ראשי > ספורט > כדורגל ישראלי > כתבה
בארכיון האתר
בריחת הצופים מהמגרשים: כתבה חמישית בסדרה
בשנות השישים אפשר היה לראות את הנבחרת בדולר, השנה דרשה ההתאחדות 675 שקל למנוי לחמשת משחקי הנבחרת. כך עלו המחירים והרחיקו את הצופים
לכתבה הקודמת דפדף בספורט לכתבה הבאה
רון עמיקם
25/11/2004 8:00
קיץ 1979. אבא שלי פתח את הארנק והוציא משם 750 לירות. חבר נסע בשני אוטובוסים לת"א ורכש לי כרטיס מנוי למכבי ת"א, שער 11, עונת פוסט-אליפות. 15 משחקים, 750 לירות, 50 לירות למשחק. בקופות עצמן מכרו ב-80 לירות, במשחק החוץ הראשון באורווה בפ"ת זה כבר עלה 100לירות (כרטיס נוער). התקופה, עידן שמחה ארליך כשר אוצר, התאפיינה בהאצת האינפלציה. כל שני וחמישי (אבל ממש), עלו פה מחירים.
 
בסוף אותה עונה שילמתי 150 לירות לכרטיס כניסה למשחק חוץ, כך שכרטיס המנוי נראה כעסקה כדאית. לאבא שלי, עובד מדינה, לא היתה בעיה להיפרד מ-750 לירות (בלי אשראי, בלי תשלומים) או ממאה לירות במשחק חוץ, כי הן היו שוות הרבה פחות. בספטמבר 1979 הדולר היה שווה 27 לירות, כך שכרטיס הכניסה לאורווה עלה במונחים של היום 16שקל, וכרטיס המנוי עלה 123 שקל.
 
השבוע, במסגרת הכנת הכתבה, נתקלנו במודעת ענק שעדיין תלויה בהתאחדות לכדורגל, ואשר מזמינה את הציבור הרחב לרכוש מנויים למשחקי הבית של הנבחרת במוקדמות מונדיאל 2006. להזכירכם: צרפת ואירלנד האטרקטיביות, שוייץ, קפריסין ואיי פארו הפחות אטרקטיביות. מחיר המנוי לשערים המרכזיים (2 ו-3) הגיע ל-675 שקלים.
בחישוב יחסי: 135 שקל למשחק נגד איי פארו. מחיר מנוי לשערים 7-6 (מאחורי השערים) נקבע על 270 שקל, 54 שקל לכרטיס. מדובר במשחק נבחרת, באיצטדיון שקיים 55 שנה, שמגרעותיו פורטו כאן לפני שבועיים, ושמחיר הכרטיס בו למשחק נבחרת בתחילת שנות ה-60 עמד רק על 3 לירות (דולר אחד).
 
מבלי להיכנס להשוואות לגבי כוח הדולר אז והיום, נספר שבאותה תקופה, כרטיס להופעה במועדון הלילה 'כליף' ביפו עלה 12.60 לירות (יותר מפי ארבע ממשחק הנבחרת), כולל משקה ראשון וסלסלת פירות. היום, אפילו המחזמר המושקע "שיקגו", שיעלה ל-40 הצגות בלבד, יעלה לציבור הרחב 250 שקל להופעה, כמו כרטיס הכניסה ליציע המערבי למשחק ליגת האלופות של מכבי ת"א נגד יובנטוס בעוד שבועיים באיצטדיון הלא מקורה בר"ג.

המחזאי שמואל הספרי, שהוא בעוונותיו גם אוהד כדורגל מושבע שמשלם 3,500 שקלים בשנה למנוי לשער 1 בבלומפילד, מחדד עוד יותר את ההשוואה: "ברגע שאתה נכנס להצגה, מעבירים אותך סדרנים מיד ליד, מחכה לך חניה למטה, מיזוג אוויר. לתיאטרון אין ספונסרים, אין חסויות, לא מוכרים זכויות שידור. תיאטרון היה צריך להיות יותר יקר, ויוצא שכדורגל עולה פי שניים".
המחזמר שיקגו. עולה כמו המשחק נגד באיירן. צילום: גדי דגון
גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה
הבעיה מחריפה ברגע שמתברר למארגנים שמדובר בגזירה שהציבור אינו יכול לה. 1,670 איש בלבד הסכימו לקנות כרטיסי מנוי למשחקי הנבחרת ולהבטיח את עצמם מהאמרת מחירים וטירחה בקופות. כשגילה איצ'ה מנחם, יו"ר ההתאחדות, כי המחירים הגבוהים הבריחו את הקהל מהמשחק נגד קפריסין, הוא דרש להוזילם לקראת המשחק נגד שוייץ. מחיר כרטיס ליציע המערבי ירד ל-90 שקלים, למזרחי ל-60 שקלים ומאחרי השערים שילמו רק 15 שקלים. ההתאחדות איפשרה לבעלי המנויים לקבל זיכוי על ההפרש, אבל רק 400 איש מימשו אותו, בעיקר מחוסר פרסום מתאים בנושא. מאחר שהיו בכל זאת 400 איש שביקשו פיצוי על העוול, מחירי הכרטיסים לקראת המשחקים נגד אירלנד וצרפת במארס 2005 יושוו לפחות לאלה של בעלי המנויים, או שיוצע לציבור כרטיס מנוי לשלושת המשחקים הנותרים, במחיר של שניים.

