להתנפל על משהו בכל הכוח, מבלי להשאיר כוחות למהלכים שבהמשך הדרך", אומר בירם. הוא גם משוכנע שאנשים העוסקים בספורט הם אנשים טובים יותר. אם צריך היה לבחור בין עובד טריאתלט לעובד שאינו עוסק בספורט, ולשניהם היו אותן יכולות, הוא היה מעדיף את הטריאתלט. "זה נותן פרספקטיבה על החיים, וספורטאים הם גם בדרך כלל אנשים הוגנים יותר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ספורט אינדיבידואלי
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר יום-טוב סמיה, בעבר אלוף פיקוד הדרום ויו"ר הטוטו, וכיום איש עסקים שהגיע לטריאתלון בעקבות אלוף (מיל') דורון אלמוג וביחד עם אלוף בני גנץ, טוען שהטריאתלון מושך אנשי עסקים ומנהלים, כי הוא דורש יכולות מסוגים שונים. "התמדה, פיזור מאמץ לאורך זמן ושילוב של יכולות שונות - זה מה שמאפיין טריאתלטים", הוא מסביר. סמיה אמנם ארגן בעבר טריאתלון להעמקת הקשר בין הירדנים לישראלים, אבל מדגיש שמדובר בספורט אינדיבידואלי לגמרי, ולכן הוא גם מתאים כל-כך לאנשי עסקים.
"ההישגיות האישית היא תכונה שהאנשים האלה צריכים. זה תלוי רק בך. היה טריאתלון אחד שהתחלתי עם חום, וההיגיון דרש שאפסיק, אבל התעקשתי וסיימתי. אפילו עקפתי את האחרונים בכוח, כדי לא להגיע אחרון. ברור שאחר כך הייתי שבוע חולה במיטה". הטריאתלון מתקשר גם למודעות הגוברת לאורח חיים בריא, מגמה שצוברת תאוצה גם בקרב מנהלים בכירים. "ספורט ברמות האלה, ולא משנה אם זה גולף, כדורסל או טריאתלון, עושה שני סוגי אנשים", אומר אילן בן-דב, יו"ר סאני וטריאתלט שלקח לאחרונה פסק זמן מהעיסוק התובעני הזה, אבל עסק בו שנים.
"או שמדובר באנשים בעלי יצר תחרותיות, או בכאלה המודעים לגופם. כל אדם לוקח את הטריאתלון למקום אחר. אחד רוצה לעשות מרתון, והשני רוצה ליהנות מהדרך. זה זמן של אדם להיכנס לתוך עצמו. אפשר לעשות את זה ביוגה או בשחייה. טריאתלון שייך לסוג העיסוקים שגורמים לאדם להרגיש טוב עם עצמו ועם הסביבה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא סגפנות
|
|
|
|
|
|
|
מסביר צביקה רבין, יועץ תקשורת ודובר האיגוד: "הטרנד הזה מתגבר עם המודעות והרצון להיראות טוב. את לא תמצאי טריאתלט שמן". אבל ד"ר אלאור סבורה, שגם בתוך המודעות הזו קיים בעיקר אלמנט של צורך בשליטה - כלומר, שליטה גם על הגוף - מן הסתם גם היא תכונה המאפיינת מנהלים.
"הטריאתלון", היא טוענת, "מתחבר לניסיון לקחת יותר אחריות על אורח החיים ואורך החיים. להשתלט על יותר ויותר תחומים מהטבע. השליטה באה לידי ביטוי במדידה עקבית של הטריאתלט את גופו. הכל נמדד: הדופק, הזמן, איך הוא אוכל, כמה הוא אוכל, מה הוא שורף, איך הוא מחזיר לעצמו את מה ששרף, ועוד ועוד. זה חיבור עמוק ואינטנסיבי מאוד לגוף. והטריאתלון, אגב, לא בהכרח בריא לגוף. הטריאתלטים נפצעים לעתים קרובות, מותחים גיד או סובלים מדלקת בשריר, ויש בזה גם אלמנט של עינוי וסיגוף. זה ספורט אלים לגוף".
בן-דב מסכים: "לא בטוח שזה שומר על הגוף. קראתי כתבה על מחקר שנעשה בקרב רצי מרתון, וגילה כי בטווח הקצר נראה שהמערכת החיסונית מתחזקת, אבל משלמים על זה בטווח הארוך. אני נוהג לעשות טריאתלון בשביל הכיף, בשביל לרכוב לפנות בוקר בהרי ירושלים, לשאוף אוויר, להריח את האדמה. שחייה בשבילי היא כמו מדיטציה. אני לא לוקח את עצמי לקצה. בשבילי זו הנאה. אני לא סגפן ".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ממשיכים מהיחידות הנבחרות
|
|
|
|
|
|
|
טריאתלט בתחרות הוא אדם בודד. זו לא עבודת צוות, אלא אדם נגד עצמו, נגד השעון ונגד מי שרץ לידו. ועל אף האינדיבידואליות הזו, יש, לטענת ד"ר אלאור, גם סוג של חוויה חברתית בטריאתלון, שקשורה לחוויה גברית ישראלית. "בתרבות שלנו, שהיא מאצ'ואיסטית וצבאית, יש לטריאתלון ערך נוסף, והוא המשך החברותא הגברית שמתעצבת בצבא. הם רגילים להתאמן בקבוצות, וממשיכים באותה דרך באמצעות הספורט האתגרי הזה. אפשר למצוא הרבה מאוד יוצאי יחידות מובחרות בין משתתפי הטריאתלונים", אומרת אלאור.
