 |
/images/archive/gallery/207/387.jpg ליאור אליהו.
צילום: אלן שיבר  |
|
|
| ארוך ומשגע: סיפורו של ליאור אליהו |
|
| התקשורת בונה סביבו הררי ציפיות, פיני גרשון לוטש עיניים, אבל שחקנה של גליל עליון רגוע. אחרי הרהורי פרישה מוקדמים, זובור בעתודה, חור בריאה ומשברים, הוא מוכן להכל: "ללכת למכבי כדי לשבת על הספסל? תנו לי סיבה אחת" |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אבי אורנן ויובל לידור
22/11/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"NBA? אני? מי יכול לדבר על NBA, זה כל-כך רחוק. זה לא דומה למה שאנחנו עושים כאן, לא אותו משחק בכלל".
ליאור אליהו דווקא התרגל בשנה האחרונה לקיצורי דרך משמעותיים. הילד בקושי בן 19, בקדטים ובנוער לא ספרו אותו, והאמת, גם לא הוא עצמו. בכיתה י"א נמאס לו להיפצע, והוא התכוון לפרוש. כמה משחקים טובים ושידוך מוצלח עם חנוך מינץ שיכנעו אותו לתת צ'אנס. היום, משהו כמו שנתיים אחרי, תורו להיות מכונה'הישראלי הראשון ב-NBA'.
אליהו שומע ובעיקר מחייך. המחמאות, הפרשנים, ההזמנה הפומבית של פיני גרשון למכבי ת"א, ההתלהבות של התקשורת. הוא משתדל להסתכל מהצד, לשמור על הרגליים צמודות לרצפה. ולא, הוא עוד לא ארז. טוב לו בגליל, ולפחות נכון לעכשיו, את יותם הלפרין הוא מעדיף לפגוש בכפר-בלום ("אמרתי לו בקיץ שזו יכולה להיות
הזדמנות נהדרת בשבילו") או בעתודה, ולא על הספסל בהיכל נוקיה. תודה.
ליאור נולד במגרש כדורסל, סיפור אמיתי. תאריך הלידה הגיע, הילד לא, ושמחה אליהו, האמא המאושרת, עברה בבית-חולים, קיבלה זריקת זירוז, ונשלחה להוציא קצת אנרגיה בחוץ. שעה וחצי היא זרקה לסל במגרש של המתנ"ס, למחרת בבוקר ליאור השתכנע לזוז. המפגש הבא עם הענף היה בקבוצת הילדים של בית"ר ר"ג. אי שם בכיתה ח' הקריירה היתה על סף סיום, כשמאמן קולני מדי שלח את אליהו ג'וניור לפנסיה מוקדמת. "עד היום ליאור חייב שהכל יבוא בטוב, בשקט, שיהיו אליו נחמדים ולא יבואו באנטי", מלשין אבא, אבנר, המלווה הצמוד. "כשהוא היה בגן ויום אחד הגענו לאסוף אותו באיחור, מצאנו אותו יושב ובוכה. במקרה אחר, המאמן בקבוצת הילדים הפחיד אותו, אז הוא הודיע שהוא לא הולך יותר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אליהו מול מכבי ת"א. פיני גרשון כבר בונה עליו. צילום: חיים אזולאי
|
|
|
 |
|
 |
|
הברדק בר"ג, החזרה לצפון
|
|
|
 |
|
|
|
את הזמן הפנוי העביר אליהו במגרשי הכדורגל בשכונה. כדורסל כמעט לא שיחק, גם לא סתם עם החבר'ה. בסוף השתכנע שכדאי לנסות שוב, ועדיין, עד י"ב לא חשב שמדובר בקריירה. "לא החזקתי מעצמי שחקן, בטח לא כוכב. החיבור עם חנוך עשה שינוי. כמה משחקי אימון טובים בי"ב, וזו היתה הקפיצה הראשונה.