מאותה סיבה לא ניתן בשלב הזה של העונה לצאת במבצעים חסרי תקדים להחזרת הקהל למגרשים: המנויים שילמו מראש, מחיר מלא והרבה פחות אטרקטיבי. רק לאחרונה הועלו שתי הצעות בפני הקבוצות הגדולות: להקצות יציע שלא נפתח בדרך כלל (השער הצפוני בטדי, שער 11-10 בבלומפילד במשחקי הפועל ת"א ו-5-4 במשחקי מכבי ת"א) לכרטיסים במחיר הקנטרני של 19.90 שקל, ולהנפיק כרטיסי אוהד אישיים לילדים עד גיל 13 במחיר סמלי של 50 שקל, שיאפשרו כניסה חינם לכל מגרש בארץ (והאבא כמובן ישלם לעצמו). שתי ההצעות נדחו על הסף. אגב, גם נשיא ברצלונה, ז'ואן לאפורטה, העלה את מחירי המנויים ב-40 אחוז, אבל איך אומר על כך הספרי: "איפה עוד אפשר לכנס על במה אחת אמנים ב-2 מיליארד דולר?"
רייקארד, אפורטה ואטו. המחירים עולים גם בברסה. צילום: רויטרס
עוברים על התקנון
מחיר הכרטיס הממוצע בישראל עומד היום על 80 שקל, בדיוק כפי שהיה לפני שנתיים, כשהדולר (המטבע לפיו משלמים לשחקנים) היה חזק בלמעלה מ-12 אחוז מאשר היום, והמשכורת הממוצעת היתה גבוהה בכמה מאות שקלים. בית"ר ירושלים, שנשאה תמיד את דגל העממיות עם מחיר של 60 שקל, יישרה כבר קו וגובה 80 כמו כולם. אגב, לא צריך לחזור לשנות החמישים והשישים כדי לגלות את ההתייקרות. גם לפני 15 שנה יכולתם לשלם לשער 7 בבלומפילד מחיר ששווה ערך היום ל-55 שקל.

הקבוצות בצרות כלכליות והאינטרס הראשון שלהן הוא למזער נזקים. זו גם הסיבה שרצים לפתות בני נוער במחירים מצחיקים כשאין קהל, וכאשר מתקרבים למשחקים האטרקטיביים, כולם נסוגים. בהפועל ת"א איפשרו כניסה חינם לילדים ונשים ביציע האוהדים שלהם עד היום בו חזרה הפועל ת"א מסטמפורד ברידג' עם הקרקפת של צ'לסי על החגורה. מכבי ת"א הקצתה לקראת הדרבי השבוע 800 כרטיסי נוער בלבד מתוך ה-10,000 שהפיצה למכירה, 1,200 פחות מהמתחייב בתקנון. אין אוהד, בעל משרד כרטיסים או אפילו איש שיווק, שלא אמר לנו השבוע שזה בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות.

הבעיה עם כרטיסי הנוער שברגע שהם נגמרים, אף אחד לא יודע מזה. בטדי לדוגמה, שם מפיצה בית"ר ירושלים קרוב ל-40 אחוז מהכרטיסים שלה לטובת נוער וחיילים, אוסרת המשטרה על כניסה של ילדים, אפילו פעוטות, ללא כרטיס. במקום שילדים קטנים ייכנסו חינם, הם משלמים מחיר מלא ברגע שאבא הביא אותם למגרש. אבא כזה לא יבוא יותר.

בבאר-שבע, שגם בלי מחקרים חברתיים רחוקה עדיין מבחינה סוציו-אקונומית מערים מבוססות בגוש דן, עשו העונה מעשה. לאוהדים נמאס מהמחירים הגבוהים והם התארגנו לשביתה. את משחקי הבית נגד הפועל חיפה והפועל פ"ת הם ראו מהפאב 'זיגי', ליד הסקטלנד בבאר-שבע. חרם הצרכנים הצליח, והבעלים, אלי זינו, הגיע להסכם עם האוהדים על הוזלה של מחירי הכרטיסים ל-50 ו-25 שקלים במשחקים לא אטרקטיבים.