זה המקום לציין ש-20% ממשתתפי התחרויות הן נשים, וכי יש גם טריאתלון נשים ע"ש תמר דבוסקין, שנערך ביוני השנה זו הפעם ה-11. בוני אשל, מנכ"לית רויטרס ישראל, היתה אלופת ישראל בטריאתלון בין השנים91'94-'. לאחר הפסקה של שנים מספר חזרה להתאמן במסגרת קבוצה, והיא מבקשת להדגיש שהאתגר הגופני הזה אינו נחלת הגברים בלבד. "בטריאתלון הנשים הראשון השתתפו רק כ-30 נשים , והיום אנחנו כבר כ-400. מה שמאפיין את הנשים בטריאתלון הוא היותן מבוססות כלכלית, כי זה ספורט יקר יחסית.
אלה בדרך כלל נשים שאוהבות אתגרים, ולכן אפשר למצוא ביניהן די הרבה נשות קריירה - נשים שמחוברות ומודעות לגוף שלהן". הנשים האלה, כך טוענת אשל, מרוויחות מהטריאתלון בעיקר ביטחון עצמי, אבל גם את היכולת להכיר מקרוב תכונות'גבריות' - ואפילו להשתמש בהן בחייהן המקצועיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מנצחות את הגברים
|
|
|
|
|
|
|
"הטריאתלטיות שואבות מזה המון ביטחון עצמי, שבאופן כללי חסר לנו כשאנחנו מעלעלות במגזינים. זה עוזר לעיצוב הגוף ומשפר את ההרגשה לגבי דימוי הגוף. מעבר לזה אנחנו מנצחות מיד פעם את הגברים - או חלק מהם לפחות - וזה גם חשוב. "בסביבת העבודה נשים הן פחות וכחניות ואגרסיביות מהגברים, אך בטריאתלון אנחנו צריכות לפעמים להפגין קצת יותר אגרסיביות, כדי להיות שוות. לנקודות חלוקת המים כולם מזנקים ביחד, ויש לפעמים מכות ובעיטות, ואת חייבת להיות אגרסיבית, אחרת את חוטפת. זה לא מעניין איש-מי שמזנק למים צריך להיות חזק ". העובדה שעוסקים בספורט הזה בעיקר אנשים בני 50-35 מעידה , כי לבד מהתכונות המנטליות הנדרשות, נדרש גם כסף - והרבה. הטריאתלון אמנם אינו יקר כמו יאכטה, אבל כמו כל עיסוק שהופך לאינטנסיבי (שלא לומר אובססיבי), גם הטריאתלון צריך להיעשות בסטייל, וסטייל עולה כסף.
"אני נמצא בעבודה שמאפשרת לי את העיסוק בזה", אומר קורץ. "זה לא יקר כמו טיסה, אבל זה ענף ספורט יקר (ראו מסגרת). מועדון ספורט, אחזקת אופניים, ביגוד, קצת אימונים אישיים, מזון וויטמינים - הכל עולה כסף". " טריאתלון הוא עסק יקר", אומרת ד"ר אלאור. "לרוץ זה זול, אבל צריך נעליים טובות, צריך אופניים טובות, וזה מתאים לשכבה חברתית מסוימת". אבל כאמור לא רק בכסף מדובר, אלא גם בפנאי. נתוני איגוד הטריאתלון מלמדים, כי רק 24% מהחברים הם בני פחות מ-18. כל השאר בוגרים יותר, ואפשר להסיק מכך כי בני 35 ומעלה פשוט פנויים יותר לעיסוק התובעני הזה. "הצעירים", אומרת אלאור, "יותר עסוקים בבניית עצמם ומשפחתם, ואין להם לא כסף ולא פנאי.
בגיל 35 ומעלה אדם יכול להתפנות לספורט הזה וגם לממן אותו". אז זה ספורט תחרותי ואינדיבידואלי, שגם דורש בגרות נפשית ויכולות מנטליות, ומעיד על שליטה, נחישות ועמידה ביעדים. אבל למי שמוכן להתמיד, להיות אדוק וסגפן, ולהביא את הגוף עד לקצה היכולת, יאפשר הטריאתלון להגיע לתחושת סיפוק משכרת חושים. ענפי הספורט המפנקים יותר לא עושים את זה לאיש העסקים השאפתן. רק כיבוש האתגר הקשה מכולם - הטריאתלון.
* osnatc@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