"ואז הגיע זימון ראשון לעתודה, למבחנים לסגל המורחב. נורא התרגשתי. לרוב החבר'ה זה סתם, הם רגילים, אוקיי, בשבוע הבא יש אימון נבחרת. אצלי זה היה'וואו, בשבוע הבא יש אימון נבחרת'. כעבור 5 ימים אריק שיבק וג'ינו הזמינו אותי לסגל המורחב. בהתחלה הייתי אאוטסיידר מוחלט, החבר' ה התייחסו אלי כמו לעב"מ. הם היו ביחד מהקדטים, דרך הנוער, חברים טובים, ורק אני הצטרפתי פתאום. קראו לי'רוקי' ו' צעיר'. אפשר להגיד שעשו לי זובור. מי היה הנבלה הכי גדולה? לא משנה. היום אנחנו ביחסים טובים. בהתחלה שנאתי את זה. זה סוג של התבגרות. הכל קרה נורא מהר, בשנה אחת להגיע פתאום לנבחרת, לעלות לבוגרים. לפני יציאה למשחקים אריק היה מקריא את הסגל הסופי, ואומר לי' ליאור, תאמין, אתה בפנים'".
אליהו הצטרף לנבחרת שיצאה למוקדמות אליפות אירופה לפני שנה וחצי. טורניר ענק, ניצחון על צרפת של טוני פארקר. הנבחרת עלתה לאליפות אירופה. הוא חזר לארץ, מוכן לעונה בבוגרי עירוני ר"ג, רק שבינתיים השתנו התוכניות. מינץ מונה למאמן הגליל ואסף את בן טיפוחיו איתו. "זה היה טבעי להמשיך איתו, אבל ההתחלה היתה קשה. רחוק, בלי המשפחה, הייתי בדיכאון אמיתי. לא הצלחתי לישון בלילות. נסעתי לגליל עם כל הציוד, התמקמתי, תליתי תמונות, הבאתי DVD. אחרי שבועיים וחצי ברחתי הביתה. בדיוק היה לי משחק אימון ראשון בחיים בבוגרים. קלעתי 12 נגד נהריה. בסוף המשחק אמרתי לחנוך:'זהו, ארזתי את הדברים, אני הולך'. הוא רצה לדבר, אמרתי שאין על מה. שכל הציוד שלי כבר מחכה באוטו של אח שלי. הוא רצה להרוג אותי. זה גם היה בשלב מאוחר של ההכנות, הוא בנה עלי כשחקן שישי, והיה קשה למצוא מחליף".
אליהו חזר לר"ג, רק ששלושה אימונים הספיקו לו כדי להבין את גודל הברדק. רוב הקבוצות במרכז כבר היו סגורות, הגליל היתה ונשארה האופציה האידיאלית, וכולם, חוץ מאמא ("כשנסעתי ראיתי אותה בוכה"), לחצו עליו לחזור. בסופו של יום, אחרי פגישה מזורזת ושיפור קל בתנאים (בסיבוב הראשון אליהו ישן על הרצפה, לא היתה לו מכונית ולא טלוויזיה בכבלים) הציוד הועמס פעם שלישית וילד הפלא חזר לגבול הצפוני. הצרות בין מינץ למארק דייויס סידרו לאליהו במה רצינית בשלב די מוקדם. "זה היה די בפוקס. הם חיפשו זר ולא מצאו, וככה, במקרה, קיבלתי צ'אנס".
- וכשחנוך פוטר?
"חזר הדיכאון, רזיתי 3 ק"ג. הייתי נוסע עם המכונית בסיבובים, בלי כיוון, רק לא להיות בחדר. חנוך מאוד אהב אותי, וכנראה שהרגישו את זה באימונים. אחרי שהוא עזב הזרים הציקו לי, אמרו'הנה אבא שלך הלך'. ארז ביטמן, שהחליף את חנוך, לקח אותי לשיחה, והמצב השתפר. קיבלתי יותר דקות. בסוף חיפשו זר שיהיה המחליף שלי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אליהו מול קאזאן. "הלחץ מרים אותי למעלה". צילום: חיים אזולאי
|
|
|
|
|
|
|
ההיסטריה של פיני
|
|
|
|
|
|
|
עונת הרוקי נגמרה מצוין. ממוצעים של 5 נקודות ו-3.1 ריב', ושידרוג רציני במעמד. העתודה היתה בדרך לאליפות אירופה, אליהו הפך לשחקן לגיטימי עד בכיר בסגל, רק שבדרך העסק הסתבך שוב. חופש, אליהו ישן בבית הוריו בפ"ת, ובוקר אחד התעורר עם כאבים בחזה. "הייתי בטוח שזה הלב. הלכתי לאבא, בקשתי שיזמין אמבולנס. הוא היה רדום, אמר לי ללכת לשטוף פנים. הלכתי לשירותים, התחלתי להזיע, נשכבתי על הריצפה ולא יכולתי לזוז. אבא לא הבין מה אני רוצה. מה אמבולנס? בילינסון מעבר לכביש, 2 מטר מהבית. בסוף הוא התקשר להזמין אמבולנס, שלא הגיע עד עכשיו, אז נסענו לבד.