אוהדי הפועל ב"ש. התארגנו לשביתה. צילום: עדי אבישי
מרד הטרופיות
החרם של אוהדי ב"ש עודד גם את שאר האוהדים למרידות משלהם. בבלומפילד, כמו ברוב המגרשים בארץ, מחירי המזנון בלתי אפשריים. כוס קולה של חצי ליטר עלתה 12 שקלים, שקית גרעינים של 100 גרם - 5 שקלים, שלגון ב-6 שקלים, נקניקיה בלחמניה עלתה 15 שקלים (וגם זה אחרי הנחה). סתם להשוואה, בפיצוציה שנמצאת במרחק של פחות מ-100 מטר מהמגרש בפ"ת, מוכרים לחמניה גדולה יותר ב-5 שקלים, שלגון ב-2 וגרעינים ב-2.5.
 
אוהדי בני יהודה היו הראשונים להתארגן נגד המחירים בבלומפילד, כשאירגנו חלוקת טרופיות חינם לאוהדים שהתחייבו להימנע מקנייה במזנון. אלרואי (פואד) ידעי, אוהד הפועל ת"א, החריף את המאבק. הוא רכש ברחוב יפת ביפו כ-800 טרופיות ב-20 ארגזים שעלותם הכוללת היתה 300 שקלים, וחילק לאוהדים, תחילה בתוך המגרש, ואחר-כך רק בחוץ בגלל חוק עזר הרוכלות שהבריח מהמגרשים את האלטרנטיבות הזולות שהיו בעבר במגרשים (מי זוכר את ה"צ'קדים קיימאק"?). פואד: "על הפעם הראשונה בעל המזנון והעובדים אמרו שירדה להם העבודה, כנראה שזה הזיז להם".

שוקי גיל, מבעלי הזכיון בבלומפילד, מודה כי הוריד מחירים (7 שקלים לכוס קולה קטנה, 13 שקלים ללחמניה, 5 שקלים לשלגון), אבל לטענתו מסיבות אחרות לגמרי: "אנחנו מותאמים לאיצטדיון ר"ג ונוקיה. אוהדי בני יהודה רגילים למחירים של השכונה. הלכנו לקראתם. יש מיתון ויש פחות אוהדים. למרות שזה עולה לנו מהכיס ואנחנו מפסידים פה". במשחק של הפועל ת"א השבוע הוא הביא פדיון של 15,421 שקלים ברוטו. "ואיפה הסחורה, והעובדים, וניר פרצלינה?" הוא קובל.

פרצלינה עצמו, מנכ"ל היכלי הספורט, רצה להגביל בזמנו את המחירים במכרז ופנה למשרד המסחר והתעשיה. התשובה שהוא קיבל לטענתו היתה כי ההגבלה היחידה היא למכור במחירים של חוף ים או קיוסקים בשדרות. האבסורד הוא שכאשר פנינו השבוע למפקחת על המחירים, צביה דורי, התברר שאפילו הפיקוח הזה לא קיים: "אני יכולה לפעול רק במה שהחוק מאפשר לי, במוצרי צריכה כמו לחם, מרגרינה וביצים. מי שקובע הוא מי שמוציא את הזכיון. הפיקוח הכי יעיל זו תחרות".

בעל המזנון מפעיל אותו 5 שעות בשבוע בממוצע בעונה.
"אם כך הרווח שלו מאוד נמוך. המכירות צריכות לכסות הוצאות קבועות. כדי שמזנון במגרש כדורגל
ירוויח, חובה שיהיו לו מחירים גבוהים". אחרי תשובה כזו כל שנותר הוא לומר: תביאו מהבית. במסגרת המותר בחוק.
ילד עם טילון. מחיר בלתי מוגבל. צילום: אלכס רוזקובסקי
טניס
תמונות
כדורגל ישראלי
כדורסל
כדורגל עולמי
עוד ספורט
לוח תוצאות
רכילות
תרבות ספורט
ווינר
יורוליג 2007
הערוץ האולימפי
  מדד הגולשים
ליברפול סירבה,...
                  28.93%
מאמן חדש? לבית"ר...
                  9.57%
הרומנים מתים...
                  9.31%
עוד...

אוהדי הנבחרת. 135 ש"ח למשחק מול איי פארו

איצ'ה מנחם. החליט להוזיל את המחירים לפני שוייץ

לוני הרציקוביץ'. רק 800 כרטיסי נוער לדרבי הקרוב

אוהדי הפועל ת"א

אוהדי בני יהודה. אירגנו טרופיות

כרטיס ממשחק העונה 93', 50 ש"ח


כדורגל ישראלי
הוועדה למתן רשיונות לאירופה אישרה את מ.ס אשדוד, אבל גם פתחה לה תיק  
הפועל ת"א חוזרת לאופציית טועמה  
חיפה: ארבייטמן ופאנטני תורגלו בחוד לקראת נצרת  
עוד...