"הרופא אמר שיש לי פנצ'ר בריאה. אמרתי לו 'פנצ'ר זה חור'. הוא אמר שכן, שיש לי חור. חשבו שזה ייסגר לבד. אחרי שבוע החליטו לנתח. כמובן שרצות מחשבות על החשש שזה יחסל את הקריירה. אמרו לי שכרגע לא צריכה להיות בעיה, אבל אם הבעיה תחזור, אצטרך להפסיק. בסוף ניתחו אותי, רק שחודש לא יכולתי לישון. אני לא מסוגל להירדם על הגב. על הצד אי אפשר כי יש תפרים, על הצד השני לא יכולתי לשכב כי התפרים היו נמתחים וזה כאב, ועל הבטן לא, כי איך קמים? כל היום ישבתי על כורסא בסלון. מדי פעם הייתי עוצם עיניים לשעה. ככה חודש".
בסוף החוויה הכירורגית הצטרף אליהו למסע החלומי של העתודה באליפות אירופה. החזרה מצ'כיה עם מדליית הכסף פתחה את השלב הבא בחייו. שנה קודם האיש היה אלמוני לחלוטין. את 2004/5 הוא פתח כהבטחה הבאה. "הכל בא בבום. במשך הטורניר היינו די מנותקים ממה שקורה בארץ. גם הציפיות לא היו כמו מהנבחרת הקודמת. להפסיד בגמר היה מבאס, לרגע הרגשנו כאילו סיימנו אחרונים, אבל בגדול היינו מרוצים. ואז נחתנו בנתב"ג, וראינו את התקשורת וקבלות הפנים. בבית שמרו לנו את העיתונים, היה מדהים לראות".
- הכנה להיסטריה של החודש האחרון?
"היתה יותר התעניינות, אבל ההיסטריה הגדולה החלה אחרי מה שפיני אמר".
- ילד שעד לא מזמן לא חשב בכלל לשחק כדורסל, שומע פתאום שפיני גרשון רוצה אותו. התקשורת מציקה, הציפיות בשמיים, זה לא משגע את השכל?
"לא. הטירוף הזה דווקא מעניין, לפעמים אפילו מצחיק. אולי כי דברים באו קצת בקלות והכל קרה נורא מהר. ברור לי שכמו שעליתי מהר אפשר גם ליפול, זה מפחיד קצת, אני לא יודע איך ארגיש אם דברים יקרו פתאום לאט, אם אשאר באותו מקום 4 שנים, למשל. אבל הלחץ לא מפריע לי, הוא רק מרים אותי למעלה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פיני גרשון. עורר סערה. צילום: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
"המצב שלי בגליל מושלם"
|
|
|
|
|
|
|
הוא גדל כאוהד מכבי ת"א. לא מהשרופים ממש, אבל צהוב ביסודו. לא נטריד אתכם, גם לא אותו, עם עוד תגובות על פרשת הזימון של גרשון. כן כן, זה מחמיא, ברור, יאדה יאדה יאדה. בינתיים הוא בגליל, מבסוט, ולא, בכלל לא בטוח שצו 8 רשמי מגרשון יקפיץ אותו לדום מתוח. "המצב שלי בגליל מושלם. לא רק לשחק, גם להיות בתפקיד משמעותי, לדעת שבונים עליך. ללכת למכבי כדי לשבת על הספסל? למה? תנו לי סיבה אחת".
- נגיד , 250 אלך דולר.
אליהו מחייך. "טוב, אולי בשביל 250 אלף דולר אני אגיד שאני אלחם על המקום שלי. לא, ברצינות. זה רחוק. אני לא יכול להגיד שכן או לא, גם לא היתה שום הצעה, אבל אני לא הולך לשם אוטומטית".
27.1 דקות בממוצע לערב יש לו השנה. התפוקה שמקבל ממנו קטש מגיעה ל-13.3 נקודות ו-3.5 ריב', בנוסף לאוסף הטבעות, חדירות, ועוד מגוון אירועים שמסדרים הרבה עבודה לאחראי על ההילוכים החוזרים. לפני העונה, בתוך ים המילים שנשפכו על פרשת קטש והתעודה, התנדבו אי אלו נשמות טובות להסביר שדווקא בקבוצה צעירה ומוכשרת חייבים מאמן מנוסה.
- אולי באמת היה נכון יותר במצבך, ללמוד ממאמן יותר מנוסה בעסק?
"עודד מאמן חדש, אבל זה לא נראה לעין. אולי כי הוא למד מהגדולים ביותר. הוא שונה, הוא לא מאמן כמו כולם. אני חושב שמעבר לצורת אימון וצורת משחק, אחד הדברים ששחקן הכי צריך לקבל ממאמן זה ביטחון, ועודד עושה זאת נפלא".
סיטואציה מוזרה משהו. מאמן בן 30, מצד אחד לא אימן מעולם, מצד שני, גם היום, במצבו הנוכחי, בג'ינס וכפכפים, הוא השחקן הטוב בקבוצה. קטש זורק איתם לסל, משחק אחד על אחד, זוגות. מנצח. על פניו, יותר קשה לשרטט קווים, לחפש את הגבולות, להפריד בין המחנות. במיוחד כשהסדנא הנ"ל מתרחשת בגליל, אכסניה מסוחבקת באופן טבעי.
אליהו טוען שלא. אז כן, עודד שלח אותו בסוף השבוע לת"א עם האאודי 6 שלו, וכן, צוחקים וחברים, אבל במקביל יש הפרדה ברורה. "לפעמים משחקים יחד, אבל ברגע ששומעים שריקה, כולם רצים לקו. כשהוא אומר משהו, עושים מיד. אולי בגלל שהוא עודד ויש כבוד אליו, הקו הזה לא מיטשטש. הוא יכול להישאר איתי כמעט אחרי כל אימון לזרוק, אח"כ הולכים לאכול יחד, צוחקים והכל. ואז בבוקר הוא יכול לראות אותי ולהגיד'אל תתחיל איתי, אני עצבני'. כאילו , היינו חברים אבל עד כאן".
- יכול להיות דיסטנס?
"יש. לפני שבועיים, למשל, הוא הודיע לנו שלא יוצאים יותר לבלות בסופי שבוע בלילה. ביום שישי הלכנו כמה חבר'ה לפאב. פתאום מישהו ראה שכבר 12 ואמרנו שצריך ללכת כי ב-12 וחצי אנחנו צריכים להיות במיטות. הוא אמר, עשינו, ואגב, מאז שלא יוצאים, אנחנו מנצחים. עובדה".
מנצחים , אוספים מחמאות, עמית גל משפצר את אמרות הכנף, מדבר על טרומפלדורים חדשים, רק שבינתיים זה קורה במעמד צד אחד. הקהל, הקהילה המפורסמת של הגליל, עדיין חסר. אליהו ואבי בןשימול מביסים את אלופת היורופליג מקאזאן, והאולם ריק. "אני באמת לא יודע מה קורה. אמרו שאם ננצח הקהל יגיע. אנחנו מנצחים ולא קורה כלום. אני כבר לא יודע מה הקהל אוהב, מה הם רוצים? לראות 7 זרים כמו במכבי? לא מרגישים את האווירה היום. לא מזהים אותנו ברחוב, לא עוצרים, לא נראים מתעניינים. אולי איפשהו האגדה הזאת של הגליל נגמרה. אני מקווה שעם ההצלחה זה יחזור ".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
